בג''ץ מורה על פתיחת חקירה על הקמת גבעת היובל בעלי בה התגוררו עד שנפלו בקרבות השונים: רועי קליין, אלירז פרץ ועמישר בן דוד  

ואני אוהב את ילדי ללא תנאים כלל וכלל
אבל אני מדריך אותם מרומם אותם מסביר להם שהם טובים גם כשהם טועים כי יש להם נשמה קדושה החצובה ממרום מרןמים, כך גם ביחס למדינתנו ראשית צמיחת גאולתנו.

חשוב ללמוד נושאים אלה מתוך תורתנו הקדושה ולא מעיתונים ומהדורות חדשות.
במיוחד לפני היום הקדוש יום עצמאותנו וחגינו שאנו מזכירים את יד ד' הטובה עלינו שפעלה על כל האומה ומנהיגה אומץ להכריז על הקמת המדינה בערב פריצת מלחמת הקוממיות שזה ניסא זוטה כמו שמסביר התוספות במסכת בבא מציעא ולכן עלינו להכיר ביום ה' באייר תש"ח את פעולת גאולת ישראל שהיא גאולת ד' הבוחר בישראל עמו ובמדינתו.

יכול להיות שאתה לא מכיר את הפסוקים הנ"ל מלמד עליך זכות.

ב. אנו לפעמים מתבלבלים בלי כוונה בין שאלה לתלונה.
שאלה זה כשאדם רוצה ללמוד, ליבו פתוח לשמוע והוא כעני עומד על פתח.
ואני מתרשם שאתה שואל כדי ללמוד, אשריך!!

ג. בקשת לדעת מאיפה הציווי להקים מדינה.
ראשית נגדיר מה היא מדינה: עם ריבון בארצו.

אלה דברי הרמב"ן:
אדגיש את המשפט העיקרי אך אתה מוזמן לקרא את כל דברי הרמב"ן

מצוה רביעית – *שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה.* והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ", אשר נשבעתי לאבותיכם". ופירט אותה להם במצווה הזו כולה, בגבוליה ומצריה, כמו שאמר: "ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים" וגו', שלא יניחו ממנה מקום. והראיה שזו מצווה, אומרו יתעלה בעניין המרגלים: "עלה רש כאשר דבר ה' אלהיך לך, אל תירא ואל תחת". ואמרו עוד: "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם". וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה, כתוב "ותמרו את פי ה' אלהיכם", וכן "לא שמעתם", הוראה שהיא מצווה, לא ייעוד והבטחה.

וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצווה, וכן אמרו בגמרא סוטה: "אמר רבא: מלחמת יהושע לכבוש, דברי הכול חובה. מלחמת דוד להרווחה, דברי הכול רשות". ולשון ספרי: "וירשתה וישבת בה: בזכות שתירש – תשב".

ואל תשתבש ותאמר, כי המצווה הזאת היא המצווה במלחמת שבעה עממין, שנצטווינו לאבדם, שנאמר: "והחרם תחרימם". אין הדבר כן. שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם בהילחמם עימנו, ואם רצו להשלים – נשלים, ונעזבם בתנאים ידועים. אבל הארץ – לא נניח אותה בידם, ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם, כמאמרם: "הגרגשי פנה והלך לו ונתן להם הקב"ה ארץ טובה כארצם, זו אפריקי", נצטווינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות להושיב בה שבטינו. וכן אחרי הכריתנו את העממים ההם, אם רצו אחרי כן שבטינו לעוזבה ולכבוש להם את ארץ שנער או את ארץ אשור וזולתם מן המקומות, אינם רשאים; שנצטווינו בכיבושה ובישיבתה.

וממאמרם "מלחמת יהושע לכבוש", תבין כי המצווה הזאת היא הכיבוש. וכן אמרו בספרי: "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר" וגו', "אמר להם: כל המקום שתכבשו חוץ מהמקומות האלו, הרי הם שלכם. או רשות בידם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל? תלמוד לומר: 'וירשתם גוים גדולים ועצומים', ואחר כך: 'כל המקום אשר" וכו'. ואמרו: "ואם תאמר: מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובא, ואין מצוות נוהגות שם? אמרו: דוד עשה שלא כתורה, והתורה אמרה: משתכבשו ארץ ישראל, תהיו רשאין לכבוש חוצה לארץ; והוא לא עשה כן". הרי שנצטווינו בכיבוש בכל הדורות.

ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו: "כל היוצא ממנה ודר בחוץ לארץ – יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וזולת זו הפלגות גדולות שאמרו בה - הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן, היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל יחיד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי: "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאין חוצה לארץ, והגיעו לפלטיה, וזכרו את ארץ ישראל, וזקפו את עיניהם, וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: 'וירשתה וישבתה בה ושמרת לעשות.' ואמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות."

אומר לנו הרמב"ן:
שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה.
יש כאן שני דברים:
א. אסור לנו כעם לעזוב את הארץ לאומה אחרת, אלא עלינו אנו כעם ישראל לרשת את הארץ, להיות ריבונים בארצנו,קוראים לזה מדינה.

ב. ומצוים אנו גם ליישב אותה, בבתים בגנות ופרדסים וכד'.

ובשולוי הדברים רק אומר שלא קיללתי אף אחד מהם (למרות שמותר לחלוטין על פי ההלכה)
פשוט ציינתי עובדות פשוטות להכרת המציאות, וההבנה הפשוטה באיזה מצב העם היהודי נמצא במערת היחסים שלו עם האלוקים.

ספר החינוך על האיסור נשיא בעמך לא תאור:

שלא לקלל את הנשיא, שנאמר "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב, כז), ובא הפירוש (פכ"ו מהל' סנהדרין ה"א) שהנשיא זה המלך. ואמנם זה הלאו כולל גם כן הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרי גדולה שנקרא נשיא גם כן, *לפי שכונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל, בין ממשלת מלכות בין ממשלת התורה.*

אחי אהובי, אני לא מכיר אותך אבל אני מתרשם שלמדת תורה ולא מעט, יש לנו אחריות לתקן את עצמי ואת העולם, והדר הראשון שאנו צריכים לשים לו לב לא לעבור על דברי תורתנו הקדושה בדרך בלי לשים לב.

דברי הרמבן זה תורה חדשה חלילה?
דברי ספר החינוך זה תורה חדשה חלילה?
דברי החפץ חיים שהסיבה שלומדי התורה מדברים לשון הרע בגלל שהם אומרים על אדם חנף או רשע מותר לדבר לשון הזה, זה תורה חדשה חלילה?