מצב המפונים מעורר דאגה: החמרה במחלות, עלייה בהתמכרות לאלכוהול ואלימות במשפחה  

כ-7 חודשים חלפו מתחילת המלחמה, והמצב הבריאותי והנפשי של כמאה אלף מפונים שנותרו ללא קורת גג מעורר דאגה: נראה כי רבים מהם סובלים מאלימות, מהחמרה במחלות ומבעיות במשפחה. מרכז חוסן גליל מערבי ומזרחי, הקים במלונות צוותי צח"מ (צוות חירום מלוני), ופתח 20 מרכזי טיפול ברחבי הארץ וקו סיוע ובימים אלה מעניק מענה ל-36 רשויות. דליה עמוס, מנהלת מרכז החוסן, מספרת כי מאז 7 באוקטובר התקבלו בקו הסיוע אלפי שיחות. "במנרה, מרגליות או מטולה למשל, הבתים נחרבים באופן יומי מטילי נ"ט, לפחות אחד בכל יום, מה שגורם ללחץ, חרדה ומצוקה גדולה של תושבי המקום. התושבים מפוזרים ביותר מ-400 מלונות. למפוני הצפון אין ודאות כלל לגבי מועד חזרתם הביתה".

עוד היא מספרת כי מרבית השיחות שמתקיימות באמצעות קו הסיוע מתמקדות בנושאי חרדה, מחשבות טורדניות, בעיות שינה, דיכאון, מתחים בזוגיות ופרידות. "יש זוגות שכבר מבקשים חדרים נפרדים במלון, ולצערי אין זה מן הנמנע שנשמע על פרידות נוספות. יש הרבה מתח גם בין הורים לילדים, לעיתים רבות על רקע רצון לחזור מול רצון להישאר במלון".

לדבריה, לפי דוחות שהוגשו על ידי רכזי החוסן, הנושאים המרכזיים המעסיקים את המפונים בימים אלה הם: פחד, תהיות לגבי חזרה הביתה, שאלות על החיים במלון, פחד שההורים לא יוכלו לספק ביטחון לילדים שלהם בעתיד ועוד. "זה גם תלוי גיל. אנשים בגיל השלישי שהבית היה עבורם עוגן, איבדו את הקרקע שלהם, הם רגילים למשהו אחד, לארח נכדים וילדים. עכשיו הם צריכים להסתדר בחדר במלון".

"יש זוגות שכבר מבקשים חדרים נפרדים במלון, ולצערי אין זה מן הנמנע שנשמע על פרידות נוספות"

גם בעלי עסקים קטנים רבים מובטלים כבר מעל חצי שנה, מה שלדברי עמוס מגביר את התחושות הקשות. "בעלי מאפיות, מסעדות וגלריות למשל - חלקם יצאו לחל"ת או איבדו את מקומות העבודה, סגרו את העסק, הם מדברים על זה שהם קמים ליום ללא מטרה".

מעבר לכך, היא מציינת בעיות נוספות: "הורים יחידנים שמתמודדים עם אתגר קשה במיוחד, כאלה שבני או בנות הזוג שלהם מגויסים למילואים או לכיתות הכוננות, הורים שילדיהם משוטטים בחוץ ללא מסגרות. יתרה מכך, אין מענה חינוכי רציף, מה שגורם לנוער לצרוך אלכוהול, לנשור מלימודים ולבטא את בעיותיהם באלימות – תופעה המתעצמת בבתי המלון. אצל ילדים קטנים יותר נראה תופעות כמו הסתגרות, התבודדות, דימוי עצמי נמוך, חרם ועו".

למרות זאת, היא מעידה כי בזכות שיחות ומאמצי סיוע, מפונים מעידים על שיפור במצב הרוח. "ישנו שימוש בטכניקות הרפיה ונשימה והפניות לטיפולים מתאימים. 64% מהפונים הם נשים ויש ביקוש גדול לטיפולים משפחתיים וזוגיים", מציינת עמוס. אנחנו מנסים לספק מסגרת לנוער במגוון דרכים, לרבות באמצעות עמותות כגון עלם או הגל שלי. פתחנו קבוצות טיפוליות לנוער, אחים לנשק פתחו מועדונים לנוער ועוד.

החמרה של מצב רפואי קיים וחוסר טיפול רפואי

אסף גיטלר, מומחה בפסיכולוגיה רפואית, שהקים קבוצות טיפוליות במלונות, ציין בדוח שנשלח למרכז חוסן: "זיהינו עלייה משמעותית בדחק, חרדה ודיכאון. היו גם תלונות סומטיות גופניות עם הקשר רפואי ברור. רבים דיווחן על כאבים של ראש, גב ופרקים. דיווח על הצטננויות מוגברות, חולשה, קשיי שינה. המפונים דיווחו גם על החמרה במורכבויות רפואיות קיימות. אנשים החליפו את הרופא הקבוע שלהם ברופא מזדמן. המוטיבציה שלהם להיבדק אצל רופא אחר ירדה משמעותית. הוחמרו מצבים כרוניים כמו סוכרת ויתר לחץ דם. ישנו קושי להמשיך ברציפות והימנעות מקבלת טיפול רפואי נדרש, אפילו טיפול שיניים. כמו כן ישנו קושי ברכישת תרופות קבועות".

"קשה מאוד לתווך את המציאות לילדים, שיצאו מהשגרה ומהמסגרת המוכרת. המציאות המורכבת יוצרת אתגרים רבים והיא הגבירה גם את הביקוש להדרכות הוריות"

קרין קביטקה, מנהלת מרכזי חוסן מרחב דרום בקואליציה הישראלית לטראומה, מציינת כי גם בקרב מפוני הדרום הועלו תלונות דומות. "החוויות הקשות מ-7 באוקטובר נוגעות בכולנו. מובן שמפלס החרדה עלה לנוכח המציאות המורכבת, מה שהוביל לעלייה משמעותית במספר המטופלים במרכזי החוסן בכל רחבי הארץ. משפחות שפונו מבתיהן חוו, ועדיין חוות, טלטלה משמעותית. החיים שלהן התהפכו, השגרה נפגעה משמעותית והרבה דברים לא יחזרו להיות כפי היו. קשה מאוד לתווך את המציאות לילדים, שיצאו מהשגרה והמסגרת המוכרת. המציאות המורכבת יוצרת אתגרים רבים והיא הגבירה גם את הביקוש להדרכות הוריות. אין נוסחה אחת שנכונה לכולם. כל אדם צריך לבחון מה נכון עבורו ועבור משפחתו".

הקשיים בגיל השלישי

קביטקה מציינת כי גם עבור תושבים בגיל השלישי המציאות מורכבת במיוחד. "ישנם ניצולי שואה שחווים טראומה חוזרת בעקבות 7 באוקטובר. רבים מהם סובלים מפחדים, חרדות וסיוטים בלילה. אחד הדברים שמאיימים על אנשים מבוגרים היא תחושת הבדידות. 7 באוקטובר אנשים בגיל השלישי לא תמיד היו מסוגלים להתנדב, לתרום במובן האקטיבי ולרוץ ממקום למקום. אצל חלק מהם, זה הגביר את התחושה שהם 'לא מספיק חיוניים'. בהקשר הזה, תפיסה של שייכות עוזרת מאוד להתמודד. אם האדם המבוגר חש או יודע שיש מי שיעזור לו ויכיל אותו, זה נותן לו המון כוח. בדיוק בשל כך חשוב לתת לאנשים בגיל הזקנה לדבר, להיות איתם בקשר ולדעת להפגין אמפתיה. חשוב להקשיב לניצולי שואה, ולהזכיר להם איך התגברו על קשיים ואיך הדרך שבה פעלו בעבר יכולה לשמש אותם היום, ולסייע להם להתמודד עם אתגרי המלחמה".

עוד מוסיפה קביטקה, כי החשש הגדול ביותר שמעיב על התושבים שחוזרים לבתיהם, הוא שאסון 7 באוקטובר יחזור. "ברור שאלו תחושות טבעיות. אנחנו, כאנשי המקצוע, מדברים עם ההורים והצוותים שלנו, שגם מלווים את הילדים לקראת החזרה הביתה, ומעניקים להם את הכלים לביטוי הרגשות שלהם ולהתמודדות מיטבית בתוך הסיטואציה המורכבת".