בעולם האקדמיה הישראלי מודאגים מהאנטישמיות בחו''ל: ''חופש הביטוי אינו מתיר אלימות''  

אחרי שהזדעזענו מתשובותיהן של שלוש נשיאות האוניברסיטאות בארה"ב MIT, הרווארד ו-Penn, בשימוע שנערך להן בקונגרס ובו נשאלו שאלה אחת שתשובותיהן הדהימו את העולם היהודי ובני תרבויות אחרים אשר נחרדו מהשפל אליו התדרדרה חלק מהאליטה בחברה האמריקנית.

השאלה שהופנתה אליהן הייתה: האם קריאה לרצח העם היהודי מפירה את הקוד האתי של מוסדות הלימוד בראשן הם עומדות? במקום לענות תשובה ברורה, במילה אחת בת שתי אותיות, כן, הן בחרו להתפתל ולתת תשובות הזויות ואנטי מוסריות בעליל.

השאלות בשימוע הופנו לשלוש הנשיאות בעקבות הסכנה בה נמצאים אלפי סטודנטים ומרצים יהודים בקמפוסים הנשלטים על ידי אנטישמים ושונאי יהודים, בעקבות גל שנאה מתוזמן, מסוכן, על ידי גזענים ופרו פלשתינאים שכבשו את הקמפוסים באוניברסיטאות ועושים בהם כבתוך שלהם, בהיעדר תגובות תקיפות וברורות של האוניברסיטאות שהפקירו את הסטודנטים והמרצים היהודים לגורלם.

מופעי השנאה והקריאות להשמדת מדינת ישראל גברו מאוד לאחר טבח שבת שמחת תורה, הקורבן הואשם בכל רעות העולם, נשיאות שלוש האוניברסיטאות סברו כי מתקפות השנאה נגד היהודים בקמפוסים חוסות תחת הגנת חופש הביטוי.

ראשי כל האוניברסיטאות במדינת ישראל נחרדו מליקויי המאורות של שלוש נשיאות אוניברסיטאות העילית בארה"ב ושגרו מכתב תקיף, "במקום אמפתיה ותמיכה בסטודנטים ישראלים ויהודים על האסון הנורא שפקד את העם היהודי בארצו, גועשים הקמפוסים בהפגנות הקוראות להשמדתה של מדינת ישראל, לפעילות טרור נגד אזרחי ישראל ולשנאת יהודים וישראלים באשר הם.

יהודים וישראלים חוששים להסתובב בקמפוסים בארצות הברית, לדבר עברית, או להיות מזוהים בדרך כלשהי על פי דתם או מוצאם.

זיכרונות מימים חשוכים מעברנו שבים ועולים. במציאות זו בולטת חשיבותה של הנהגה תקיפה באוניברסיטאות האמריקאיות שתאמר: 'עד כאן'. לצערנו הנהגה זו חסרה בימים אלו."

אכן, עמידה איתנה וזקופת קומה ראויה לשבח מול אנטישמיות, שנאת יהודים וקריאות להשמדת מדינת ישראל, אלא, לדאבון הלב, גם בתוככי חלק מהקמפוסים באוניברסיטאות ובמכללות במדינת ישראל פורחים עשבים שוטים, המאשימים את צבא ההגנה לישראל בביצוע פשעי מלחמה וג'נוסייד, המתייצבים, גם אחרי טבח שבת שמחת תורה לצד המבקשים להשמידנו ולהטביענו בים.

בארה"ב הקול האנטישמי, שונא היהודים, נשמע בעיקר בקרב הסטודנטים, בתמיכת חלק מהמרצים, במדינת ישראל הקול האנטי ציוני, הגזעני והאוטו אנטישמי נשמע בעיקר על ידי חלק מהמרצים הבכירים .

אין הכוונה להחלטתה התמוהה, העטופה ברגישות סלקטיבית, של נשיאת מכללת בית ברל, פרופ' יולי תמיר שסירבה לכיתוב, "ביחד ננצח" משום רגישותה לסטודנטים ערבים, זה בהחלט חוסה תחת חופש הביטוי וחוסר תבונת המציאות.

