מטוסי הכיבוי לא הוקפצו, האישורים התעכבו - והצפון בער  

מטוסי הכיבוי לא הוקפצו בזמן, האישורים התעכבו במשך שעות ועד שהגיעו השמש כבר שקעה, ולא ניתן היה להיעזר בכוח המוטס למאבק בשריפות הענק בצפון. כך עולה מניתוח שרשרת האירועים סביב השריפות בשבוע שעבר, אחרי הירי של חיזבאללה ומזג האוויר הלוהט. באירועים הקשים נשרפו עשרות אלפי דונמים, ורק במאמצים אדירים הצליחו כוחות הכבאות, מתנדבים וחיילים למנוע שריפת מאות בתים ודירות שהאש הגיעה כמעט עד לפתחם.

מניתוח האירועים עולה כי ביום ראשון שעבר הצליחו כוחות הכבאות להשתלט על האש, אך ביום שני בבוקר היא נדלקה מחדש ברכס רמים ומעל קריית שמונה, וכשביקשו בשירותי הכבאות להקפיץ מטוסי כיבוי לסיוע חירום, התברר כי אין מנגנון תיאום מוסדר בין כל הגופים שאמורים לאשר ולאבטח את פעילות יחידת הכיבוי האווירי, המנוהלת על ידי המערך האווירי של משטרת ישראל.

במשך שעות ארוכות התנהל מרדף בין גורם לגורם, בניסיון להניע את המטוסים להמריא צפונה לאזור קריית שמונה, המטווח בירי טילים והמסוכן לתנועה אווירית. במועצה האזורית גליל עליון ובעיריית קריית שמונה מתארים כי במשך שעות ארוכות התרוצצו בין גורמי הביטחון השונים, בניסיון להבין מדוע לא מעלים מטוסים לשמיים. מתברר כי לשם השימוש ביחידה האווירית נדרש שיתוף פעולה ותיאום הגנה מצד פיקוד הצפון, חיל האוויר, כיבוי אש ומשטרת ישראל, אך עד כה לא היה נוהל מתואם להסדרת הקפצת כוחות למרחבים המסוכנים.

ביום שלישי בצהריים, כשהגיעו השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ונציב הכבאות הארצי אייל כספי, הם הבינו את הצורך בהקמת "שולחן עגול" לתיאומים אלו, וכעת צפויים להתכנס כלל גורמי הכיבוי, הצבא והמשטרה ולתאם מכלול שיֵדע לפעול במשותף לשם אבטחת משימות הכיבוי.
עוד עולה מבדיקת האירועים כי גם מענה לכיבוי שריפות בחושך היה מצליח לתת פתרון, אך המערך האווירי לכיבוי שריפות לילי בשטחים פתוחים, שעליו הכריזו המשרד לביטחון לאומי והמל"ל באוגוסט אשתקד, בתקציב של 9 מיליון שקל, לא הופעל מעולם, מעבר לתרגיל ניסוי שנטען אז כי "הסתיים בהצלחה".

"אם המטוסים היו מגיעים בתוך שעה וחצי, לא היינו מתמודדים עם כל האירוע הקשה והמסוכן הזה", מתאר גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון, בשיחה עם ynet. לדבריו, הוא נדרש להתערב במאמצי הכיבוי ולהתקשר לשר בן גביר בבקשה כי ילחץ על הגורמים השונים לזרז את המענה לשריפה, שרק התעצמה אל תוך הלילה. גורם במערך החירום בעיריית קריית שמונה מסביר כי "ההנחיה היא שמותר להוציא מטוסי כיבוי רק לשם הצלת חיי אדם, ולא רכוש ובתים".
לדבריו, "לקח לנו שעה וחצי לשכנע את כבאות האש בנחיצות מטוסי הכיבוי, אבל אחרי שהם הסכימו, הסבירו שנדרש אישור פיקוד הצפון בשל המרחב המסוכן. בפיקוד הצפון אמרו שחיל האוויר צריך לאשר זאת כדי ללוות את מטוסי הכיבוי בחיפוי אווירי, ואז אמרו שבכלל צריך לבקש מהמשטרה שתשלח את מטוסי הכיבוי, כי טייסת אלעד שהוקמה לשם זה שייכת להם". במשטרה חששו אז לשלוח את המטוסים בלי לקבל ודאות שתהיה עליהם הגנה ושהמשימה חשובה דיה - חששות שרק האריכו את זמן המענה, עד שכבר היה מאוחר מדי.

במקביל, כל העת טסו בשמי הגליל שני מטוסי ריסוס אזרחיים שפעלו בשדות עמק החולה. בתוך רגע היו יכולים להחליף את מכלי הדשן בחומרי דיכוי אש, אך מטוסים אלו נמצאים בשימוש חברת "תלם", שלא זכתה במכרז לשירותי כבאות. מתברר כי עד לשנת 2017, אז הוקמה "טייסת אלעד" כחלק מלקחי אסון הכרמל, נתנו בגליל מענה מטוסי ריסוס חקלאיים שפועלים יום-יום במרחב. "הדבר הנכון לעשות הוא להשתמש במטוסים שעובדים פה וטסים כל יום", סבור זלץ. לדבריו, "הם כוח גדול, מהיר וזמין שמכיר את כל משטר הרוחות". במשרד לביטחון לאומי ובכבאות האש טוענים כי לא זמינות המטוסים הייתה הבעיה או מחסור בכוח אדם, אלא הצורך בתיאום הדוק יותר להבא.

"מטוסי כיבוי הם בהחלט כוח מכריע ושובר שוויון", אומר יאיר אלקיים, מפקד המחוז הצפוני בכבאות והצלה. הוא מעריך כי "אם היו לנו מטוסים יותר מוקדם, סיכוי סביר שהיינו יכולים לעצור את האש כבר למעלה, היא לא הייתה מגיעה לקריית שמונה והיה לנו יותר קל". הוא מציין כי לשם כך, כבר השבוע יוסדר תהליך התיאום והליווי לקראת אירועי העתיד. הוא מתאר כי כבר ביום ראשון בשבוע שעבר עם שחר הועמדה כוננות מיידית להקפצת טייסת אלעד, אך מסיבות ביטחוניות המטוסים יכולים לפעול עד לאזור צומת כוח שבגליל העליון. בצל הטענות כי לא היו די כוחות כבאות למענה לשריפות הנרחבות בצפון בתחילת השבוע שעבר, בשל חוסר היערכות או שיקולים תקציביים, אומר אלקיים כי "אישרתי אישית לכל מפקדי המרחבים לגייס את כל כוח האדם הדרוש להם, בלי מגבלת שעות נוספות ובהתאם לתוכנית ההגנה שבנינו. כבאים מחיפה ועד תל אביב הגיעו לתגבר את הכוחות, וסדר הכוחות היה מספק בהתאם להערכות המצב שעשינו מראש".
אלקיים אומר עוד כי תפקוד לוחמי האש, שנלחמו בחירוף נפש לצד כיתות הכוננות, הרשויות, הצבא והמשטרה, וההיערכות מראש הביאו "לתוצאות מצוינות ונזקים מינוריים תחת אתגר כיבוי בתנאים מורכבים, כמו בחצרות בתים שאף אחד לא ניכש מהן עשבייה במשך חודשים ארוכים וביישובים מאוימים שלא ניתן היה להגיע אליהם עם רכבי כיבוי".