חלק מהמזח האמריקני נסחף אל חופי הים באשדוד וחולץ  

אני מאשים שאיננו מדינה ריבונית, שאיננו מדינה עצמאית.

אני מאשים שאנו מדינה תומכת טרור.

- שינה הגדרת זהות רשמית למדינה, הוסיף לה בערמומיות את התוספת של ״ודמוקרטית״.

- הביא עלינו את התודעה הגיאו פוליטית המערבית הנאורה של אוסלו שהוציאה את אלוהים מהמרחב.

אולם הרתעה זו פגה חיש קל, ברגע שגילינו לכל דיכפין שכל זה הוא הסוואה בלבד, ותחת מעטה העצמאות והכבוד שעטינו על עצמנו נותרנו מפוחדים כעכבר סומא בג'ונגל.

או אז הבינו כל דורשי רעתנו, והם אינם פחותים מממספרם בכל דור ודור בהיסטוריה, שהם יכולים להמשיך במנהג הדורות.

מפני שאם יכולים נאצים דמויי אדם לפרוץ למדינתנו, לשחוט אותנו במיני מיתות משונות, לאנוס, לבזוז ובמקום שכתגובה מיידית של כל מדינה נורמלית (ואנשים נורמליים) נשמיד אותו, את משפחתו, חבריו, מכריו ומוקיריו (כשבידינו היכולת לכך), אנחנו נדון בכמה פירות טריים הוא יקבל בכלא, או אז שיחררנו את הרסן.
ובמילותי אלו איני מתכוון רק לשמונת החודשים האחרונים, אלא לכל התנהלותנו מזה שלושים שנה.

אבל העיקר יש לנו דוד סם לסמוך עליו במקום על אבינו שבשמיים (במקום על עצמנו בעצם)..

כיוון שהללו, בעצם ניתוקם מן ההבנה שכדי לקיים חברה מתפקדת יש צורך להבדיל בין טוב לרע (ולשאוף לחסל את הרע באופן טרמינלי), יש צורך להבין שאין שיוויון מוחלט ויש צורך להבין שהמציאות רחוקה מלהיות אוטופיה, זמנם כאנשים עצמאים (וחיים כמובן), קצוב.