חיים רמון: מי שמנע את חיסול סינוואר לאחר פיגוע הגרזנים באלעד, היה הרמטכ''ל דאז אביב כוכבי  

במסגרת הטמטום הכללי שעובר השיח שלנו, מצוטטת שוב ושוב חצי מילה שאמר פעם בצלאל סמוטריץ' על החמאס כנכס.

הנה, חוזרים פוליטיקאים ועיתונאים שוב ושוב, סמוטריץ' הוא הבעיה. סמוטריץ' הוא שתמך בחיזוק חמאס.

מביך שצריך להשיב לטענה המגוחכת הזאת, ועדיין, שווה להשתמש בגוגל כדי להיזכר כמה פעמים דיברו סמוטריץ' והמחנה הפוליטי שממנו הוא בא על הצורך הביטחוני לכבוש את הרצועה, וכמה פעמים הציגו אותו, אותם עיתונאים שלועגים לו היום, כמטורף.

"הסבב הנוכחי בעזה חייב להסתיים בכיבוש מלא של רצועת עזה, פירוק חמאס מנשקו וחזרה לימים שלפני הסכמי אוסלו שבהם אנחנו שולטים שליטה מלאה ברצועה... כל תרחיש אחר רק יקרב אותנו לסבב הבא, ולזה שאחריו וחוזר חלילה", תבע במאי 2018.

ובשמאל מיד תקפו. "מישהו מלבד סמוטריץ' רוצה את עזה?", ענה לו מאמר ב"הארץ"."לפי הערכה של צה"ל, לכבוש את רצועת עזה יעלה באלפי חיילים מתים", השיבה לו תנועת השמאל "מחזקים", "זוכרים את צוק איתן?... בשביל האובססיה המשיחית של סמוטריץ' הוא מוכן להקריב את חיי הילדים והילדות שלכם... האובססיה המשיחית של הימין המתנחלי נחשפת כאן בכל שיגעונה...".

במרץ 2019 הוא הסביר מה אומרת התוכנית הסדורה שלו לרצועה. "אני כובש את עזה מחדש, מפרק שם את כל הכוחות המזוינים מנשקם, פותח את שעריה להגירה ענקית", תיאר אז את מה שממשלת ישראל נזכרה לעשות היום, אחרי הטבח הנורא. "עושים את זה בצורה מעשית שצורבת תודעה... זה אולי נראה קצת מסובך וקשה בשלבים הראשונים, אבל אין דרך אחרת".

סמוטריץ' גם ידע אז לבקר את נתניהו שלא עושה את זה. "למוטט את חמאס ולקחת אחריות במקומו, אין לנתניהו אומץ, אז מה שנשאר זה לנהל מול חמאס סבבים עם ידיים קשורות מאחור, וכשחמאס יודע שיש לו חסינות ולאף אחד בצד הישראלי אין כוונה להכניע ולחסל אותו. ומי שיש לו חסינות, לא יכול להיות מורתע....

מענה ימני אמיתי ושורשי לרצועת עזה, כזה שינטרל את מנגנון הפצצה ולא רק ישהה מעט את הפעלתו, חייב להתבסס על...כיבוש מלא של הרצועה ולקיחת אחריות מחודשת של מדינת ישראל על הנעשה בה". "אין מנוס ממיטוט חמאס. לשטח את הרצועה", ביקש גם במאי 2021.

אז אפשר לתהות למה הוא לא הצליח לקדם את זה, ואפשר לשאול האם הפעיל את כל כובד משקלו כדי שזה יקרה, וזה דיון ראוי ולגיטימי. אבל כשהולכים אל השאלה של הפתרון שצריך להיות הפתרון הברור - לפחות היום, למי שלא היה ברור לו אתמול - אין ויכוח מאיפה הגיע הפתרון הזה.

צריך להזכיר שמהקצה של השמאל הישראלי, דרך מערכת הביטחון על רמטכ"ליה וראשי שב"כיה, ועד לראש הממשלה בנימין נתניהו, איש לא הציע מעולם להיכנס לרצועה בכוח, לתפוס אותה ברגליים, ולנקות אותה מחמאס.

למה? בגלל הקונספציה. משום שכאשר מערכת הביטחון וממשלות ישראל לדורותיהן קבעו את כללי המשחק, ההצעה הזאת מצאה את עצמה מחוץ לגבולות המשחק הלגיטימיים.

למרבה כאבנו, היינו צריכים 1,300 נרצחים כדי שהיא תהפוך לפתע סבירה ולגיטימית.
עמית סגל ערך פעם לקט של מאמרים שבהם גלריה ענקית של כותבים ב"הארץ" הציעה לדבר עם חמאס.
שוב ושוב ושוב.
ב"מקור ראשון" מצאתי את זה קצת פחות.

מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה, הכריזה בעבר מפורשות "אני חד־משמעית נגד הפלת שלטון חמאס... צריך להחליש את חמאס, לא להפיל אותו".
ניצן הורוביץ, יו"ר מרצ הקודם, עמד לפני ארבע שנים על דוכן הכנסת והסביר ש"אין רק פתרון צבאי בעזה ואין דרך לעצור את הטילים והקסאמים רק באמצעות כוח... הפתרון לעזה חייב לכלול אופק מדיני; חייב לכלול גם הסדרה; שיפור המצב הכלכלי תמורת שקט, יציבות וביטחון; מתן אישורי עבודה לסוחרים בישראל; פתיחת הגבול למעבר סחורות... רק כשיהיה גם לעזתים מה להפסיד, אנחנו נצליח להביא שקט וביטחון לתושבי העוטף.
אנחנו לא מפזרים הבטחות שווא לציבור ולא עוקפים את ביבי מימין ומבטיחים לציבור מלחמות מיותרות".

יאיר גולן, המשיח החדש־ישן של השמאל, קבע ש"עלינו להוביל לשיקום עזה כלכלית ותשתית, לאפשר שיתופי פעולה בינלאומיים ולתת לעזתים גזרים ולא רק מקלות". כך מהקצה של השמאל, דרך גנץ ואיזנקוט ולפיד ועד בנימין נתניהו. וכשמבינים שהקונספציה שהביאה אותנו עד הלום היא זו שבמסגרתה שליטה ישראלית ברצועת עזה איננה חלק מהאפשרויות הלגיטימיות במשחק, מבינים שבסופו של יום, במהות, לא היה שום הבדל משמעותי בין מרב מיכאלי לבנימין נתניהו.