הבטחתי ולכן אקיים...  

בלב הים בנמל חיפה מונח שלד אוניה קודר ואילם ובתוכה שרידיהם של שישה עשר מטובי בחורינו זהו שלדה של אלטלנה, אוניית הנשק שבאה לסייע במלחמת העצמאות לפני ארבעים ושש שנים. אני זוכר כאילו היה זה היום את האנשים הצעירים שהיו בשלד המתכת הדומם. עדיין מהדהדות באוזני שאגות הכאב שלהם עדיין רואה אני את הדם אוזל מגופותיהם כשפקדתי לירות עליהם בתותח הקדוש. ועדיים מלווה אותי דממת המוות שבה הם לא ירו חזרה. אני זוכר אותם - הייתי רוצחם.

ואני מספר אישי ... רא"ל במילואים יצחק רבין חייל בצבא ההגנה לישראל וחייל בצבא השלום, אני ששלחתי גייסות אל האש וחיילים אל מותם אומר לך מלך ירדן ... אנו יוצאים היום למלחמה עקובת דם ומלאת הרוגים - מלחמת שלום. וזו המלחמה היחידה שתענוג לי להשתתף בה המלחמה על המזל, הגורל וטוב לבם של אויבנו. זוהי המלחמה על זכותם של אויבנו לקבוע את גורלנו.
ומחר בדרך העולה לירושלים עוד יזרקו אבנים על מכוניות, ובדרך המנהרות עוד יירו על רכבים ואבנים יזרקו מגשר ג'אסר א זארקה. לא יהיה מקום בטוח בכל ארץ ישראל: בשטחים ובירושלים בקרית מוצקין ובגבול ירדן בלבנון ובחדרה. את פירות השלום האותו זרענו עתה נקטוף כולנו בשנים יבואו.

היום שש שנים אחרי... אנחנו לא שוכחים.
כולנו... מדליקים נר זיכרון
ומי שלא מדליק היום - ידליק מחר.

וכהערה אחרונה.
עד שלא תבינו שמורשת רבין הובילה אותנו לאבדון. אף אחד לא יוכל ללמוד שום דבר פרודוקטיבי מהרצחו של רבין עליו השלום.