גם בן גוריון וגם אבא אבן השתמשו בשואה כהשוואה לגיטימית.  

משכיחי השואה והמתכחשים לשואה

מדוע אסור לאזכר את השואה כביטוי לכאב, חרדה ולקח לימינו * מדוע אסור לכנות את יורשיהם של משתפי הפעולה עם היטלר - 'נאצים' * האם ויתרו הערבים על כוונות הג'נוסייד שלהם * לדוד בן-גוריון היתה תשובה: "מה שקרה באירופה יכול לקרות בארץ ישראל" * מבט מפוכח על המציאות ועל המסרבים לראות אותה



מאת:זאב גלילי
31 בדצמבר 2004, י"ט בטבת תשס"ה

ראש אגף כוח אדם בצה"ל, אלוף אלעזר שטרן (לשעבר קצין חינוך ראשי), אמר בתגובה על הטלאי הכתום: "המתנחלים ששמים טלאי כתום הם מכחישי שואה... אם מה שעשו בשואה דומה למה שאנחנו עושים להם, כנראה שהשואה לא היתה דבר נורא כל כך... הם משחקים לידיהם של אלה שאומרים שהשואה היתה תופעה לגיטימית בהיסטוריה".
איני רוצה להתייחס לדבריו של אלוף שטרן בהקשר של הטלאי הכתום ולחשוף מחדש את העצב הרגיש הזה. אבל דברי האלוף ראויים לעיון מעמיק בהקשר רחב יותר: ההתייחסות למי שמעלים את זכר השואה כביטוי לכאב אישי, או כביטוי לחרדה עכשווית, או כלקח לאירועי ימינו.

מי במכחישי שואה
יש שני סוגים של מכחישי שואה. הראשונים הם אנטישמים הטוענים כי השואה לא היתה ולא נבראה. לא היו תאי גזים, לא היו רכבות מוות. כל סיפור השואה הוא עוד תחבולה יהודית לקבל כספים ולהשתלט על העולם, ככתוב בפרוטוקולים של זקני ציון. עם אלו נמנים אנטישמים מן הסוג הישן שהמציא את הפרוטוקולים. עמהם נמנים נאצים וניאו-נאצים למיניהם, ביניהם אנשי רוח ואישים ערבים. ביניהם יורשו של ערפאת, אבו-מאזן, שכתב עבודת דוקטור המכחישה את השואה.
המכחישים מן הסוג השני אינם טוענים כי לא היתה שואה, הם רק מגמדים אותה. טענתם היא שהשואה היתה אמנם רצח-עם מתוכנן של העם היהודי, אך היא אינה שונה מרציחות גדולות שהיו בהיסטוריה. ישראל גרועה מהנאצים והיא גרמה ל"שואה הפלשתינית", הקרויה 'נאכבה'. עם מכחישים אלו נמנים חוגים רחבים של השמאל הרדיקלי בעולם, הוגי דעות פוסט-מודרניים וסתם שונאי עצמם יהודים.

המתכחשים לשואה
האם מי שאומר שיאסר ערפאת הוא היטלר חדש הוא "מכחיש שואה"? האם מי שטוען שאש"ף ארגון נאצי הוא "מכחיש שואה"? האם בני משפחה של ניצולי שואה, שאיבדו את יקיריהם בפיגוע ואומרים כי האובדן מחזיר אותם לשואה הם "מכחישי שואה"? כל אלה מואשמים ב"הכחשת השואה".
אני טוען כי אלה המאשימים את זולתם בהכחשת שואה לוקים בדבר חמור יותר: התכחשות לאפשרות שתהיה שואה נוספת.

