זה סקופ? זה חדשות? זה ברוטר!!! למה?  

מקרה של מותי בפיגוע בגל הטרור הנוכחי, אם מחבל או מחבלת ידרסו או ידקרו אותי, אני מבקש להודיע מראש, כי מלותי האחרונות הן: אני מופתע שזה לא קרה קודם. ברצינות, מה לקח לכם כל כך הרבה זמן? אינספור פעמים, בחולפי על פני אתר בנייה באחד מרחובות העיר בשעת בוקר מוקדמת ושקטה, תמהתי מדוע לא תופס אחד הפועלים הפלסטינים מקדח, את חפירה, מסור או פטיש — ורוצח אותי.

אף פעם לא האמנתי באגדת הדו־קיום במדינה הזאת. אינני מאמין בדו־קיום שמושתת על אי־שוויון קיצוני בזכויות אדם, במעמד חברתי ובאפשרויות כלכליות. אף פעם לא אהבתי לנגב את החומוס. לא אהבתי את הנסיעה ליפו במיוחד כדי לנגב את החומוס. ולא אהבתי את העצירה במהלך הטיול בצפון כדי להיכנס לאיזה כפר ולנגב את החומוס. היה לי לא נעים. כל שיח החומוס תמיד עורר בי שאט נפש.

נפתלי בנט הריץ פה בבחירות האחרונות קמפיין שלם סביב המוטו של "די להתנצל". אבל אני לא אוהב להרגיש אדנותי. לא אוהב לשלוט מתוקף השתייכותי לגזע או לאום. זה מגעיל אותי. תמיד סלדתי מטיולים בעיר העתיקה. זיהיתי את המבט בעיניהם של פלסטינים בסמטאות. שילוב של השפלה וכעס. אם אמות בפיגוע בגל הטרור הנוכחי, אני מבקש שתאמרו עלי: הוא סירב לנגב את החומוס.

קל מאוד, לנוכח גל טרור כזה, כשהחרדה מתעוררת, לשנות עמדה פוליטית. מתבקש כמעט, כשמישהו שואף לרצוח אותך, לומר שלא מגיע לו כלום חוץ מכדור בין העיניים. אבל זה מה שאומרים מנגבי החומוס. האנשים שבשבילם מסמל חומוס את הדו־קיום במדינה הדו־לאומית הזאת. זה דו־קיום מדומה ושקרי לחלוטין.

בשביל מנגבי החומוס, מייצג החומוס את המסחר עם הפלסטינים, את חייהם הטובים פה, בחברת הצריכה הישראלית, שקונה את החומוס שלהם. אחוות החומוס: ראו הציוץ של רון חולדאי מיפו אחרי המהומות האחרונות שם. בואו ליפו, החומוס נהדר, מוזמנים לנגב. לעומת זאת, מי שסירב לנגב את החומוס, לא מופתע מגל הטרור הנוכחי. רק מופתע שהוא השתהה זמן כה רב. ועמדתו הפוליטית איננה משתנה כעת, כשבמקום חומוס מצלוחיות מנגבים דם מרחובות.

אם ארצח בפיגוע, אני אוסר לשדר בלופ אינסופי של שידורים חוזרים ונשנים את קלטת הרצח, כמנהג הימים האלה. זה איננו רצוני. לא יהיה בה שום מידע חיוני שזכותו או חובתו של הציבור לדעת. היא רק תלבה שנאה. אני מבקש כי ייאמר בשמי לרוצחי, אם ייוותרו בחיים, כי אני מתנצל. אני מפויס עמם אחרי מותי.

ואם רוצחי ימותו, אזי אני מתנצל בפניהם כעת, מראש. לא משום שאני סבור שמגיע לי למות. ולא משום שאני חושב שזכותם לרצוח אותי. אלא כדי שמותי יהיה שווה משהו, שיהיה לו ערך כלשהו, איזו משמעות, ולו הקלושה ביותר. אין לי אלוהים, לא צריך את הר הבית, אין לי שום בעיה לחיות עם הפלסטינים בשוויון מלא במדינה דו־לאומית, או כשכן שוחר שלום במדינתי, לצד מדינתם. מה יעזרו לי נקמות בשמי אחרי מותי? אני מתנצל על חלקי הדל בעוולת הכיבוש. גם אחרי מותי.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2753925

http://rotter.net/User_files/forum/5623916c69e5160b.jpg
ציטוט מאת: Spook