גדולי עולם - רבי עובדיה מברטנורא  

רבי עובדיה ירא מבַּרטֶנוּרָא נודע גם בכינוי הרע"ב או הרב
(נולד באיטליה, ככל הנראה בעיר ברטנורו, בערך בין השנים ה'ר'–ה'ר"י, 1440–1450 – וגם על שנת פטירתו ישנן חלוקי דעות)
היה רב, פוסק, פרנס, דרשן, רב העיר ומנהיג יהודי ירושלים בשלהי התקופה הממלוכית וראש ישיבה. נודע בעיקר בשל פירושו על המשנה.

תולדותיו
רבי עובדיה נולד באיטליה לרבי אברהם ירא מהעיר ברטינורו (Bertinoro), או ברטנורה (Bartnòra) בדיאלקט הרומאני המקובל באזור, השוכנת בנפת פורלי-צ'זנה שבמחוז אמיליה-רומאניה, ועל שמה נקראת המשפחה.
יש הטוענים; כי השם יר"א למעשה ראשי תיבות של יהי רצוי אחיו,. אחרים טוענים, כי שם המשפחה הוא ייחודי לרבי עובדיה עצמו על שם הפסוק: "ועבדיהו היה ירא את ה' מאוד."בנעוריו למד בישיבתו של רבי יוסף קולון, שהייתה אז בבולוניה בירת מחוז אמיליה-רומאניה הסמוכה לעיר הולדתו ברטנורא. לאחר מכן התגורר במשך מספר שנים בסאן גינסיו, עיירה קטנה בנפת מצ'רטה שבמחוז מארקה, כשישים ק"מ דרומית מערבית לבירת המחוז אנקונה. מתקופה זו נותרו בידינו מספר מכתבי המלצה ותעודות שונות בכתב ידו וכן תפילה שחיבר ובתחילת שנות השמונים של המאה ה-15 שימש כרב העיר צ'יטה די קאסטלו, השוכנת בחלקו העליון של נהר הטיבר בשיפולי הרי האפנינים, בנפת פרוג'ה, בצפון מחוז אומבריה שבאיטליה. באותה תקופה אף נמנה עם חשובי הבנקאים היהודים בעיר, ושמו מוזכר במסמך אפיפיורי רשמי מה-12 בפברואר 1485 בראש רשימת הבנקאים המורשים להעניק הלוואות בריבית עבור תושביה הנוצריים של העיר, בו מופיע בין השאר פטור עבור כל הבנקאים היהודים מלסחור בשבתות ומועדי ישראל.

