קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #21124
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
רובי
גולש אורח
| אור ליום ראשון י''ב בטבת תשע''א
19:05 18.12.10 |
|
סטיקר בתל אביב: ''מסתננים תקרא לסבא שלך''
|
הופעה למען הפליטים: "מקלט לא רק ליהודים" ברי סחרוף, עמיר לב, אפרת גוש הופיעו במופע התרמה למען הפליטים בתל-אביב. יו"ר העמותה, שאירגנה את האירוע, אמר: "פתרון של כלא לפליטים - לא הומנטירי"
יעל ברנובסקי פורסם: 18.12.10 "מסתננים תקרא לסבא שלך". אתמול (יום ו') ערכה העמותה החדשה "אנו פליטים", שהפיצה את הסטיקרים האלה, הופעת התרמה בתל-אביב. בהופעה השתתפו אמנים רבים, ביניהם ברי סחרוף, עמיר לב, אפרת גוש וקוואמי. סחרוף אמר בתום הופעתו: "אני מקווה שנחזור להיות עיר מקלט, לא רק פליטים יהודים". העמותה נוסדה כדי להעניק יעוץ משפטי, לפליטים שנכנסו לישראל דרך גבול מצרים ונמצאים במתקני כליאה בישראל. יו"ר העמותה, עו"ד איתמר מן, אמר ל-ynet כי "ישראל החליטה שלא להחליט על שום מדיניות הגירה והפתרון של הכלא הוא בניגוד לחובות ההומניטאריות של מדינת ישראל". הוא הוסיף, כי לא מאמינים לפליטים שהם באו מאזורי סכנה בסודן או באריתראה - ומכניסים אותם ישר לכלא, מבלי שמבררים עליהם מידע.
אחד הפליטים הוא אחמד, שהגיע לישראל מדרפור לפני כשלוש שנים. לפני כחודש נודע לו שאביו ובעלה של אחותו נרצחו, כיוון שהם מתנגדי משטר. "כשהגעתי לישראל נכלאתי. לאחר מכן שיחררו אותי. אני נמצא בישראל שלוש שנים ועבדתי רק חודש. החברים שלי, שהם גם פליטים, עוזרים לי, וכך יש לי מה לאכול. אני יודע שאם אחזור לסודן יהרגו אותי. מצד שני, אני לא רוצה לחזור לכלא - שממשלת ישראל רוצה להקים". חברת הכנסת לשעבר, זהבה גלאון, המכהנת בוועד המנהל של העמותה הוסיפה: "יש בארץ הרבה גופים מצוינים והעמותה קמה כדי לפעול באופן ייחודי ולהציג את אותם פליטים ובמקום לברר את מעמדם. המדינה פשוט שולחת אותם לכלא".
הזמר עמיר לב אמר: "כמו כל בן אדם שחי בחו"ל ויכול להבין מה זה להיות מיעוט, כך גם הם מיעוט בישראל ואנחנו חייבים לעזור להם". הוא התייחס להתאגדות החדשה של אריתראים ואמר "אני מאוד מקווה שזה יצליח, כפי שהתארגנויות אחרות בארץ עזרו לקבוצות חלשות אחרות". ynet
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
לוס-אנג'לס
חבר מתאריך 26.10.10
3093 הודעות | אור ליום ראשון י''ב בטבת תשע''א
20:18 18.12.10 |
|
8. זה לא שמאלנות! זה ציר-הרשע האנטי-ציוני ואנטי-יהודי!!!
בתגובה להודעה מספר 1
|
מסתננים ושוהים בלתי-חוקיים אחרים (כולל פלסטינאים) הם עבריינים מבחינת חוקי המדינה! הגיע הזמן להתייחס אליהם כעבריינים, ולחוקק חוקים המצרים צעדיהם ומקשים עליהם לשהות במדינת ישראל, עד שיעזבו, מרצונם! המסתננים שכבר הגיעו לישראל, נעשים מיום ליום יותר חצופים, הם וציר הרשע שתומך בהם ומעודד אותם! עכשו הם כבר דורשים "זכויות"! ואפילו כבר מפגינים!!! צריך לסגור את כל הפרצות בחוק הקיים ולייבש את המסתננים, עד לשלב שהם מרצונם יברחו מארצנו!!! אז מה בכל זאת עוד ניתן לעשות? ניתן לשנות את המציאות הנוכחית בישראל (הקולטת מסתננים) למציאות חדשה (הפולטת מסתננים, מרצונם הם), כך שיפסק השיטפון וכיוונו ישתנה מישראל החוצה! זאת, בדרך של חקיקה של דמוקרטיה מתגוננת! חייבים להפנות את הזעם הציבורי לח"כים הציונים שיתעוררו ויחוקקו חוקי הגנה על מדינת היהודים - מפני המסתננים והשוהים הבלתי-חוקיים האחרים, כולל פלסטינאים! לח"כים הציוניים יש (עדיין) רוב בכנסת! היכן הם? יש צורך בסדרת חוקים שיבטלו את הכדאיות להסתנן לישראל, ע"י אותם מסתננים ו/או שוהים בלתי-חוקיים אחרים, המחפשים בארצנו חיים טובים יותר, בעיקר מבחינה כלכלית. לכן, יש צורך בנושא זה לסגור את כל הקצוות והפרצות באופן הרמטי, ככל שניתן! חקיקה כזאת ואכיפתה, יגרמו למסתננים לברוח מישראל, מרצונם, חזרה לארצותיהם!צריך לחסום את הפירצה הקוראת לגנב, להלן רשימת החוקים (ו/או הסעיפים בחוק קיים או עתידי) הדרושים: 1. קנסות גבוהים ומאסר למעסיקי שוהים בלתי חוקיים! למסיעים אותם, ולמסתירים אותם! למשל, 100 אלף ש"ח קנס מאסר על תנאי על המעסיק/ המסתיר עובד שנתפש בפעם הראשונה, רישום פלילי וקלון! מאסר (ארוך) בפועל, לעברה חוזרת! 2. מכירה ו/או השכרת נדלן (דירות, עסקים) לשוהים בלתי חוקיים - עברה על החוק, עם קנסות גבוהים (לדוגמא, שכ"ד של שנה לפחות) רישום פלילי, ומאסר על תנאי, ההופכים את הסיכון ללא כדאי מבחינה כלכלית ואישית. מאסר (ארוך) בפועל, לעברה חוזרת! 3. לקבוע בחוק כי שוהה בלתי חוקי אינו זכאי לרשיון נהיגה בישראל!!! אינו רשאי לנהוג בישראל עם רשיון רכב זר, וכי חל איסור להשכיר לו רכב! ו/או להנפיק לו ביטוח-רכב! 4. לקבוע בחוק כי שוהה בלתי חוקי אינו זכאי לפתוח ולנהל חשבון בבנק בישראל. חשבונות שנפתחו - להקפיא ולסגור! לחלט את הכספים כנגד הוצאות המדינה לטיפול ולגירוש המסתנן (ומשפחתו)! 5. לקבוע בחוק כי שוהה בלתי-חוקי אינו זכאי לקבל בישראל רשיון-עסק. קנסות גבוהים וכו' למי שנתן לו רשיון, ולמי שהשכיר לו עסק, או עזר לו לפתוח עסק! מאסר (ארוך) בפועל, לעברה חוזרת! 6. לקבוע בחוק כי המעסיק שוהה בלתי חוקי עובר על החוק (קנסות ומאסר!), וכי השכר המשולם לשוהה בלתי חוקי אינו ניתן להכרה כהוצאה מותרת למטרות קיזוז במס הכנסה. 7. כנ"ל, כל המוציא תלוש שכר לעובד בלתי חוקי (בעל עסק, חברה, חשב שכר, וכו', עובר על החוק ודינו...קנסות, רישום פלילי, מאסר, ... מאסר (ארוך) בפועל, לעברה חוזרת! 8. לקבוע בחוק כי שוהה בלתי-חוקי אינו יכול לשנות את מעמדו בתוך תקופת שהייתו (הבלתי-חוקית) בישראל. עליו קודם לעזוב את המדינה, ולהגיש בקשה מנומקת לנציגות ישראלית בחו"ל, אשר תועבר לישראל ותידון כמו כל בקשה דומה. 9. לקבוע בחוק, כי ילדי-עוגן של שוהה בלתי-חוקי אינם כשלעצמם סיבה לשינוי סטטוס, שלהם ו/או של הוריהם, וגם במקרה זה חל סעיף 8 כאן. 10. בעת תפישת מסתנן ו/או שוהה בלתי חוקי, לפתוח לו תיק פלילי במשטרה, כולל תעוד המסמכים שברשותו, צילום לקיחת טביעות-אצבעות מדגם DNA. זה כולל גם שב"חים פלסטינאים! להכניס אותם לרשימת מסורבי כניסה לישראל! לקבוע בחוק מאסר (ארוך) בפועל, לעברה חוזרת!, בעיקר לגבי השב"חים הפלסטינאים! 11. ואם עדיין נשארו פרצות נוספות (לאפשרות "חיים-טובים" למסתננים ושב"חים) לסגור גם אותן! צריך להפנים: הדרך לפתרון בחקיקה ואכיפתה!!!
