מופז ואתיקה  

אמינות - החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות.
דוגמה אישית - החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה.
דבקות במשימה וחתירה לניצחון - החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים
שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש.

רק בסוף השבוע התבשרנו על ידי אותו מפקד עליון של הצבא כי יישאר בליכוד ולא יעזוב אותו, בית לא עוזבים, ועל האחריות להביא את הליכוד לניצחון במערכת הבחירות הקרובה.
אלפי פעילים נרתמו למשימה מתוך ידיעה כי מדובר במנהיג בעל "אמינות", אדם משכמו ומעלה שלא נבהל מסקרים ומהמצוקה של "היחידה" ולכן מהווה דוגמא אישית לכלל, ומתוך ידיעתם כי דבקות במשימה וחתירה לניצחון הם הערובה בסופו של יום להגשים את אשר לו הם מייחלים.
באותה "יחידה" שהיא אמנם ברובה לא מובחרת ערקו כמה עריקים שהיה ברור להם כי לא יקבלו אחרי "מבצע הבחירות" את דרגת "הסמל" ולכן ערקו אל החיים הטובים והבטוחים מבחינתם באותה עת, אלה עריקים שאפילו יחידת לוכדי העריקים לא תתאמץ עבורם כגון "אבראשה חזור הביתה" (עיין ערך יצחק שמיר).

באותה יחידה נשארו עדיין כמה פורעים ופרועים, אבל יש גם גרעין איכותי, באותה יחידה מתחילים להבין וללמוד משגיאות, אבל יש כאלה שמוכנים להיות רק כאשר יש הישגים ובכישלון כולם בורחים, עורקים ומצחקקים לכאורה כל הדרך אל הקלפי.
אין לי ציפיות גדולות מדליה איציק, הוירטואוזים שלה לפי עונות השנה מתחלפות לפי צרכיה, טוב, היא רק מורה ולא מצפים היום ממורים שכאלה לקורטוב של אמינות ובטח לא למנת שכלתנות בסיסית.
שמעון פרס כבר נאמר עליו הכול, מפסידן, חתרן, ואחד שחושב שהעולם בלעדיו יקרוס, סוג של רגשי גדלות של איש זקן שייחודו ביכולתו להציג הצגה של אחד שיודע משהו שכולנו לא רואים, ממש כותב את ההיסטוריה של עצמו ורק חסר שגם יכתיב לנו איזה רחובות כיכרות ופארקים ישאו את שמו בעתיד.
גם מצחי הנגבי אין לנו ציפיות, מן סוג של כדורגלן שיכול להחליף חולצה ולזרוק כל קלישאה שיושבי הטריבונה ירצו לשמוע משהו כגון "הכדור הוא עגול", ואפילו אידיאולוגית לשכנע כי הוא מאוד אוהב לשבת עם אריק מול הים ולצפות בזריחה. (עיין ערך אלון מזרחי).
אבל מופז? עליו לא האמנתי, העיניים הבוכות שכנעו אותי, קולו הרועד גרם לי לרצות לחבקו, זה דמות המפקד שעליו הייתי סומך והולך איתו ואחריו, ידעתי כי אמינות, דוגמא אישית, דבקות במשימה וחתירה לניצחון הם אבות היסוד שלו, רוח צה"ל, רוח הקיום והאמון בין אנשים, בטוב וברע כולנו יחד.

בצה"ל אני מניח כולם מרימים מבט למעלה, אל המפקד, הם הבינו כי ביום צרה כל אחד לעצמו, אז מה אם איזה "מתחת יוסוף" הפוליטי יופקר וימות. עזיבת מופז, רוח צה"ל ודוגמת המפקד הם יום הקבורה החגיגי לערכי צה"ל, איש כזה איננו יכול לפקד על הצבא, איש כזה צריך יחד עם מפקדו שרון להיזרק על ידי הציבור מכל המדרגות הפוליטיות וצריך לומר להם, די, עד כאן עופו הביתה חבורת שקרנים נהנתנים שכל עניינם הוא אופורטוניסטי ולא טובת המדינה זה עניינם.