אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין  

הפטרנליזם הפרוגרסיבי של חברת הכנסת תמר זנדברג עבד השבוע שעות נוספות. בפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק שלה ביום ראשון (3.4.2016), היא הביעה זעזוע עמוק מכך שבמכללות פרטיות של דתיים ישנם הפרדה בין גברים ונשים, קוד לבוש והתנהגות של דתיים, וסירוב לקבל תלמידים שאינם עומדים בכללים הדתיים של המוסד.

אופיין הייחודי של המכללות הדתיות הפרטיות – שאליהן נרשמים אנשים מרצונם ומתוך בחירה מודעת ומושכלת - אינו מקובל כלל על מי שלפי דבריה תופסת את עצמה כאבירת הנאורות ושליחת הרציונליזם החילוני עלי אדמות.

לא ייתכן, לדעת זנדברג, שאנשים מסוימים יתלבשו, יחשבו, ינהגו וידברו באופן השונה ממנה, וברי כי על כולם להתיישר לפי קו חשיבתה האידיאולוגית.

כולם - למעט כמובן מיעוטים "מוחלשים" ו"מקופחים", שלשיטתו של חלקים נרחבים ממחנה השמאל, נרמסים על ידי המדינה וזרועותיה הבורגניות והקפיטליסטיות. או אז נדרשים המדינה ואזרחיה לעמוד דום למשמע דרישותיו "הבסיסיות" האוטונומיות של המיעוט ולכבד כל בקשה והפצרה.

במקרה דנן, מדובר בציבור הדתי - לא בדיוק כוס התה של זנדברג וחבריה למחנה - וממילא הם רואים אותו כציבור המשתלט כתמנון רב־זרועות על מערכות המדינה והממשל וכמי שמזוהה עם ההתיישבויות והשליטה הישראלית ביהודה ושומרון, שאותם הם תופסים כלא חוקיים ולא מוסריים.

כך שלא רק שלא מדובר במיעוט נרמס, כביכול, אלא שלפי זנדברג, מדובר בזרוע הביצועית של "ממשלת הימין המתנחלי־חרדי" המאיימת להפוך את מדינה ישראל הדמוקרטית והנאורה לסעודיה ואיראן.

הסיכוי שזנדברג אפוא תיאות לכבד את מרקם החיים של המגזר הדתי אינו קיים.

"זה מקרה מובהק של שימוש לרעה בשאיפה הצודקת לפלורליזם, לגיוון ולרב־תרבותיות כדי להצדיק אפליה, הדרה, פגיעה בשוויון והעדפה פסולה של מגזר שגם ככה מופלה לטובה", כותבת זנדברג וחושפת בפנינו את האידיאולוגיה הפוסט־מודרנית שבה היא דוגלת ותומכת, ושממנה ניתן להבין את ההיסטריה והתוקפנות שלה כלפי המגזר הדתי, שמעוניין לשמור על אופיו וחיי קהילתו.

על פי אידיאולוגיה זו, פרטיקולריזם - ומכאן משתמע, לאומיות - הוא בהכרח "קיצוני", "מפלה", "מדיר" ו"פוגע בשוויון".

אדם או מדינה אינם רשאים לשמור על הייחודיות שלהם (במקרה של מדינת ישראל - ייחוד יהודי), מכיוון שייחודיות מסמלת בקרב הפרוגרסיבים מהשמאל אי שוויון.

במצב של ייחודיות יכול אדם להיות כישרוני, עשיר, יצירתי, חרוץ - יותר מאדם אחר וכאן טמונה הסכנה לחברה, המפתחת פערים ו"מעמדות".

במקרה של ייחודיות לאומית, הסכנה אף גדולה יותר, כיוון שלאומיות - ואין זה משנה אם מדובר בלאומיות אזרחית או אתנית - עתידה בהכרח (משום שורשיה המפלים) להיהפך לפאשיזם או משטר לאומני אחר.

תפיסתה זו הובילה ומובילה חלקים נרחבים מהשמאל לתמוך ברב־תרבותיות ככלי המטשטש כל זהות אפשרית, במטרה להגיע לשוויון נשגב ונאור, שבו אין לאף אחד יתרון על האחר, לא בין מדינות (ומכאן שאין מדינות) ולא בין אנשים (ומכאן שאין אנשים, אלא עיסה אנושית אחת דביקה ומסורסת).

זו היא, אם כן, הסיבה השורשית הטמונה בהפתעה ובחלחלה שזנדברג וחבריה מגלים לגבי האפשרויות הטריוויאליות והלגיטימיות כל כך, שלפיהן מכללות דתיות ינהגו באורח דתי.

הסכנה כביכול העולה ממה שהם רואים ככניעה לאופי הייחודי של המגזר הדתי במכללות פרטיות המיועדות מראש לקהל מהמגזר הפרטי נעוצה אומנם בחשש הפרנואידי והאובססיבי מהפיכתה של מדינת ישראל למדינת הלכה, אך שורשיה עמוקים יותר ונוגעים למתן ביטוי חופשי לזהויות אישיות בפרט וזהויות מדינתיות בכלל, שמקורן ברצון אוטופי ומסוכן לשוויון כללי.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-536345

לא רק שאין להתחמק מההתמודדות וההכרעה אלא שיש לשאוף להכרעה כזו. הטעם לכך הוא שליהודים אין מכורה אחרת זולת הארץ המובטחת ועם עובדה משמחת זו ייאלצו להשלים לא רק שונאי ישראל הערבים וגויים אנטישמיים בכל העולם, אלא אפילו הגיס החמישי הערבי ועוכרי ישראל מבית.

עת הוכרז על הקמת המדינה, אומץ המשטר הדמוקרטי כבסיס לקיום המדינה על מוסדותיה ומסד שלטונה. יחד עם זה היה ברור לכולי עלמא שישראל תהיה מדינת היהודים ו"בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".

עיון במגילת העצמאות יגלה מיד כמה פסקאות שהמצטט אותן היום לפשיסט וגזען ייחשב. במגילה מוכרז על הקשר הנצחי של עם ישראל לארץ ישראל, על החתירה לשוב ולהיאחז במולדת העתיקה ועל זכותו של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.

במגילת העצמאות נקבע במפורש: "אנו מכריזים בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

באותם ימים שמחים לא נשמע אזכור ל"נרטיב" של עם אחר ולא היה צל של ספק בדבר זהות המדינה ומטרותיה. הובהר בצורה מפורשת כי המדינה תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל וכי הקמת המדינה היא חלק מהמערכה הדגולה של הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.

"פלסטינים"', ערבים, שתי מדינות ל"שני עמים" – כל אלה לא בא זכרם במסמך המכונן את מדינתו של העם היהודי ובצדק.

חלפו מאז עשרות שנים, גדלנו, התפתחנו, התעצמנו והרחבנו את גבולנו. אלא שקרה דבר מה נוסף - חלקים מאד מסויימים בעם הזה איבדו את הזהות, את האמונה בחזון הנביאים, את תחושת הצדק ואת הקשר הבלתי נפרד בין תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.

השתלטות האקטיביזם השיפוטי בצירוף ליברליזם פרוץ איפשרו לקבוצות קטנות לקחת את השלטון לידיהן ולפעול להובלת הספינה הזו, מדינת היהודים, לתוך מים סוערים, מים עכורים.

המטרה הכמעט מוצהרת היתה והווה להיפטר מהזהות היהודית ולהיות מדינה ככל אומות העולם. מדיניות מכוונת של הרחקה מהמקורות, של התנכרות לערש תרבותנו ושל כפירה בתורת ישראל נועדו לשמש מצע נוח להגשמת הפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה.

תהליך זה קיבל תאוצה רבתי כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים כאשר עוכרי ישראל בצירוף כוהני מדינת כל אזרחיה מייצרים את בלון ה"כיבוש" ומנפחים אותו בשקדנות בתקווה שיתפוצץ על כולנו ועם כולנו.

יסוד אחד חסר בתוכנית השטנית הזו שנועדה לנתק את העם היהודי ממורשתו, מתורתו ומארצו – האמת.

במשך עשרות שנים מטפחים נביאי השקר את משנתם ומרעילים את הבארות. לאומיות היתה בפיהם ללאומנות פסולה, גאווה לאומית היתה לפשיזם, טיפוח אורח חיים יהודי, מניעת התבוללות ושמירה על מסורת ישראל היתה בפיהם לגזענות. הרחבת גבולות ארץ ישראל ובניינה היו לפשע.

המולך החדש כונה "דמוקרטיה" וכך, הפך משהו טכני על בסיסו היינו אמורים להקים בית לאומי לעם היהודי ובעזרתו לקדם את חזונם של נביאי ישראל, לערך אותו מטפחים האנטי יהודים והפוסט ציונים ל"דת" המרוחקת ממסורת ישראל ומנוכרת לה. כך הפך האמצעי (דמוקרטיה) למטרה.

לעגל הזהב הזה סוגדים כיום רבים מדי. במקרה זה ה"תינוקות" נישבו במכוון על ידי חברי החונטה השלטת, שכל רצונה להשלים את תהליך ההפיכה שסופו כינון מדינת כל אזרחיה במקומה של מדינת היהודים חלילה.

טלביזיה מטמטמת, שידורים ודיווחים שקריים, עיתונות הומוגנית אנטי יהודית וחינוך מערבי פרוץ שימשו לשטיפת המוחות, לאיון החשיבה הביקורתית ולהרחקה ממורשת הדורות של עם ישראל ומסורתו. מישהו הזכיר בולשביזם?...

כידוע בת דודתו של השקר היא הצביעות ועל מזבחה של זו מונחים חדשות לבקרים זבחים נוספים מבית המדרש של חונטת מדינת כל אזרחיה.

שוויון מדומה בין יהודים לגויים, מניעת "אפליה" ביחס לערבים (גם אלה המתנהגים כאויבים לכל דבר), דרישה לשנות את הדגל וההמנון על מנת שיתאימו לשונאי ישראל המבקשים להעביר לידיהם את נחלת אבותינו ועוד ועוד.

במסגרת הקידמה והדמוקרטיה "זכינו" כבר לחבר כנסת ערבי בועדת חוץ וביטחון ולסגן יו"ר כנסת המהלל שאהידים, אך טרם שמענו על דרישה למנות רמטכ"ל ערבי, מפקד טייסת ערבי או ראש מוסד ערבי.

על פי קצב האירועים כאן ובהינתן המשך קיומה של הנהגה אובדת ונטולת ערכים, צפויה חוצפה גוברת של שונאי ישראל ועוזריהם (כוהני הדמוקרטיה)ואולי גם לזה נזכה...

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14730

למה, אם כן, חשוב בכל זאת לעסוק בסיפור הזה? משום שהירש ובן עובדיה הם לא העניין. העניין הוא השתיקה שבה עבר הסיפור הזה. שום כלי תקשורת לא ציטט את האמירות החמורות הללו, שבאו מצדם של עיתונאים בכירים. שום ארגון נשים לוחמני לא העיר הערה. שום חברת כנסת, מאלה העומדות תדיר על המשמר בכל מה שקשור לפגיעה בנשים, לא חשבה שכדאי להגיד משהו. דום שתיקה.

רק כמה ימים קודם לכן חווינו עיסוק בלתי פוסק במילה אחת, "יאכנע", שלחש בשידור אהוד יערי לדנה ויס. אין ספור התייחסויות ומאמרים ודיונים קיבלה ה"יאכנע" הזאת.

איך אתה יכול להשוות, תשאלו אותי. הציוץ על ח"כ בוקר לא התפרסם על במה מרכזית כמו "אולפן שישי", אלא ברשת החברתית, אז מטבע הדברים הוא קיבל חשיפה קטנה יותר. יודעים מה? קיבלתי. אז איך תסבירו את זה שכששמעון שיפר ישב באולפן המטה המרכזי בערוץ 10 וכינה את חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו "בהמה", לקול צחוקם של הנוכחים, נאלמו שוב דום כל שומרי חומות הפגיעה בנשים? מה קרה להם אז? ואיפה היו כל מי שרק לפני חודש נעלבו בשמה של ח"כ סתיו שפיר, בעקבות בדיחה סרת טעם של אראל סג"ל בערוץ 20?

השבוע נזכרתי בסיפור דומה מאוד לזה שאירע השבוע, במקרה שגם בו הושמעה אמירה פוגענית כלפי אלמנה, על רקע דומה. זה היה קצת לפני בחירות 2015, כשבכינוס פוליטי בכיכר רבין, שקרא להחלפת השלטון, עמדה על הבמה מיכל קסטן־קידר, שבעלה נפל במבצע צוק איתן, ונשאה דברים בדבר הצורך להגיע להסדר מדיני. העיתונאי חגי הוברמן פרסם אז בערוץ 7 מאמר תגובה חריף. הוברמן, שטען שנסיגות דוגמת ההתנתקות הן שהובילו למבצע שבו נפל בעלה של קסטן־קידר, כתב כי "הנאום שלך הוא בדיוק הדוגמה למי שהורגת (גם אם בעקיפין) את הבעל שלה ואז בוכה שהיא אלמנה".

האמירה הקשה הזאת הביאה עיסוק תקשורתי אינטנסיבי בטקסט. אתרי האינטרנט ציטטו את "המאמר שמזעזע את הרשת". הוברמן מצא את עצמו תחת מתקפה קשה ונאלץ לעבור מתחנה לתחנה כדי לנסות להסביר את עצמו. שום דבר מזה לא קרה השבוע אחרי הציוץ שטען שהופעתה של נאוה בוקר בכנסת, אחרי מות בעלה, היא חלק מהנזקים של האסון בכרמל. שום דבר מזה, כאמור, לא קרה גם לשמעון שיפר אחרי שאמר על ח"כ ברקו שהיא בהמה. שום דבר מזה לא קורה למני נפתלי, שהמתלוננת נגדו על פגיעה מינית לא זכתה עד היום ולו למילה אחת של תמיכה ממישהי מחברות הכנסת או מפעילות לזכויות נשים שנמצאות בצד שמחזיק לנפתלי אצבעות.

אל תתבלבלו. המאבק נגד פגיעה בנשים הוא לפני הכל מאבק פוליטי של ימין ושמאל. מי שמספר לכם אחרת משקר לכם.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-534220

https://rotter.net/forum/scoops1/312941.shtml

תגוביות:

1.צריך להקדים תרופה למכה״ - אין גבול לחוצפה שלו!

2.אולי גם הוא רומז להפיכה צבאית?

3.שישלח את נכדיו למקומות האלו!!!

4.אין שופטים אדם בצערו. הוא והשמאל עדיין באבל מיום הנכבה.

5.״סגן רמטכ״ל בוורמאכט...״

6.נחום ברנע - איש האתמול.

7.מטכ"ל צה"ל - רק מי שעובר את מבחן הקרן הזרה מגיע לשם...

השואה עומדת לחולל מהפכה צבאית בישראל. זה לא יקרה בגלל דבריו של האלוף יאיר גולן, שזיהה כאן באופן מדויק תהליכים שהתחוללו בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, אלא בגלל מה שנתפש כמלחמה על הערכים שהורישה השואה.

גולן, כדאי לדייק, לא השווה את ישראל לגרמניה הנאצית. הוא הבחין בסימפטומים, שאם לא יטופלו כראוי, יחוללו מגיפה דומה. גולן הזהיר, הוציא כרטיס צהוב וקרא למנהיגות הפוליטית העיוורת להתבונן יחד אתו בפציינט הנגוע. אבל מנהיגות עיוורת אינה יכולה להתבונן, וזאת הישראלית בטוחה שאינה זקוקה גם לכלב נחייה, ודאי לא כזה שלובש מדים ונתלה בזיכרון השואה. השואה, קובע נתניהו, שייכת לו. רק הוא יתיר או יאסור את השימוש בה לצרכים שייראו לו. הוא גם בעל הזיכיון על המרצ'נדייז שאפשר להפיק מהשואה, ויחליט למי יגיעו התמלוגים. שום גנרל לא יתחרה בו על הזיכיון. כי מי שמוותר היום על ניכוס השואה לעצמו, יידרש מחר להתפשר על מונופול עיצוב ערכי האומה, ומחרתיים ימצא עצמו נגרר אחרי ערכים הומניים, ליברלים ודמוקרטיים. את ההידרדרות הזאת חייבים לעצור.

פרץ ההפחדה והגינוי שנורה מפיו של נתניהו נגד גולן, מעיד על כך שהוא אכן מפחד מאובדן שליטה במאבק על עיצוב הערכים. הוא שומע היטב את הבעבוע, שמעיד על כך שלממונים על ביטחון המדינה נמאס מן הקרקס שהוא מנהל. הם רואים עצמם אחראים למה שיקרה במדינה אם לא יעצרו אותו ואת חבר מרעיו בזמן. הרמטכ"ל גדי איזנקוט התחיל כבר בבניית הסכר, כאשר "פיטר" את הרבנות הצבאית מתפקיד המחנכת הלאומית שנטלה לעצמה. הוא איננו רוצה עוד שרבנים יאשרו תוכניות מבצעיות ויקבעו את גבולות הציות. הוא מגדיר מחדש את "ערכי צה"ל", שכוללים את המובן מאליו: לא יורים במי שאינו מאיים עליך, והוא דוהר לעבר שולחן השרטוט שבו צה"ל יהיה זה שיכתיב את ערכי המדינה.

הצבא אינו צריך לכבוש את הכנסת או את משרד ראש הממשלה ואת תחנות הטלוויזיה כדי לחולל את המהפכה. ה"עם" עדיין אתו. אבל איזנקוט, גולן ואפילו יעלון אינם יכולים להיות בטוחים כמה זמן יישאר "העם" עם הצבא. ביבי השופכין שמציפים את הרשתות החברתיות נגד שלושתם, והעידוד שמקבל "העם" מנתניהו, הם הסימנים הראשונים שמעידים כי לספקות הללו יש בסיס. הסכנה איננה רק בכך שהצבא יעבור פיצול סקטורלי בין חיילים תומכי ימין לחיילים תומכי שמאל, בין צייתני רבנים לנאמני פוליטיקאים; האיום האמיתי הוא בסדק שעלול לפרק את התבנית הדמוקרטית, שמקדשת את כפיפות הצבא לממשלה.

כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה, וכשהציבור שמזין את כוח האדם של הצבא דורש שהצבא יתבהם, יושחת ויאבד צלם אנוש — הנהגת הצבא תצטרך להחליט מה הוא האיום האולטימטיבי על ביטחונה וקיומה של המדינה: אלפי טילים ופלסטינים סכינאים, או ממשלה שמהנדסת ציבור להיהפך למפלצת שמאיימת לטרוף את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.

מהפכה או הפיכה צבאית הם סופה של כל דמוקרטיה. בכל פעם ששמענו על דמוקרטיה שנפלה שדודה בידי חונטה צבאית חשנו תימהון ודאגה, אבל הרגענו את עצמנו שבישראל זה לא יכול לקרות. מתברר שגם ישראל איננה חסינה מפני האפשרות הזאת. אלא שלא הצבא יהיה זה שיגרום למהפכה, אם תתחולל. ההנהגה הפוליטית שדוחפת עכשיו את הצבא למקום שבו עליו להתגונן על נפשו ועל ערכיו, היא שתחולל את המהפכה הצבאית היהודית הראשונה, שאולי כבר התחילה.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2940414?=&ts=_1462996779703

תגוביות:

1.שינוי במדיניות. לאחר שפרשני "הארץ" נואשו מלחצים וחרמות חיצונים הם מייחלים להפיכה צבאית.

2.הפוך גוטה הפוך. העם - שהוא מרכז כוחו של הצבא - לא יתן בידי מפקדים נגועים כאלה ואחרים המשווים את העם לגרמניה הנאצית כאילו אנחנו הם אלו שדוקרים ומתפוצצים בשם האידיאולוגיה, לעשות פה הפיכה צבאית ואם אכן נתעלה אל משאת נפשו של הכתב - הוא וחבר מרעיו יהיו הראשונים לשלם את מחיר ההפיכה - העם שובר ימינה!

3.מה שמעניין הוא שלכותב הליברלי/נאור/הומני/ דמוקרט/ פלורליסטי/ סובלני /מכיל/ ועוד, נראה גנרל, שתוקע לשונו בפוליטיקה, לגמרי תקין ואף למעלה מזה - רצוי וחשוב. דווקא עובדה זו לא "מזכירה לו סימפטומים" שיובילו לגרמניה הנאצית אצלנו. גם את זה נזכור כשהכותב ידבר על דמוקרטיה ושאר ירקות. אולי אפילו יתמוך בגירוש יהודים כי הם יהודים.

4.הנוער שבצבא שהוא 80% ימני ידיח ממשלת ימין מכהנת? עזוב סגן הרמטכ"ל נגע בעצב חשוף והעליב מיליוני ישראלים. אני לא מצפה ממנו להבהרות אלא להתנצלות.

5.תתעוררו טיפשים. אתם בדיבורכם, לרבות הכתב הפרובוקטור, יורים לעצמכם ברגל. תתפכחו לפני שיהיה מאוחר. אין לנו ארץ אחרת.

6.בקיצור השמאל ישלוט בכוח הזרוע והימין אשם. כותב הכתבה מכין אותנו להשתלטות השמאל בכוח הזרוע (כי בכוח הקלפי לא הולך לו) והוא כבר מכין אותנו שהאשמה תהיה על הימין. זה כמו איום לרצח שבו הרוצח מכין אותנו לכך שהנרצח הוא האשם.

7.הסמולנים פשוט מטורפים.

8.השמאל איבד את זה לגמרי...מנותקים.

9.הסמול המקולל החליט שכל האמצעים כשרים בניסיונו לכבוש את השלטון ולהקים דיקטטורה נאורה. חבל עליכם לוגמי אספרסו מפונקים שלא שירתו בצה"ל ולכל היותר עשו קניות בעזריאלי. הרבה דירות יתפנו בת"א אם הארץ ימשיך בקו שלו = הסתה להפיכה פוליטית.

10.הארץ עתון גרמני לגרמנים.

11.הפיכה צבאית אינה אפשרית כאן.

12.בגין אמירות חמורות לאין ערוך פחות נידונו אנשי ״זו ארצנו״ למאסר.
לו איש ימין בעיתון ימני היה מעז להצדיק בנימוקים כלשהם הפיכה צבאית, ולטעון ש״כבר החלה״ - היה נמצא כבר בחקירת שב״כ, הוא והעורך והמו״ל שפירסמו את דברי הבלע שלו. אז מה, ב״הארץ״ לא מסתפקים בהצדקת הטרור (״זכות וחובה״) ובהסתה לרצח נתניהו (״לנהוג בו כבכהנא״) - עברנו להסתה לפוטש? יפה. האמת, תאכלו גללים. איש לא מתרשם מהסתותיכם, המרדותיכם לא ממרידות איש. ניבחו כחפצכם עד שלעמוס אדלסון-שוקן ייגמר הכסף לממן את משכורותיכם מסיבות אידיאולוגיות. אלא מאי? אחרי המאמר הזה, אם תעזו לפצות פה שוב על התבטאות ״מסיתה״ מימין, נירק בפרצופיכם...

13.בראל כותב ש"כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה".

המציאות כמובן הפוכה.

מפקדי הצבא מאמצים ערכים ודעות שמהווים סכנה לקיום המדינה בניגוד לתפקידם, סמכותם ולדעת הממשלה ורוב העם שהם הריבון החוקי בדמוקרטיה. צודק לחלוטין נתניהו שאומר קודם נתפייס בינינו ורק אחר כך עם אויבינו. חלק גדול מהאנרגיה של העם בישראל מתבזבזת על הסכסוך הישראלי פלסטיני שכרגע אינו פתיר משתי סיבות האחת העם חצוי בין שתי גישות ולא ניתן להגיע להסכם ולבצע אותו בלי הסכמה רחבה אלא במחיר דמים של מלחמת אחים. הסיבה השניה המינימום שדורש הצד השני עולה בהרבה על המקסימום שהשמאל מוכן לתת. כיוון שאין בנמצא פתרון נכון יותר להקדיש מאמץ לבעיות שניתן להסכים עליהם וניתנות לפתרון אבל כפי שאומר בצדק רב ביבי קודם צריך להתפייס ולזה השמאל וראשי הצבא לא מוכנים.

14.מאמר זה הוא הבל מוחלט ועדיף שתוריד אותו מהרשת פן תואשם בהסתה חמורה.

15.אובדן עשתונות גמור. ככה זה כשלבנאדם אין עמוד שדרה ואין ביטחון עצמי וכשהוא לא מצליח לשכנע את הסביבה בצדקתו. קודם הוא מייחל ש"העולם" ייצר בשבילו סביבה כרצונו (ומתעלם מהעובדה ש"העולם" בעצמו לא משהו בכלל, וגם אם הוא היה מתערב, לא בהכרח היה יוצא מזה משהו טוב), ועכשיו מתפלל להפיכה צבאית (ומתעלם מהעובדה שהצבא הוא שיקוף של אותה חברה שממנה הוא סולד).

