פעם סיפר הרבי בהתוועדות פורים תשכ"ז על חוויותיו מאחד מחגי הפורים בילדותו: פעם היו נוהגים ב"חדר" לומר "פורים-תורה". ואמר מישהו, ש"יין" בגימטריא "לקח". וכששאלו אותו: היתכן? הרי "יין" מספרו שבעים, ואילו "לקח" מספרו מאה שלושים ושמונה?! – השיב, שהעצה לזה היא ליקח עוד הפעם "יין". ושאלו אותו: הרי ב' פעמים "יין" יעלה יותר מ"לקח"? והשיב, שיש ליטול עוד פיסת "לקח". ושאלו אותו: הרי ב' פעמים "לקח" יהי' הרבה יותר מב' פעמים "יין", ואפילו יותר מג' פעמים "יין"? והשיב, שצריך ליקח הרבה "יין" והרבה "לקח", עד שיהי' אחד מהשתים: או שהחשבון ישתווה, או שיבוא לידי קיום המצוה "לבסומי בפוריא עד דלא ידע", ואם לא ידע להבחין "בין ארור המן לברוך מרדכי", על אחת כמה וכמה שלא יוכל להבחין אם "יין" בגימטריא "לקח", או יותר או פחות.
(תורת מנחם – התוועדויות חלק מ"ט) מוגש ע"י 'מעגל הסיפור החסידי',
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
חבר מתאריך 29.3.18
25811 הודעות, 276 מדרגים, 540 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד