פרשת האזינו  

משה רבנו פתח את שירת האזינו במילים "האזינו השמים... ותשמע הארץ". ישעיהו הנביא השתמש גם-כן במשפט דומה, אבל הפוך: "שמעו שמים והאזיני ארץ". חז"ל מסבירים שהביטוי 'להאזין' נוגע לדבר קרוב, ואילו 'לשמוע' אמור על דבר רחוק. משה היה קרוב לשמים, ולכן אמר "האזינו השמים", ואילו ישעיהו היה קרוב לארץ, ולכן אמר "האזיני ארץ".

לכאורה היה משה רבנו צריך לדבר רק אל השמים הקרובים אליו, ואילו ישעיהו הנביא היה צריך לדבר אל הארץ, הקרובה אליו.

אלא התכלית היא שעולם ה'אצילות' (שמים) יאיר ויקרין למטה, לעולמות של הנבראים, ואילו העולמות הנחותים יחתרו לעלות אל עולם ה'אצילות' (שמים).

משה רבנו עניינו להוריד את ההתגלויות האלוקיות מלמעלה למטה, ולכן הוא דיבר גם אל הארץ, וישעיהו הנביא, עורר את בני-ישראל להתעלות מלמטה למעלה, ולכן דיבר גם לשמים.