כללי הקריאה והדקדוק(חלק ראשון)  

בס"ד.
שיעור מספר 1:
אנחנו פותחים היום בס"ד בסדרת שיעורים שירכזו את כללי הקריאה הנכונה בצורה קלה מבלי להאריך בכללי הדקדוק. מטרתנו היא שכל אחד מקהל התלמידים יוכל לקבל מושגים בקריאה נכונה וכן לקבל ידע בקריאה נכונה ומדויקת של כל הכ"ד ספרים של התנ"ך. סדרת השיעורים מיועדת לכל בני העדות לילדים ומבוגרים ללא יוצא מן הכלל. במסגרת השיעורים נביא את כללי הדקדוק וההגייה המוסכמים על כולם בליווי דוגמאות מהתנ"ך. את הכללים שהם מיוחדים לעדה מסוימת נדאג לציין.
כבר הובא בנביא "ובא לציון גואל ולשבי פשע" ואכן באחרית הימים לקראת ביאת המשיח אנו עדים לתופעה מפליאה שאין לה כל הסבר הגיוני של חזרה בתשובה וצימאון לתורה הפוקדת את כל שכבות העם בארצנו הקדושה ובחוצה לארץ. אף על פי שרובם של בעלי התשובה סובלים מנתק של שתי דורות ומעלה שלח לנו אבינו שבשמיים רועים ומדריכים גדולי עולם שעדיין זכו לקבל בעצמם את תורתם והשקפתם מגדולי הדור הקודמים ובכך, בדרך נס, שושלת הקבלה - שעליה גאוותו של העם היהודי - לא פסקה בבחינת קיום ההבטחה הנצחית של "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם". הכמיהה והצימאון לדעת שייכים גם בנושא הקריאה הנכונה וגרסת התנ"ך כפי שהיה נהוג מדורי דורות ובפרט אצל בני עדות המזרח. אע"פ שרוב בני הדור הישן שהיו בקיאים היטב בנושא זה כבר אינם אתנו מכל מקום ברחמי שמיים עדיין נשארו שרידים בודדים שעדיין יכולים ללמד אותנו.
השליטה בנושא קריאה נכונה ומדוקדקת היתה מנת חלקם של אבותינו והם ייחסו לזה חשיבות ממדרגה ראשונה. שליטה מליאה בכללי הקריאה הנכונים שלובה בד"כ יחד עם השליטה בתנ"ך ובאוצר התפלות בבחינת הא תליא בהא. לאבותינו היתה בקיאות נפלאה בכל התנ"ך וניתן להיווכח בכך בדרושים ובפיוטים שהשאירו חכמי הדורות הקודמים, מבני עדות המזרח בפרט, שכולם מתובלים ושזורים בפסוקים מכל התנ"ך כולו. אין ספק שידיעת התנ"ך הינה גורם חשוב בהווייתו של היהודי.
הידע המקיף בע"פ של בני הדורות הקודמים בתנ"ך הינו תוצאה של קריאה תמידית ושיטתית בתנ"ך מגיל החדר ועד זקנה. ברור מעל לכל ספק שהשליטה בניגון ובכללי הדקדוק הנכונים העניקה חיוּת לקריאה ובכך החדירה את הפסוקים עמוק בזיכרונם ובתודעתם של הלומדים. בארצות המזרח בתלמודי התורה בבגדאד, בחלאב ,בטוניס, בלוב, באלז'יר ובמרוקו שמו דגש מיוחד על לימוד התנ"ך על בוריו וזה היה עיקר עיסוקם של הילדים בת"ת עד גיל 13. סיפר לי הרב הצדיק ח"ר אברהם ניסן זצוק"ל שבמסגרת הלימודים בת"ת בבגדאד הוא זכה לעבור כל שנה על התנ"ך עשרות פעמים כל שבוע עברו על כל התנ"ך פעם אחת.
מטרתם של שיעורים אלה היא להחזיר את העטרה ליושנה גם בתחום הקריאה הנכונה שמשום מה מונח בקרן זווית. לשמחתנו עדיין יש מודעות לנושא תודות למאמצים שהושקעו בתחום זה ע"י כמה אנשים החרדים לנושא כמו למשל הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים" בבני ברק וכגון הרב יוסף חי-עזרא זליכה שליט"א. התועלת שבשיעורים אלו תבוא דווקא אם קהל התלמידים יבין את החיוניות שבלימוד נושא זה וישתדלו לחזור ולשנן את השיעורים. רצוי היה שילמדו את הנושא בקבוצה באותו סגנון שבו מעבירים שיעורי הלכה, פשוט "לטפטף" קצת ידע בכל פגישה.
הלומדים צריכים לצאת משתי נקודות הנחה בסיסיות, האחת היא שאין קשר מוכרח בין כללי השפה העברית המדוברת לבין הדקדוק האמיתי והקריאה הנכונה בלשון הקודש בדיוק כפי שכל בן חו"ל מבין שלשפת האם בה הוא מדבר, לדוגמא אנגלית, אין קשר עם מה שהוא לומד בלשון הקודש ולפיכך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לדבר בינינו בשפת היום-יום פחות או יותר אבל כשמתפללים או קוראים תנ"ך כאן צריך לעשות "סוויצ'" ולהתרגל להשתמש בלשון הקודש האמיתית. נקודת ההנחה השניה היא שכל אחד צריך להבין שלא ניתן לשנות בתקופה קצרה את נוהגי הקריאה שלו. השינוי צריך לבוא לאט לאט. קודם כל עלינו להפנים את החשיבות הרבה שיש לקריאה נכונה ומדויקת ואח"כ כל אחד צריך לקבוע שלבי התקדמות. למשל אם הוא רגיל לבטא את הח' כעין כ' לא דגושה מעתה ירגיל את לשונו במשך כמה חודשים לבטא את האות ח' כהלכתה ורק אחרי שההרגל יעשה טבע הוא יוכל לתקן גם מבטא של אות אחרת כמו למשל ט' שעדיין הוא לא מבטא אותה כהלכה.
סדרת השיעורים המושמעת כאן הנה בבחינת הקדמה בלבד ומטרתה לשמש כראשי פרקים ללימוד הנושא. מי שבאמת ובתמים מבין את החשיבות של נושא זה וחפץ ללמוד את הדברים ביסודיות חייב להשתתף בשעורים קבועים שבמסגרתם חובה לעבור ביסודיות על כל כללי הדקדוק הבסיסיים וכן על קטעים נבחרים מתוך כל אחד מכ"ד הספרים ובכך לרכוש ידע בסיסי שישמש כקרש קפיצה שממנו יהיה ניתן יהיה לעבור על כל הכ"ד ספרים בשלמותם וכן על כל התפלות בדקדוק. .. רק מתוך לימוד בחבורה נוכל לברר יחד את הקריאה המדויקת של כל מלה ומלה.
ההשקעה הנדרשת הנה רבה ושיטתית אך גם מחויבת המציאות - לא פחות מההשקעה הנדרשת מאתנו כאשר עמלים בשאר מקצועות התורה שמחובתנו להשתלם בהם. השליטה בנושא זה נוגעת להלכה ולמעשה וללא ספק נושא זה מהווה חלק ממקצועות התורה שאנחנו כיהודים מבני כל העדות חייבים להשתלם בו ואגב, להשתלם זה מלשון שלמות. כפי שאנחנו רוצים להשתלם בכל מקצועות התורה כך עלינו לשאוף גם לשלוט באופן מושלם בכללי הקריאה המדויקים על כל המשתמע מכך...
כל שיעור יוקדש ללימוד כלל דקדוקי אחר. נשתדל ככל שניתן להביא את כללי הדקדוק בליווי דוגמאות. הכללים מצוטטים מחוברת שיצאה לאור לפני כ- 12 שנה ע"י הרב מזכה הרבים האמיתי יוסף חי עזרא זליכה בן עמומה אהובה רבה הראשי של פרדס כץ ונקדיש את השיעורים לרפואתו. כמו כן השתמשנו בכללי הקריאה המובאים ע"י הגאון ח"ר מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים" בבני ברק וכן מתוך הספר "שפת אמת" לרב בן-ציון הכהן זצ"ל משיירי חכמי תוניס.

במהלך השיעורים התיאורתיים נילמד את הנושאים הבאים:
א. בשיעור של היום נדבר קצת בחשיבות הלימוד של נושא זה.
ב. הביטוי הנכון והמדויק של כ"ב אותיות לשון הקודש.
ג. הדגש החזק
ד. מלרע ומלעיל
ה. כללי המעמיד
ו. התנועות
ז. כללי שווא נח ושווא נע
ח. חיריק מלא וחיריק חסר ונקודת הסגול בראש מילה
ט. וּ בתנועת שורוק בראש מילה
י. פתח גנובה
יא. כללי נסוג אחור
יב. מתי להוציא ולבטא אות א' בראש שם השם ומתי להבליעה
יג. מסורת ההגייה של האות ד' הרפויה
יד. עוד כללי ניקוד בסיסיים
1. כללי קמץ חטוף
2. אותיות ב-ג-ד כ-פ-ת
3. כללי ה' הידיעה וה' השאלה
4. הערות נוספות
טו. טעמי המקרא.
טז. טעמי הנביא.
יז. טעמי הכתובים.
יח. טעמי תהלים.
יט. טעמי משלי.
כ. טעמי איוב.
סך הכל כעשרים שעורים תיאורתיים.
בנוסף להרצאות התיאורתיות בכללי הקריאה כנ"ל נערוך בכל פגישה סדנא מעשית ללימוד הקריאה הנכונה בחלקה הראשון נילמד יחד לקרוא בכל פגישה מספר פסוקים מקריאת שמע על כל דקדוקיהם וטעמיהם וכך גם נוכל לרכוש ידע בקריאה בכלל ובאופן ספציפי ידע בקריאת החומש לכשנסיים את קריאת שמע נחזור בכל פגישה על קריאת העלייה הראשונה של הפרשה באותו שבוע.
בחלק השני של הסדנא נתחיל ללמוד יחד את ספר "משלי" בליווי מפעל ההקלטה המקיף של התנ"ך לכשנסיים אותו נעבור לספר אחר כמו למשל תהילים, איוב ובהמשך קריאת הנביא וכן ספרי הכתובים.
אורכה של כל פגישה חצי שעה בלבד של לימוד אינטנסיבי שבה נשלב לימוד תיאורתי ומעשי.
אגב, כללי הקריאה הנכונה אינם מכריחים שימוש במערכת טעמים מסוימת. ניתן להשתמש בכל מערכת טעמים שמכסה בשלימות את כל הכ"ד ספרים ולא משנה אם מדובר בטעם ירושלמי, חלאבי, מרוקאי, תונסטי, כורדי, אשכנזי או בבלי. כל אחד יכול להשתמש במערכת הטעמים הקרובה ללבו ושהוא בקיא בה. במסגרת השיעורים שלנו אני אי"ה אשתמש במערכת הטעמים הבבלית כפי שקבלנו אותה מזקני העדה ושבה הורגלתי משחר ילדותי ובה היו משתמשים במאות השנים האחרונות בבבל ובאגפיה.

