ללימור לוי יש צלקת עמוקה מעל הגבה. בכל שנה, ב-24 במאי, היא מרגישה אותה יותר. 23 שנים היא קיימת שם, הצלקת, מאז שלימור נפצעה קשה באסון ורסאי.
23 שנים מאז שהקרקע נשמטה תחת רגליהם של מאות חוגגים בחתונה, והובילה למותם של 23 אנשים. 23 שנה, ולימור עדיין זוכרת כל פרט מהאירוע בו סבלה מפגיעת ראש קשה, ושרדה.
"הרופאים אמרו לי שזה נס שנשארתי בחיים", היא מדברת מהר.
"היו שנים שבהן לא הבנתי למה זה קרה לי, ולמה נשארתי בחיים. היום אני שלמה עם עצמי, אבל האסון הזה לא עוזב אותי בכל רגע בחיים".
היא בת 51, גרושה ואם לשלושה ילדים. במשך שנים גרה בירושלים, ובחמש השנים האחרונות היא חיה עם בן זוגה במבשרת ציון, ועובדת כגננת בגן ילדים.
כשהיא מדברת על האסון, היא עוצמת עיניה בחוזקה. מרפרפת ברעד על תמונות מודפסות שצולמו באותו היום, בהן היא נראית פצועה ומדממת. זוכרת כל רגע. כל פינה.
היא היתה אז בת 27, נשואה ואם לתינוקת בת שמונה חודשים.
ההורים של הכלה קרן היו שכנים של הוריה, והם הזמינו אותם לחתונה באולמי ורסאי בעיר.
בעלה נשאר עם התינוקת בבית, ולימור הלכה לאירוע עם הוריה ובני משפחתה שהוזמנו לחתונה.
היא זוכרת איך ישבה בחלק הפנימי של האולם, וקצת אחרי 22:30 הציעה לדודה שלה להסתובב באולם.
"קמנו מהכיסא, ועמדנו בצד של הרחבה כשבצד השני עמד התקליטן", היא עוצמת את עיניה בחוזקה.
"פתאום הרגשתי שהקרקע נשמטת תחת הרגליים שלי. ממש ככה, במובן הפיזי של המילה.
חשבתי שזה איזה אפקט של התקליטן, של האולם. אבל פתאום הבנתי שאני ודודה שלי ממש נוחתות פיזית למטה, עם כל הרצפה".
"הדבר הראשון שיכולתי להגיד זה את השם של הבת שלי, מוריה, שנשארה בבית.
צעקתי 'מי תהיה אמא שלך?' ואז היה שקט.
זה שקט מצמרר כזה, של כמה שניות, ואז מלא רעש. עמד לידי בחור עם חולצה לבנה וג'ינס, וביקשתי ממנו עזרה אבל הוא לא היה מסוגל לעזור לי.
דודה שלי צעקה לי שאני מלאה בדם. את רואה אנשים שוכבים עם בגדים קרועים, נשים צורחות, המון בלגן. אנשים שכבו אחד על השני פצועים. זה היה מזעזע".
"ואז הגיע אמבולנס ראשון עם מגפון, והבחור אמר שמי שיכול לצאת לבד, שייצא.
אני פחדתי ממפולת נוספת, אז תפסתי את דודה שלי והוצאתי אותה החוצה. הייתי חבולה מאוד, כמויות של דם נזלו לי מהראש, אבל מיהרתי לצאת".
"הייתי בטוחה שכל המשפחה שלי מתה למעלה.
ממש, עוד הספקתי לחשוב איך נארגן כל כך הרבה הלוויות אחת אחרי השנייה.
ראיתי בחור שדיבר בטלפון, וביקשתי ממנו להתקשר הביתה.
אמרתי לו שההורים שלי מתו, ואני צריכה להתקשר לבעלי. זה ממש מה שחשבתי שקרה.
התקשרתי לבעלי ואמרתי לו שיבוא לאירוע. בכלל לא הספקתי להגיד לו שנפצעתי, לא חשבתי על הפציעה שלי.
רק דאגתי למשפחה שלי. רק אחר כך הבנתי שהנוזל שאני מרגישה על הפנים זה דם".
"כשהגעתי לבית החולים התקשרתי שוב לבעלי, להגיד לו שאני פצועה.
מסתבר שאחרי השיחה הראשונה שלי איתו, הוא הגיע למקום, וראה את ההורים שלי ואת שלו.
אמא שלי צעקה לו 'לימור מתה', והוא אמר בחזרה שאני בחיים, ושחשבתי שהם מתים. ואז הוא בא אלי להדסה".
היא זוכרת כל פרט גם מבית החולים. את הרופא הבכיר שנכנס והניח על כתפה יד מלטפת, כדי להרגיע את הנוכחים. את הרופאה שתפרה לה את הפצעים. את המוני האנשים שהתחילו להגיע.
"הושיבו אותי בכניסה למיון והתחילו להכניס אנשים מהאירוע.
אנשים על אלונקות, פצועים, צועקים. בן דוד שלי נכנס ונבהל כשראה שאני פצועה.
היו לי תלתלים וכל הפנים והשיער שלי היו מלאי דם. עשו לי בדיקות MRI ו-CT לראות שאין דימום, וב-5 בבוקר שחררו אותי.
הגעתי הביתה אל הבת שלי שישנה בדיוק באותה תנוחה שבה ישנה כשעזבתי את הבית.
חיבקתי אותה, נישקתי אותה, ידעתי שבזכותה אני כאן. הרגשתי שהפחד שלי שמוריה תישאר לבד בלי אמא היה זה שהחזיק אותי".
בשבת לימור החלה שוב לחוש ברע. "התחילו להיות לי שטפי דם מתחת לעיניים.
כל הגוף כאב לי, לא יכולתי לדרוך על הרגל.
חזרתי לבית החולים והתגלה שיש לי דימום מאוחר בבסיס הגלגלת, שהתגלה בשלב מאוחר יותר ב-CT. אשפזו אותי למשך כמעט שבוע וחצי.
הרופא שטיפל בי אמר לי שזה נס שאני בחיים, כי נפצעתי ממש בקצה הגולגולת", היא מצביעה על קצה ראשה.
"היו שם פצועים מהאסון, ואנשים שאיבדו בני משפחה. היתה שם בחורה שאיבדה את סבא שלה, והיא כל הזמן צרחה ובכתה. זה היה בלתי נתפס".
לימור איבדה באסון את דוד שלה, ששון כהן. הוא היה בן 60 במותו.
כשנסעה להלוויה שלו, חבולה ופצועה, ביקשה לעצור גם בוורסאי. "היה לי חשוב לראות את האולם. להבין מה קרה שם. הייתי בהלם. עד היום אני לא באמת מבינה".
אסון ורסאי התרחש ב-24 במאי 2001, בחתונה של בני הזוג קרן ואסף דרור באולמי ורסאי שהיו אז באיזור התעשייה בשכונת תלפיות בירושלים.
סמוך לשעה 22:43 בלילה חלק גדול מרצפת הרחבה קרס, והחוגגים נפלו שלוש קומות אל הקרקע.
כ-380 אורחים נפצעו, ו-23 נהרגו.
חקירת האירוע גילתה עבירות בטיחות חמורות שהובילו לקריסת הרצפה שנבנתה בשיטת פל קל.
שלושת בעלי האולם הושעו בגרימת מוות ברשלנות ובחבלה ברשלנות.
מהנדסי המבנה, כולל ממציא שיטת הפל קל, הורשעו בגרימת מוות ברשלנות. על כולם נגזר מאסר בפועל לתקופות שונות.
לימור הצטרפה לתביעה הייצוגית של נפגעי האסון ומשפחות ההרוגים שהוגשה על ידי עו"ד אסף פוזנר.
"קיבלנו פיצויים, והתחייבנו לא לתבוע יותר בעתיד.
לא התעמקתי בזה יותר מדי אלא התעמקתי בשיקום. הייתי במצב שביר, והיה לי חשוב להשתקם".
עד היום היא סוחבת את השפעות האסון. היא עדיין סובלת מהפגיעה העצבית בראש, שהובילו לכאבים בגוף ודקירות משתקות באזניים.
במשך תקופה ארוכה לא הצליחה לפתוח את הפה בגלל הלסת שנסברה, והתקשתה ללכת בגלל הפציעה ברגל.
"כשמשתמשים בביטוי הקרקע נשמטת תחת רגלייך, מתכוונים לכך שיש לך צרות פתאומיות בחיים. אבל כאן זה לגמרי מילולי.
הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. ומאז יש לי המון חרדות. קשה לי להיכנס למעליות, המראה ונחיתה במטוסים מאוד מפחידים אותי.
במשך שנים הייתי יכולה לישון רק עם כדורי שינה, כי בלי הכדורים הייתי מתעוררת מסיוטים. התחלתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ועד היום אני מקבלת כדורי הרגעה כדי לא להישבר.
"בכל שנה, ב-24 במאי אני מסתגרת.
הרי אני זוכרת כל פרט מהאסון הזה. זוכרת מה לבשתי, איפה עמדתי, הכל.
היו שנים שבן כעסתי על אלוהים שלא הרג אותי באותו אירוע, כי היה לי קשה להתמודד עם ההשלכות. היום אני מודה לו שהשאיר אותי בחיים".
לפעמים, תגלה מאוחר יותר, היא מתישבת וצופה שוב ושוב בסרטון בו רואים את רגעי הנפילה.
"אני צופה בזה כי אני רוצה להתמודד עם הרגעים של הנפילה. לא להדחיק את זה.
לא קל לי לזכור את הכל, אבל חשוב לי מאוד לדבר על האסון הזה.
זה מחדל גדול שהשפיע על החיים של מאות אנשים. קלות דעת של יד אדם שריסקה משפחות.
ואם היה אירוע בקומה למטה, זה היה אסון גדול עוד יותר. אסון ורסאי הוא כלום לעומת מה שקרה ב-7 באוקטובר.
אבל הסיבות לאסון הזה הן שונות. אסון ורסאי הוא דוגמא לרשלנות פושעת, לקלות דעת שהובילה להרס של משפחות שלמות.
ואסור שאנשים ישכחו גם את ורסאי. כדי שידעו למנוע את האסון הבא".
https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/15801990
חבר מתאריך 10.11.21
13112 הודעות, 65 מדרגים, 109 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
זה היה תקופה של פיגועים. חשבתי עוד פיגוע
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 31.8.19
9630 הודעות, 100 מדרגים, 177 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 1
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 17.9.18
13947 הודעות, 86 מדרגים, 84 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 9.3.15
4465 הודעות, 42 מדרגים, 79 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
שכולנו הלכנו לתרום דם וכל אחד חיפש לעזור
הייתי בטוח שזה יהיה האירוע הכי משמעותי בחיים שלי. שמרתי עיתונים ועקבתי מקרוב
מי היה מאמין שמגיפה עולמית וסגרים על המדינה והעולם אפילו לא תהיה אירוע העשור בתקופתי? יחסית לזה, מי זוכר את ורסאי?
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 8.5.10
16347 הודעות, 168 מדרגים, 332 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 3
״ארמונות ורסאי,
חלום שהתגשם
ארמונות ורסאי
מקום שיש לו שם
ארמונות ורסאי
לשמוח עד בלי די
ארמונות ורסאאאאי
לחגוג שם זה כדאי
ורסאי״
איזה מישהו בשכונה החליף את ״חלום שהתגשם״ ל״חלום שהתמוטט״.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 28.2.08
2080 הודעות, 12 מדרגים, 24 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
בחורה מדהימה שחייה נקטעו באסון כזה מחריד.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.4.22
122 הודעות
בתגובה להודעה מספר 5
חמישי לילה .יושבים על כוס קפה ומנסים לסכם שבוע
חברים מעלים זכרונות שיש בהם הרבה געגוע
לפתע פריצה לשידור .קולות של צעקות והמולה
חתן .כלה ושאר האורחים המשתתפים בחתונה
ירדו למצולות בתוך שניות
וברקע נשמעים קולות של בכיות
פיקוד העורף ושירותי ההצלה הנוספים
עושים ככל שניתן להציל חיים
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.20
6222 הודעות, 63 מדרגים, 110 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 6
ההזמנה של אנשים מתים לצד מוזיקה שמחה, אנשים מסביב עם בגדי לבן מוכתמים בדם. לקח זמן עד שהפסיקו את המוזיקה. מציאות אקוטית
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.4.12
48571 הודעות, 483 מדרגים, 959 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 23.4.18
5621 הודעות, 55 מדרגים, 49 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 10.11.21
13112 הודעות, 65 מדרגים, 109 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 8
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 10.12.15
61130 הודעות, 246 מדרגים, 320 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 11
עד כמה שאני יודע נכון ללפני מספר שנים הם נשואים וחיים בארה"ב
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 10.11.21
13112 הודעות, 65 מדרגים, 109 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 14
זו שמועה ששמעתי בזמנו.
הרצתי עכשיו חיפוש וראיתי שהם אכן נשואים. בארצות הברית
חבל שלא ניתן לערוך
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.20
6222 הודעות, 63 מדרגים, 110 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 11
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.5.13
15125 הודעות, 111 מדרגים, 205 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 20.6.14
9323 הודעות, 56 מדרגים, 111 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
ההיתי אז בישיבה בירושלים
זוכר שצפיתי בחלון החדר וברקע אמבולנסים
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 14.5.10
6195 הודעות, 104 מדרגים, 206 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 26.11.20
9306 הודעות, 21 מדרגים, 42 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.20
6222 הודעות, 63 מדרגים, 110 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
רק שבניגוד לאחראים בוורסאי שישבו בכלא ושילמו מיליונים של פיצויים, ועד היום סוחבים רגשות אשם,מנהיגנו הרשלנים מאסולו קיבלו את הפרס היוקרתי העולמי
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 24.2.15
18417 הודעות, 98 מדרגים, 181 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
טיפלתי באסון בפצועים, כולל קצין בפיקוד העורף שזכיתי להציל לו את הראיה.
כשהתחילו להוציא את הגופות הבנתי שתפקידי שם הסתיים, בבוקר גיליתי שאת הגופה של הבחורה שהוציאו ראשונה - הכרתי את משפחתה ואני בקשר עד היום.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד