חשיפה - ההדחה שלא היתה: מכתב הפיטורין של אבא אבן ליצחק רבין  

כותרת המכתב היא "אישי-כמוס". לוגו צנוע, באותיות דפוס, "רחוב בלפור 3, ירושלים". באותה תקופה הבית הזה שימש כבית השרד הרשמי של שר החוץ של ישראל. כעבור כמה שנים הפך לבית ראש הממשלה (עד היום). התאריך: 9 בנובמבר 1971.

המכתב כתוב בכתב יד. קריא מאוד. אותיות עגולות, ברורות. מכתב קורקטי, אבל נזעם. עמוס פרטים מדהימים. הכותב, שר החוץ הישראלי, אבא אבן. המכותב, שגריר ישראל בארצות הברית, יצחק רבין. 24 שנים פחות חמישה ימים לאחר מכן, עתיד רבין, בשבתו כראש ממשלה בקדנציה השנייה, להירצח בידי מתנקש ישראלי בתל אביב. שבע שנים אחריו ימות גם אבא אבן, בגיל 87, שבע ימים ועלילות. אבל אנחנו ב-1971. ישראל פוסט מלחמת ששת הימים, האימפריה בשיאה, הזחיחות בשמיים, מלכות ישראל השלישית מתעלת סואץ ועד החרמון, רבין הוא הרמטכ"ל המהולל של ששת הימים ונציגה של ישראל בוושינגטון, אבן הוא שר החוץ הכמעט נצחי, בירושלים. הנה המכתב:

המכתב בכתב ידו של אבא אבן

ליצחק רבין, שלום. לא הספקתי להגשים את כוונתי לכתוב לך על התייעצות שהתקיימה אחרי קבלת מברקך מיום 23 אוקטובר. שוחחתי עם ראש הממשלה, ועל פי הצעתה עם השרים ספיר, אלון, גלילי ושפירא, שלושת האחרונים יחד עם רוה"מ.

א. הסברתי כי מברקך הנ"ל משקף מציאות שאינני מוכן להשלים איתה. הטיעון המדיני (כאילו הצעתי בעצרת או"ם על מו"מ עם ריאד בניו יורק הייתה משגה עם כל מיני תוצאות שליליות) הוא למטה מכל רמה שאפשר להתווכח עליה. זהו פטפוט נבוב מבחינה עניינית והסתה פרועה מבחינה אישית.

כל אנשי שיחי הנ"ל הסכימו כי למברק הנ"ל אין כל ערך כניתוח מדיני וכי ניסוח המברק והפצתו המחושבת לעיניים רבות יש בהם משום התעללות בכבודי וסמכותי. זה הדין לגבי ההערה על תגובתי להודעת רוג'רס לעיתונות. תגובתי היא התגובה המוסמכת שגם רוה"מ חזרה עליה, פעמיים. החלטנו לפרש את ההודעה כמעין התחייבות ולהתריע, כעבור זמן, על אי הסקת מסקנה חיובית ממנה.

ב. הוכחתי מהתיקים כי במעמדים רבים אתה נוהג זלזול במברקיך גם בי וגם בממשלה וכמה מחבריה. האוסף הוא מדהים וללא תקדים. מנהג זה נמשך למרות התראות רבות, לרבות מראש הממשלה עצמה.

ג. רוה"מ שאלה אותי על פרשת האשמוו תיך נגד תקוע וריבלין, ושנינו הסכמנו כי זהו מקרה חמור שמסקנותיו הנפשיות הן מדאיגות. ברור מתופעות רבות כי רקמת היחסים החבריים והאישיים במחיצתך פגומה.

ד. למרות הערות ואזהרות רבות מוסיפות להגיע אלינו ידיעות על השתכנעותם של אישים במפלגה הדמוקרטית שאתה מתבטא עליהם בעוינות וללא זהירות. לפי תפיסתי חייב שגריר ישראלי לטפח יחסי אמון ואהדה עם כל זרמי המדיניות האמריקאית ולהינזר מכל רושם של משוא פנים.

ה. אנו מודאגים מהפעלתם הישירה של אנשי השגרירות כמעין "לובי" בקונגרס ומעודף פרסומת על תופעה זו. נשלח לך מברק בנושא זה עפ"י הוראות רוה"מ. אין לנו הרגשה כי השגריר בוושינגטון מגשים את רצונם של שר החוץ ואפילו ראש הממשלה כפי שאין לנו תחושה כי הוא דואג לכבודם של הממונים עליו או של המשרד שהוא כפוף לו. רוה"מ אמרה כי מטעם זה היא ממעטת ככל האפשר במברקים בחתימתה אליך.

ו. יוצא שבקרב הממונים עליך ישירות ובקרב אלה במשרד ובנציגויות החייבים לעבוד איתך בצורה הדוקה אין אווירה של נחת או אמון. יש לנו הרגשה שגם אחרי התקרית עם פיליפ בן (בה הודית כי הדרכת עיתונאי נגד הממשלה) אתה מוסיף להפיץ אווירה שלילית על הממשלה, על שר החוץ, על נציגנו באו"ם ועל אחרים.

ז. הודעתי כי עקב המצב הנ"ל אני חוזר בי מהמלצתי שתכהן בוושינגטון שנה נוספת ושלפי דעתי יש לקצר את זמן שירותך כשגריר בוושינגטון.

ח. ראש הממשלה אמרה כי אין ביכולתה להתווכח עם מה שאמרתי וכי עומדת לפניה רק השאלה: מה אני מציע לוושינגטון והאם נוכל להבטיח מגע הדוק עם ק' בזמן הקרוב. על השאלות הנ"ל אני חייב תשובה בקרוב.

ט. במשרד החוץ חברים שאני מעריך את שיקול דעתם, לרבות אלה הפועלים בתחום יחסי ארה"ב-ישראל, סבורים כי אין לצפות ממני להשלים עם יחסך והתנהגותך.

י. השרים שהשתתפו בהתייעצות מתכוונים לשוחח איתך תוך הזדהות עם זעמי ומורת רוחי.

יא. אני רואה לנכון להודיע לך כי בכוונתי להמליץ לממשלה על מועמד אחר לכהונת השגריר בוושינגטון בהזדמנות הראשונה באשר אינני רואה אפשרות לעבוד איתך, מאחר שלך אין שום כוונה לעבוד איתי לפי כללי התרבות הממלכתית והטעם הטוב האישי. אודיע לך ולחברי הקרובים בממשלה על המלצתי לשינוי המצב בוושינגטון לאחר שתתגבש הצעה מתאימה, וככל שאפשר מוקדם.

בברכה, אבא אבן".

אבא אבן, מדינאי ודיפלומט דרום אפריקאי שמרן. צילום: מתוך ויקיפדיה

רבין זורק אבן

אם המכתב הזה נופל לידיים של כתב מדיני בזמן אמת, נניח פיליפ בן מ"מעריב", ששמו מוזכר בטקסט, הרי שמדובר בפצצת מימן תקשורתית, פוליטית, מדינית. היום, ממרחק של 42 שנה, זה קוריוז. כדי לפענח אותו, התקשרתי לשלמה נקדימון היודע-כל.

זהו, בעצם, מכתב פיטורים. אבן מדיח את רבין. אבל ההדחה לא קרתה מעולם. רבין השלים את השנה הנוספת וחזר ארצה ב-1973. במלחמת יום הכיפורים לא היה לו כל תפקיד רשמי, מה שהפך אותו למועמד אידיאלי להחלפת גולדה מאיר, שהתפטרה ב-74'. הדבר הראשון שרבין עשה היה למנות את יגאל אלון לשר החוץ בממשלתו, במקום אבא אבן, שלו הציע את תיק ההסברה. אבן הפגוע נעלב והעדיף להישאר ח"כ מן השורה. כך התהפכה הדחת רבין, שלא הייתה, להדחת אבן.

הנה ביאור השמות במכתב: ריאד הוא מחמוד ריאד, שר החוץ של מצרים. רוג'רס הוא ויליאם רוג'רס, מזכיר המדינה האמריקאי. ק' הוא הנרי קיסינג'ר, שהיה היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, ולאחר מכן החליף את רוג'רס כמזכיר המדינה. תקוע הוא יוסף תקוע, שגריר ישראל באו"ם. ריבלין הוא דוד ריבלין, הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק. פיליפ בן הוא כתב "מעריב" בניו יורק ובאו"ם. "מעריב" היה אז העיתון הנפוץ במדינה ובן נחשב לעיתונאי מועדף וסמכותי.

אז מה קרה כאן, בעצם? אבא אבן כותב את המכתב הזה בכתב ידו. בלי מזכירות, בלי פרוטוקולים, בלי תיעוד. יכול להיות שמלכתחילה לא התכוון באמת להדיח את רבין אלא להלחיץ אותו, ולכן העדיף לא להשאיר עקבות או רישומים. על פי נקדימון, וגורמים נוספים ששוחחתי איתם, הסיפור היה שרבין באמת לא ספר את אבן, לא דיווח לו ולא כיבד אותו. רבין עבד ישירות מול גולדה מאיר, ראש הממשלה, מקור הסמכות האמיתי והשליטה הכל־יכולה של ישראל ההיא. רבין הבין מצוין איפה כדאי לו להשקיע, בחושיו הפוליטיים ידע שאבן הוא סוס מת, ופעל בהתאם. לא ברור אם גולדה הייתה זו שדרשה מרבין שידווח לה ישירות וידלג על אבן, או שרבין בחר לפעול כך עצמאית. מה שבטוח, זה שאבן הבין את המצב וניסה להילחם על כבודו.

אבן האומלל תבע את עלבונו, איים על רבין בפיטורים, הדיח אותו במכתבים, אבל בסופו של דבר רבין לא נפגע. או שאבן עצמו חזר בו, או שגולדה מאיר הבהירה לו, בדרכיה, שלא יגע ברבין. בסופו של דבר, כאמור, רבין השלים קדנציה בוושינגטון. מעניין מה היה קורה לו הודח. האם אז היה הופך לראש הממשלה לאחר התפטרות גולדה?

גולדה מאיר, מה היה החלק שלה בערעור היחסים. צילום: מתוך ויקיפדיה

דמותו של רבין, כפי שעולה מהמכתב של אבן, פרחחית למדי. לא דיפלומט, לא ג'נטלמן. משעשע לראות איך נהג לסנוט בשר הממונה עליו במברקים, איך זינב באבן במילים ובתדרוכים, מתברר שתנועת הביטול המפורסמת שלו, שקנתה לה שם כשהיה ראש ממשלה, לא באה יש מאין. רבין היה צבר עוקצני ופרוע, אבן היה מדינאי ודיפלומט דרום אפריקאי שמרן, מרובע ומנומס. מדובר בהתנגשות בלתי נמנעת.

מאז הרצח, עבר רבין תהליך של האלהה. שכחנו שהיה בשר ודם. יצחק רבין היה אדם רב מעלות, אך גם לא חסר מגרעות. הוא עישן בשרשרת, הוא אהב לשתות, הוא לא הקפיד בנימוסיו, הוא עיגל פינות. מהמכתב מתברר שרבין השגריר לא היה כליל השלמות. מתברר שבנימין נתניהו הוא לא הראשון שהעדיף את הרפובליקנים על הדמוקרטים, ומתברר שהקשקושים על ה"פוטש בקריה" בפרשת הרפז יכולים להתאים מצוין גם ל"חתירת השגריר נגד שר החוץ" של פרשת רבין-אבן.

בשורה התחתונה, ברור שבנובמבר 1971 יצחק רבין הוא מנהיג העתיד ואבא אבן דיפלומט האתמול. הקריירה של אבן תיבלם כעבור שלוש שנים, ואילו רבין ימריא, יתרסק, וימריא מחדש כדי לכהן פעמיים בראש ממשלת ישראל, לזכות בפרס נובל לשלום, לחתום על הסכם היסטורי עם הירדנים ולהביא את הסכם אוסלו עם הפלסטינים. אחר כך הוא יירצח בידי יגאל עמיר בסיומה של עצרת שלום בתל אביב.

עם המכתב הזה או בלעדיו, אי אפשר שלא להתגעגע לרבין. עם כל מעלותיו וחסרונותיו, רבין לא ידע לשקר, תכונה נדירה אצל פוליטיקאי ישראלי, והיה לו אומץ להחליט. על האומץ הזה שילם בחייו.