מאת : אני בעצמי....
כמה עוד אפשר, לוותר על המחר
לחיות בתוך סוגר, רוצה להיות דייר
חופשי ומאושר, ולא כמו עכבר
נרדף בידי אכזר, שחי לו על ההר
במשכנות שאנניו, המושחתים בחבריו
כולנו משלמים עליו, כשהבגצ בתוך כיסיו
כאתרוגיו ולולביו, העם סובל לא רק בסתיו
הזקנה במסדרונותיו, לא נספרת במחשבותיו
....
המשך (אולי) יבוא...
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