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
לוס-אנג'לס
חבר מתאריך 26.10.10
3093 הודעות | אור ליום ראשון י''ב בטבת תשע''א
20:28 18.12.10 |
|
11. מסתנן: ''אני נמצא בישראל שלוש שנים ועבדתי רק חודש''!!!
בתגובה להודעה מספר 3
|
אתה מבין מזה משהו? אפשרות ראשונה: הוא חי ממענקים שקיבל מציר-הרשע של קרן NIF ושלוחותיה! אפשרות שניה: הנ"ל עוסק בעיסוקים בלתי-חוקיים, כמו שוד, גנבות, סמים, וכו'! אפשרות שלישית (לא סבירה): לדבריו, חברים שגם הם מסתננים, נותנים לו לאכול! שלוש שנים? ומה עם שכר-דירה? בגדים? נסיעות? טלפונים? סיגריות? אלכוהול? וכו', כל זה על חשבון הברון? מישהו או מי-שהם דואג(ים) לצ'פר את המסתננים, על מנת שישארו בארץ, ויבריחו מכאן את היהודים!!! |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
baram78
גולש אורח
| אור ליום ראשון י''ב בטבת תשע''א
19:45 18.12.10 |
|
4. לא רק מדברים, מגיעים לתמוך בתושבי שכונות דרום ת''א
בתגובה להודעה מספר 0
|
הפגנה בשכונת התקווה ביום שלישי ה-21/12/2010, כולנו מגיעים להפגין סולידריות עם תושביה של שכונות דרום תל אביב ונקרא לשמירה על זכויות האדם בשכונות דרום תל אביב! הורינו וסבותינו עלו ארצה מוורשה, מקזבלנקה ומתימן, כדי שבארץ ישראל ילכו ברחוב ללא פחד וללא מורא. איננו מתעלמים מבני שאר הדתות החיים בישראל, נהפוך הוא, אולם איננו מוכנים לקבל את המצב הבלתי אפשרי בו מתקיים צדק משולל כל יסוד, אשר מכיר בזכויות המיעוט האחר וכופר בזכויותנו אנו! טוב להיות בעד עצמנו! ההפגנה תתקיים ביום שלישי ה-21/12/2010, בשכונת התקווה, תל אביב, האצ"ל פינת ההגנה בשעה 18:00, כולם מגיעים!
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
baram78
גולש אורח
| אור ליום ראשון י''ב בטבת תשע''א
19:46 18.12.10 |
|
5. מאמר חובה בנושא
בתגובה להודעה מספר 0
|
על ה"גזענות" היהודית | דני בן ישי לא שבנו הנה, ניזכר ונזכיר, כדי להפיץ את החירות והדמוקרטיה בחלק זה של העולם. לא שפכנו את דמנו והקרבנו את מיטב בנינו ובנותינו בעד הזכות להכיר לגזע אויב את נפלאות הליברליזם. המדינה היהודית היא רכושו של העם היהודי, והיא הכלי האקסקלוסיבי, האגואיסטי – ה"גזעני"? – של עם ישראל לצורך גאולתו הרוחנית והחומרית בארצו בתגובה לחתימתם של כמה מאות רבנים על גילוי דעת - לאמור שיהודי בארץ ישראל, לפי ההלכה, אינו רשאי למכור קרקע או מגורים לגוי - ביקשו מספר ניצולי שואה להביע בפומבי את סלידתם והזדעזעותם מן הצעד ה"גזעני", שהעלה בזכרונם ימים אפלים של רדיפות והתנכלויות אשר חוו בגולה. למעשה, כל אימת שמתגלה ביטוי להבדלה בין דם לדם במדינת ישראל באופן שבו הערבים יוצאים נפסדים, ולו יהיה זה ברמת הדיון ובטרם כל מעש, הסערה החריפה שמתעוררת במהרה בכל החזיתות - בתקשורת, באקדמיה, במשפט, ובפוליטיקה - עיקרה, בסופו של דבר, התוכחה הרגשנית: כלום לא למדנו דבר מן השואה? ובכן, לא, דומה שלא הופקו או הוטמעו הלקחים הראויים מהפרק הנורא בתולדותינו, ובראש נעדרי התבונה ההיסטורית עומדים יפי-הנפש-המזועזעים בעצמם, על אי-אלו ניצולי השואה הנמנים ביניהם. תגובתם מלמדת על שתי תופעות עליהן נתן את הדעת: התעלמות תמוהה מההקשר הפוליטי-היסטורי כשמדובר ביחסים בין יהודים וערבים במדינת ישראל; וחוסר הבנה מעמיקה לגבי מהות הציונות ומשמעות הימצאותנו כאן. 1. בין אנלוגיה לדמגוגיה כאשר מייקל ריצ'רדס, קומיקאי אמריקני בינוני, תקף בגזענות אדם שחור אשר הפריע למופעו, הוא זכה לפרסום מחודש לאחר שנים של דשדוש בתעשיית הבידור, הגם שבוודאי לא הייתה זו תשומת הלב מן הסוג שקיווה לו. התקרית המתעודת עוררה תרעומת בציבור, והעובדה שבסרטון שומעים בבירור שכינויים גזעניים-לא-פחות נורו גם מן הכיוון השני ובחזרה לקומיקאי המזדקן, לא היה בה די כדי לרכך את הזעם הרב שהופנה לריצ'רדס. יתרה מזאת, גזענות נגד לבנים היא מוטיב שגרתי אצל קומיקאים שחורים, אך גם על עובדה זו ריצ'רדס לא הורשה לבסס קו הגנה בבית הדין התקשורתי. חוסר הסימטריה הזה עלול להיראות משונה ובלתי צודק עבור המתבונן הבלתי מיודע. אך כפי שמובן לכל מי שידע היסטורי בסיסי באמתחתו, נורמה זו מתקבלת על הדעת בהתחשב בהקשר האמריקני הייחודי, ובהיסטוריה של היחסים הלא-סימטריים בין שחורים ולבנים בארץ זו. לא כל ביטוי של איבה, אפוא, מחייב אותה מידה של עלבון ותוכחה. לא כל קבוצת אנשים ראויה לאותה מידה של התחשבות ברגשותיה. לא דין המתעמר בחלש כדין הלועג לחזק. לא דין המקניט קורבן כדין העולב בפושע. ההקשר, על מימד הזמן וההיסטוריה שבו, הוא מרכיב הכרחי בכל ניתוח מושכל של המציאות. זה בהיעדר ההקשר שאנלוגיה נעשית לדמגוגיה. יחסינו המורכבים עם הערבים בישראל מושווים לעתים קרובות בשיח הציבורי, למרבה הבלבול והנזק החינוכי, ליחסי שחורים-לבנים בארצות הברית, או ליחסי יהודים-גויים בארצות הפזורה - ואמנם אלה הן ההשוואות הזמינות והעוצמתיות ביותר עבורנו, על שום ההשפעה העמוקה של התרבות הפופולרית האמריקנית על תודעתנו במקרה האחד, ובשל הזיכרון ההיסטורי הלאומי שלנו במקרה השני. הכזב שבהקבלות האלה, מן הסוג שנקטו ניצולי השואה בתגובה לגילוי הדעת של הרבנים, נעוץ בהתעלמות הגסה מן התמונה הגדולה יותר שברקע, שתשווה לסוגיות שבנידון משמעות אחרת לגמרי באם נתחשב בה. לא דין הערבים בישראל כדין השחורים בארצות הברית, ובוודאי לא כדין היהודים בגלות. ההבדל הוא כמובן שאנו במצב של מלחמה עם האומה הערבית הגדולה, מלחמה שפנים רבות לה: זו הקונבנציונלית, הפורצת לפרקים, נגד צבאות ערב; מלחמת התשה ותחבולה נגד ארגוני הטרור והגרילה; מלחמה קרה-אך-מתחממת המתנהלת אל מול המדינות הערביות ה"מתונות", ידידותינו לכאורה; ומלחמה רעיונית, חשובה לא פחות מהאחרות, על עצם זכויותינו וזהותנו כעם וכריבון בארץ זו. לשווא יבדיל מי שיבדיל בין ערבים משני צידי ה"קו הירוק": כלום ניתן להעלות על הדעת שהערבי הישראלי יהיה בן בריתנו רק בשל התעודה הכחולה שבכיסו, או אפילו שיהיה גורם נייטרלי ויבליג על מלחמתנו באֵחַיו בעבור אי-אלו הטבות חומריות שמביא השלטון היהודי? לא רק שהערבי הישראלי הוא שחקן אקטיבי במלחמה הערבית-יהודית, אלא גם לעתים - ובמידת תעוזה שהולכת וגוברת – הוא מרחיב את מעורבותו מעבר לחזית האידיאולוגית-חברתית גרידא, והוא חורג ממגבלות הדמוקרטיה הישראלית (אשר מאפשרת לו מרחב פעולה רחב ממילא) כדי להרוות את צמאונו להצטרף לאחיו במעש של ממש. השריפה בצפון - ככל הנראה פיגוע לאומני, שאכזריותו לאדם ולסביבה בולטת אפילו על-רקע ההיסטוריה העקובה מדם של תוקפנות ערבית בארץ ישראל – תספיק לנו כדוגמה אקטואלית יחידה. ומלמדת העובדה שערבים ישראלים רבים הפיצו ברשת האינטרנט, בחגיגיות ובעליזות, תמונות של הגופות החרוכות של הנספים, כמו כדי לשלול מהסניגור האדיב ביותר את היכולת לטעון שהשריפה הייתה מעשה של קיצונים בודדים שאינם מייצגים כלל את המגזר הערבי. היהודי בגרמניה, כמעט מיותר לציין, לא היווה לעומת זאת שום איום על רודפיו האנטישמים. הוא לא ביטא שום תחושה של אדנות בארץ הריין. הוא לא הפגין שום הזדהות עם אויבי האומה, ולא שמח לאיד נופליה. יתרה מזאת, הוא אף לא הסתפק בנייטרליות שבהתבדלות, כפי שנהגו לעשות אחיו במזרח אירופה, אלא תיעל את כל מרצו וכשרונותיו, מאז שהאימנסיפציה איפשרה לו, כדי להיהפך לגרמני הטוב ביותר שבנמצא. השחורים באמריקה, כמובן, אף הם לא היו מעולם במצב של מלחמה נגד הלבנים. האפריקנים נחטפו והובאו בשלשלאות ליבשת זרה, כדי לחיות תחת השוט ובצל הגרדום. גם כאשר זכו לאימנסיפציה פורמלית, לאחר כמה מאות שנים בהן הוחזקו בדרגה של בהמת שדה, השחורים המשיכו לסבול מדיכוי אכזרי, שסמלו העוצמתי ביותר הוא הלינץ'- תשובת העולם החדש לפוגרום האירופאי. אנשים לבנים, מכובדים ותרבותיים בכל היבט אחר, היו מתאספים במספרים ניכרים, על נשותיהם וילדיהם, כדי להתענג על המחזה הסאדיסטי והמבחיל של הוצאה עממית להורג של אדם שחור אחד או כמה - לרוב באשמת אונס אישה לבנה - בתלייה, בשריפה או במכות. לא בשלשלאות, לעומת זאת, באו הנה המהגרים הערבים הרבים, אשר קיוו לקחת חלק בפריחה הכלכלית שהניבה ההתיישבות היהודית (חלק ניכר מהאוכלוסיה הערבית בארץ ישראל, וייתכן מאוד שהרוב, הם צאצאיהם של מהגרים אלה). גם לא דיכוי או ניצול הביא עמו המפעל הציוני, אשר מנהיגיו, מאז ראשיתו, היו מוכנים ונלהבים להציע לערבים – אומנם בתמימות ובלא מעט טיפשות - שיוויון זכויות מלא ויתרונות חומריים רבים (בשל החרדה מפני מוניטין של מדכאים, המנהיגים הציונים היו גם מוכנים, לחרפתנו הרבה, להתפשר על היבטיים מרכזיים במשנה הציונית, אפילו עד כדי בגידה מוחלטת בעיקר). ואמנם גילויים מבחילים של סאדיזם וגזענות ליוו את תולדות הציונות בארץ ישראל, אלא שהיו אלה הסאדיזם והגזענות של הערבים, במלחמתם השפלה – הן במטרותיה והן באמצעיה – נגד היהודים. כלל לא עמדה להם, ליהודי חברון, הנייטרליות הפוליטית שלהם, כאשר המון ערבי משולהב הסתער עם פגיונות שלופים ואלות מונפות על יהודים אדוקים ולא-ציונים אלה. ילדות נאנסו. גברים סורסו. גפיים נכרתו. גרונות שוספו. הטבח בחברון היה חלק ממאורעות אלימוֹת שניצתו בכל רחבי הארץ בשנת 1929, בטרם הייתה מדינה יהודית, בטרם צבא יהודי, ובטרם "כיבוש". לא היה זה, למרבה הזוועה, הפוגרום הראשון או האחרון בארץ הקודש. (ערביי מדינת ישראל כיום רואים בטובחי חברון גיבורים וקדושים, והם מורשים לצעוד ולנאום בפומבי לזכרם). בהתחשב בכל זאת, האם באמת הערבים ראויים לרגישות הרבה שבה הם מטופלים בשיח הציבורי בישראל? כלום אין לנו שום סיבה אחרת ליטור רגשות שליליים לאוכלוסיה זו, מלבד קסנופוביה בלתי רציונלית? האמנם אפלייתם היא גזענותו של המדכא כלפי המדוכא? לא שההפך, חלילה, הוא נכון. אומנם ניתחנו והדגמנו שהערבים רחוקים מלהיות הקורבנות ושאנו בוודאי איננו הפושעים, אך זאת לא כדי להצטייר בתור קורבנות בעצמנו. במידה שכאלה היינו בפרקים מסוימים בתולדות הציונות – כפי שגם תואר לעיל – עובדה זו עומדת לחובתנו כציונים, אך לשמחתנו היא איננה מאפיינת את עמדתנו ביחס לערבים במהלך מאה שנות חיינו המשותפים. היהודי בארץ ישראל איננו שה תמים כלל, והרי כבשים היינו מספיק. על הזכות להיות קורבנות טהורים וזכים בצד הצדק המוחלט ויתרנו מזמן (הגם שלא כולנו נגמלנו מכך). גם אנחנו הרגנו ערבים רבים, אף פעם לא בתאוות-דם כשלהם, ובכל זאת – הרוג הרגנו, וטוב שכך. שהרי אנחנו במלחמה. זהו ההקשר, בל נשכח, ואף אדם כן אינו יכול להתעלם מכך בבואו להתייחס לענייננו. יוזמת הרבנים נעשתה על-רקע תופעה גוברת של ערביזציה בשכונות וישובים יהודיים, ושל רכישה נרחבת של קרקעות ישראליות במטבע ערבי זר, נוסח גאולת הקרקעות של התנועה הציונית בימי טרום הריבונות. לא מדובר בתופעה דמוגרפית-כלכלית ספונטנית, אלא במגמה מכוונת שמטרתה לחתור תחת זהותה היהודית של מדינתנו. לסנקציות האנטי-ערביות, אפוא, מניעים ציוניים קרים. אולם כלל אין בדעתנו להסתפק בהגנה על אפליה רציונלית-תכליתית של ערבים, אלא נעמוד על כך שגם שנאה אמוציונלית, במצב של מלחמה, איננה אלא ביטוי טבעי ובריא ליצר התוקפנות והלוחמנות, ההכרחי על-מנת לנצח אויב נחוש ואכזר (את היצר הזה מקפידים לדכא אצל חיילי וקציני צה"ל בשנים האחרונות יחסית – מאז התמסדה והתקדשה הקונספציה המשונה שראוי למדוד את הצבא היהודי לא לפי מידת מקצעויותו או על-פי הישגיו, אלא לפי מידת "מוסריותו" – זאת לא בלי תוצאות מדאיגות). הרב מאיר כהנא, איש הימין הרדיקלי, המכנה "כלבים" את ערביי אום-אל-פאחם - אוכלוסיה אנטישמית ועוינת במיוחד - בעת צעדתו שם, הינו קרוב הרבה יותר, בהתחשב בהקשר, לחייל האמריקני בעת מלחמת העולם השנייה המסנן בסלידה "גוֹד דֵאם קְראוּט", מאשר לאיש הלבן בארצות הברית הפולט בשנאה "פאקינג ניגֶר". ("קְראוּט" ו"ניגֶר" הם כינויי גנאי לגרמנים ולשחורים בהתאמה.) את דבריו הבוטים של כהנא נשפוט אפוא לפי התועלת או הנזק הפוליטי, החינוכי והתעמולתי שבהם - אל נשקר לאחרים ולעצמנו ונדבר כאן על מוסר. לא זאת בלבד שהרגישות המוגזמת לכבודם של אויבינו נעדרת תוקף מוסרי, יש בה גם נזק מעשי. בהתעלמותנו מהקשר מלחמת הקיום, אנו משדרים לעולם ולילדינו הקשר אחר, הקשר מופרך של חוב היסטורי, של התנצלות ושל אשמה יהודית, משל היינו הלבנים בארצות הברית או הגויים בגולה, ועל כן אנו פוגעים במוראל ובתחושת הצדק של הלאום, ההכרחיים לנו כל כך. 2. בין גזענות לציונות דיברנו