חג סוכות  

חודש תשרי מתחלק לשני חלקים: במחציתו הראשונה של החודש – ראש-השנה, עשרת ימי תשובה ויום-הכיפורים – עובדים את ה' בקו היראה, המרירות, מתוך התעוררות של תשובה והתבטלות לה'. במחצית השנייה של החודש קו העבודה מוחלף לכיוון של שמחה, עד הציווי המיוחד לחג-הסוכות – "ושמחת בחגך והיית אך שמח", עם שמחת בית-השואבה, והמשכה בשמחה העצומה של שמחת-תורה.

והאמת היא, שכל הקדושה העצומה שהורעפה בראש-השנה, עשרת ימי תשובה ויום-הכיפורים, באה ומתגלה בחג-הסוכות בקו השמחה – על-ידי שמחה וריקודים.

על ידי השמחה בחג-הסוכות, מחדירים שמחה בכל ימות השנה הבאה עלינו לטובה: ביום ראשון – מביאים שמחה לכל ימי ראשון בשנה החדשה, וכך הלאה.שמחה זו אינה נעצרת בתחום הרוחני בלבד, אלא היא חודרת עד החיים הגשמיים.

לכן בחג-הסוכות השמחה צריכה לבוא לידי ביטוי בדברים גשמיים – "אין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין". מכאן באה השמחה גם לחיינו הגשמיים במשך השנה כולה.