באחרונה הגיעו לקיבוץ מנרה חלק מחבריו לראשונה לקחת ציוד מבתיהם. המסע המסוכן לווה על ידי הצבא, שסיפק, ליווי בשטח וירי ''הטרדה'' לעבר לבנון  

ככה זה במנרה, אחד הישובים המטווחים בישראל. הנזק עצום. קשה למצוא בית שלא נפגע. הנוף מהקיבוץ עוצר נשימה והפחד נישא באוויר. בנקודה בה עמדנו בחמישי פגע אתמול טיל

בין העלים שנשרו מן העצים בחצרות הבתים בקיבוץ מנרה אפשר למצוא גם פיסות מתכת מעוקלות, מזכרות מטילי הנ"ט המטווחים תדיר את הקיבוץ. בחלקים של הקיבוץ שחשופים לירי קשה למצוא זגוגית חלון אחת ששרדה. אבני השפה של המדרכות נרמסו תחת זחלי הטנקים הכבדים, וחדר המדרגות של אחד הבניינים הגבוהים נסגר בקונצרטינה ובשקי חול כדי למנוע כניסה

לפני כמה חודשים אמרו קצינים זוטרים לקצינים בכירים שהגיעו לבקרם בקיבוץ כי הם מרגישים כמו "ברווזים במטווח", בתגובה מלמלו הבכירים סיסמאות חלולות על "קרב הגנה". חייל מיחידה מובחרת ששירת במקום כתב ביומן המלחמה שלו על שגרתו של ברווז במטווח מנרה.

״רעש של מכסחת דשא זה כטב"ם נפץ, שריקה זה נ"ט. כשזה מגיע לכיוונך, אין לך יותר מדי מה לעשות, מלבד להישכב על האדמה. לפעמים, אפילו את זה אתה לא מספיק. כמו הפעם ההיא שעמדתי ברחוב בקיבוץ עם צלחת ועליה טוסט, לקחתי ביס, ואז נ"ט פגע בגג של חדר האוכל הסמוך. רסיסים עפו לכל פינה; אחד מהם פגע לי בשכפ"ץ וניתז לאדמה".

עברו חודשים מאז שכתב זאת, אך חדר האוכל (בסרטונים), ובעיקר המטבח שלו, עדיין הרוסים. על הרצפה, בין רסיסי הזכוכיות, מפוזרים שלטים קטנים ועליהם שמות משפחות שהתארחו בקיבוץ ואיחולי שנה טובה