בזכות הכנות, וכנים אפוא נהיה: גם אלמלא הקשר המלחמה, לא היינו פוסלים אפליה של ערבים נוסח יוזמת הרבנים. ואמנם, על-אף מודעותם של הרבנים למצב האקטואלי במדינה, המקורות ההלכתיים עליהם התבססו בקריאתם לחרם אנטי-ערבי עתיקים בהרבה מהבעיה הערבית, ומתייחסים לכל גוי-שהוא בארץ ישראל, יהיה ערבי או טיבטי, עוין או אדיש. האם היהדות, אם כן, גזענית? באותה מידה שהציונות היא כזו. הציונות מלידתה עמדה כאנטיתזה לרעיונות האימנסיפציה וההתבוללות. בעיית היהודים בגולה, גרסו אבות הציונות, איננה היעדר שיוויון זכויות, אלא הגולה עצמה, על כל התגלמויותיה האפשריות, הנעימות יותר והנעימות פחות. בבסיס האידיאולוגיה הציונית, אפוא - גם אם היה זה לפרקים בשכבה תת-מודעת – מונחת האמונה שהיהודים הינם זרים בכל מקום שאיננו ארץ ישראל, ובארץ ישראל זר הוא כל עם שאיננו היהודי. הציונות האמיתית היא חיובית, דהיינו איננה תלויה באנטישמיות. במידה שמצבנו העגום בגולה שימש כדלק מזין עבורה, היה זה רק כחיזוק לאמיתות יסודיות ועמוקות לגבי ייעוד הלאום וצו ההיסטוריה. השואה מסמנת את כשלונה המחפיר של האימנסיפציה-כאידיאל ואת צידקת הציונות. השואה היא התוצאה הטראגית של התשוקה של היהודי להיגאל גאולה אוניברסלית – על דרך הסוציאליזם או הליברליזם – במקום שמרצו ומשאביו ישרתו את עצמו לצורך מימוש יעודו הלאומי. לא כולם למדו או הטמיעו לקח זה. יש מי שלא נואשו מאידיאל האימנסיפציה ומהחלום להיות ככל העמים, אלא רק מהתקווה להגשים זאת בגולה. הם לא שוללים את הגולה כעיקרון, אלא רק מתוקף הנסיבות. הריבונות היהודית, לדידם, איננה פועל יוצא של ייעודנו וייחודנו, אלא כלי להגשמת מציאות שנבצרה מאיתנו בגולה בגלל האנטישמיות. לכן בשומעם על החרם האנטי-ערבי, ציונים-שליליים אלה מוחים ברגש: כלום לא למדנו דבר בשואה? כיצד אנו עושים לערבים מה שנעשה לנו על-ידי הגויים? אך הציונות האמיתית, החיובית, כלל איננה נבוכה נוכח שאלות אלה, שהרי היא מודה: במידה שהגויים טענו לזרותם של היהודים וגרסו שמצבם הגלותי בא בסתירה עם הטבע וההיסטוריה- הם צדקו. איננו מחשיבים כעוול היסטורי את עצם העובדה שנשללו מאיתנו חיי מיעוט בגולה- זה רק האיחור שלנו לפעול בכיוון זה בעצמנו ומרצוננו שהוביל לתוצאות טראגיות. על-אף כמעט אלפיים שנות תרבות ויצירה בארצות הפזורה, היינו ונותרנו זרים שם, ובהתאם, המסקנה הציונית-ברוחה: הערבים זרים כאן. אנו קמנו ושבנו הביתה. הערבים מוזמנים לעשות את אותו הדבר. אם יבכרו אחרת, ייאלצו "לסבול" חיי מיעוט במדינה שאיננה שלהם, וכפועל יוצא – נודה בכך או לא – מדינה שבה הם אינם שווי ערך ליהודים. זה מעט צורם לאוזן המתיוונת שרובנו ניחנו בה. זה לא הליברליזם הנהוג במערב. אך זה ציונות, וזה יהדות. לא שבנו הנה, ניזכר ונזכיר, כדי להפיץ את החירות והדמוקרטיה בחלק זה של העולם. לא שפכנו את דמנו והקרבנו את מיטב בנינו ובנותינו בעד הזכות להכיר לגזע אויב את נפלאות הליברליזם. המדינה היהודית היא רכושו של העם היהודי, והיא הכלי האקסקלוסיבי, האגואיסטי – ה"גזעני"? – של עם ישראל לצורך גאולתו הרוחנית והחומרית בארצו. במידה שגויים הורשו לקחת חלק בפרויקט ייחודי זה, נאמר את האמת, הייתה זו סטייה מדרכנו לגאולה השלמה, תוצר הדבקות האמוציונלית שלנו באלילים זרים אליהם נקשרנו בגולה, וביטוי למחלת-אשמה כרונית שהעם היהודי לוקה בה. גישתנו היא גישה קיצונית לציונות מבחינת מיקומה בספקטרום הדעות היהודי, היום כמו בעבר. אך זהו הזרם המרכזי מנקודת מבט המכילה אלפי שנות מחשבת-ישראל בניגוד למאה שנות ציונות חילונית. זוהי גישה קיצונית מן הבחינה הדמוקרטית, אך זוהי הציונות הכנה, האמיתית והטהורה מבחינה פילוסופית-רציונלית. וזוהי הגישה הבלתי נמנעת, באם נגזור בכנות וללא מורא את המסקנות הדדוקטיביות מהנחות היסוד של האידיאולוגיה הציונית. גם הציוני הפייסן ביותר מודה שבמדינת ישראל אסור להרשות שיהיה רוב ערבי או אפילו דבר-מה המתקרב לכך. כלומר, הוא מתנה את שיוויון הזכויות בין העמים בכך שיישמר המצב הלא-שיוויוני של רוב יהודי ברור, ובכך שכוחו הפוליטי של המיעוט הלא-יהודי יהיה מוגבל. ורק חסר האומץ ללכת צעד אחד קדימה ולשאול, מדוע שיהיה להם, במדינה שלנו, כוח פוליטי בכלל? מדוע שתהיה להם אפילו ההשפעה המזערית ביותר על חיי הציבור והמדינה של העם היהודי בארצו? מדוע אנו מחויבים להיוועץ בזרים בעת בחירת מנהיגינו או חקיקת חוקינו? יהיו הם תושבים שוחרי שלום, ואנו נכבד את זכויותיהם הבסיסיות, כמארחים נדיבים. אך להזמין אותם "פנימה", כדי לקחת חלק משמעותי – והולך וגדל - במפעלנו הקדוש והשברירי, האמנם זה צו המוסר? על-אף כוחה האלקטורי המוחלט בהווה, הציונות הסכיזופרנית, מן הזן השמאלי או הימני, לא תעמוד במבחן הזמן, שהרי סתירה פנימית מובנית בה. ככל שתורגש ותכאיב סתירה זו, עם התעצמותו הדמוגרפית, הכלכלית והפוליטית של הגוי הערבי במדינתנו, העם היהודי ייאלץ לבחור בין הציונות לבין הליברליזם הבין-דתי והבינלאומי; בין "מדינת ירושלים" ל"מדינת תל אביב"; בין מדינה יהודית באמת ולנצח, לבין צל חיוור של ארצות הברית. ואין בכך, כשלעצמו, כל רע. רק איחור שלנו לפעול בכיוון הנכון בעצמנו ומרצוננו יוביל לתוצאות טראגיות, עבור שני הצדדים. http://www.news1.co.il/Archive/003-D-54850-00.html
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
lurker
חבר מתאריך 18.9.05
15764 הודעות | אור ליום ראשון י''ב בטבת תשע''א
20:23 18.12.10 |
|
10. השמאלנים השקרנים ממשיכים בשלהם. נתונים שנחשפו במעריב
בתגובה להודעה מספר 0
|
ע"י דרור בן ימיני מראים, שאין כבר בעיית פליטים בדרפור. כך עפ"י נתוני האו"ם עצמו.
...לפי דיווחי סוכנויות סיוע רבות, ובכלל זה UNHCR, עד סוף שנת 2008 בלבד הייתה חזרה של 2,237,934 איש לחבליה השונים של סודן, רובם באופן עצמאי. עד אמצע 2009 חזרו עוד 247,712 אלף איש. הדוחות על השנה האחרונה עדיין לא פורסמו, אך סביר להניח שהקצב רק הולך וגדל. מדובר בשלושה מיליון לפחות. השיבה מתבצעת גם לאזורים שונים בדרפור, ויש דיווחים על כך שהחוזרים מחדשים תשתיות, בתחום החינוך, הבריאות והעסקים...
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|