היה הייתה בעיר ירושלים \ כיפה אדומה, ילדת מחמדיים
ואמה הרבנית, הצדקת הגדולה \ ואביה החשוב, ראש הישיבה
ויום אחד, לאחר שחרית \ סל עם ממתקים הביאה הרבנית
"סבתא חולה, לא עלינו", אמרה האם \ "ואמרנו מי שברך,ירחם השם"
"קחי הסל עם הממתקים במהרה \ הכל בהכשר הבד"ץ, אל דאגה"
נטלה ספר תהילים ואצה החסודה \ לעשות את רצון האם היקרה
הלכה והלכה ביער האפל \ ולפתע פגשה בזאב עצל
הזאב גבוה, ושטריימל על ראשו \ ופנים מפחידות לו וזקן על לחיו
"שלום לך", אמרה חיית הקודש \ "גמרתי הלל כי היום ראש חודש"
"ולכן אלווך ולא ארבה שיחה \ שנאמר 'אל תרבה שיחה עם האישה'"
'מה מעשייך?' שאל הוילדה-חייה \"אני הולכת לסבתי לגיטל בת אריה"
"זו סבתי, שחולה במחלה ההיא", אמרה \ "התתפלל עליה בתפילת עמידה?"
"בוודאי", ענה החבר \ "אך עלייך להגיע כבר, אז בואי נמהר"
וכך הלכו, כאדם וחווה \ וטיילו ביער האפל והנורא
ואז אמר: 'אוי, עלי לרוץ למנחה!' \ אך באמת רץ לבית הסבתא
וכשהגיע, לא דפק בדלת \ אלא נכנס לבית והסבתא זועקת
ואז נזכר ששתה מקודם חלב \ אז ספר חצי שעה – מעכשיו!
ואחר ששטף את פיו ורעבו גדול \ פתח את פיו ובירך 'שהכל'
ומיד-מיד טרף את הצדקת \ וספר תהילים נפל על המרצפת
אץ הזאב ופשט את הקיטעל \ ולבש את בגדי סבתא גיטל
ולפני שהספיק לומר "יושב בסתר עליון" \ נשמעה דפיקה בדלת ברעש קטון
הייתה זו הילדה הקטנה \ (להזכירכם – כיפה אדומה)
שהביאה ממתקים בהכשרים מצויינים \ אך לא ידעה שזה הזאב האלים
אך סבתא נראתה מוזר חשבה הכיפה \ היא נראית כמו הלוויתן שטרף את יונה
"למה אוזנייך כה גדולות?" שאלה בכאב \ "לשמוע שיעורי תורה", ענה הזאב
"ולמה האף שלך כל כך מעוות"? \ "כדי שאוכל להריח בשמים במוצאי שבת
"ולמה שינייך נראות כמו מערות?" \ "כדי לטורפך ולברך 'שהכל נהיה בדברו'"
ומהר מהר בירך הרשע \ וטרף את הכיפה זכרונה לברכה
ולפתע, לאחר מנחה בישיבה הסמוכה \ שמע איזה אברך את זעקת הקטנה
אץ הבוחער עם הפאות המסולסלות \ ופתח הכרס והוציא הבנות
ומיד באה השדכנית של הכפר \ וקבעה שידוך בין הכיפה לבחור היקר
וחיו הם באושר, הללוהו \ ויש להם עשרה ילדים, כן ירבו.
© כל הזכויות שמורות לאריאל הורוביץ
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
