איך הפכנו לשחקני החיזוק של נוני מוזס? (טור דעה של אמיר מויאל)  

הכותרת הנבזית של ידיעות אחרונות הוכיחה מעל לכל ספק שיש לעיתון הזה הרבה כוח. אבל כשרוצים להצית משהו לא מספיק אש וחומר בעירה, צריך גם רוח. ואם אנחנו, בשביל חופן לייקים נשתף פעולה ונפיץ את האש, אנחנו אשמים כמעט באותה מידה

אמיר מויאל | 22/12/2016 10:33

מספרים על בית כנסת מרוקאי ברחובותיה הפנימיים של ירושלים, שבכל שנה התנהל בו טקס קבוע. כל אימת שהיו מגיעים לסיפורו של יוסף הצדיק שנזרק לבור (סיפור שאותו, אגב, אנחנו קוראים בשבת הקרובה) אחת הנשים המבוגרות הייתה מצטווחת בעזרת הנשים ומזהירה את יוסף "אל תלך לשם! הם יזרקו אותך לבור כפרה עליק". הגברים היו מנסים להסות אותה אבל היא בשלה. כך קרה בכל שנה.

עד שיום אחד, אחרי השלמה נוספת של מחזור הקריאה, הגיעו שוב המתפללים לפרשת "וישב" אך הפעם, למרבה הפליאה – לא נשמע ולוּ ציוץ קל מעזרת הנשים. הגבאים, שחששו שמא האישה המבוגרת לא הגיעה מפאת מחלה, נדהמו לראות אותה אחרי התפילה. כששאלו אותה מדוע השנה היא לא הזהירה את יוסף, היא ענתה להם "בכל שנה אני מזהירה אותו, וכל פעם מחדש הוא הולך אליהם. מגיע לו לדְבָּע הזה שיזרקו אותו לבור".

ולמה נזכרתי פתאום בסיפור הזה? האמת היא שממש לא בגלל פרשת השבוע. אלא דווקא בגלל פרשה אחרת השבוע, הלא זה שער ידיעות אחרונות שציטט את "אני מבין מה זה לאבד בית, אחרי בחירות 99' סילקו אותנו מהמעון הרשמי ונאלצנו לעבור למלון שרתון פלאזה".

כל מי שחי בישראל בשנים האחרונות (ולא בתוך מערה בהרי מירון), יודע שידיעות אחרונות הוא ביטאון שמאל אנטי ביבי מובהק, שמעסיק תחתיו "עיתונאים" כמו יגאל סרנה שבין היתר המציא "מעשה שהיה" על שרה שזרקה את ביבי מהרכב באמצע הלילה וסימה קדמון שבאותות ומופתים הופכת כל אירוע חדשותי למניפסט נגד נתניהו.

אשר על כן, אני מתפלא פליאה רבה על חברים מימין שמיהרו להאמין לסיפור ואפילו להתנצל. איך אנחנו עדיין משחקים לידיים של בעלי האינטרס, ובראשם ידיעות אחרונות שאחראים על פרסום הסיפור, שכמובן בתוך כמה שעות התברר כמגמתי ומסולף?

בתוך זמן קצר מאוד, התמלאה הרשת בהלצות שמתכתבות עם האמירה, ובין רגע הסיפור הפך להיות הכותרת העיקרית של היום. בכל מטבחון בכל חברה, התקבצו אנשים סביב מכונת הקפה ושוחחו על כמה ביבי אטום ומנותק. יחד עם הסיקור המוגזם בתוכנית הבוקר של רזי ברקאי (הגרסה הרדיופונית של ידיעות) והאש בשדה הקוצים של הרשתות החברתיות, יכולתי לדמיין את קברניטי ידיעות אחרונות יושבים וחוככים ידיים בהנאה, על שהצליחו שוב לקבוע את סדר היום התקשורתי ולהפיץ כמעט בכל פינה אפשרית סיפור שכנראה מעולם לא היה, או בוודאי לא היה כפי שתיארו אותו.

ככותב אני יכול לגמרי להבין את זה. הפוטנציאל הקומי פה הוא אדיר. פשוט לקחת אסונות ואירועים טראומתיים, ולשים בצד את ביבי מתאר אירוע אישי שולי וקטן שמתכתב איתם. איך אומרים הערסים של תקופתנו? קל.

אבל, בשורה התחתונה אני מצפה, מעצמי ומחבריי ומכל מי שחשוב לו ממה שקורה פה במדינה לגלות איפוק ולא לשתף פעולה. אנחנו לא רוצים להיות שחקני החיזוק של נוני מוזס, לא?

יש לידיעות אחרונות כוח, אין ספק. אבל כפי שאני רואה את זה, כשרוצים להצית משהו לא מספיק אש וחומר בעירה אלא צריך גם רוח כדי שזה יתפשט לכל עבר. אני ואתם זה הרוח. הרשתות החברתיות שמאכלסות מאות אלפי משתמשים ישראלים הן השדה. ואם אנחנו, בשביל חופן לייקים נשתף פעולה ונפיץ את האש, אנחנו אשמים כמעט באותה מידה.

ואם לחזור לסיפור שאיתו פתחתי, אנחנו קצת מזכירים לי את יוסף, שבכל פעם חוזר אל הבור ובכל פעם זורקים אותו פנימה. כי זו לא הפעם הראשונה שבמקום לבלום שקרים של תקשורת שמאלנית, אנחנו עוזרים לה להתפשט. אתם מובילי דעת קהל? יש לכם חברים רבים ועוקבים? יש לכם אחריות. כל ידיעה כזו שהופכת לעיסוק העיקרי ביום היא עוד ניצחון קטן שלהם במלחמה הגדולה שהם הכריזו מזמן - להפיל ראש ממשלת ימין ולהביא במקומו איש שמאל.

הטילו ספק. אל תאמינו לכל ידיעה - במיוחד אם המפרסם שלה הוא אופוזיציה מובהקת. ואתם יודעים מה? אולי כדאי להקשיב לזקנה הזאת, גם אם היא נראית לנו לפעמים לא חכמה במיוחד, כי הפעם, נראה לי שהיא מה זה צודקת.

• מקור: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/853/196.html?hp=1&cat=479&loc=5