גדולי ישראל - רבי דוד חיים פַּארְדוֹ  

רבי דוד חיים פַּארְדוֹ ( א' בניסן תע"ח, 1718, ונציה – י"ב בסיוון תק"נ, 1790, ירושלים) היה פרשן ספרות חז"ל, ראש ישיבה, פוסק ומשורר.

ביוגרפיה
נולד בוונציה (ויניצאה) לרבי יעקב מראגוּסה וליוסטינה. אביו היה בן למשפחת רבנים, נכדו של רבי יוסף פארדו שכיהן ברבנות בוונציה ובאמסטרדם, והיה מצאצאי רבי שמואל אבוהב. בילדותו התייתם מאביו וקרוב משפחתו הגביר שמואל אשכנזי שהיה ערירי, אסף אותו ואת אחותו רחל אל ביתו. הוא למד תורה מפי רבי שלמה זלמן מלבוב (שהיגר לטורקיה), ומפי רבי יעקב בליליוס מרבני ונציה.

מאמצו משה השאיר בצוואתו את ירושתו לאחותו רחל, שהייתה לו עזר בביתו, על מנת שתוכל להתחתן עם בחור מכובד, אך אחותו נפטרה טרם נישאה. האפוטרופסים סירבו להוריש את רכוש הגביר לרבי דוד, באמרם שהרכוש היה מיועד לרחל רק לאחר שתתחתן, ולמעשה היא לא זכתה ברכוש ואינה יכולה להוריש לאחיה, והם כתבוהו לאחייני הגביר. מפאת מצבו הדחוק ועוגמת הנפש נדד בשנת תצ"ח לאיספאלטרו, שם נתמנה למלמד תינוקות. רב העיר היה הרב אברהם דוד פאפו, ורבי דוד הפך לתלמידו, ולאחר פטירתו מינו בני העיר את רבי דוד לרבם. בתקופה זו החלו לשלוח אליו תשובות מערי אוריינט ובלקן ובספרו יש תשובות כבר משנת תק"א. הוא פתח בעיר ישיבה בה למדו בין היתר רבי חיים יצחק מוסאפיא לימים רבה של איספאלרטו, רבי אברהם יונה אב"ד ויניצאה, רבי שבתי דוד ונטורה מחבר ספר נהר שלום ורבי אברהם פינסו מחבר הספר כתית למאור. בתקופה זו נולדו לו שלושה בנים.

בשנת תקל"ג (1773) נתמנה לרב בעיר "שאראי דמן בוסנא" (סראייבו) במשך תשע שנים, כשעל מקומו באיספאלטרו העמיד את תלמידו רבי שבתי ונטורה. הוא תיקן בעיר תקנות וסדרים חדשים, יסד בה חברות לימוד וחסד ופתח בה ישיבה, אליה נהרו מרחבי המדינה. בתקופה זו הדפיס רבים מספריו וחיבר פיוטים ותפילות שונות.

בשנת תקל"ה נסע לליוורנו, לצורך הדפסת אחד מספריו, ופגש בה את החיד"א ששהה בה בשליחות כולל חברון. הוא התחבר אליו ועסק עמו בתלמוד והלכה, ולימים, בשנת תקמ"ד נישא בנו הצעיר רבי אברהם לשמחה בתו של החיד"א. על אף החיבה והערצה ההדדית של המחותנים, בענייני פרשנות לעיתים שררה ביניהם מחלוקת עמוקה.

בזמן שהותו בליוורנו פגש גם את המהרי"ט אלגאזי ורבי יעקב חזן, אף הם שד"רים, שהעניקו לו הסכמה לספרו. פגישתו עם חכמי ארץ ישראל, עוררה בו תשוקה לעלות לארץ ישראל. בשנת תקל"ד נפגש בבילוגראדו בשליח מטבריה רבי חיים הכהן דוויך ושוחח עמו בדברי תורה.

בשנת תקמ"א (1781), עזב את מקום מגוריו והחל במסעו אל ארץ ישראל, אליה הגיע בשנת תקמ"ב (1782). הוא קבע את מושבו בירושלים וזמן קצר לאחר בואו הוזמן לכהן כחבר בבית הדין של המהרי"ט אלגאזי. הוא התיידד עם חבר בית הדין רבי אביגדור עזריאל מחבר הספר "זמרת הארץ". רבי אביגדור, הפך לתלמיד חבר שלו, ומינהו לעמוד בראש ישיבת חסד לאברהם ובנין שלמה. בירושלים חיבר את פירושו לספרי, "ספרי דבי רב". בספרו זה הוא משבח את תורת ארץ ישראל שהיא קדושה, ללא שליטת הסטרא אחרא.

