ביהמ''ש העליון: אישה לא חייבת לגלות לבן זוגה כי הוא אינו האב הביולוגי  

"אין להכיר בחובתה המשפטית של אישה לגלות לבן זוגה, כי הוא אינו אביו הביולוגי של ילד שילדה במהלך מערכת יחסים זוגית-משפחתית ביניהם. ממילא, מטעמים אלו, אין להכיר בקיומה של עילת תביעה במשפט האזרחי בגין הונאת אבהות", כך קבע אתמול בית משפט העליון.

מפסק הדין עולה כי הגבר והאישה נישאו בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל ולאחר כשלוש שנים האישה ילדה בן. כחמש שנים לאחר מכן הם נפרדו ונישואיהם הותרו. עם פרידתם סיפרה האישה לגבר, בתשובה לשאלתו, כי הוא אינו אביו הביולוגי של הקטין, וכי היא הכירה את אביו הביולוגי במסגרת עבודתה. עוד עולה מפסק הדין כי הצדדים חלוקים באשר לאופן התעברות האישה - אם בדרך של קיום יחסי אישות עם האב הביולוגי, או בדרך של קבלת תרומת זרע ממנו והפריה עצמאית. בהמשך הגיש הגבר תביעה נגד בת זוגו לשעבר, שבה עתר לפיצוי כספי של 650 אלף שקל.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתו של הגבר והורה לאישה לפצותו ב-250 אלף שקל. בית המשפט קבע כי התביעה עוסקת בעילת "הונאת אבהות" וכי מקורה של עילה זו אינו טמון בעצם התעברות האישה או במעשה הניאוף, אלא במצג השווא שהציגה לבן זוגה לשעבר באשר להיותו אביו הביולוגי של הקטין. נקבע כי האדם הסביר צריך היה לצפות את הנזק שיכול להיגרם ממעשה של הונאת אבהות וכי לא ראוי לפטור את האישה מאחריות בגין הסתרת מידע מהותי מבן זוגה.

האישה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שקיבל את הערעור וקבע כי אין מקום להכיר בשיטת המשפט בישראל בעילה של "הונאת אבהות". זאת, טעמים הנעוצים בטובת הילד. עוד נקבע כי לא ניתן להכיר בעילה של הונאת אבהות בשל זיקתה ההדוקה לעילת הניאוף אשר לא הוכרה בדין הישראלי. עוד קבע המחוזי כי לא היה מקום לחייב האישה בפיצוי עונשי מפני שפיצוי מסוג זה נועד למקרים חמורים ומקוממים במיוחד, אשר המקרה הנוכחי אינו נמנה עמם.

הגבר החליט לערער לבית המשפט העליון, אולם אתמול ערעורו נדחה. המשמעות היא כי האישה לא תצטרך לפצות את בן זוגה לשעבר.

האישה טענה כי הולדת ילד אינה יכולה להיחשב כנזק או כבסיס לעוולה נזיקית או מקור לפיצוי חוזי. האישה הוסיפה כי הגבר הסתיר ממנה את דבר היותו עקר, ואף סירב לעבור בדיקות או טיפולי פוריות. לפיכך, היא נאלצה לפנות להליך של הפריה עצמאית באמצעות תרומת זרע מהאב הביולוגי. זאת, במטרה להגן על שלמות התא המשפחתי.

"התנהגות אינה רצויה"

אתמול דחתה השופטת יעל וילנר את ערעור הגבר וקבעה: "דעתי היא כי מטעמי מדיניות משפטית ראויה, אין מקום להכרה בעילה של הונאת אבהות בדין הישראלי; ולפיכך יש לשלול את האפשרות להגיש תביעות בעילה זו תחת כלל המטריות המשפטיות האפשריות. אכן, מובן כי גילוי בדיעבד של אדם כי הוא אינו אביו הביולוגי של הילד שגידל כבנו, יש בו כדי לטלטל את עולמו. רגשות מסוג זה, הם בוודאי גם נחלתו של המערער. ברם, מבלי, חלילה, להקל ראש בתחושות אלו, 'המשפט אינו הזירה המתאימה שתביא מזור לכאב זה', והסעדים המשפטיים אינם כוללים 'תרופות ללב שבור או לכאביו של מי שציפיותיו ממערכת היחסים הקרובה והמשמעותית לו ביותר לא התממשו".

לבסוף קבעה השופטת כי מטעמים של מדיניות משפטית ראויה – ובראשם מאפייניו של ההליך המשפטי שאינם מתאימים לבירור תביעות מהסוג הנדון, הימנעות מפגיעה ברבדים האינטימיים ביותר של התא הזוגי והמשפחתי והחשש מפגיעה בטובת הילד - "אין להכיר בחובתה המשפטית של אישה לגלות לבן זוגה, כי הוא אינו אביו הביולוגי של ילד שילדה במהלך מערכת יחסים זוגית-משפחתית ביניהם. ממילא, מטעמים אלו, אין להכיר בקיומה של עילת תביעה במשפט האזרחי בגין הונאת אבהות. תביעות בעניינים אלו, החורגים מהתחומים שהמשפט נועד להסדיר, דינן להידחות על הסף. ויובהר, חזור ואמור: שלילת החובה והאחריות המשפטית אין משמעותה הכרה בלגיטימיות התופעה מהבחינה המוסרית-החברתית. התנהגות כזו בוודאי איננה רצויה, ואין בהכרעתי כדי להעניק לה הכשר כלשהו", קבעה השופטת וילנר.

השופט עופר גרוסקופף ציין כי "החשש מפני הונאת אבהות – הטעיית אדם להאמין כי ילד שנולד מאחר הוא ילדו, הוא פחד קמאי.. יש לשיטתי להותיר פתח צר להכרה בעוולה זו ביחס להונאת אבהות, אך זאת רק בנסיבות חריגות".

עו"ד דלית יניב מסר, מומחית לדיני משפחה שלא ייצגה בתיק מציינת כי "סיטואציה בה אב מגלה שהילד אותו גידל אינו בנו הביולוגי היא קשה מנשוא. עם זאת מתעוררת השאלה, האם מתפקידו של בית המשפט להיכנס לנבכי המשפחה ולמרחב האינטימי שלה על מנת לברר מי הסתיר ממי ומדוע, תוך דיון בפרטי הפרטים האינטימיים ביותר שבין בני הזוג, אשר יעמדו להליך חקירה וראיות.

אין ספק, כי סכסוכים משפחתיים כגון אלה מאופיינים בסערת רגשות, באגו פגוע ובמהלכים שאינם רציונאליים. אולם, ככל שיפתחו שערי ביהמ"ש לתביעות נזיקיות שעילתן הונאת אבהות, אלה רק ילבו את אש הסכסוך בין בני הזוג תוך פגיעה ממשית בצדדים שלישיים ובוודאי בטובת הילד המשותף, אשר בירורה של תביעה שכזו תשפיע עליו ובאופן ישיר.

משכך קבע בית המשפט ובצדק, כי כפי שההלכה הפסוקה שוללת את הדיון בעילת הניאוף, אין להכיר בתביעה בעילת הונאת אבהות מטעמי מדיניות משפטית ראויה בה ההגנה על פרטיותם של בני הזוג גוברת על מתן סעד משפטי-אזרחי לניזוק.

פסק הדין, חוזר ומדגיש, כי לא הכל שפיט, וכי לא כל תביעה מתאימה לבירור, והונאת אבהות היא אחת מהן. עם זאת מציין בית המשפט באופן מפורש "כי בד בבד עם פסיקות אלה, בתי המשפט ממשיכים להכיר בתביעות נזיקין בגין אלימות פיזית או נפשית בין בני זוג וכן בגין סרבנות גט".

עו"ד שלום פוריס, בא כוח הגבר מסר בתגובה: "עם כל הכבוד לבית המשפט העליון מתיחת הקן שמבצע בית המשפט העליון ניראת מלאכותית ומשקפת מדיניות שהיה ראוי שתוכרע על ידי המחוקק".

את האישה ייצגה עו"ד ורה קירשטיין.