חיזוק יומי... ז' אדר* *פטירת משה רבינו - מעלת השכחה*  

חסיד אחד שכח עומר בתוך שדהו. שמח החסיד על ששכח את העומר, פנה לבנו ואמר: "לך והקרב עליי פר לעולה ופר לשלמים".
אמר לו בנו: "אבא מה ראית לשמוח במצווה זו מכל המצוות האמורות בתורה?"
השיב לו אביו: "כל המצוות שבתורה נתן לנו המקום לדעתנו זו שלא לדעתנו" (תוספתא פאה)

ומה אדם שחשב לעשות מצווה ולא עשה מעלה עליו כאילו עשה, אדם שחשב לעשות מצווה ועשה על אחת כמה וכמה...

בורא עולם נתן לעם ישראל את התורה באמצעות משה רבינו ולא ישירות ממנו, מדוע לא נאמרה כל התורה כולה לעם ישראל כמו שני הדיברות הראשונים שנאמרו מפיו של הבורא?

קיימת תכונה באדם הנראית על פניו כאילו שהיא חיסרון, אך יתרונה גדול לאין שיעור, וזוהי תכונת השכחה. כשהאדם אינו זוכר כל דבר זהו יתרון חיובי, שהרי אילו היו הבריות זוכרים כל דבר שקרה, היה להם קשה מאד לשמוח ולהתקדם בחיים, עקב קשיים וכשלונות.

גם את מצוות הבורא, ולימוד התורה יומם וליל, קשה היה לקיים לולי תכונת השכחה, עוצמתה של מצוות הלימוד היא בשינון שוב ושוב, ובזכות השכחה שיש לאדם הוא אינו פוטר עצמו בטענה כי כבר למד מסכת פלונית ומה לו כי שוב יחזור וישנן את אימרותיה.

אלא שאם היה האדם מקבל תורתו היישר מהבורא יתברך, הייתה התורה כל כך זכה וחדה עד שלא היה שייך כי תישכח מאיתו, וכשם ש"אנוכי ה' אלוקיך" אלו הן מילים שאינן נשכחות לשום יהודי באשר הוא, כך היה על כל התורה כולה אילו הייתה נאמרת לכלל ישראל ללא מתווך כמשה, ואילו היה כן, הייתה נחסרת מצוות לימוד התורה מאחר והשכחה לא הייתה קיימת, ומשום כך ניתנה תורה לבני ישראל על-ידי משה רבינו.

שכחה היא יתרון, אך יש המשתמשים בה כחיסרון, לזכור ולא לשכוח את מי שפגע בי, ולשכוח את מי שעזר לי...

אדם הזוכר את האנשים שהרעו לו ולא משחרר, הוא בראש ובראשונה פוגע בעצמו, מעמיק את הפצע ומרחיבו.

בורא עולם נתן לנו תכונה איתה אנו יכולים להפוך את היום שלנו ליום שונה, פחות דאגות, פחות כבדות הלב, מלא בשמחה, ויתור וסליחה.

השכחה תעניק איכות חיים טובה יותר, מה שעליך לעשות הוא פשוט לשכוח את מה שאתה צריך לא לזכור...