פעם פחדו שאם החרד"לים יתגייסו בהמוניהם, הצבא יעלה על הכנסת עם טנקים. זה לא קרה, וכנראה גם לא יקרה. מר בראל היקר - מי שקשה לו, מי שמפחד, רשאי לצאת לחופשה זמנית או קבועה במקום אחר. אומה לא בנויה על אדם אחד, זה הלקח שעם ישראל למד מההיסטוריה הארוכה שלו, וגם מהפרק האחרון שלה עד כה. לא כל מי שהשתתף בבניין הארץ והמדינה נשאר עד הסוף. היו שנתנו את חלקם, אבל נשברו ופרשו בדרך. מותר לך לעזוב אם אין לך כוח יותר. יש פה עוד מספיק אנשים שמאמינים שיש סיכוי ומוכנים לקחת את הסיכון. יש עדיין מי שמאמין שיש לו חוב לעצמו ולחברה שבה הוא חי, לדורות הבאים, ולאלו שהיו לפנינו - לא לבזבז את המתנה החד פעמית הזו שניתנה לנו במחיר יקר מאוד. מה שאסור לך - מוסרית - לעשות, זה לשדר פאניקה ודפיטיזם. העבודה קשה מספיק גם בלי שתתקע מקל בגלגלים מסוג המאמר שלמעלה. אתה לא יכול לעזור? לפחות אל תפריע.

16.תנסו! אנחנו מחכים בקוצר רוח שתשברו את הכלים, bring it on mofos
סמולנים לגרדום!

17.הסתה חמורה למרד וקריאה מפורשת להפיל בכוח ממשלה נבחרת ולגיטימית זה מה שמשתמע מכתבתו של בראל. בכלא יושב כבר 6 חודשים ימני אחד בשם אטינגר, שקישקש ביומנו הפרטי (לא בעיתון) על הצורך להקים מדינת הלכה.

18.אם אטינגר במעצר מנהלי, בראל צריך לשבת בצינוק בסיביר. האיש קורא להפלת ממשלה בכוח!

19.אין צורך בהפיכה צבאית. חונטה צבאית כבר שלטת במשרד ממשלתי בכיר כבר שנים והחונטה דואגת לחבריה, חבר מביא חבר והיא כבר שמה עצמה מעל לחוק.

20.נראה כמו:"אוי אוי אוי, הולכים לנקות את הצבא מארגוני ותעמולת ה'קרן'"
וגם את המשטרה והשב"כ והפרקליטות והתרבות ככה שכולם ישרתו את האינטרסים של העם היושב בציון ולא את אלה של החברה מרחוב הירקון. לא ככה?

21.הכותב אומר שיאיר גולן הוציא כרטיס צהוב למדינה או לממשלת ישראל. ממתי משרת בצבא מופיע במשחק הפוליטי במדינה דמוקרטית? ומה יעשה יאיר גולן לכשיחליט להוציא כרטיס אדום? האם יתפטר מהצבא עקב ראיית דגל שחור מול עיניו או שיפעל להפיכה צבאית?

22.אתם לא ממש שפויים. אם הדעות שלכם היו פופולריות, הייתם נתמכים ע"י הציבור וזוכים בבחירות. סביר להניח שהמהפיכה שאתם מנסים לארגן לא תקרה או תיכשל מהר מאוד. לשמחתנו ולצערכם רוב הציבור סבור שליהודים יש זכות על ארץ ישראל וגם זכות לחיות. קשה לכם עם זה, נכון, אבל אף אחד לא הכריח אתכם לנהל ביטאון אנטישמי דווקא במדינת ישראל. אתם לא פופולריים? מפסידים כסף? אף אחד לא מוכן לשלם על קריאת התכנים? אולי כדאי שתסיקו את המסקנות ותסגרו...

23.מי שמנסה לזרוע פחד, מי שקורא להשתמש בכוח נגד הממסד, מי שממריד למהפכה זה השמאל הפאשיסטי בראשות עיתון הארץ. לא יעזור לכם. הדמוקרטיה בארץ חזקה ואיתנה ואם מישהו ינסה לחולל מהפכה הוא יעשה היסטוריה בכך שיהיה הראשון שיגזר עליו גזר דין מוות.

24.אז מסתבר שגנרל גולם צדק. מאמר שמזכיר לי אשכרה את שנות ה-30...והפוטש! חסר רק שצבי בראל יזמין את כולם לבירה במרתף הבוס.

25.נתניהו הוא ראש הממשלה המושמץ ביותר פשוט כי הוא מהצד הימני של המפה. חוץ מלהעליל עליו שהוא מכין מצות מדם ילדים נוצרים בפסח, כבר אמרו עליו הכל. יודעים מה? פעם גם אני האמנתי להשמצות הללו. היום כבר לא. גם כשיורד למישהו גשם על הכביסה מאשימים אותו. זה כבר פאתטי. זה רק מראה שה0מאל, כן, באפס, פשוט לא מאמין בדמוקרטיה.

26.נפתחה תחרות חמורים בבית שוקן...מי שיראה שהוא הכי דביל יזכה בטיול
מנהרות בעזה בהדרכת החמאס.

27.מאחר ורוב העם ורוב החיילים נמצאים בימין הפוליטי, ברור שניסיון הפיכה (ניסיון לשבור את כללי המשחק ואת ריבונות העם בכוח הזרוע) ייכשל, ויוביל דווקא לתוצאה ההפוכה - קרי, חיסול הסמול ומאחזיו הבלתי חוקיים במערכת המשפח, בארגוני השטנה והחתרנות המדינית, בתשקורת ובחוגים למדעי הדשא. ניסיון הפיכה = סופו הפיזי של הסמול. אתם בטוחים שבא לכם?

28.אז המיעוט העריץ והאנטישמי רוצה לבצע הפיכה כנגד רוב הציבור. לכו על זה.

29.מעבר לכך שאדון בראל צריך להיעצר עוד הבוקר על קריאה מפורשת להפיל בכוח הזרוע את הממשלה החוקית של ישראל - הטמטום בטור של בראל זועק לשמיים. מי יבצע כאן הפיכה צבאית? רובם העצום של החיילים בצה"ל הם אנשי ימין. מפקד בצה"ל שרק יעז להורות על ניסיון הפיכה, יישחט בו ברגע על ידי החיילים עצמם. יאללה, נראה אתכם, חלאות סמול. רק תנסו.

30.מאמר כזה מאת כותב בעל אוריינטציה שמרנית - ימנית היה מביא אותו תוך שעות לחקירות בשב"כ.

31.נו בסדר...אז קישקשו עוד קישקוש...שיתהפכו במהפכה של עצמם הדרעקס.

זה היה צפוי: התסיסה סביב הספר ללימודי אזרחות שראה אור בימים אלה בהשראת משרד החינוך שאותה מחרחרים כל אלה שרוצים לראות פה, בראש ובראשונה, מדינה "של כל אזרחיה", לא צריכה היתה להפתיע איש.

בה-בעת, אינני יכול שלא לחשוב מה היה קורה פה אם להקת המקוננים הזאת, שקולה נשמע ללא כל פרופורציה לכוחה האמיתי בקרב האוכלוסייה היהודית, היתה נמצאת כאן בשעה שהוכרז על הקמתה של מדינת ישראל.

המתריסים-להכעיס, רובם ככולם חדורים באג'נדה פוסט-ציונית, ניאו- פלשתינית, בוודאי היו מנסים לרמוס ברגליים גסות את מגילת העצמאות תוך שהם קוראים למדינות העולם שלא להכיר במדינה היהודית.

לבית המשפט העליון הם לא יכולים היו לפנות בדרישה לפסול את המסמך הזה משום שהוא מתעלם מזכויותיו של "העם הפלשתיני" בגלל שמוסד זה טרם הוקם בשלב ראשוני זה. אפשר גם להניח בוודאות גמורה שהשופטים של העת ההיא היו בועטים את העותרים לכל הרוחות.

חסידי הליברליזם-כביכול בוודאי גם היו קובלים, בזמנו, על כך שהמילה "דמוקרטית" לא נזכרת לחלוטין בכתב המגילה. יש לשער, שהם גם היו דורשים, מן הסתם, שהגדרתה של מדינת ישראל במסמך המכונן שלה תהיה שונה מעיקרא. הגדרתה כמדינה יהודית - ומונח זה נזכר לא פחות מחמש פעמים - בוודאי לא היתה לרוחם. כאז, גם כיום, הם סבורים, כמו כל החוגגים את "יום הנכבה", שהרעיון של תקומתו של העם היהודי, במקום שבו נולדה לאומיותו לפני אלפי שנים, צריך היה להיפסל מבראשית.

למרבה המזל, דוד בן גוריון עשה, לפני 68 שנים, את שצריך היה לעשות. המסמך המכונן של מדינת ישראל המנוסח לתלפיות מדבר רק על זכויותיו ההיסטוריות, המוסריות והמשפטיות של העם היהודי להקים בארץ ישראל את ביתו הלאומי. מדובר בו על שוויון זכויות לכל האזרחים – אבל זכות הכניסה למדינה היהודית ניתנה רק לבני העם היהודי. חוק השבות קבע במפורש למי יש זכות להגיע לכאן – ולקבל באורח אוטומטי את אזרחותה של מדינת ישראל.

בד בבד, נקבעו חוקים נוספים שהעבירו לרשותה של המדינה שזה עתה נולדה את נכסיהם של אלה שברחו או עזבו מכל סיבה שהיא לארצות השכנות. מהלך בלתי הפיך זה קיבע לעולם את אובדן הזכויות של מי שפתח במלחמה נגד המדינה היהודית ונאלץ, בסופו של דבר, לנטוש את רכושו ולהימלט על נפשו.

כעת מבקשים חורצי הלשון למיניהם בקרב מחנה הדוגל בפניית פרסה, בחזרה לשנת 1948, שגם הנרטיב של הערבים יופיע בספר.

זה לא יקרה, כמובן, אבל באמצעי התקשורת הניסיון לעשות דה-לגיטימציה לאתוס היהודי איננו חדל אף לרגע.

המדינה שהוקמה כאן היא בפירוש מדינה יהודית.

אין כל דרך לשנות את יהודיותה של המדינה הזאת - ולכן כל מי שלא רוצה בלבוש הזה של מדינת ישראל חופשי לעבור למדינות ששם הפלורליזם הדמוקרטי, אולי, רב יותר. המדינה הזאת תמשיך להיות יהודית על כל המשתמע מכך.

וכשאני אומר את הדברים האלה אני נזכר באמירות של השופט אהרון ברק שאיננו יכול להיות חשוד כמי שעקרונות הדמוקרטיה המודרנית אינם יקרים לו. וכך הוא אמר:

"...מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי...אך משמצוי אדם בבית, כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים..."

אז הנה הדברים במלוא פשטותם. זאת מדינת הלאום של העם היהודי. המסמך המכונן שלה מדבר על כך שהיא מוקמת בארץ ישראל. בחוכמה רבה לא ציינו מנסחיו את גבולותיה. האבות המייסדים ידעו את אשר הם עושים. כשפורעים ערביים שטפו את רחובותינו בדמם של חפים מפשע, כבעבר, מאז ראשית ימיה של ההתיישבות הציונית, לא היתה כל סיבה לוותר אפילו על שעל אחד מן המולדת המובטחת.

המלחמה שפרצה לאחר אותו יום חגיגי בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד בתל אביב, ביוזמת הערבים שביקשו לטבוח ביישוב היהודי ולהביא לחיסולו, הצדיקה את ההנחה שאת הגבולות הסופיים של המדינה היהודית יהיה מקום לקבוע רק ברבות הימים; לאחר שהערבים יניחו את נשקם.

הספר שנועד לשמש בסיס ללימודי האזרחות במדינת ישראל צריך לשקף בדיוק את הנרטיב של העם היהודי - ואין כל מקום לדרוש הדדיות או שוויוניות.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14880

מפקד חטיבת חברון, אל"מ יריב בן עזרא, התייחס השבוע בשיחה סגורה עם מפקדים בגדוד מילואים לפרשת החייל היורה בחברון.

בדבריו, שפורסמו הערב (שלישי) בערוץ 10, דחה בן עזרא את האפשרות שהחייל אלאור אזריה פעל מתוך מחשבה שהוא וחבריו נתונים בסכנת חיים.

"לפני שהוא מתחיל את הירי הוא אפילו מוריד את הקסדה, הוא בא לחבר שלו ואומר לו 'בואנ'ה, מחבל שבא להרוג אותנו צריך להרוג אותו'. כל העניין הזה של 'סכנת חיים, מטענים', כל הדברים האלו, זה נכנס בשעות הצהריים המאורחות כשעורכי דין נכנסו לתמונה", סיפר המח"ט על התחקיר.

בן עזרא שיתף את המפקדים בתחושותיו בעקבות הסערה הציבורית שהתפתחה, "האירוע הזה יצר את התחושה כאילו שמה שנקרא אנחנו זורקים אותו לכלבים. ביצוע הירי הוא תקלה. אגב, כל הסובבים אותו אומרים בדיוק אותו דבר. אף אחד לא הרגיש שם סכנת חיים".

