השר שיקלי: אם שר הביטחון לא מחויב להכרעת חמאס כאן ועכשיו חובה עליו לפנות את מקומו, והדבר נכון לכל בכיר במערכת הביטחון  

בבוקר הקשה הזה חשוב לחדד, בצורה הכי חדה וכואבת שיש, מה מונח על הכף ומי מושך בחוטים.

‏א. הבחירות ההולכות וקרבות בארצות הברית הן בשלב זה האירוע המשפיע ביותר על ניהול המלחמה. מתוך חשש כבד לאובדן תמיכה בקרב קהלים פרוגרסיבים ואיסלמיסטים במדינות כמו מישיגן ואריזונה, ממשל ביידן חותר בכל כוחו לסיום המלחמה מבלי שהושלמה משימת השמדתו של חמאס.

‏ב. פרדוקסלית, הלחץ הכבד של הממשל שלא לפעול ברפיח רק האריך את המלחמה, הקשיח את עמדות חמאס והרחיק את היתכנותה של עסקת חטופים נוספת.

‏ג. כשמוסיפים את הלחצים הנוכחיים להגברת הסיוע ההומניטרי וסיום המלחמה תחת איום בעצירת משלוחי נשק, התוצאה דה פקטו היא הכשלת מאמציה של ישראל להכריע את חמאס.

‏ד. עד כאן לעניין השלכות מדיניות ממשל ביידן ומכאן אל קבינט המלחמה שלנו: בקבינט הזה יש זכות הצבעה לרה״מ נתניהו, לשר הביטחון גלנט ולשר גנץ. כל השלושה חתומים על יעדי המלחמה הכוללים שבראשם: ״השמדת היכולות הצבאיות והתשתית השלטונית והארגונית של חמאס והג׳יאהד האסלאמי ברצועת עזה, כשבסיום המלחמה לא נשקף עוד איום לישראל מהרצועה לאורך זמן״.
‏אלא שעם נסיגת הממשל מהיעד של חיסול חמאס, נסוגו למעשה גם גנץ, גלנט ובמידה ניכרת גם הרמטכ״ל הלוי מהיעד האופרטיבי. לנסיגה זו יש שלל הנמקות ותירוצים: דרוש ״מעשה מדיני״, דרושה תכנית אסטרטגית ליום שאחרי, רשות פלסטינית מחודשת ועוד כל מיני מעשיות שכרגע הן כלל לא רלוונטיות.

‏ו. אשר ״למעשה המדיני״ בדמות הרשות הפלסטינית, נזכיר שלכתחילה הגענו אל המציאות החמורה הזו אך ורק מכיוון שמסרנו את האחריות לביטחוננו לאש״ף, ארגון טרור שמעולם לא שינה את דרכיו ושאף אחד ממנהיגיו לא טרח לגנות את הטבח הנפשע בבני עמנו. צריך עיוורון מדיני וקיבעון מחשבתי מיוחדים כדי להאמין שרשות הטרור הפלסטינית היא ״המעשה המדיני״ שיעניק לנו אופק ברצועה.

‏ז. שורה תחתונה: אם שר הביטחון לא מחויב להכרעת חמאס כאן ועכשיו חובה עליו לפנות את מקומו, והדבר נכון לכל בכיר במערכת הביטחון.

‏ח. אנו זקוקים כעת לצמרת ביטחונית אשר רוח בה, נחושה ונעולה על המטרה (לא רק בוידאו), שמחוייבת לרדוף את אויבינו ולהשיגם ולא לשוב עד כלותם.