הכוונה בעיקרה היא לצמרת מרצות ומרצים באקדמיה הישראלית החותמים על עצומות כמו: "לעצור את הטבח בעזה", "להחרים את האקדמיה הישראלית", "להחרים תוצרת מההתנחלויות", "להציל את ילדי עזה הרעבים", לתבוע ממדינות אירופה להכיר בפלסטין.

אנשי מוסר מעוות אלה, חתומים על עצומות המאשימות את ישראל: "בטבח של חפים מפשע". מאשימים את ישראל כמי ש"משתמשת במרחב הפלסטיני כשדה ניסויים לאמל"ח", "ישראל הורגת ילדים פלשתינאים באופן סדרתי."

מדובר באליטה האקדמית ובהם דמויות מובילות באוניברסיטאות בישראל, חוגים שלמים הלוקים במחלת השנאה העצמית, מחלקות שלמות הזקוקים לטיפולים פסיכיאטרים מתמשכים, אין המדובר בעשייה החוסה תחת חופש הביטוי אלא חוסה תחת חתירה מתמדת כנגד מדינת ישראל, משלבים ידיים עם המרים שבאויבנו, הגרועים שבשונאינו.

חבורה מופקרת זו המקבלת שכרה ממדינת ישראל, הזוכה להכרה ולהוקרה בזכות האוניברסיטה הנתמכת על ידי מדינת ישראל, מטיחה ההאשמות שווא ועליות כזב גם בכנסים בינלאומיים.

שם הם מאשימים את מדינת ישראל באפרטהייד, בדיכוי, קוראים לחרם בינלאומי בתחומי האקדמיה, התרבות והספורט, פונים למוסדות בינלאומיים ברתימתם נגד מדינת ישראל, למועצת הביטחון של האו“ם, בתביעה להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל, לממשלות באירופה בדרישה להפעיל לחץ ולהטיל סנקציות נגד מדינת ישראל, פעילות אינטנסיבית בינלאומית לשחרור מחבלים שביעניהם אינם אלא "לוחמי מחופש וחירות".

חבורת מופקרים הממלאת את ארגוני "זכויות האדם" הממומנות על ידי גורמים עלומים פועלים ללא לאות בתמיכה ובהתגייסות בלתי מסויגת באנטישמים מוצהרים מרחבי העולם וקריאה לשחרורם, הפצת עלילות דם נגד מדינת ישראל וצבאה.

דברי הבלע של המרצים האנטי ציוניים, האוטו אנטישמים ואף האנטישמים הנחשפים מעת לעת מזכירים לכולנו כי הנגע פשה באקדמיה הישראלית אשר גם לאחר טבח שבת שמחת תורה טרם התפכחו ולא ערכו חשבון נפש.

הניסיונות של חלק מראשי האוניברסיטאות לצאת חוצץ נגד מרצים אנטי ישראלים, הניסיון להפסיק עבודתם, הקריאה המפורשת להדחתם אינה מצליחה בשל סיבות משפטיות.

חובתם של ראש הממשלה, שרי החינוך, התרבות, המשפטים, היועצת המשפטית לממשלה, וראשי האקדמיה, לשבת על המדוכה, למצא את הדרכים לפעול נגד אספסוף אקדמי זה, לא רק להמליץ על הדחת מרצים אנטי ציוניים, אוטו אנטישמיים, אלא לפעול ממש נגדם, כל שחוסה בתחום חופש הביטוי אסור שייפגע, כל שחותר נגד מדינת ישראל, נגד עם ישראל, חשוב שיטופל.

מבחינה ציבורית חובה לפעול לפרסום שמות המרצים מפיצי עלילות הדם והכזב בארץ ובעולם, חובה לספק למממנים לתורמים ולתומכים באוניברסיטאות, מידע אודות המתנהל במוסדות האקדמיים, כדי שיפסיקו תרומותיהם למרצים הפועלים נגד מדינת ישראל והצבא.

בארה"ב זה עבד, גם כאן זה חייב לעבוד.