בא' בכסלו שנת ה'רמ"ו (9 בנובמבר 1485), עזב רבי עובדיה את העיר, ככל הנראה בעקבות פטירת אשתו, והחל במסעו לארץ ישראל. במהלך המסע, שארך כשנתיים וחצי, ביקר רבי עובדיה בין היתר בקהילות היהודיות ברומא, נאפולי שבאיטליה, פלרמו שבסיציליה, אלכסנדריה וקהיר שבמצרים, ועזה, חברון ובית לחם שבארץ ישראל.
בעוברו בדרכו בפלרמו שבסיציליה, דרש ר' עובדיה בבית הכנסת המקומי והקסים את שומעיו, שהציעו לו להשתקע אצלם אך הוא דחה את הפניה. בהגיעו למצרים התקבל בכבוד רב על ידי הנגיד רבי נתן ב"ר חיים הכהן שולאל, שהיה בעבר רב בארץ ישראל ונאלץ לברוח בשל כובד המסים שהטילו הממלוכים ומאימת המלשינים. הוא הציע לרבי עובדיה שלא יעלה לירושלים מסיבות אלו, אך רבי עובדיה סירב אף לו. משראה כך רבי נתן הפקיד אותו על ביתו בירושלים ומינה אותו לעמוד בראש הקהילה.
לקראת חג הפסח, בי"ג בניסן ה'רמ"ח (1488), הגיע רבי עובדיה לירושלים שם התקבל בכבוד רב. בימי הפסח הוא התאכסן בביתו של הרב יעקב רם קולונמאנו (רב אשכנזי ממוצא איטלקי), ואחר הפסח עבר לגור בביתו הנטוש של הנגיד רבי נתן שולאל. אותה תקופה חייתה בירושלים קהילה קטנה ודלת אמצעים כפי שהוא מתאר באגרתו: "ומן היהודים לא נשארו בה היום שבעים בעלי בתים מדלת העם..." תושביה היו עניים ואפילו לא היו להם ספרי תורה. מאחר שפרנסתו הייתה מצויה מפקדונות בנקאיים נושאי ריבית אותם השאיר באיטליה, נרתם רבי עובדיה לשיפור המצב העגום. הוא אף קיבל תרומות ייעודיות לצורך זה, מאחיו ואביו שנותרו באיטליה.
עקב השתדלותו לסייע לביסוס וחיזוק הקהילה מבחינה רוחנית וחומרית כאחד, וכן בשל גדלותו התורנית, תפס הוא עד מהרה מקום של כבוד בין תושביה היהודים של ירושלים, ונתמנה לרבה הראשי מינוי שהוכר גם על ידי השלטונות הממלוכים. הוא תיקן שיעורי תורה ודרשות להמון העם, והיה אחראי על חלוקת כספי הצדקות שהגיעו מערי אירופה עבור עניי ירושלים. בין שאר פעולותיו הייתה הקמתה המחודשת של החברה קדישא בירושלים, בה שימש הוא כחבר מן המנין ואף עסק אישית בקבורה. כמו כן סיייע בשיקום בית הכנסת ברובע היהודי שנהרס על ידי פורעים.

חיזוק לפועלו קיבל רבי עובדיה כעבור מספר שנים, לאחר גירוש ספרד ועלייתה של קבוצה מהמגורשים לירושלים. חלק מחברי הקבוצה, שהייתה בעלת אוריינטציה תורנית גבוהה ומוטיבציה לחיזוק היישוב בירושלים, הצטרפו ללימודים בישיבה אותה הקים הרב בסיוע הנגיד של מצרים, הדיין ר' יצחק בן נתן שולאל, שמימן את החזקתה.

רבותיו וקשריו עם גדולי דורו

כאמור נמנה רבי עובדיה על תלמידיו של רבי יוסף קולון (מהר"י קולון), שאף הזכירו בספר השו"ת שלו (עובדיה מברוטונולו), ומכנה אותו שם בתואר החיבה "ידיד נפשי". כן הוא מוזכר בתשובתו של רבי יוסף קארו בשו"ת "בית יוסף". בין חביריו נמנו רבי יוסף אלאסכנדראני עמו למד בירושלים, רבי יצחק עראמה והמקובל רבי מאיר אבן גבאי. על ההערכה הרבה שרכשו לו כל חכמי דורו ניתן ללמוד מדבריו של הרדב"ז בתשובה, עת הוא מצטט את פירושו למשנה:
והאיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים, והוא היה תלמיד אשכנזים וראה את כל דברי הראשונים כי היה אחרון בזמן, כי אין לו מ' שנה שנתבקש לישיבה של מעלה (כלומר: נפטר לפני פחות מארבעים שנה)... הנה הר"ר עובדיה אשר הזכרתי למעלה היה נו ובקי בכל מנהגיהם... והוא היה אחרון שבכולם, וכל חכמי צרפת וספרד ואשכנז שבירושלם היו יושבים לפניו כפופים לו.
– שו"ת הרדב"ז חלק ד, סימן קח

חיבוריו

שער הדפוס הראשון של משניות עם פירוש ברטנורא לסדר זרעים, ונציה שנת ה'ש"ח.
ביאור המשנה - גולת הכותרת של חיבוריו אשר גם היקנה לו את פרסומו, הינו ללא ספק ביאורו לשישה סדרי משנה, שנדפס לראשונה בונציה בשנים ה'ש"ח - ה'ש"ט (1548 - 1549) על ידי בן אחיו, רבי עובדיה המון בסיועו של המדפיס רבי מאיר בן יעקב מפירנצה.
קשה לדעת בוודאות מתי חיבר את פירושו זה, אך אין ספק שהשלימו רק בהיותו בארץ ישראל וכפי שניתן ללמוד מן המלים הערביות ששילב בו. עם זאת, סימנים אחרים מעלים את ההשערה שהתחיל בחיבורו כבר בהיותו באיטליה.
פירושו מבוסס בעיקר על פירוש רש"י לתלמוד הבבלי אותו הוא מצטט רבות, כמעט מילה במילה, אולם במקרים רבים הוא מסתמך גם על הרמב"ם בפירושו למשניות וגם בפסקיו ההלכתיים. בסדרי זרעים וטהרות, הוא משתמש רבות בביאורו הנודע של רבי שמשון משאנץ מבעלי התוספות וכן בביאורו של הרא"ש. מאחר שבמשניות, לא נמצאת מסקנת הגמרא מרבה הרע"ב לשקף את מסקנות האמוראים בדיוניהם על קטע המשנה המדובר הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי. יש מי שהצביע על כך כי בפירושו הסתמך אף על פסקי הרי"ף וזאת מתוך מטרה להביא עקרונות פסיקתיים בתוך פירושו.

עקב בהירותו הפך פירוש הרע"ב כמפרש המרכזי והבסיסי של המשנה ונתפס בעיני רבים כפירוש רש"י על התלמוד כאשר כל הפרשנים שאחריו מתייחסים לדבריו, משלימים אותם, או חולקים עליהם.המפורסמים שבהם הם: התוספות יום טוב לרבי יום-טוב ליפמן הלר מפראג, ומלאכת שלמה לרבי שלמה עדני מתימן-ירושלים. כמו כן פירוש המשנה קב ונקי מבוסס ברובו על פירוש ר' עובדיה מברטנורא ומהוה למעשה מעין קיצור של הפירוש.
עמר נקא - פירוש על רש"י על החומש. חיברו בהיותו עוד באיטליה והוא נדס בפיזה, שנת תק"ע.

פירוש למגילת רות על דרך הסוד.
חידושים על הרמב"ם - בכתב יד, שלא ראו אור.
תשובות להלכה - בכתב יד ופזורים בספרים שונים של בני תקופתו.
"רבותינו בעלי התוספות" - לקט ביאורים על דברי חז"ל - נדפס לראשונה מכתב יד בוורשה 1889.

אגרותיו
חשיבות מחקרית רבה יש לאגרות שכתב ומכילות ידיעות הלכתיות, גאוגרפיות והיסטוריות בעלות ערך. והן יצאו במספר מהדורות:
ספר דרכי ציון בו מספר וכותב לאביו ולאחיו מנסיעתו לארץ הקדושה, וכל אשר מצאו בדרכו בקודש, מכבוד רבינו עובדיה מברטנורא, בית הלל, ניו יורק ה'תשמ"ה - 1985.
מאיטליה לירושלים, איגרותיו של ר’ עובדיה מברטנורא מארץ ישראל, מהדורה ביקורתית עם מבוא והערות מאת מנחם עמנואל הרטום ואברהם דוד, רמת גן, פרויקט ירושלים של ה- C.G. FOUNDATION המחלקה ללימודי ארץ ישראל - אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשנ"ז - 1997.
בתוך אגרות ארץ ישראל,אברהם יערי, ירושלים ה'תש"י ורמת גן, 1971.

ומן היהודים לא נשארו בה היום שבעים בעלי בתים מדלת העם... אלמנות רבות, זקנות וגלמודות... שבע נשים כנגד איש אחד... והם מקרבים עתה כל הבא לשבת בארץ ומכבדים ומנשאים אותם... כי הזקנים עיניהם פקוחות ויחלו... שימותו הגרים הבאים לארץ למען יירשום כי אומרים שהם גזברים על ההקדש וממון הנכרים שאין להם יורשים נכסיהם להקדש.

