יהורם גאון, שאלתי ילד קטן: מה תצביע כשתגדל? והוא ענה: רק לא ליכוד! שאלתי: למה? והוא ענה: כי הם מושחתים! שאלתי  

השאלה אם פתי יאמין או לא יאמין אינה רלוונטית, נתניהו עצמו יצא למדריד לפני אוסלו (אפילו לפני לונדון), כדי לפגוש בצמרת אש"ף. הוא לא חייב היה לצאת לשם, אבל שר החוץ סרב לקחת חלק בארוע הזה, אז הוא נאות לחבור לשמיר ויצא במקומו.
מולו ישב שם סעיב עריקאת, עטוי בכאפייה - למגינת ליבו של שמיר. כן, אותו עריקאת שהלך לעולמו בשבוע שעבר, ושבכיר ליכוד אחר הביע צער על לכתו. אותו בכיר אחר היה (כמו נתניהו) מתומכי המהלך לפינוי גוש קטיף. יוזמה עצמאית לחלוטין של הליכוד, שלכל היותר המשיכה את מדיניות התקדים של בגין (שטחים תמורת שלום) אך בוודאי לא ניתן להאשים בה שום הסכם קודם של ממשלת שמאל.
נחזור לאקרובטיקה: שנים שנתניהו מסביר לנו כמה גרוע אוסלו. ובכל זאת, ראה זה פלא, למרות שכבר חלפה רבע מאה, שברובה השלטון בישראל היה בידי הליכוד ובכיריו שפרשו ממנו - מעולם לא הונחה הצעה רצינית לבטל את ההסכמים הללו. למעשה, אם מישהו מהצדדים אכן נקט פעולה כלשהי בכיוון - הרי היה זה הצד הפלסטיני, כשמעת לעת הכריז על הפסקת שיתוף הפעולה הבטחוני.

גם שחרור עוד ועוד מחבלים (עם תמורה, בלי תמורה...) לא "נגזר" עליו ממפא"י ההסטורית. בדיוק כמו מזוודות מליוני הדולרים, שמוסיפות להיכנס לעזה ולחזק את שלטון החמאס - בדיוק אותו שלטון, שהוא עצמו שב והכריז על כוונתו למוטט.

ועוד לא הזכרתי את הגדלת מכסות המים שישראל מעבירה לירדנים (למרות שההסכם איפשר לה דווקא לצמצמם נוכח שנות הבצורת שידענו) וה"תמורה" המפוקפקת שקיבלנו, בדמות השבת צופר ונהריים לידיהם.

ולסיום, תמיד נחמד להיזכר בסרטון הזה של עמית סגל, שחשף לעיני כולנו את טיב היחסים בין ביבי לערפאת (ההוא מאוסלו), באמצעות טיבי. גם העניין הזה לא נכפה עליו בגלל אף ממשלה קודמת:

מאז הנצחון ההוא של ביבי נגד פרס, זיהו בשמאל את הכשרון המדיני/פוליטי של ביבי
והבינו שהדרך היחידה להפיל אותו איננה חזיתית בבחירות, אלא, כמו שמנעו מינויים
רבים בעבר - כמו מינוי יעקב נאמן לשר המשפטים, באיגוף משפטי - האשמות שווא וכו'.
ואל הקבוצה הזו, המקדשת את האמצעים בדרך לחסימת נתניהו, כיוונתי.