קוריאה יכולה לעזור לעצב את סדר היום העולמי החדש  

לאחרונה, אנו רואים מגוון רחב של אתגרים גלובליים הולכים וגדלים, החל משינויי אקלים ועד לסכסוכים אזוריים. שינויי האקלים מואצים באופן אקספוננציאלי. סכסוכים אזוריים משתוללים במזרח אירופה ובמזרח התיכון ללא כל מוצא פוטנציאלי באופק. אבל המוסדות הגלובליים אינם מסוגלים לצמצם את הסיכונים המחריפים הללו. למרות הסכם פריז, לאמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים אין כל סמכות מחייבת לאכוף ציות. למועצת הביטחון של האו"ם יש את הסמכות המחייבת אך הייתה בשיתוק עקב סמכות הווטו של חמשת החברות הקבועות (P5). היריבות המחודשת בין ה-P5 פוגעת בכל פעולה להשבת השלום והיציבות עם השפעה מזעזעת על האמינות של הממשל העולמי. מעצמות יריבות בעלות כוח גדול מעודדות מאמצים בינלאומיים למלא את הפער הנורמטיבי של טכנולוגיות מתפתחות. ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הבינה המלאכותית, הביוטק, המרחב החיצוני והסייבר מזנקות קדימה, בעוד המאמצים הנורמטיביים למזער סיכונים שליליים נעים בקצב של חילזון.

סביר להניח שהמגמות המצערות הללו יימשכו ויחמירו אלא אם כן תשוחזר הסכמה עולמית. אבל התמונה לא נראית טוב בשל הפערים הגדולים הרווחים בקהילה הבינלאומית מבחינת חלוקת העושר (צפון עולמי מול דרום) ותפיסה ערכית (מערב עולמי מול מזרח). שני הפערים הללו החלישו את הבסיס לקונצנזוס עולמי וגרמו לגירעון הממשל העולמי לגדול.

פער העושר מצטמצם ככל שהכוח הכלכלי היחסי של הדרום הגלובלי עולה במונחים של חלוקה. הוא מדרבן על ידי הצמיחה החזקה של כלכלות מתעוררות כמו הודו, ברזיל ומדינות אסיאתיות. בהתאם לכך, הקולות של הדרום הגלובלי הולכים וגוברים בבמה הבינלאומית. אבל תפקיד הגישור של מדינות הדרום הגלובלי בין המערב והמזרח הגלובלי עדיין חלש, שכן רובן מתלבטות באיזה צד של קו השבר הן יעמדו. דוגמה עדכנית היא האות המעורב שמדינות הדרום הגלובלי שלחו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. הם תמכו תמיכה גורפת בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם נגד ניסיון הסיפוח הכוחני של רוסיה של מזרח אוקראינה. אבל רבים מהם לא הצטרפו גם למאמצי הסנקציות של המערב הגלובלי על רוסיה.

מנגד, הפער הערכי בין המערב למזרח הגלובלי צפוי להתעצם. השקפות העולם של שני המחנות שונות, עם סדרי עדיפויות שונים לגבי כמה ערכי יסוד. דעות שונות אלה מקשות על מציאת בסיס משותף ברוב האג'נדות העולמיות, החל משינויי אקלים ועד לנושאי ביטחון. דוגמה בולטת היא הקושי המתמשך בהעלאת המסגרת הנורמטיבית לאבטחת סייבר. המזרח והמערב הגלובלי מסכימים על הצורך להבטיח התנהגות אחראית של המדינה אך לא יכלו להסכים על הפרטים הספציפיים, שכן הם שמים את העדיפות ההפוכה בין ביטחון המדינה לפרטיות.

כמו כן, הפער הערכי בין שני המחנות משפיע לרעה על כל מאמץ לבנות קונצנזוס על הדרך קדימה להתמודדות עם האתגרים הגלובליים הקריטיים. מספר מוסדות עולמיים כמו הוועידה לפירוק נשק אינם יכולים להסכים אפילו על סעיפי סדר היום במשך למעלה מ-20 שנה מאז חזרה היריבות הכוחנית הגדולה בתחילת המאה ה-21.

שני המחנות מנסים בכוח לקרב את הדרום הגלובלי לצדם. פסק הדין הסופי יגיע בסופו של דבר מהדרום הגלובלי, תלוי אילו מהשקפות העולם יתבררו כאטרקטיביות יותר. אך לעת עתה, נראה כי השקפות העולם של המערב והמזרח הגלובלי אינן מספקות את כוח המשיכה בצורה משכנעת. הדרום הגלובלי נמצא במצב המתנה כדי לראות איזו תפיסת עולם תתאים יותר להתמודדות עם אתגרים מתעוררים.

על שני המחנות מוטלת החובה לחדד את תפיסות עולמם באופן שיציג פתרונות משכנעים ומוכווני עתיד יותר. יש לעודד תחרות זו למען הקונצנזוס העולמי. על ארצות הברית וסין להוביל, שתי המדינות החזקות ביותר ומנהיגים בהתאמה של שני המחנות. ככל שהפער הערכי ייגשר מוקדם יותר באמצעות תחרות תפיסת עולם בונה, כך ייטב לעולם ולעתיד.

לקוריאה יש תפקיד מיוחד בהנחיית השיח העולמי על השקפת העולם החדשה. קוריאה נמצאת בעמדה הטובה ביותר לתרום כמדינה שהתגברה על פערי העושר והערך. לקוריאה יש אינטרס אישי חזק להימנע ממסלול ההתנגשות של השקפות העולם. הניסיון של קוריאה יעזור לעצב את סדר היום של השיח באופן שיהיה מקובל הן על המערב והן המזרח הגלובלי ואטרקטיבי לדרום הגלובלי.

קים וון-סו ([email protected]) הוא תת-המזכ"ל לשעבר של האו"ם והנציג העליון לפירוק הנשק. כדיפלומט קוריאני, הוא שימש כמזכירו של הנשיא לענייני חוץ וכן לביטחון בינלאומי. כעת הוא יו"ר הוועדה המייעצת הבינלאומית של Taejae Future Consensus Institute ופרופסור יו"ר באוניברסיטת קיונג הי. הוא כתב מערכת אורח ב"קוריאה טיימס".

https://www.koreatimes.co.kr/www/opinion/2024/05/137_373849.html