הרב אביעד שנוול - כנראה שאנחנו נכים  

כנראה שאנחנו נכים

אם נכים היו צריכים להפגין כדי להעלות למודעות הציבורית את האטימות כלפיהם סימן שאנחנו לא שמנו לב לזה מראש. האמת היא שהם באמת לא נמצאים במרכז ההתעניינות הציבורית. אין כתבות בולטות בתקשורת על חייו של נכה אלמוני אך לעומת זאת, יש הרבה כתבות על שחקני כדורגל.

המאבק על קצבאות-נכים הוא רק סניף של המאבק על המצב הערכי של החברה הישראלית. כמות ואיכות הסיוע שהם מקבלים הם רק ביטוי לבעיה שורשית וגדולה הרבה יותר.

אנשים אלו הם גיבורי השגרה. יום-יום הם מתמודדים עם ההשלכות של הפציעה ונקלעים למצבים קשים מנשוא המצריכים גבורה אדירה ומתמשכת. אותם לא מעריכים כגיבורים אלא רק את הסופרמנים שבסרטים.

כשמחפשים בגוגל את המילה גיבור עולות תמונות של גיבורי-על יפים ונוצצים שמתגברים על מצבי קושי מבוימים ועשויים מפלסטיק. החברה הישראלית מאוד מכבדת את גיבורי הסרטים, הספורט והמוסיקה אך לא את הגיבורים השקטים והשגרתיים שחיים באמת בתוכנו אנחנו שוכחים.

יש מחיר להתעניינות המוגזמת בגיבורים דמיוניים. בעולם הסרטים הגיבור תמיד נוצץ וסוחף אבל במציאות הגיבורים האמיתיים אינם כל כך יפים כלפי חוץ. אדם קטוע-יד שמבין שהוא לא יכול למחוא כפיים לבת שלו במסיבת סיום ולמרות זאת שמח הוא גיבור אמיתי.

מי שאיבד את רגלו ולא מצליח לרוץ לאוטובוס או לשחק כדורגל עם הבן שלו מתמודד עם אכזבות יומיומיות. אם אדם איבד אצבעות בתאונה ולכן לא יכול להחזיק עט או לאכול עם סכין ומזלג מתמודד עם קשיים אמיתיים. כל בוקר מחדש צריך לבחור לקום מהמיטה ולא לשקוע ברחמים עצמיים וביאוש. אם אדם נכה הגיע לעבודה סימן שהוא נאבק הבוקר נגד היאוש והצליח. זה שאנשים אלו נדחקים הצידה ולא זוכים להתעניינות אמיתית זה סימן לנכות ערכית שלנו כחברה ישראלית.

הם לא נכים אלא גיבורים, אנחנו לא גיבורים אלא נכים.

כשהחוסן החברתי פגוע יכולת העמידה שלנו מול אתגרים נחלשת. חברה שמתרשמת מגבורי תרבות חיצוניים ממילא פחות מתרשמת מהגיבורים הצנועים והשקטים. במצבי קושי כמו מלחמות ופגעי טבע ייבחן החוסן הערכי שנבנה בזמני השגרה. אם לא נבנה את החוסן החברתי שלנו על ידי העלאת גיבורי האמת על נס נשלם על זה מחיר יקר בבוא העת.