יחס השלטונות:
מן הישמעאלים אין גלות התעמרות על בסיס דתי) ליהודים כלל... ואין פוצה פה ומצפצף... וכי יראו הרבה יהודים יחד לא יקנאו כלל.
והסולטאן קאיתבאי... עשה נגד כל שריו ועבדיו וכל עם ארצו.
הילולת שמואל הנביא:
קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אבוקות גדולות...

פטירתו וקברו
כאמור קיימת מחלוקת לגבי שנת פטירתו: המסמך האחרון הנמצא בידינו, בו נזכר שמו בין החיים הוא אגרת מתלמידו האלמוני, שנכתבה בראשית שנת ה'רנ"ו - (1496). ולעומת זאת באגרת משנת ה'רע"ח - (1518), כבר נזכר שמו "מהר"ר עובדיה ירא ז"ל" כלומר שאז כבר לא חי.
יש מי שרוצה לטעון שכבר בשנת ה'רס"ט 1509 לא היה הרב מברטנורא בין החיים, מאחר ששמו לא נכלל בין חכמי ירושלים שחתמו באותה שנה על התקנה לפטור תלמידי חכמים ממיסים ואין הדבר מסתדר עם העובדה שנחשב כראש רבני ירושלים בתקופתו.
מסורת נוספת קיימת כי נפטר בשנת ה'ר"ס, ואילו בספר "שלשלת הקבלה" הרחיק את פטירתו לשנת ה'ר"צ - 1530, דעה שאינה מסתברת כלל, על פי הממצאים שבידינו.
ניתן לסכם את התעלומה בלשונו של "אוצר הגדולים אלופי יעקב", הנחשב כבר-סמכא בהיסטוריה של גדולי ישראל: "שאין אנו יודעים לא את יום פטירתו, לא את חודש פטירתו, ולא את שנת פטירתו של רבינו עובדיה מברטנורא"

בצדה המזרחי של עיר דוד, למרגלות הר הזיתים, בחלקה המכונה "חלקת הספרדים", שוכנת מערת קבורה המיוחסת כקברו של רבי עובדיה. אך גם על כך יש עוררים, כי אין הוכחה ברורה שאכן זוהי מערת הקבורה המתוארת בספר "פרשת אלה מסעי" לרבי משה חגיז וצוטטו כמעט מילה במילה על ידי רבי משה בן חביב בספרו "גט פשוט": "היום מעיין זה (השילוח והוא גיחון) ידוע לדרומה של ירושלים וקורין אותו בערבי סילוואן, הוא לגוף בית הקברות סמוך למערה הסתומה אשר נקברו שם המרדכי ורבינו קולונימוס ורבינו עובדיה מברטנורא ושאר הצדיקים כידוע לנו מפי הזקנים." וכפי שהברטנורא עצמו כותב באגרתו: "בכל גבול ירושלים, בשדות ובכרמים, נמצאים תחתיהם מערות גדולות חצובות, מערה לפנים ממערה... והכלל, כי מבית ומחוץ בבתים ובשדות נמצאות מערות אין מספר."
חבר מועצת העיר ירושלים, תושב הר הזיתים, אריה קינג, בעודו עובד בעמותת אלע"ד העוסקת בפיתוח עיר דוד, יזם לראשונה את קיומה של הילולה לזכרו של רבינו עובדיה מברטנורא, ההילולה הראשונה נוסדה ב-2004 בניהולו ויזמותו של אריה קינג ומאז ועד היום משקיעה עמותת אלע"ד רבות בטיפוח הקבר. תאריך ההילולא נקבע על ידי אריה קינג כ-ג' בסיוון אף על פי שאין לתאריך כל מקור היסטורי מוסמך, למעשה התאריך נקבע בשל קרבתו לחג מתן תורה וכן בשל קרבתו לכ"ח באייר יום פטירת שמואל הנביא, אשר רבינו עובדיה מברטנורא התייחס לכ"ח באייר כיום פטירת שמואל הנביא באגרותיו.