מעשה בילד שהחליט שהוא רוצה לפגוש את אלוהיםהוא ידע שזה יהיה מסע ארוך למקום שבו אלוהים גר ולכן הוא ארז
תרמיל עם כמה חטיפי שוקולד וכמה פחיות שתיה קלה והחל במסע
שלושה רחובות מאוחר יותר הוא ראה איש זקן האיש ישב בפארק
וצפה ביונים
הילד התיישב לידו ופתח את תרמילו הוא עמד ללגום מאחת הפחיות
כשהבחין
שהאיש הזקן ליד נראה רעב לכן הוא הציע לו את אחד מחטיפי
השוקולד שהיו בתרמילו
האיש קיבל את החטיף בתודה וחייך אל הילד
חיוכו של הזקן היה כ"כ נעים ורחב שהילד רצה לראותו שוב
ולכן הציע לו פחית שתיה
שוב האיש חייך אליו חיוך גדול הילד היה מרוצה
הם ישבו כך כל אחר הצהרים אוכלים ומחייכים בלי לדבר כלל
כשהחל להחשיך הילד נוכח שהוא עייף הוא קם כדי לעזוב
אבל לפני שצעד יותר מכמה צעדים הור רץ חזרה אל הזקן
ונתן לו חיבוק ונשיקה
הזקן חייך אליו את הגדול בחיוכיו עד כה
כשהילת פתח את דלת ביתו זמן קצר לאחר מכן
אמו הופתעה למראה השמחה על פניו
היא שאלה אותו
"מה עשית היום שגרם לך להיות כ"כ מאושר?
והילד השיב "אכלתי ארוחת צהרים עם אלוהים"
ולפני שאמו הספיקה להגיב הוא הוסיף ואת יודעת מה
יש לו את החיוך הרחב ביותר שראיתי אי פעם
בינתיים האיש הזקן עדיין מחייך הגיע לביתו
בנו הופתע מהמבע השליו שעל פני אביו ושאל
אבא מה עשית שעשה אותך כל כך מאושר היום?
והאיש השיב
אכלתי חטיפי שוקולד בפארק יחד עם אלוהים
והוא הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי
לעיתים קרובות מדי אנו מפחיתים מערכם של דברים
כמו מגע חיוך מילה טובה אוזן קשבת מחמאה כנה או מעשה קטן
כלשהו של תשומת לב
דברים שתמונה בהם האפשרות לשנות חיים
אנשים מגיעים אל תוך חיינו מסיבה כלשהי
לתקופה או לתקופת חיים שלמה
קבלו את כולם באהבה
איכלו ארוחת צהרים עם א ל ו ה י ם
תודה לכם שנגעתם בחיי
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
גולש אורח
בתגובה להודעה מספר 0
אני מקווה שמי שיקרא
יפנים גם את המוסר השכל בסיפור
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד