ניצחון נוסף לאיפא''ק בפריימריז הדמוקרטיים לקונגרס: מועמדת אנטי-ישראלית, שנתמכה ע''י ברני סנדרס, הפסידה למועמדת פרו-ישראלית  

אז זהו, שזה תלוי איפה זה קורה.

ולצערי, מעל 90% מהאוכלוסיה (ולכן גם רובכם, רוב הקוראים תגובה זו), אינם מבינים את זה.

כשיש גוף, או מחנה, או מפלגה, שהוא שלילי ואתה שואף לראות במפלתו, אתה לא תרצה שהאדם הטוב יותר, הקרוב אליך יותר, ינצח, אלא ההיפך בדיוק.

קחו למשל את מפלגת העבודה הישראלית:

ב-1977 נחשף חשבון הדולרים של לאה רבין, ובעקבות זאת שמעון פרס החליף את יצחק רבין בהנהגת המפלגה.
בניגוד ל״בטחוניסט״ שהיה בשנות ה-60, עד 1977 פרס הקצין שמאלה והוביל קו מדיני ״יוני״ ולא ניצי, מה שהרחיק ממפלגת העבודה את הקולות הצפים במרכז, ואכן ב-1977 עלה הליכוד לשלטון לראשונה, וכל עוד פרס עמד בראש העבודה (שאז עוד נקראה ״המערך״), הליכוד לא שמט זאת מידיו (לכל היותר נזקק להשתתפות מפלגת העבודה בממשלת אחדות).

ב-1992 ניצח רבין את פרס במאבק על ראשות התנועה.
מחנה הימין צהל לתבוסתו של שנוא נפשם, ורק אני הילכתי בפנים נפולות.

״איך אתה מסוגל לתמוך בחתרן הבלתי נלאה הזה עם הדעות השמאלניות הקיצוניות שלו?!״ הטיחו בי תוך כדי ציטוט הביטויים החריפים שרבין כתב על פרס באוטוביוגרפיה שלו ״פנקס שירות״.

״אתם לא מבינים, עם רבין בראשה, מפלגת העבודה תאבד את התדמית הקיצונית שהיתה לה, ותזכה מחדש בשלטון!״ ניסיתי להסביר.

״אז שיזכו, מה אכפת לנו! רבין הוא בטחוניסט ואיננו שמאלני, התנגדנו למפלגת העבודה בגלל שפרס עמד בראשה, ולא ההיפך - לא התנגדנו לפרס כי הוא עמד בראש העבודה!״

״אתם לא מבינים, אם העבודה תחזור לשלטון היא תעשה מה שב-DNA שלה, בלי קשר ל״בובה״ שהיא מעמידה בראשה, שכל תפקידה הוא רק למשוך את ה״אידיוטים השימושיים״ להצביע לה״.

זה כמובן לא עזר:
מפלגת העבודה בחרה ברבין לעמוד בראשה,
ויתרה על השם ״המערך״ שנחשב כסדין אדום בעיני בוחרים רבים,
החליפה את הצבע האדום שליווה אותה ואת תשדיריה ואת סמליה, בצבעים כחולים לבנים,
ואכן זכתה באותן בחירות (1992) לראשונה לאחר שנים רבות מאוד של תבוסות.
והסוף מוכר לכולכם:
ממשלת ישראל ה-25 בראשות יצחק רבין היתה הקיצונית ביותר במעשיה מכל ממשלות ישראל, ואת פירות הבאושים של פעולותיה נאכל גם עוד 200 שנה, ואפילו הויכוח האידיוטי מי אשם יותר במחדל ה-7/10, המטכ״ל הנוכחי או הממשלה הנוכחית, הינו הזוי ומופרך כשברור לכולם ששני הצדדים חסידי אומות העולם לעומת ממשלת אוסלו שכל זה לא היה קורה בלי מעשיה, ושרבים מאיתנו (כולל אותי אישית) נתנו תרחיש אימים מצמרר בדמיונו למה שקרה ב-7/10, עוד 30 שנה קודם לכן.
אף אדם שפוי לא מביא ארצה מטוניס עשרות אלפי טרוריסטים החברים בארגון טרור שהפך מנודה ומצורע בעיני העולם, מעביר להם עשרות אלפי כלי נשק, והחמור ביותר - מפקיד בידיהם חבלי מולדת אסטרטגיים החיוניים לבטחוננו, ומעמיד את שלטונם העריץ על מיליוני פלסטינים שלאחר שנים רבות של השקעה סיזיפית הצלחנו להפוך למתונים ובדרך להפוך להעתק מדוייק של ערביי ישראל.

זה תמיד נכון:
כששונא ישראל, ג׳יימס קורבין, הודח לאחרונה מראשות הלייבור הבריטי, כמעט כולנו צהלנו, ורק אני נחרדתי. ואכן חששותי התגשמו, וכיום הלייבור מוביל בכל הסקרים, ועתיד לנצח לראשונה מזה שנים רבות את השמרנים, ולבשר בכך עתיד קשה ליחסינו עם האנגלים.

זה נכון לא רק בפוליטיקה:
בשנות ה-80, ארגון הטרור המוביל והמסוכן ביותר היה פת׳ח (שנקרא גם PLO או אש״ף).
בראשו עמד יאסר ערפאת, וסגנו היה אבו ג׳יהאד, שנחשב קיצוני אפילו יותר מערפאת.
כבר אז, לאחר שצה״ל הצליח לדחוק החוצה אנשים שחשבו אחרת (כמו רפול), שלטה בצה״ל הקונספציה שאם רק נרחיק את הרעים יותר ונקרב את הרעים פחות, נוכל למסור לאש״ף את מפתחות המדינה הפלסטינית וסוף סוף ניפרד לשלום מה״שטחים הארורים״.
ואכן צה״ל חשב וגם ביצע:
ב-16 באפריל 1988 פרצה לביתו של אבו ג׳יהאד שבטוניס חוליית לוחמי סיירת מטכ״ל בפיקודו של משה (בוגי) יעלון וחיסלה אותו.
כל מדינת ישראל היתה באופוריה, ורק אני הייתי עם הפנים באדמה.

״תגיד, נפלת על הראש?! אתה לא יודע איזה אדם אכזר הוא היה?! איך אתה מסוגל להתנגד לחיסול הזה?! אפילו השמאל תומך!״ הטיחו בי.

״אתם לא מבינים, החיסול שלו יכשיר את אש״ף ויעניק לו לגיטימציה, וכולנו עוד נצטער על כך!״.

״מה פתאום, אש״ף גמור, מת, כולם יזדקנו וימותו בטוניס וייקברו שם, אף אחד בעולם לא רוצה אותם!״.

כמובן גם כאן תרחישי האימים שלי ניצחו, אש״ף חזר להיות הנציג הלגיטימי של הפלסטינים, ועשרות אלפי מחבליו הוחזרו על ידינו מטוניס לכאן במסגרת הסכמי הזוועה שנחתמו באוסלו.

בגלל זה גם תמיד תמכתי בסנדרס, מועמד הזוי וקיצוני, בפריימריס של המפלגה הדמוקרטית, גם אם סיכוייו לזכות בפריימריס היו קלושים, כי ידעתי שרק עמידה שלו בראש המפלגה הדמוקרטית, תבטיח את כשלונה בבחירות לנשיאות ארה״ב.