מה הסיכוי שליברמן ירכיב את הקואליציה? בעולם כבר יש לכך תקדימים  

ארן רונדל | יפתח בריל 7:05

דמוקרטיה פרלמנטרית מצמיחה לפעמים פשרות מוזרות, בפרט כשהבחירות מסתיימות בלי הכרעה ברורה לטובת אחת המפלגות. ובכל זאת, אפילו בישראל ביתנו מפקפקים בתסריט שצץ בשבועות האחרונים, ולפיו אביגדור ליברמן - ראש סיעה בת שמונה חברי כנסת - זוכה מן ההפקר במנדט להרכיב את הממשלה בשל כישלונם של בנימין נתניהו ובני גנץ. "אנחנו לא נקבל את האפשרות עם שמונה מנדטים", הגיב על כך איש ישראל ביתנו ח"כ אלי אבידר בראיון בכאן ב'. אבל אז הוא נזכר בסוג של תקדים: "יש מקרה יחיד כזה בפוליטיקה. לגאון הזה קוראים משה ליאון; בלי חבר מועצה אחד הוא ראש עיר מתפקד, והעיר הכי מסובכת בעולם מתפקדת. זה מקרה יחיד בהיסטוריה".

הדוגמה של ליאון מסקרנת: הוא התמודד על ראשות עיריית ירושלים באוקטובר 2018, זכה בסיבוב הראשון ב-33% מהקולות, ובסיבוב השני ניצח את יריבו הגדול עופר ברקוביץ. עם זאת, בהצבעה למועצת העיר, רשימתו של ברקוביץ, "התעוררות", הפכה לסיעה הגדולה ביותר עם שבעה מושבים, ואילו "ירושלים שלנו" של ליאון לא עברה את אחוז החסימה.

עוד נחזור לשאלה אם ליאון הוא מקרה ייחודי בפוליטיקה המקומית שלנו, אבל הפוליטיקה העולמית מספקת תקדימים קרובים יותר. בניגוד לראשי עיריות, שנבחרים בבחירה ישירה, דמוקרטיות פרלמנטריות כבר הציבו בראש ממשלתן מנהיגים של מפלגות קטנטנות, ואפילו אנשים שכלל לא הובילו מפלגות. קוראי המשרוקית הנאמנים עזרו לנו להיזכר בכמה מקרים כאלה.

מעטים מול רבים: המקרה של לטביה ושבדיה

בלטביה נערכו בחירות באוקטובר 2018, בצל פרשות שחיתות פיננסית ומתח בין מתנגדי רוסיה לתומכיה. כרגיל במדינה, שום מפלגה לא זכתה לרוב מובהק ב"סיימה" - הפרלמנט בן 100 המושבים - אבל הסיעה הגדולה הייתה מפלגת "הרמוניה". הצרה היא שהרמוניה נחשבת פרו-רוסית, ולפיכך כל שאר המפלגות הלטביות מחרימות אותה. המדינה נכנסה למסכת ארוכה של מגעים קואליציוניים: נשיא המדינה הטיל את הרכבת הממשלה על ראשי מפלגות "למי שייכת הארץ" והמפלגה השמרנית החדשה, והם כשלו בזה אחר זה. אחרים ויתרו על התענוג מראש. בינואר 2019 נמצא מועמד פשרה: קרישיאניס קרינס, ראש מפלגת האיחוד החדש, הקטנה בפרלמנט. מכורח הנסיבות הוא שולט עד היום בקואליציה יציבה, שבה חברות ארבע מפלגות גדולות משלו.

במצב מוזר יותר מצא את עצמו ראש מפלגת העם בשבדיה, אולה אולסטן, בשנת 1978: הוא עמד בראש ממשלה על טהרת שרים ממפלגתו, אף שהחזיק רק 11% מהמושבים בפרלמנט. גם הפשרה הזו נולדה מהיעדר הכרעה ברורה בבחירות. ב-1976 זכתה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ב-152 מושבים מתוך 349. היה לה יתרון מובהק על כל המתחרות, אבל לא רוב מוחלט. תרוביורן פלדין, ראש מפלגת המרכז, שהייתה השנייה בגודלה, שילב ידיים עם השמרנים-ליברלים ועם מפלגת העם, והקים את הקואליציה הלא-סוציאל-דמוקרטית הראשונה אחרי עשורים רבים.

המשך הכתבה
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001303184