*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*בפרש, ה הצטווינו לעלות לבית-המקדש בשלושת ה'רגלים', פסח, שבועות וסוכות.
מספר עולי הרגל היה עצום והיו צריכים למצוא להם מקומות לינה, אך בכל זאת מציינת המשנה (אבות פ"ה מ"ה) ש"לֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם".
כלומר, עולי הרגלים לא התלוננו על בעיות צפיפות, כי היו עסוקים באותה עת בעניינים רוחניים וחשובים יותר...
הנביא ישעיהו (מט, כ) מתנבא על אחרית הימים, שאז יאמרו "צַר לִי הַמָּקוֹם" – שכמות העולים לירושלים תהיה כל-כך מרובה עד שיאמרו "צר לי המקום".
והדברים מעוררים תמיהה: הייתכן לומר שדווקא לעתיד-לבוא, כשבני-ישראל יהיו בשיא ההתעלות הרוחנית, הם יתלוננו על צפיפות פיזית?!
ביאור הדברים: לעתיד-לבוא, כשרוח הטומאה תחלוף מן הארץ, האנשים לא יהיו מונחים *בעצמם* וה'תלונה' לא תהיה על הצפיפות *שלהם*, אלא להפך, הם יתלוננו שלמקום קדוש כזה דרושה הרחבה ולא 'צמצום'.
מקור: ע"פ תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ג ח"ד ע' 1907 ואילך
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