נפטר בגיל 72, ונקבר בירושלים בהר הזיתים.

נוסח מצבתו נכתב בצורה מליצית, ושולבו בו שמות ספריו:"נשבה ארון אלדים, לישיבה עליונה רב - תנא שושנים לדוד, דרופתקא דאורייתא פרשן דתא משכיל לדוד, הגדיל תושיה דין גלי רזייא למנצח לדוד, ראש פנה נחית לעומקה דדינא מכתם לדוד, בוצינא דנהורא כלל גדול בתורה רב חסדא חסדי דוד, המאור הגדול נ'י ע'ה כל ר'מ ור'מ, הרב המפו' כמוהר"ר דוד פארדו זצוק"ל, נגנז ארון הקודש י"ב סיון שנת ה'תק"ן".

רבי דוד פארדו הניח אחריו שלושה בנים: רבי יעקב פארדו רבה הראשי של ראגוסה ולפני כן מרבני איספאלרטו מחבר הספרים "מנחת אהרן" "קהלת יעקב" ו"אפי זוטרי", רבי יצחק פארדו שמילא את מקומו בסראייבו ומחבר ספר "תועפות ראם", ורבי אברהם פארדו.

חיבוריו
חסדי דוד - פירוש על התוספתא. פירוש זה הנו פירוש התוספתא היחיד המקיף את כל התוספתא.
ספרי דבי רב - פירוש על הספרי.
משכיל לדוד - פירוש על פירוש רש"י על התורה. ויניצאה תקכ"א. לימים הדפיס רבי יצחק אייזיק מקומרנה את המשכיל לדוד בספרו חומש היכל הברכה.
שושנים לדוד - על המשנה. ספר זה חובר כנגד הספר "בית דוד" של רבי חיים דוד קורינאלדי שהשיג על מפרשי המשנה, הברטנורא, התוספות יום טוב והרמ"ז. בספרו כתב בצורה חריפה נגד רבי חיים דוד ונגד ר"מ ראקח ובעקבות זו יצא כנגדו כתב חרם בעיר ליוורנו, בה הגיע להדפיס את ספרו בשנת תקי"א. לאחר בירור הדברים בבית הדין, הגיעו הניצים להסכם וכתב החרם בוטל. הודפס למעשה בויניצאה תקי"ב.
מכתם לדוד - שו"ת בארבע חלקי שולחן ערוך, סאלוניקי תקל"ב. נכדו רבי משה פארדו אב"ד נא אמון כותב שכתב חלק נוסף בשם "נשאל לדוד" אשר נמצא אצלו בכתב יד.
למנצח לדוד - שלושה מאמרים על סוגיות תלמודיות, סלוניקי תקכ"ה. מאמר:"שניות לאריות" (על משקל שניות לעריות) הסבר על כל פעם שמופיע בתלמוד "איבעית אימא" (תירוץ נוסף), מה מוקשה בתירוץ הראשון. מאמר "עיסה קושית" (על משקל אשה כושית), תירוץ על כל פעם שמופיע בתלמוד קשיא ולא תיובתא. מאמר "סימנים דרבנן" (פרפרזה ממשפט בתלמוד לגבי סימנים) על סימני התלמוד, פיענוח הסימנים ומשמעות עמוקה לסימנים עצמם.
מזמור לדוד - הארות והערות על יורה דעה והשגות על ספר "פירות גינוסר" (הכולל את הספרים "פרי חדש" ו"פרי תואר"). בסופו שתי תשובות לבנו רבי יצחק.
חוקת הפסח - דינים ותפילות הנהוגים בימי חודש ניסן.
ספרים שנדפסו לאחר פטירתו:

יומן נסיעתו, נדפס בקובץ מקבציאל, גיליון ל"ד, עמ' תצה-תצז.
מטי ולא מטי, דרשות. הודפס בקונטרס שפת אמת, בתוך ספר אמת ליעקב (חלק ב'), על ידי רבי יעקב שאלתיאל נינייו.
פיוטים ותפילות
חלק מפיוטיו מצאו את מקומם בסידורי התפילה וסדרי הבקשות של עדות המזרח. כמו כן הוא חיבר תפילות כמו פתיחה לתפילת נעילה, ותפילות לפני תפילות יום הכיפורים וסדר העבודה. הוא חיבר "כתובות" בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא לאחרון של פסח ולשבועות.

חלק מתפילותיו ושיריו הודפסו בספרו של תלמידו הרב אלישע חביליו, שפעת רביבים (ליוורנו תקנ"ג).