לקראת שבת חול המועד פסח - ההבדל הפנימי בין חמץ למצה ולאור כך גם בין הגאולה ממצרים לגאולה הקרובה והכנה לחג שביעי של פסח שיחל ביום ראשון בערב  

בעת הגאולה ממצרים נאמר לאבותינו, כי יש איסור על החמץ בזמן הקשור לגאולה: "בל ייראה ובל יימצא" (פרשת בא יג, ז. יב, יט). אך על זמן הגאולה הקרובה שאחריה לא תהיה עוד גלות, אין איסור כזה.
אדרבה – רמב"ן מביא את דברי חז"ל כי הקרבן היחיד שנמשיך להקריב בזמן הגאולה הוא קרבן 'תודה', שמורכב בין השאר מלחמי חמץ (צו ז, יג). משמע כי לחמץ יהיה מקום לא מבוטל בזמן הגאולה. ובלשון הרמב"ן: "כי בו מצה וחמץ (יחד), כעניין העולם הבא".

ההסבר הרוחני לעניין מבוסס על המשמעות הפנימית של החמץ והמצה: החמץ התופח מסמל ישות וגאווה – השורש לכל התכונות הרעות.
המצה הדקה מסמלת ענווה והתבטלות – השורש לכל התכונות הטובות.
כשיצאנו ממצרים הטוב בעולם התגבר על הרע, אך לא הכחיד אותו.
את ההתגברות של הטוב אנו מציינים על ידי אכילה בלעדית של מה שמסמל את הטוב – המצה.

אך בעת שנפעל את גילוי הגאולה האמיתית והשלמה, יתבטל הרע לחלוטין ואף יהפוך לטוב. לכן לא רק שלא יהיה עניין להימנע אז מאכילת חמץ (מלבד בחג הפסח, שימשיך להיות החג שמסמל את מה שהיה במצרים), אלא אדרבה – אכילת החמץ תסמל את העובדה שגם הרע הפך לחלק מהטוב.

על החג האחרון של פסח נאמר כי זהו 'יום שמחתו של משיח' - זהו יום עם זיקה מיוחדת לגאולה השלמה (מכאן נולדה התקנה לאכול לקראת סיום יום זה 'סעודת משיח') וזו אחת מהסיבות שבחו"ל קוראים את הפטרת 'עוד היום בנוב' הקשורה ביותר לגאולה.
בתגובות אשתדל אי"ה להרחיב בנושאים אלו.

***

שרשור שכזה נפתח בימי שישי רבים באישור המנהלים, מטרתו העיקרית היא להיכנס לשבת בנחיתה רכה ועם כמה נקודות בסיסיות מהפרשה והזמן בו נמצאים - כל אלו שיכולים להוסיף בעניין הקשור לכך, מוזמנים בשמחה לעשות זאת ולהוסיף לכולנו באחדות הנכונה לקראת שבת קודש שתחל לפני שקיעת החמה.