המח"ט הוסיף ותקף את מעורבותם של פוליטיקאים ורבנים בנושא של הוראות הפתיחה באש, ומיקד חלק מהביקורת ישירות ברב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, "כשרב ראשי במדינת ישראל, שהרבה אוכלוסיה במדינת ישראל מה שהוא אומר זה בשבילם 'לימין שור', בא ואומר 'מחבל צריך להרוג ושלא יבוא איזה רמטכ"ל...' ומנפנף ככה ביד, חברים, להגיד שזה לא משפיע? זה משפיע".

עוד התייחס הקצין הבכיר גם לדעיכה במצב הביטחוני, ואמר: "הפלסטינים הבינו שיש חוסר תכלית במה שהם עושים. מתים בלי שום הישג, בלי שום התקדמות מדינית".

אל"מ בן עזרא הזהיר גם מהתפרצות מחודשת של גל הטרור, ורמז כי ללא תהליך מדיני, ההסלמה היא רק שאלה של זמן. "צופים שההסלמה תחזור, היא לא נעלמה . על זמן שאין שום שינוי אסטרטגי בשטח, אין שום סיבה שייעלמו החיכוכים או העימותים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/322187

תגוביות:

1.כולם שמעו שצועקים להתרחק מהמחבל שאוליי יש לו חגורת נפץ... שמעו את זה טוב טוב בסרטון.... ומה קשור להוריד קסדה לבין סכנת חיים ?!? הוא צריך להתרכז בשביל לירות בו אז מורידים קסדה...איזה מסקנות של פח יש למפקדים היום...

2."כל עוד אין תהליך מדיני"... עוד קצין הפך לפוליטיקאי.

3.אז הערבים הבינו שמעשיהם ללא תכלית, ללא שום התקדמות מדינית והמאבק המזוין דועך. עכשיו בואו ניתן להם את מה שהם קיוו להשיג, כי אחרת אוי ואבוי מה שפה יהיה.

4.האם מח"ט בנימין שנזרקה לו אבן על השימשה ויצא מהרכב וירה לכיוון זורקי האבנים היה בסכנת חיים או שהוא סתם פחדן? שמענו שצועקים שם לא לגעת במחבל כי אולי הוא ממולכד? מח"ט שמחפש קידום. תפסיקו כבר לנסות להשפיע על בית הדין הצבאי...כל מי שנכנס לאיזור מערת המכפלה בחברון והאיזור נמצא בסכנת חיים והדופק שלו עולה. אין ספק שהמח"ט מסתובב עם שיירה של רכבים מלפנים ומאחור ולכן הוא לא פוחד ולא נשקפת לו סכנת חיים...

5.מח"ט שמדבר כך לפני משפט פוגם בתהליך המשפטי. אסור לו. מה קורה לצבא?

6.זה מח"ט? זה איש צבא ומפקד? נשמע יותר כמו פוליטיקאי כושל שדואג יותר מכל לאחוריו...ל כ ס ת " ח! ממח"ט הייתי מצפה לשמוע שלאור דעיכת פיגועי הסכינאים הפיק לקחים והסיק מסקנות והכין תוכניות מגירה איך להתמודד ולנצח את הטרור אם ירים ראש!!! במקום זאת הוא מספר לנו שללא תהליך פוליטי יהיה טרור והאשם הוא הדרג המדיני... ואני אומר שאם יהיה טרור והמח"ט לא ידביר אותו מבעוד מועד בגיזרתו משמע שהמח"ט כשל!!! אין תירוצים נקודה! אלא אם ביקש אמצעים ואישורים לפעילות מבצעית להכרעת הטרור ולא קיבל - רק אז יוכל לבוא בטענות לדרגים הממונים עליו!!!

6.עוד שתול כנראה..לצערנו.

7.הקצונה הבכירה מקודמת ע"י מערכת פוליטית הרוצה להמשיך את "תהליך אוסלו". ממי הם שואבים את החוצפה לאכוף את דעתם על אלה ש"מנהלים" את המדינה ו"מעצבים" את המדיניות?

8.ומה עם הסוביודיצה? למה מדברים על נושא שנידון בביהמ"ש? למה מדברים בתקשורת על נושא שנידון כרגע בביהמ"ש? סוביודיצה הוא מונח המתאר פסיקה שנמצאת בדיון בבית המשפט, בטרם ניתן פסק הדין. עיקרון הסוביודיצה טוען שאסור לכלי תקשורת לחוות דעה כלשהי לפני שמוכרז פסק דין. ההגיון מאחורי העיקרון הזה נועד להבטיח את הזכות להליך הוגן, והוא נובע מחשש שבבואו לדון בתיק, עשויה דעת השופט ליטות בעקבות המפורסם בתקשורת, וייפגע שיקול דעתו המקצועי.

9.במדינת חוק מח"ט כזה היה מודח מהצבא מיד! זו דוגמה למח"ט בשרות הסמול ההזוי: ללא 'תהליך מדיני' (קרי: מסירת חבלי ארץ נוספים לאש"ף ) ההסלמה היא רק שאלה של זמן! האם מפקדי צה"ל הפכו לפרשנים? ועוד עם משאלות לב סמולניות?! האם הם זוכרים שהיו בחירות דמוקרטיות במדינה, והאם הם יודעים שיש ממשלה בישראל - של מחנה הימין המחובר לארץ-ישראל?! וכיצד מעז מח"ט לובש מדים לדבר סרה ברב הראשי לישראל, שהוא כידוע לא אישיות פוליטית, אלא מביע את דעת תורתנו, גם אם הדברים לא תואמים את תפיסת עולמו הסמולנית?! אז מי יסביר לנו מה קורה במדינה שלנו?

10.אדוני הקצין! אתה המפעיל של גל הטרור הבא.

11.מי הוא בכלל. מי בחר בו?

12.עוד מח"ט שקורא "הארץ" עם הקפה של הבוקר.

13.המח"ט מיישם את המלצות בוגי.

14.פוליטיקה במדים? הוא יודע מה ובאיזה צד מורחים את הלחם. הריהו איש שלום שלא רוצה מלחמה. ברור ומובן אצלנו מה הדרך לקידום...

15.עוד אלוף משנה שמאלן שחושב שצריך פתרון מדיני אחרת יפרוץ גל טרור.
תתפטר מהצבא אם אתה לא חושב שיש פתרון צבאי.

16.הנגע הממאיר שהתפשט בפיקוד של צה"ל חמור משחשבנו. הטהרנות והמוסריות המזוייפת נמצאת גם בדרג המח"טים. לא יאומן, אלה האנשים שינהיגו את בנינו במלחמה הגדולה מול המרצחים המוסלמים המפלצתיים??? חייבים לבער את הנגע הזה עד לשורשים.

