עבר עריכה לאחרונה בתאריך 10.03.08 בשעה 06:33 על ידי שלומצי (מנהל הפורום)
קטעים ממאמר בשם "עוז לפורענות בטרם תמורה", מאמר שפירסם ד"ר יורם חזוני בכתב העת "תכלת" ב-97' הפונדמנטליזם השמאלני אוכל בנו מאז ס.יזהר ועד ע.עוז.
הגל העכור של הספרות הכנענית מבית מדרשם של ס. יזהר וחבריו
החל את הטית העם היהודי ממורשתו הנצחית ומזכותו הבלעדית על הארץ הזו.
הם עיקמו את מוטיב גאולת ישראל למורשת כנענית פרי מוחם הקודח,
שהשתלב בסטיות סטאליניסטיות של הקמת מדינה דו-לאומית -
האם הרעיונית של מדינה חילונית דמוקרטית - בלשון ערפאת.
רוזה האדומה (אמו של רבין) ושאר רועי הרוח הסטאלינסטית הרעה הזו
עלו לארץ כדי לשחרר את הפאלאח הערבי מעול האפנדי. הם לא באו כדי
לחדש את מורשת היהדות, כמו ס. יזהר שלא בא לחדש את מורשת הספרות
היהודית, אלא למחוק אותה ולרשת אותה.
הטרנד שממשיך את הרוח הכנענית ונישא בידי:
אהרון אמיר, א.ב. יהושע, עמוס עוז... בתחום הספרות,
נתן זך, יונה וולך ... בשירה,
אורי אבנרי, גדעון לוי ... בתקשורת,
פרופ' שטרנהל, פרופ' צימרמן ... באקדמיה,
משתלב בימינו עם הגל העכור של ההיסטוריונים החדשים והפוסט ציונות,
מוביל לרצונם או בעל כרחם למדינת כל אזרחיה - סוף המפעל הציוני.
קשה מכולם היא מדמנת הרפש הספרותי שזוכה כצפוי להערכה בעולם
שמאז ומעולם ידע להאדיר את שמם של עוכרי ישראל המכפישים מבית.
מיכאל שלי, הרומן שפומפם כיצירת מופת,
מתאר את ירושלים – עיר המקדש מקור הכמיהה לשיבת ציון -
כמבוך חצרות, מדגרת טירוף וחולי.
בולי יהושע מתאר צעיר יהודי שטוף רגשי אשמה חולניים כלפי ערבי
המעלה באש את היער "הציוני", שניטע על חורבותיו של כפר ערבי.
וברומן אחר של בולי, נוטש הגיבור את יחידתו הצבאית בעיצומה של מלחמה,
ותלמידת תיכון ממשפחה טובה מוצאת לה ניחומים בזרועותיו של צעיר ערבי.
מוטיבים נפוצים אחרים בספרות הישראלית ממשיכים באותו הכיוון: בריחה מהמדינה;
השמדת המדינה; מוות (על ידי ניוון, לא במאבק); צה"ל כמחנה ריכוז, כדיר חזירים וכבית-בושת;
ואם חפצי חיים יהודיים שימשכו בארצנו - ערש התרבות היהודית והאנושית
שומה עלינו לצאת למלחמת חרמה בכל הבאים עלינו לכלות את תרבותנו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
