חיזוק יומי... כד' שבט* *ערכה של מצוה*  

אל ה"שרף" מבריסק - רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין, הגיעה שמועה על אישה מוכת צרות - בעלה נפטר והיא קיבלה בנוסף מחלות רבות, עד שלא יכלה לשלוט בצרכיה.
כששמע עליה הרב דיסקין אסף כמה נשים והורה להן ללכת אליה מידי יום כדי לעזור לה, להקל על סבלה ולחזק את רוחה.

לאחר כמה שבועות הלך הרב דיסקין בעצמו לבקר את החולה. כשנכנס לביתה ראה מולו אישה מיוסרת ומוכה. מיד ברכה בברכותיו היוצאות מלב אוהב.

לפני שיצא ביקשה האישה מהרב: "כבודו, אני יודעת שברכותיך לא חוזרות ריקם, האם תוכל לברכני באריכות ימים ושנים?"

התפלא הרב ואמר לה: "את רוצה אריכות ימים ושנים? הרי את סובלת כל-כך! מדוע לך ברכה שכזו?"
ענתה לו האישה: "אני חולה מאד, אני לא שולטת בצרכי, לכן אינני יכולה להתפלל ולקרוא כמה פרקי תהילים. מתי שאני יכולה לומר משהו זה אחרי שהנשים הצדקניות מקלחות אותי. אני לוקחת כוס מים ומברכת 'שהכל נהיה בדברו'. שווה לי לחיות בסבל כזה כדי לזכות לברך פעם אחת ביום את בורא עולם... 'שהכל נהיה בדברו'..."

ברכה הרב ויצא מביתה, בדרך אמר לתלמידיו: "ראו אישה זו, שווה לה לסבול ייסורי איוב כדי לברך פעם אחת ביום את בורא עולם..."

ברוך ה' כולנו זוכים בכל יום לברך את בורא עולם, לקיים כמה מצוות, לומר כמה פרקי תהילים ופרשת השבוע. אך האם אנו מעריכים את פועלינו? מעריכים את החיים שנתנו לנו כדי לקיים את אותן המצוות?

אם רק היו מראים לנו פעם אחת מה עושה ברכה אחת על כוס מים בשמים ומה שכרה, כמה מילה אחת של תורה, של משנה, מצילה אותנו, כמה כל אמירת אמן שלנו מביאה גאולה לעולם, לא היינו עוצרים רגע אחד את פינו, לא היינו מפספסים כל מצוה בעד שום הון שבעולם...

אך אנו לא מודעים לשכרם של מצוות, ואפילו לא במעט... אך אם ניתן דעתינו על חיינו החולפים, על מטרתנו בעולם, על שכר המצוות בעולם הזה ובעולם הבא, נוכל להעריך יותר את מעשינו, לנצל יותר את זמננו הפנוי ולמלאו בתוכן רוחני.

הדברים כה פשוטים, מה שנדרש מאיתנו זוהי שימת לב קטנה - לברך בנחת על דבר מאכל, לפתוח חמש דקות ספר הנמצא באמתחתינו, לקרוא עוד פרק או הלכה סמוך למיטתנו. כך נוכל לקבץ עוד כמה זכויות לאוצר הגדול השמור לנו לעולם שכולו ארוך, לעולם שכולו טוב...