האם תיתכן שואה במדינת ישראל?
עצם הצגת השאלה חושפת את השואל להתקפה מכל צד: איך אתה מעז להציג שאלה כזו? עצם הצגת השאלה יש בה כדי לחלל את זכר הקדושים! אתה עושה שימוש ציני בזכר השואה ומשרת את מכחישיה.
מאחורי תגובה זו עומדת ההנחה שהשואה היתה קטסטרופה חד-פעמית בהיסטוריה האנושית, שלא היתה כמוה ולא תהיה עוד כמותה.
האמנם?
אתלה את תהייתי באילן גבוה: דוד בן-גוריון.
ב-26 באוגוסט 1947 נשא בן-גוריון דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני, שהתקיימה בציריך. נושא הדיון היה קריאתו של בן-גוריון להקים כוח יהודי חמוש שיגן על המדינה ההולכת לקום. הדברים נאמרו שלושה חודשים לפני החלטת עצרת או"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ותשעה חודשים לפני ההכרזה על הקמת המדינה. זו היתה ישיבה סגורה ובן-גוריון העז להגיד בה דברים שלא אמר בפומבי.
אמר בן גוריון: "אנו עומדים עכשיו לא לפני מעשי שוד וטרור... אלא לפני תכונה כוונה) לעקור את היישוב משרשו ולחסל בבת אחת את 'הסכנה הציונית' על ידי השמדתם של יהודי ארץ ישראל".
בהמשך דבריו הזכיר בן-גוריון את המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, "שהיה שותף של היטלר בהשמדת יהודי אירופה והוא זומם להפעיל צבאות ערב למטרה זו".
הוא ציטט ראיון עם פאוזי קאוקג'י (שעמד בראש 'צבא ההצלה' שפלש לארץ ישראל) שפורסם בעיתון צרפתי, ובו אמר "הפתרון היחיד הוא השמדה מלאה של כל היהודים".
בן-גוריון: "ואל נהיה אופטימיים מתוך קלות דעת ואל נאמר שמה שקרה באירופה לשישה מיליוני יהודים לא יוכל לקרות לשש-מאות וחמישים אלף היהודים בארץ ישראל... ואל יתיימר איש בתוכנו שהשמדת היישוב אינה בגדר האפשר... " ובהמשך הצביע בן-גוריון על המשתמע משתיקת העולם נוכח רצח היהודים ועל ההיסטוריה רבת השנים של רצח יהודים, הן בתחום מדינות האסלאם ובן בתחום מדינות הנצרות.
תפיסה זו של בן-גוריון היא שהניעה אותו לפתוח בהכנות לאופציה הגרעינית, עוד במהלך מלחמת השחרור.

להרעיל את תל-אביב
מה נשתנה מאז אותו נאום של בן-גוריון?
הדבר העיקרי שהשתנה הוא שהפכנו מקהילה קטנה של 650 אלף נפש למדינה המונה יותר מחמישה מיליון יהודים, המצוידת במיטב הנשק המודרני. אבל החרדה הקיומית נותרה כשהיתה.
הרי אף אחד לא חושב ברצינות שאם חלילה נובס אי פעם תהיה לנו תקומה. הדבר בא לביטוי בחרדות שליוו את המדינה בכל המלחמות - במלחמת השחרור, בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת יום הכיפורים. גם הגנרל הגדול משה דיין דיבר על חורבן הבית השלישי ודיבר על נשק יום הדין.
אך האם נשתנה משהו בכוונות הערביות?
מחקרים שנערכו מאז אותו נאום העלו שהמופתי היה מעורב בשואה הרבה יותר מכפי שהיה ידוע אז. המופתי הגיע לגרמניה בסוף שנת 1941, התקבל בה בכבוד מלכים, נפגש עם היטלר ועם מפקד האס-אס היינריך הימלר. בפגישותיו ביקש חוסייני שכאשר הגרמנים יכבשו את המזרח התיכון הם יאפשרו לערבים "לפתור את בעיית היהודים בפלשתינה ובשאר ארצות ערב... באותן השיטות שבהן נפתרה בעיה זו במדינות הציר". במשך המלחמה שידר המופתי מברלין נאומי הסתה לעולם הערבי, יזם הקמת יחידות מוסלמיות שלחמו לצד גרמניה הנאצית שנקראו "צבא השחרור הפלשתיני".
בשנת 1944 הקימו הגרמנים, ביוזמת המופתי, יחידת חבלה מיוחדת, שכללה שלושה גרמנים שמוצאם מארץ ישראל ושני פלשתינים. החמישה הוצנחו ליד יריחו כשהם מצוידים במיכלי רעל, שנועדו להרעיל את בארות תל-אביב. החוליה נתפסה על ידי הבריטים תודות למידע מודיעיני מוקדם שהיה להם על הצניחה.
לכאורה פרק בהיסטוריה. אבל לסיפור הזה יש המשך.

"המטרה: ג'נוסייד"
אחד מחברי חוליית המרעילים היה חסן סלאמה. הוא נידון על ידי הבריטים לכמה שנות מאסר ושוחרר בתום המלחמה העולמית. עם פרוץ מלחמת השחרור הצטרף סלאמה, יחד עם עבד אל קאדר חוסייני (קרובו של המופתי ואביו של פייסל חוסייני ממנהיגי אש"ף) לכוחות הערביים שתקפו את היישוב. שניהם נהרגו במלחמה. בנו של חסן סאלמה, עלי חסן, הצטרף לאש"ף והיה קצין המבצעים של 'ספטמבר השחור'. בין היתר היה המתכנן של רצח הספורטאים הישראלים במינכן. הוא חוסל על ידי המוסד בהתפוצצות מכונית תופת בביירות, בשנת 1970.
יאסר ערפאת, זכרונו לקללה, הוא ממשיכו הישיר של חוסייני. הוא היה קרוב משפחה שלו, נמנה עם מעריציו, השתתף בהלווייתו והכריז לא פעם כי הוא גאה בקרבתו המשפחתית אליו ורואה בו איש דגול.
חאג' אמין אל חוסייני היה האב הרוחני. ערפאת הוא איש הביצוע. על האידיאולוגיה, המטרות ושיטות הפעולה של אש"ף, אומר אלוף יהושפט הרכבי במחקריו, כי לפי האידיאולוגיה של אש"ף "הציונות איננה משטר פוליטי בלבד... משום כך יש לחסל חברה זו ודבר זה מחייב מכללא(??) הרג רב. היעד הערבי כלפי מדינת ישראל מוביל אותם לג'נוסייד".

בין דמוגרפיה לגיאוגרפיה
האם הפלשתינים הם האיום על קיומה של ישראל?
לא ולא. הם אינם הבעיה. הם רק חוד החנית של מדינות ערב. כל מה שנאמר על כוונות הפלשתינים ואש"ף נכון כפל כפליים לגבי המדינות הערביות. כולן עמדו לצידה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם; כולן מנהלות תעמולה אנטישמית בעיתונים ובטלוויזיה; בכולן 'מיין קמף' של היטלר הוא רב מכר; כולן נשלטות על ידי רודנים שעיקר מאמציהם בחמישים השנים האחרונות הופנו לצבירת נשק השמדה; כולן 'יודן ריין' ורוצים במחיקתה של ישראל מן האזור.
על רקע זה נראים הדיבורים על הבעיה הדמוגרפית כתלושים מן המציאות. הבעיה שלנו איננה אם נהיה מדינה דמוקרטית ויהודית - אלא אם נהיה בכלל. לא הדמוגרפיה פועלת נגדנו אלא הגיאוגרפיה - היותנו מוקפים בגוש עצום של עולם ערבי הרוצה פשוט להשמיד אותנו. הדמוגרפיה היא רק אחד האמצעים לצמצם את כוחנו ולהתיש אותנו מבפנים. האם צמצום נוסף של השטח שאנו שולטים בו ועקירת עשרות יישובים יפתרו את הבעיה הקיומית שלנו?

----------------