הסרטון על הסרבנים מזעזע את הרגישים יותר מאשר הסרבנות  

כשבנט אמר שהוא אישית לא היה מסוגל לפנות יהודים מביתם, המתקפה הובילה אותו להתנצלות פומבית. אבל היום, כשלא מדברים אפילו על סרבנות מול פקודה לא מוסרית, אלא על איום כללי למול חקיקה כללית, הבעיה היא כמובן כשמישהו מעז לצאת עם דעתו ולשקף את מה שמתרחש בדרך שלו.

גם סאטירה היא דבר נפלא ומותר לצחוק על הכל, נכון? לא אם מישהו מעז לצחוק על סתיו שפיר, אז זו הטרדה מינית. או על טבעונות, תשאלו את אסי.

כשאנשים כמו פייגלין או אריה אלדד הציעו מרי לא אלים, זה נחשב לא לגיטימי, ומי שעודד אותו בפועל גם הואשם. אבל היום, אנחנו יודעים.

כשהמסר בקמפיין של הליכוד הוא שגנץ לא יודע להשלים מסר, מוציאים את אגודת המגמגמים מהבוידעם לגנות.

כי אסור לדבר. אסור גם לחשוב. אסור להמנע מלהאמין בלב שלם וללא פקפוק בצד אחד. אחרת זה חשוך וכל זה.

מותר להתנגד לדברים של יריביך. אבל הנוהג להפוך כל דבר למשהו לא לגיטימי, למשהו שכביכול יש קונצנזוס שהוא מעבר לקו האדום, ואחר כך מתברר שהוא ממש לא, כי המזועזעים אומרים דברים דומים בעצמם - הוא סתימת פיות.