השופט מצא/בג''צ הפך את פסק דינה של דורנר = ג'נין ג'נין.  

בג"ץ הפך את פסק דינה של השופטת דליה דורנר, שאישרה להקרין את הסרט ג'נין ג'נין. השופט אליהו מצא קיבל את טענת העותרים נגד הקרנת הסרט, ושלח את הצדדים לנסות לגבש פשרה.

כתבנו אפי מאיר מסר כי לבג"ץ הוגשו שלוש עתירות שתבעו לאסור את הקרנת הסרט. בסרט מציג יוצרו מוחמד בכרי טענה כאילו במהלך מבצע חומת מגן ביצעו חיילי צה"ל טבח בג'נין. השופטת דורנר אישרה את הקרנת הסרט, אך בעקבות לחצים שהופעלו על בג"ץ הוא נעתר ואסר את ההקרנה באופן זמני. אתמול החל בג"ץ את הדיון בעתירות, וכאמור השופט מצא, כדן יחיד, שיגר את הצדדים להגיע לפשרה.

שמחה מאליק, ששכל את בנו גדליה, אמר: "אני מעודד, ואני מרגיש כי הבוקר שמענו שופט היודע שמעל ומעבר למשפט צריך להיעזר בשכל טוב ובהבנה לרוחב, ואת זה בבית המשפט העליון עד עתה לא זכינו לראות". עוד אמר מאליק כי מלבד המלחמה נגדנו, הנעשית בכלי נשק, מתנהלת נגדנו "מלחמת פרופגנדה", כלשונו, שמטרתה להכפיש את עם ישראל. "זו מלחמה שאנו מנהלים בין כותלי בית המשפט. בני מסר את נפשו במלחמה עם הקנה, ואני לוחם את המלחמה השנייה".

בראיון ל"סוגרים יום" בערוץ 7 אמר עו"ד ישראל כספי, מי שלחם בג'נין, ומייצג את העותרים, כי מתחילתו ועד סופו הסרט מתועב, כולל ה"קרדיטים" וההקדשות המוצגות בתחילתו ובסופו. בתחילת הסרט, אמר כספי, מופיע כיתוב בעברית כי הסרט הוא לזכר איאד צמודי, שנהרג מכדוריהם של חיילי צה"ל, ובאנגלית נכתב שנרצח בידי חיילי צה"ל. מדובר ב"מחבל 'גדודי חללי אל אקצה', שנהרג בהיתקלות עם חיילי צה"ל חודשיים אחרי שסיים להפיק את סרט התועבה", אומר כספי. לדבריו, באמצעות מסמכים ממערכת הביטחון הוא הוכיח כי אותו מחבל סיפק אמצעי לחימה לחוליות טרור, וכי בביתו נמצאו אחרי מותו 30 מטעני חבלה מוסלקים.

כספי הוסיף כי בסיום הסרט מופיע קרדיט נוסף, ליאסר עבד רבו, אחראי ההסברה והתרבות ברש"פ, שבמימונה נעשה הסרט.

לדבריו, בפעם הקודמת עמד בבית המשפט במצב "שהיה בלתי נתפס", כלשונו, ולפיו לא הייתה בבית המשפט נכונות להקשיב לחיילי צה"ל, ובכך נמנעה מהם הזכות הלגיטימית הבסיסית והמשפטית, העומדת לרשות כל אזרח, לבוא ולטעון את טיעוניו. "לעומת זאת", אמר כספי, "היום מצאנו את עצמנו מול בית משפט שמבין ללבנו והכואב את כאבנו".

לדבריו, השופט מצא אמר כי ראה את הסרט כמה פעמים, וכי מצא שישנם בו קטעים בלתי קבילים ובלתי סבירים. "מוקשים", כלשונו, שמקומם אינו ראוי להיות מוצג בסרט. השופט מצא נתן לצדדים להבין כי ראוי להסיר מהסרט כארבעה עד חמישה קטעים שאינם ראויים להקרנה.

כספי הוסיף כי להערכתו לשינוי בבית המשפט תרמה גם דעת הקהל וגם העובדה שהכנסת בהרכב של כמעט "מקיר לקיר" התייצבה בדרישה לקיים דיון נוסף בעניין האישור להקרין את הסרט בציבור הרחב. 108 חברי כנסת תמכו בדרישה זו.

בציבור נוצרה הבנה כי מדינה שפויה אינה יכולה לשלוח לוחמים לקרב ואחר כך לאשר הצגת סרט של אויביה, המחבלים, המציגים את לוחמיה כפושעי מלחמה רוצחים ונאצים.

הבנה זו, לדבריו, חלחלה גם לתודעת השופטים בבית המשפט, והדיון בו, שהיה מעין גישוש ראשוני, כוון לניסיון לגבש הצעת פשרה. לדבריו, התגבשה הבנה כי על כל הצדדים: המשפחות השכולות, המדינה והלוחמים מצד אחד, וגם עו"ד פלדמן, המייצג את בכרי, להגיע למוצא ראוי, ש"יאפשר להקרין את הסרט מבלי להעליל על הלוחמים את העלילה הנוראה הזאת".

עוד אמר כספי כי בדבריו בפני השופט מצא ציין שהלוחמים התקשו למצוא עצמם באים בשערי בית המשפט העליון של מדינת ישראל כמי שמנסים לפגוע בחופש הביטוי או כמי שמנסים "לדכא ביטוי אומנותי דוקומנטרי", "כל מיני קשקושים שמוחמד בכרי ותומכיו מנסים לתאר בהם את הסרט המזויף השקרי הזה", אמר כספי.

הוא הוסיף כי אף על פי שהוא בעד חופש ביטוי כמעט מוחלט, גם לערך זה יש גבול, וסרט זה "חצה את כל גבולותיה של חברה דמוקרטית החפצה בחיים והמבקשת שייצאו מקרבה לוחמים שיהיו נכונים גם לצאת לקרב". (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=75226