שאלה לפרשנות המונח ''גר'' - כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם  

- וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות, כב, כ)
- וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות, כג, ט)
והשיא כמובן:
- וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים, י, יט)

נשאלת השאלה, מיהו ה"גר" שלגביו ניתנו ציוויים אלה (ואחרים)?

אם אני לא טועה, להלכה רוב הפוסקים קבעו שמדובר בגר צדק; כלומר בנכרי שהתגייר. למשל:

- בספר החינוך נכתב "והוא אחד מן האמות שנתגייר ונכנס בדתנו" (מצווה סג)
- בספר המצוות להרמב"ם נכתב "וכן גר זה שהזהיר מלהונותו הם שקבלו עליהם את התורה, כלומר: גרי צדק" (לאווין, רנה)

ככול נראה פוסקים אלה פסקו את אשר פסקו על פי המדרש בספרא: "לא תונו אותו - שלא תאמר לו : 'אמש היית עובד עבודת כוכבים והיום נכנסת תחת כנפי השכינה'" (קדושים, ח ב); ועל מנת להמנע מהתוצאה שאולי היתה מתחייבת מהגמרא (בבא מציעא, נט, ע"ב), לפיה - "וגר בכלל עמיתו הוא".

ובכל זאת, ברור כי פירוש זה לא תואם את הכתוב בתורה: התורה מפרטת את הסיבה בגינה ניתנו ציוויים אלו - כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - ובני ישראל בוודאי לא היו גרי צדק במצרים.

ואכן, בפירושו לשמות כב, כ רש"י כותב "כל לשון גר- אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא ממדינה אחרת לגור שם";
וראב"ע מפרש: "וטעם וגר לא תונה - הוא גר תושב, כי אין עוזר לו ממשפחה, וכל אחד מן האזרחים יכול להונותו בהונו גם בדירתו גם להביאו לידי לחץ על ידי עדות";
וכן בספר המצוות הקצר לבעל החפץ חיים נכתב: "ופירוש 'גר' כאן, הוא: שבא מארץ אחרת ומעיר אחרת לגור אתנו, ומכל שכן גר שנתגייר" (מצוות עשה, סא)