עתה ננסה להסביר את החשיבות הרבה שיש בלימוד כללי הקריאה והדקדוק
יסוד של התפילה, ועמוד ההבנה בתוה"ק בכל חלקיה נישען על דקדוק נכון של לשון הקודש קרי: ביטוי נכון של האותיות כל מילה בשלמות, ובהיגוי נכון וברור של כל הנקודות המרכיבות את ההברה שבמלה וכן נגינה מדויקת המחברת את כל ההברות ויוצרת מהם מלה שיש בה משמעות.
בהמשך השיעורים נביא מספר דוגמאות שמוכיחות ששינוי הביטוי של האותיות, ששינוי הנגינה דהיינו חוסר אבחנה בין מלרע למלעיל וכן חוסר דיוק היגוי התנועות עלולים לשבש לגמרי את המשמעות של המילה. לכן כאשר לא משתמשים בלשון הקודש בדקדוק, לא מבינים הרבה עניינים בצורה נכונה וטועים בתפלה, בקריאת שמע, בברכת המזון וכו' בדברים שיש בהם שינוי המעכב.

כתב בפרי מגדים בפתיחה לאו"ח וז"ל: "וחכמת הדקדוק היא פנה לתורה והלומד שיעור גמרא יהיה לפניו גם ספר דקדוק".

וכתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות קריאת שמע הל' ח' והלכ' ט': "וצריך לדקדק באותיותיו... כיצד ידקדק ישמור שלא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד הנח וכו' וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא כו': דקדוק האותיות הוא להישמר במוצא שפתיו בעת הקריאה כדי שלא יניע אות נחה ולא יניח אות נעה ויבאר זיכרון התנועות הראויות לבארם ולחטוף התנועות הראויות למהרם בחטיפה ויוציא האותיות דרך מוצאם ולא יבליע אות באות הסמוכה אליה בהיות האות מסוף המלה היא בעצמה ראש המלה הבאה אחריה כגון "ואבדתם מהרה", "בכל לבבך" וכדומה לו והדברים האלה כולם אי אפשר לכתבם בספר אבל ייקחו אותם מפי מלמד שילמדם פה אל פה עכ"ד. ומרן הביא כעין זה בשו"ע חלק או"ח סימן ס"א הלכה כ"ג ורק אח"כ בהלכה כ"ד כתב "צריך לקרות ק"ש בטעמים כמו שהם בתורה" ומשמע שהדקדוק באותיות קודם לטעמים...
בספר יסוד ושורש העבודה כתב: "… כי תיבה שאינה שלימה במתכונתה לא תעשה פעולתה ולא תעלה לרצון לפני הבורא ית"ש ויתעלה כי אינה נחשבת לתיבה כלל ועוד כתב "וגם אני מעיד על זה שאריכות הגלות המר הזה הוא רק בשביל זה בעוונותינו הרבים וכל התפלות וההודאות שיוצאים מפינו אינם עושים פעולה למעלה בעולמות העליונים בשביל שלא יצאו מפינו רוב תיבות התפלה וההודאה בשלמות כראוי כלל… והזוה"ק מרמז על עוון זה.
ובספר החינוך מצווה תר"ז כתב: "ומן העינין הזה יש לנו ללמוד בתפילותינו ובתחנונינו לפני המקום לדקדק מאוד ולהיזהר בלשון, שאין לאמר לפני השם כי אם בדקדוק גדול.
ובספר הזכרונות למהר"ש אבוהב ז"ל כתב: "וידוע שהתפלה הרצויה והמשובחת היא האמורה בדבור המדוקדק ובכוונה בכל מלה ומלה ושתהא התפלה בכללה שהאדם מתפלל לפני המקום מתוקנת ומסודרת ע"פ האמת והצדק בלי שבושים וגמגומים בענין ובלשון שתהא הולכת על דרך דקדוק לשוננו הקדושה בכל תנאיה ובכל משפטיה.

וכתב הרב הגאון הצדיק ח"ר יעקב סופר זלה"ה בספרו "כף החיים": "וכן צריך להזהר בתיבות ובאותיות ובנקודות להוציאן כתקנן ובצביונן ושלא יחסר מהם שום דבר".

וכתב ב"בן איש חי" לרבניו ריש גלותא דבבל ח"ר יוסף חיים זלה"ה בהקדמה לפרשת יתרו שנה ראשונה: "ולכן הפה שהוא בנין התפלות שהוא במקום המזבח וכו' שתוציא האותיות והתיבות שלימים וזה פירוש הפסוק "אבנים שלימות תבנה את מזבח ד' אלוקיך".

ומצאתי לנכון לצטט את מה שכתב רבינו בעל "הבן איש חי" בספרו שו"ת "תורה לשמה" סימן רנ"ד וזה"ל:
שאלה: ת"ח אחד היה מעיין חשוב בגמרא ובקי בשו"ע אך הואיל ולא למד בקטנותו מקרא תנ"ך כראוי על כן בגודלו לא היה יודע היטב במקרא התנ"ך וכאשר היה לומד פרשה שניים מקרא בערב שבת היה טועה בקריאתו כמה טעויות הן בטעמים הן בנקודות וכ"ש כשקורא נביאים וכתובים שהיה טועה יותר בהם ויהי היום והיה קורא איוב בת"ב בחבורת אנשים וטעה כמה פעמים בקריאתו והנה אדם אחד היה יושב ג"כ באותה חבורה ורואה בספר דוקא ואינו קורא עימהם כאשר הגיעה הקריאה אצלו וישאל אחד מן החבורה לרעהו ויאמר לו זה הוא בור ואינו יודע לקרות והנה זה השואל הראה באצבעו על אותו החכם שקרא וטעה ויאמר גם זה הוא בור שהרי כמה טעויות עשה בקריאתו ויחר לרעהו עליו ויאמר לו שהוא ביזה הת"ח וצריך עונש על אשר קראו בור. יורינו אם חייב בזה או לא.
תשובה: כתוב בשלטי הגיבורים בפ"ק דקדושין בשם הא"ז ז"ל לעולם ישלש אדם ימיו ללמוד שליש מקרא שליש משנה שליש תלמוד שהוא ביאור המשניות ודקדוקיו. מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח ללמוד מהם תלמוד הרי זה עם הארץ ואם בא להורות הלכה ממשנתו ה"ז מכלה העולם. מי ששנה משנה ולא קרא מקרא הרי זה בור, לא קרא ולא שנה ה"ז כבהמה עכ"ל ע"ש. גם במדרש רבה פרשת כי תשא איתא א"ר לוי ארשב"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין כך ת"ח צריך להיות זריז בכ"ד ספרים ע"ש ומדרש זה הביאו רש"י ג"כ בחומש בפרשה הנזכרת ע"ש הנה כי כן ת"ח זה שהוא עושה כמה טעויות בקריאתו בתנ"ך הן בטעמים הן בנקודות ה"ז כאילו לא קרא מקרא וכבר קראו ריא"ז בשם בור. והיה זה שלום ואל שדי ה' יעזור לי. עכ"ל.
ואני מוסיף, משלי, שאותו ת"ח "הואשם" בחוסר דיוק בנקודות ובטעמים ועדיין כפי הנראה ביטא את האותיות נכון ובכל זאת פסק הרי"ח שהוא ראוי לתואר "בור" ומה יענו בתרייהו אלו שאפילו לחתך אותיות כתיקונם אינם יודעים שלא לדבר על טעויות חמורות אחרות בקריאה ובדקדוק .
ואכן, אנשים שלקחו את העינין ברצינות העידו שמאז שהתחילו ללמוד ולעשות חל שינוי של ממש באיכות התפילה שלהם. ברור הוא שכל יהודי שמעונין לעשות נחת רוח ליוצרו אסור לו להתעלם מנושא חשוב לו והכל במטרה ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
כפי שציינו לעיל לימוד התנ"ך על בוריו עמד במרכזו של התלמוד תורה הספרדי הטיפוסי. רבותינו האחרונים וביניהם הגאון, מגדולי פוסקי דורינו, רבינו עובדיה יוסף שליט"א דברו לא פעם בחשיבות של השליטה בתנ"ך ובכללי הקריאה הנכונה. להלן מספר ציטטות מגדולי חכמי הדורות, תנאים, ראשונים ואחרונים בחשיבות לימוד התנ"ך.

מובא בפרקי אבות "בן חמש למקרא" ופירשו ראשונים ואחרונים שהכוונה לכל התנ"ך וכן כשמוזכר בחז"ל תורה שבכתב הכוונה לכל התנ"ך שהוא כללות אחת.
הגמרא בקידושין דף ל. אומרת "אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם לבניך אל תקרי ושיננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד"

הרמב"ם הל' ת"ת פרק א הל' יא כותב: "וחייב לשלש את זמן למדתו. שליש בתורה שבכתב ושליש בתורה שבע"פ ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המידות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה ועניין זה הוא הנקרא גמרא"

מרן בשו"ע חלק או"ח סימן נג הל' ד כותב: "ש"ץ צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים"

השל"ה הקדוש בריש מסכת שבועות כותב: " …וילמד תורה שבכתב: תורה נביאים וכתובים כסדר זה אחר זה ואחר כך תורה שבע"פ וכו'… ולמדתם את בניכם כסדר הזה: הנער כשיתחיל ללמוד מקרא, לא יזוז עד גמר תורה נביאים וכתובים, היטב היטב לא ידלוג רק זה אחר זה…

וז"ל הרמח"ל בספר דרך חכמה פר' ה': "…הנה מה שצריך כל הרוצה להיות חכם בישראל לדעת תחילה, הוא כ"ד ספרים (של התנ"ך) עם באוריהם הראשיים"

ובריש ספר מגדל עוז כתב ביעב"ץ וז"ל: "סדר הלימוד: מתחילין ללמוד עם תנוקות פר' ויקרא – כך אמרו ז"ל: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". וילמדנו מקרא כולו היינו תנ"ך, ויפה כח הספרדים בזה מכח האשכנזים, המהפכים הסדר ורוצים שילמד הנער כל התורה על רגל אחת"…