השיר שכתב עמירם קופר ז''ל שמת בשבי חמאס הפך ללהיט שבועות  

מילים: עמירם קופר
לחן: יעקב (יענקלה) שגיא

שִׁבֳּלִים כּוֹרְעוֹת עֹמֶס
שֶׁפַע בַּר עַל כָּרִים,
עַלְמוֹת חֵן יִשָּׂאוּ
עֳמָרִים.

חֶרְמֵשִׁים כְּבָר הֻשְׁחָזוּ
וְנִשְּׂאוּ מוּנָפִים.
שִׁבֳּלֵי פָּז יִרְחָשׁוּ
שִׁיר חָג.

רַב הַגֹּדֶשׁ
בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע
בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת בָּא.

רַב הַגֹּדֶשׁ
בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע
בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת.

שיבולי פז הן שיבולים זהובות, בשלות, והצירוף מזכיר צירופים מקראיים דוגמת עֲטֶרֶת ָז (תהלים כא, ד). כבר במקרא המילה פז 'זהב' מיוחדת ללשון השירה, וכך לרוב גם בימינו. עם זאת נמצא אותה בכמה צירופים, ובהם 'הזדמנות פז' והאיחול המקובל לפני השינה 'חלומות פז'.

כורעות עומס: השיבולים כורעות מעומס הגרעינים. בדומה לשירה המקראית, המתאפיינת בלשון קצרה, השמיט כאן המשורר את מילת היחס מ־ או מן־; והשוו לדברי ישעיהו "זְרֹע שִׁבֳּלִים קְצר" (יז, ה; 'וזרועו' במקום 'ובזרועו').

שפע בר על כרים:
המילה ֶפַע רגילה על לשוננו, אבל במקרא היקרות אחת וִיחידה לה – בברכת משה לזבולון – בצירוף "ֶפַע יִַים" (דברים לג, יט). מעניין לציין שבמקרא משמשת יותר דווקא צורת הנקבה ִפְעָה (בצורת הנסמך ִפְעַת־), שבלשוננו רווחת הרבה פחות.
המילה ַר רבת משמעים היא בעברית. בהקשר הזה משמע 'תבואה', והיא זכורה למשל מסיפור יוסף ואחיו: "וַּצְבֹּר יסֵף בָּר כְּחל הַיָּם" (בראשית מא, מט), "וַיֵּרְד אֲחֵי יסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָם" (מב, ג).
המילה ַר (כאן בריבוי ָרִים) מובנ 'שדה מרעה', 'אחו', והיא מוכרת בעברית ימינו בעיקר מן הצירוף 'כר הדשא' ומן השימוש המושאל בה בצירוף 'כר נרחב' (שהוא שדה פעולה רחב). מחוץ לביטויים אלו היא נדירה מאוד בימינו – כבמקרא – ומשמשת בעיקר בשירה. כרים ובר כרוכים יחדיו בראש ובראשונה בתהלים סה, יד: "לָבְ כָרִים הַֹאן וַעֲמָקִים יַעַטְפ בָר, תְרעֲע ף יִָיר". 

עוד נעיר כי המילה עומֶר (בשיר בצורת הרבים עומָרים) משמעותה כאן כמשמעות אלומה (בשיר בצורת הרבים אלומות), דהיינו 'קבוצת שיבולים'; וכן שהשימוש בפועל ָא במשפט "עֵת אֲלֻת ָא" בלשון זכר במקום ָה – כמצופה מפועל שנושאו המילה עֵת – נובע בוודאי ממקצב השיר, אבל אפשר להסבירו על פי האמור בשיר השירים (ב, יב): "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ".