קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #22804
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
במעגל השנה
גולש אורח
| יום שלישי כ''א באלול תשע''א
11:39 20.09.11 |
|
העיסקה המסריחה של ממשלת רבין וח''כ א-סאנע.
|
לפני כשנה חשפתי כאן את אחת העסקאות המסריחות בתולדות המערכת הפוליטית הישראלית. מדובר בעיסקה שבמסגרתה נתן השר בנימין בן אליעזר אדמות מדינה בנגב למשפחתו של ח"כ טאלב א-סאנע, בעת שממשלת רבין, שבה היה חבר, נזקקה לאצבעו של א-סאנע כדי לשרוד.א-סאנע מתגורר בווילה נאה, מוקפת עצים הנטועה בראש גבעה ביישוב לקיה, בולטת בפארה מול כל סביבתה. בני משפחתו טוענים כבר שנים לבעלות על 550 דונמים, כאשר כמו לכל הבדואים בנגב אין להם בדל ראיה שהקרקע שייכת להם. ביולי 1993, הקיץ של אוסלו, נחתם בין א-סאנע ושמונת אחיו מזה, ובין מדינת ישראל מזה, חוזה שנדמה שלא היה כמותו. משפחת א-סאנע התחייבה לשחרר לטובת המדינה את מאות הדונמים שהיא טוענת לבעלות עליהם. המדינה, מצידה, התחייבה לתת למשפחה סל גדול של מתנות. כך נקבע כי המשפחה תקבל 110 דונם אדמות מדינה, שיירשמו על שמה בטאבו, ושבשטח שתפנה, זה שכביכול חוזר לשליטת המדינה, תפתח המדינה על חשבונה 70 מגרשים לבנייה שיוקצו לבני המשפחה, ועוד מגרשים נוספים שיוקצו למי שאלו יהיו מוכנים שיגורו לידם. נוסף על כך, הבטיח החוזה לא-סאנע פיצוי כספי עבור כל המבנים שבנתה משפחתו במהלך השנים בלי אישור, וכן הקפאה של כל ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד מי מבני המשפחה שבנו בניגוד לחוק. שני פריטים בחוזה הפכו אותו לחריג באופן קיצוני במיוחד. האחד, מי שחתום עליו מול א-סאנע הוא לא מנהל מחלקה או מנהל מחוז, אלא השר בנימין בן אליעזר בכבודו ובעצמו. האחר, שמדובר בחוזה מתגלגל, הקובע כי אם בעתיד ישיגו בדואים אחרים הסדרים טובים יותר עם המדינה, יוכל א-סאנע לדרוש השוואת תנאים, גם שנים ארוכות אחרי החתימה. השבוע אישרה הממשלה את התכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, תכנית שאותה ריכז צוות בראשותו של ראש אגף תכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, אודי פראוור, ובדחיפתו של מנכ"ל המשרד אייל גבאי. לפני כמה חודשים ניסו פראוור וגבאי להעביר את תכניתם בממשלה במחטף מהיר, בלי שלשרי הממשלה היה מושג ירוק מה טומנת בחובה התכנית מרחיקת הלכת הזו. כמה ימים לפני הדיון המתוכנן, מצויידים בחבורת יחצנים ויועצים, הם לקחו לנגב חבורת עיתונאים במטרה לשווק להם את התכנית. פראוור וגבאי לא ידעו אז לספק תשובות לרוב השאלות המהותיות שנשאלו. הם הודו כי אף שהתכוונו להציג את התכנית בממשלה בעוד ימים ספורים, הם אינם יודעים עדיין לקבוע כמה יישובים בדואים חדשים יוקמו, כמה דונמים תעביר המדינה בטאבו על שמם וכמה כסף זה הולך לעלות. הדברים הללו יתבררו בהמשך, הבטיחו. יומיים לפני שהייתה ההצעה אמורה לעלות לדיון בממשלה, הצגתי כאן שורה ארוכה של סעיפים בעייתיים בתכנית. זו אפשרה להעביר לבדואים קרקעות גם באזור שדרות, נתיבות ואופקים, לבטל פסקי דין שניתנו בעבר נגד הבדואים ולפתוח לדיון מחודש קרקעות שהמדינה הפקיעה בשנות החמישים לצורך הקמת יישובים ובסיסים של צה"ל. רגע לפני שהנושא עלה לדיון ולאחר הפרסום ב"מעריב", החלו אנשי ישראל ביתנו, בראשותו של ח"כ דודו רותם, ראש מועצת עומר הפיני בדש וכמה משרי הליכוד, לשאול שאלות. ראש הממשלה נאלץ לדחות את ההצבעה. פראוור וגבאי נאלצו לשנות את התכנית באופן מהותי. רבים מהסעיפים הבעייתיים נוטרלו. זו הייתה דוגמא מפחידה לדרך הפרטאצ'ית שבה מתקבלות כאן החלטות הרות גורל. אסור לטעות. גם היום מדובר בתכנית בעייתית, שתעביר כמאה אלף דונם, אולי מעט יותר, על שמם של אנשים בדואים פרטיים בטאבו. יתרה מכך, סיכויי התכנית להצליח נראים קלושים. מקרה א-סאנע הוא הדוגמא הכי טובה לכך. עסקת הקרקעות שנחתמה איתו באה לעולם במטרה להסדיר מגורים עבור מי שגרים בתנאי מחיה נחותים בפזורה. המדינה שילמה בקרקע שלה, הוציאה מיליונים על פיתוח מגרשים ואלו עומדים ריקים עד היום. למה? משום שמי שאיננו נמנה עם המשפחה הקרובה מאוד של טאלב א-סאנע לא יכול להיכנס לשטח, ולמדינה אין ולא יהיה שום רצון להתעמת עם א-סאנע, כדי להכריח אותו לאפשר למשפחות אחרות לגור על הקרקע שהיא עצמה רכשה ופיתחה. כך, לדוגמא, ימשיכו בני משפחת אבו גריבה, שגרים תחת חסות שבט א-סאנע עשרות שנים, להתגורר בפחונים 200 מטר מהווילה המפוארת שלו. הנה אתגר ללוחמי הצדק החברתי: נראה אתכם מגיעים ללקיה, נכנסים למגרשים הנטושים כפי שעשיתם בתל אביב, ומכריחים את א-סאנע לתת לאבו גריבה מקום לבנות. בעקבות ההחלטה, הזהיר השבוע טאלב א-סאנע מפני אינתיפדה של הבדואים בנגב. חבריו טענו שפראוור לא שמע את הבדואים לפני שהכין את התכנית. זו הייתה הצגה. טאלב א-סאנע בעצמו פיתח קשרים מצוינים עם אודי פראוור, ישב איתו לסדרה של פגישות וייעץ לו בכתיבת התכנית. עד כדי כך נקשרו השניים, שבאחרונה הגיע פראוור לניחום אבלים אצל א-סאנע, כשאימו הלכה לעולמה. א-סאנע, בניגוד לשכניו שבשמם הוא זועק, ממשיך להיות מסודר. לפני כמה חודשים הסכימה המדינה להעביר לבעלות משפחתו, בעקבות הסכם פואד בן אליעזר, עוד כ- 40 דונם. פוליטיקה היא פוליטיקה וביזנס זה ביזנס. טאלב א-סאנע לא השיב לשאלות שהעברתי לו. בנימין בן אליעזר השיב לי כבר בעבר שאיננו זוכר את החוזה הזה. הטירה של א-סנע בלקייה, צילום: יהודה לחיאני
מקור: קלמן ליבסקינד http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2851 שימו לב, את יואב גלנט - איש צבא שכל חייו היו מוקדשים להגנת ישראל העיפו על פחות מכך, ועל הח"כ הערבי התקשורת שותקת כ"כ הרבה שנים.
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
במעגל השנה
גולש אורח
| יום שלישי כ''א באלול תשע''א
11:50 20.09.11 |
|
2. הבדלים קטנים:
בתגובה להודעה מספר 1
|
יואב גלנט:בשנת 1976 התגייס לשייטת 13 (יחידת הקומנדו הימי) בה שירת כלוחם וכמפקד. לדבריו הוא בחר להתגייס ליחידה זו כיוון שביום גיוסו שאל את קצין המיון מהי היחידה לה ההכשרה הקשה ביותר, וזו התשובה שקיבל. גלנט המשיך למסלול הכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי. ביוני 1978, בהיותו בקורס המתקדם של השייטת, השתתף ב"מבצע שלכת", פשיטה על בסיס מחבלים בדהר-אל-בורג' שבלבנון, כמפעיל סירת גומי. כאשר החליט מפקד השייטת דאז עמי איילון כי היוצאים לקצונה יבצעו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (זאת במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז), היה גלנט היחיד שנאות לצאת לקורס קציני חי"ר. את הקורס סיים כחניך מצטיין, הוא שב לשייטת ומיד שולב כמפקד חוליית חוד ב"מבצע מתח גבוה" באפריל 1980, בו השמידו כוחות השייטת בסיס, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל, והרגו כעשרים מהם. במהלך המבצע נפצע מפקד הכוח וגלנט לקח את הפיקוד על הכוח כולו. לימים סיפר כי היה אז: בהמשך שירותו השתתף בפשיטות נוספות בלבנון. גלנט השתחרר מהצבא בשנת 1982 ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים, ובה שהה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.
גלנט שב לישראל ולשירות בצה"ל בשנת 1984, עבר קורס חובלים, מונה לסגן מפקד הסטי"ל "אח"י קשת" ובהמשך למפקד אח"י סער. בשנת 1986 מונה למפל"ג לוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף, בין פעולותיו הייתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף קודם הפלגתה במעגנה בקפריסין וביצוע מארב לרכבי מחבלים בצידון. בתפקידו הבא היה מפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי. ב-1993 קודם לדרגת אלוף-משנה ועבר לזרוע היבשה של צה"ל, ומונה למפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש. בשנת 1994 שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה, תפקיד בו שימש עד לשנת 1997. באותה עת לקחה השייטת, תחת פיקודו חלק במבצע ההתנקשות בפתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה, וסייעה ללוחמי המוסד להיחלץ מן האי מלטה בסיום המבצע. לאחר תום כהונתו בשייטת הועלה לדרגת תת-אלוף, שב לזרוע היבשה ופיקד על אוגדת עזה עד 1999. לאחר מכן, עד שנת 2001, שימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) לאחר שעבר הסבה לשריון. בין השנים 2001-2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה. בסוף שנת 2005 מונה לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. במסגרת תפקיד זה הוטל על גלנט להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל-מצרים לאחר סיומה של תוכנית ההתנתקות. גלנט הגביר את שיתוף הפעולה בין פיקוד הדרום לחיל האוויר הישראלי במאבק נגד ירי הקסאם על יישובי עוטף עזה וערים כמו שדרות ואשקלון. במהלך שירותו כמפקד הפיקוד נחטף בגזרת עוטף עזה החייל גלעד שליט, גלנט משך לכיוון של תגובה התקפית נגד ירי הקסאמים, בניגוד לעמדת שר הביטחון עמיר פרץ. לאחר מלחמת לבנון השנייה פורסם כי שר הביטחון עמיר פרץ ביקש למנות את גלנט למפקד פיקוד הצפון במקום האלוף אודי אדם שהתפטר, אולם לבסוף מונה גדי אייזנקוט, מועמדו של הרמטכ"ל דן חלוץ. בסוף 2008 ובתחילת 2009 התנהל תחת פיקודו מבצע עופרת יצוקה, בעקבות ירי רקטות החמאס על יישובי עוטף עזה.
לעומתו הנה פרטים על הח"כ הבוגדני א-סאנע:
בעקבות פיגוע ירי שהתרחש בתל אביב אמר בריאיון לטלוויזיה של אבו דאבי באוגוסט 2001, כי "מדובר בפעולה בעלת איכות מיוחדת, כיוון שהיא נועדה לא נגד אזרחים אלא נגד חיילים בלב מדינת ישראל. הישראלים צריכים להבין שאם אין ביטחון לפלסטינים לא יהיה ביטחון גם לישראלים. כמו שהם מגיעים לשכם, ככה הפלסטינים מגיעים לתל אביב". הוא הוסיף כי "אין במקרה הזה רגשות אשמה ואנו לא נצטדק. זהו מאבק לגיטימי מן המדרגה הראשונה של הפלסטינים והוא בוצע נגד חיילים ולא נגד נשים וילדים". במאי 2008 נטל חלק בציון יום הנכבה, וכינה את הציונות גזענית וכוחנית. בהרצאה שנשא באוניברסיטה הערבית-אמריקאית בג'נין באפריל 2011 האשים את מדינת ישראל בחקיקה של "חוקי גרמניה הנאצית" וטען כי המדינה "מקימה ערים מיוחדות ליהודים כמו הערים שהוקמו בדרום אפריקה לתושבים הלבנים בתקופת האפרטהייד". א-סאנע מתנגד לשירותם של הבדואים בצה"ל, ובעבר הציג חיילים אלו כ"חלק ממכונת הג'נוסייד" של ישראל כנגד הפלסטינים וקרא להם לחזור למקומם הטבעי בקרב עמם.
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במבי
חבר מתאריך 5.11.07
6993 הודעות | יום רביעי כ''ב באלול תשע''א
01:58 21.09.11 |
|
27. ראו גם את החלק השני של הבלוג של קלמן...
בתגובה להודעה מספר 0
|
יום הזכרוןאתמול מלאו 18 שנים לחתימה על הסכמי אוסלו. ילדים שבאו לעולם כשיצחק רבין המנוח ביקש "תנו לשמש לעלות", הולכים כבר לצבא. המחנה שפיזר אז אשליות, שהתנפצו במחיר חיים כבד, ממשיך לפזר אותן גם היום. אותה תקשורת שנתנה לו אז אשראי, בלי הרהור ופקפוק, ממשיכה לתת אותו גם עכשיו. "אנו שותפים לערכי החירות וזכויות האדם", דקלם אז על מדשאת הבית הלבן רוצח היהודים הגדול ביותר מאז היטלר ואיש בקהל לא גיחך. שמעון פרס, שקיבל איתו אחר כך את פרס נובל לשלום, דיבר על "מזרח תיכון של תקווה" וקבע ש"זהו היום המבטיח ביותר בהיסטוריה הארוכה מאד של עמנו". כמו תמיד באירועים כאלה, המורשת היהודית הועלתה על ראש שמחתנו. פרס תיבל את נאומו בפסוק מספר ישעיהו. ביל קלינטון סיפר שקרא בלילה את כל ספר יהושע, כדי להירדם. יצחק רבין סיים את דבריו ב"עושה שלום במרומיו...", טקסט מתוך ה"קדיש", שבשנים הבאות ישמש בבתי העלמין אלפי בני משפחות של קורבנות טרור חדשים. עיתוני המחר הבטיחו עולם נפלא. השמאל דיווח שהמשיח הגיע. אברום בורג סיפר בהתרגשות כיצד בכה מאושר, שולמית אלוני הצהירה שהיא מרגישה כמו בכ"ט בנובמבר, יוסי שריד חזה ש"המזרח התיכון בעוד שנה יהיה חדש לחלוטין" ובחוף תל ברוך ארגנו מפלגת העבודה, מרצ ושלום עכשיו "מסיבת שלום" אל תוך הלילה. המועצה לשלום ובטחון, חבורת מומחים שדוחפת כבר שנים את ממשלות ישראל למהלכים הרי אסון שעל כישלונם איש מחבריה לא לקח מעולם אחריות, מילאה עמודים במודעות תמיכה. מנהיגי הימין איימו שמרצועת עזה יעופו קטיושות על ערי ישראל. מנהיגי השמאל בזו להם. "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים", אמר יצחק רבין ביולי 1995. "הרי הבטיחו לנו קטיושות מעזה. כבר שנה רצועת עזה נתונה בעיקרה למרות הרשות הפלסטינית. לא הייתה אף קטיושה ולא תהיה אף קטיושה". גם אביגדור קהלני הצטרף אליו אז. "הרי לפני חודשיים ומעלה בסך הכל, בתקופה שבה הסכם אוסלו עמד להתיישם, היו הפחדות נוראיות בבית הזה. אני יכול להביא ציטטות, זה לא כל כך רחוק, על קטיושות על אשקלון, קטיושות על אשדוד, החמאס יגבר על אש"ף. והנה המציאות קצת שונה". בשעה שרבין, ערפאת וקלינטון חתמו על ההסכם, הובא למנוחות באשקלון יחיאל כרמי, נהג אוטובוס שנרצח יום קודם לכן בדקירות סכין על ידי מחבל. ביתו סיפרה שעם פרסום דבר ההסכם בין ישראל לפלסטינים לא ראה עוד אביה שום טעם לשאת איתו אקדח. בשנים הבאות הצטרפו אליו עוד מאות חללים ישראלים. נביא השלום הבלתי מעורער היה ונותר שמעון פרס. "כאשר דנו על רצועת עזה נשמעו כאן בבית קולות שיעופו פצצות, קטיושות מעזה לאשקלון", הקניט מעל דוכן הכנסת את אנשי הימין. "עפו?". "אנו נביא לילדים של כולם מזרח תיכון חדש, מודרני", הבטיח. לשאלתו של ח"כ משה קצב על הסכנה שתביא מדינה פלסטינית השיב פרס בבוטות. "אתה חרש? אני אומר לך 'לא תקום מדינה פלסטינית". פרס גם הבטיח ש"נגמרו מאה שנות טרור" וש"התחילו מאה שנות דו קיום ושכנות טובה". למזלו הטוב, התקשורת הישראלית אף פעם לא באה איתו חשבון על תחזיותיו שהתרסקו ועל יוזמותיו שנחלו כישלון אחר כשלון. פרס נהנה תמיד ממעמד של איש החזון. אז מה אם זה לא הצליח? http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2851 |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|