החיזוק היומי של רונן קרתא  

בוקר טוב
חיזוק יומי - טז' אדר

אל תוסיף בושה על הנזק הקיים

הגאון רבי יעקב ברלין זצ"ל היה סוחר גדול. ביתו היה מרווח, ובו רהיטים הדורים וכלי בית עתיקים, שהיה מביאם עמו ממסעותיו בחוץ לארץ.

באחד הימים המשרתת בביתו לא נזהרה, ובשעה שנקתה את הבית וכליו, שברה מערכת כליי חרסינה יקרת ערך. בעלת הבית צעקה עליה וגערה בה על חוסר זהירותה.

פנה הרב יעקב לאשתו ואמר לה: "אסור לך לצעוק עליה. היא יהודיה ואת חייבת בכבודה".

הצטדקה אשתו והשיבה: "אבל היא גרמה נזק רב".

השיבה רבי יעקב: "את הנזק את רשאית לתבוע ממנה, אבל להרים את קולך עליה אין את רשאית".

"אם כך, אלך עימה תיכף ומיד אל הרב" אמרה, נטלה את הצעיף וציוותה על המשרתת לבוא עימה.

קם רבי יעקב, לבש את חליפתו, מוכן ומזומן לבוא עמהן. אשתו אמרה לו: "אתה יכול להישאר במקומך, אני יודעת בעצמי מה לטעון בפני הרב".

השיב לה רבי יעקב: "אין אני הולך להיות טוען למענך, יודע אני שאפשר לסמוך עלייך. אני הולך להיות לעזר לנערה המשרתת, שהיא יתומה ענייה ומפוחדת, ולא תדע מה לומר ומה לטעון".

כשאדם עושה מעשה לא טוב, או גורם נזק כספי לאחר, צריך הוא לשלם עבור מעשהו, ולתקן את הנזק הנגרם, אך אין הוא צריך לחוות עוד תוספות של בושה וניכור מצד הנפגע.

לעיתים רוצים אנו להוכיח אדם על מעשהו, רוצים "להיכנס" בו במלא הכוח, לתת לו להרגיש כאב כפי שהכאיב לנו.

אומרים חז"ל שעצם המעשה של האדם, הבושה שעוברת עליו, הרגשת החרטה שלו מספיקים, ואין אתה צריך להוסיף לו עוד משלך.

לעיתים האדם עובר עבירה, עצם הרגשת החרטה, הבושה, הכאב שלאחר העבירה, הם הייסורים שאדם מקבל, ואין בורא עולם משתלח בו עוד.

כך אנו, נשתדל להוכיח בנחת, לא להוסיף כאב על הנזק שכבר נגרם.
ואנו מצד שני נקבל את פגיעת האחר בנחת, שהרי הוא שליח של מלך העולם, פגיעה נוספת בו, פרושה פגיעה בשלחו של המלך.

אתה תוותר על האגו שלך, על הרצון לנקום, ובורא עולם ינהג איתך מידה כנגד מידה, ויעביר מעליך ייסורים רבים... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)