פשע השחיתות, חטא היוהרה - אמיר אורן ''הארץ''  

אהוד אולמרט חשוד, מתבקש לומר "כרגיל", בעבירות פליליות. את החשדות צריך להוכיח, אבל זהו המקרה המובהק שעליו נאמר "הוסיף חטא על פשע", עוד לפני שהוברר אם אכן בוצע פשע. אין הכרח להמתין לסופו של תהליך החקירה, תביעה ושפיטה כדי לדעת שאולמרט אשם בחטא היוהרה. בעודו חומק מהישג ידן של רשויות אכיפת החוק בפרשות קודמות - פה זיכוי מלווה במלים קשות, שם סגירת תיק בהעדר ראיות מספיקות - אפפה את סביבתו תחושה של חסינות. אחר תחתיו היה מבליע אנחת רווחה, מצטנף בפינתו ומדקדק בקלה כבחמורה. לא הוא. אולמרט, בגבהות לב, המשיך להסתבך. אופי זה, לא פחות מחומרת החשדות, מחייב להרחיק אותו ללא דיחוי מראשות ממשלת ישראל.

על יריבו המר שהיה לקודמו, אריאל שרון, התנבא קצין בכיר במשטרה כשנסגר תיק החשדות נגדו בפרשת יאנוש בן גל והגז הרוסי, "הם תמיד חוזרים", ואכן שרון חזר, ועוד איך חזר, בתיקי דוד אפל וסיריל קרן; וגם אולמרט. אחת ההחלטות הראשונות של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, באפריל 2004, היתה לסגור את תיק "האי היווני" של אולמרט. מזוז השתכנע שפעולות ראש הלשכה שולה זקן ועוזר נוסף נעשו בלא ידיעתו ובלא הנחייתו של אולמרט. "לא ניתן להוכיח את החשד כי אולמרט, העומד בראש הפירמידה ונעזר בעוזרים שונים, ידע על כל המתרחש תחתיו בלשכתו", כתב מזוז.

אולמרט לא השתנה מאז. להיפך, הוא נעשה עוד יותר אולמרט. מזוז הוא שהשתנה - הוא נעשה פחות מזוז. ב-30 השנים האחרונות התמנו ליועצים משפטיים אנשים רכים, סלחניים ומתחשבים, שחיפשו לשווא "אקדח מעשן" גם כשהרוצח השתמש בחבל ובעיקר נועדו לגבור על קשיחותם של פרקליטי המדינה הכפופים להם; שהרי הפרקליטים, כמו המבקר, הם של "המדינה", ואילו היועצים הם של "הממשלה". אלא שברבות השנים, לקראת הסוף, קורה ליועצים דבר מוזר: בעל כורחם, מתוך ההתוודעות למציאות המושחתת, הם נשאבים לאסכולה הנוקשה של התביעה. כך יצחק זמיר בקו 300, כך אליקים רובינשטיין בשבועות האחרונים לכהונתו, כשלטענת דוברו ינקי גלנטי - היום דוברו של אולמרט - החליט אם כי לא הספיק להאשים את אפל בשיחוד שרון, כך מזוז עכשיו. זו כבר לא תיאוריה. החשוד מוכר למשטרה ומוכר היטב ליועץ המשפטי הרואה אותו יום יום בפעלתנותו. מזוז איבד את בתוליו באי היווני. היום, יש להניח, לא היה מפקפק באפשרות שאולמרט, "העומד בראש הפירמידה", בקי בכל המתרחש תחתיו, עם שולה זקן או בלעדיה.

זה כחודש, באיחור רב, וכשגמרה למצות את כל החלופות האחרות, התנערה מערכת אכיפת החוק לחוליותיה ועבדה היטב. היא נעזרה בקצת מזל וצירופי מקרים, ובעיקר בסיוע חיצוני של גיבורים אלמונים במלחמה נגד השחיתות; מהם אצל מבקר המדינה - שבבדיקותיו נמצא קצה החוט שגילגל את הפקעת - ומהם במשרד ממשלתי אחר. כשיוסר המסך מעל הפרשה, יתברר שבשנתיים האחרונות היתה זו שעתה הרעה של העיתונות הישראלית, שחסידי אולמרט שלטו או בלטו כמעט בכל כלי תקשורת חשוב בה; אבל גם שעתה היפה, כי בלי הזרקור שהפנו גידי וייץ ("הארץ") ומרדכי גילת ("ישראל היום") היו החוקרים ממשיכים לגשש באפילה.