17.חשבתי שביבי ובוגי הגיעו להבנת שתיקה בחוץ, ביקורת בפנים.

למעשה, קרבת הסכין זו הראייה שניסתה התביעה הצבאית להסתמך עליה וכעת העד המשטרתי פירק את הראייה המרכזית.

עוד קבע קצין מז"פ ואישר כי ברקע היו צרחות של מחבל עם מטען ואף הבהיר כי חקר אדם שעמד בצמוד למחבל ואישר שחשד שיש עליו מטען.

https://www.0404.co.il/#/post/5757ed81f5ca2b5d207b23c7.html

תגוביות:

1.הכל תבשיל של בוגי המנוול.

2.ממש עצוב מה שעושים לחייל.

אני נמצא כאן כדי להנהיג את העם היהודי לניצחון מכריע על התנועה הלאומית הפלסטינית. אני יודע שזה יישמע לרבים מכם כפנטזיה, אבל האמינו לי: הניצחון אפשרי, והוא בהישג ידנו אם ננהג בנחישות, באחריות ובאומץ. יחד נביס את הרשע, ההסתה והאנטישמיות של אש"ף, את תורת המופתי וערפאת, חמאס ועבאס.

היתה לי הזכות לייצג את מדינת ישראל בארה"ב ובאו"ם בתקופת כהונתו של הנשיא רונלד רייגן, מגדולי הידידים שקמו לנו באמריקה. רייגן עלה לשלטון בשיאה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ. ראשי מערכת הביטחון, קהילת המודיעין ו"ממסד מדיניות החוץ" בוושינגטון האמינו אז שצריך להתפשר עם הסובייטים ולהסתפק במאזן כוחות. רייגן חשב אחרת. "המדיניות שלי כלפי בריה"מ פשוטה מאוד", הוא הסביר בתחילת מסעו לנשיאות, "אנחנו מנצחים והם מפסידים". והוא הוכיח שזה אפשרי, והפריך בתוך שנים מעטות את כל הערכות המודיעין ותחזיות הפרשנים והמומחים.

חשוב לזכור: רוסיה לא הובסה. היא היתה ועודנה מעצמת־על בעלת ארסנל גרעיני עצום והשפעה בינלאומית רבה. אבל אידיאולוגיית הרשע הקומוניסטית נעלמה, ואִתה העוינות והסכנה לביטחון המערב וישראל. רק לפני שבועיים חזרתי מביקור נוסף אצל הנשיא פוטין, שהיה תעודת כבוד למדינת ישראל למרות ההתעלמות המכוונת בתקשורת.

המלחמה הקרה לימדה אותנו שביחסים בין מדינות ועמים, יחסי הכוחות הצבאיים חשובים הרבה פחות מהנחישות האידיאולוגית והעוצמה הכלכלית. מי שמתעקש להניף את הדגל ולא מתכופף גם כשקשה לו, ינצח בסופו של דבר, אם ייהנה מלכידות פנימית ואורך נשימה כלכלי.

אנחנו מכירים דוגמה כזאת גם מההיסטוריה שלנו: השלום עם מצרים התאפשר רק לאחר הדברת הנאצריזם, ששלל את זכותה של ישראל להתקיים. בעימות הגורלי בין הציונות ללאומנות הפאן־ערבית, שנהנתה מתמיכת הסובייטים, הציונות ניצחה. מנהיגי מצרים שירשו את נאצר, מסאדאת ועד א־סיסי, העדיפו את האינטרס האסטרטגי של ארצם בשלום וחדלו מהקריאה להשמדת ישראל, וכיום אנו נהנים משיתוף פעולה חסר תקדים עם שכנינו המצרים. הליגה הערבית החליפה את הלאווים של חרטום ביוזמת שלום, שיש בה מרכיבים חיוביים, גם אם צריך לעדכן חלקים מתוכה כדי שישקפו את השינויים הדרמטיים שהתחוללו באזור.

כפי שניצחנו את הנאצריזם, אנחנו יכולים להביס גם את התנועה הלאומית הפלסטינית. קצת פרופורציה: העם היהודי קשור לארץ ישראל בקשר היסטורי ייחודי כבר 3,500 שנים. הטענה שקיים עם פלסטיני נפרד, הזכאי להגדרה עצמית לאומית, הופיעה על במת ההיסטוריה לפני עשרות שנים בלבד, והתקבלה כעמדה לגיטימית בדעת הקהל המערבית רק אחרי טבח ספורטאינו במינכן בידי הרוצחים של אש"ף, ב–1972. כן, באותה מינכן שבה נכנעו מנהיגי המערב להיטלר והקריבו את צ'כוסלובקיה, 34 שנים קודם לכן.

אני רוצה להדגיש שאיננו שונאים את שכנינו. להיפך: כפי שאמרתי בנאום בר־אילן לפני שבע שנים, בלב חבלי המולדת היהודית חי היום ציבור גדול של פלסטינים. אנחנו לא רוצים למשול בהם, לא לנהל את חייהם, ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו. בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה, בשכנות טובה ובכבוד הדדי. לכל אחד הדגל שלו, ההימנון שלו והשלטון שלו. ואיש מהם אינו מאיים על הביטחון ועל הקיום של שכנו.

מדוע החזון לא התגשם? כי את הפלסטינים מנהיגה תנועה לאומית, שהיסוד והמניע לקיומה הוא שלילת זכותו של העם היהודי לקיים את מדינת הלאום שלו במולדתו ההיסטורית והנצחית. המופתי, מייסד הלאומנות הפלסטינית, הסית את היטלר לרצח יהודי אירופה. ערפאת חולל את הטרור הבינלאומי, חירחר מלחמות והוביל לפיגועים נוראיים. את ערפאת ירשו חמאס, שהאמנה שלו מטיפה לרצח עם, ומחמוד עבאס, מכחיש שואה שמסית בכל במה בינלאומית נגד ישראל תוך שימוש בדימויים אנטישמיים.

זו הסיבה לכך שהתביעה הראשונה שלי בכל מו"מ עם הפלסטינים היתה לשלול את הנראטיב הלאומי שלהם, לדרוש את שינוי האמנה הפלסטינית ולתבוע מהם שיכירו בישראל כבמדינת העם היהודי. אם יוותרו על הלאומנות ועל תביעות מופרכות כמו "זכות השיבה", יתמקדו בחתירה לפרנסה בכבוד וחיים שלווים, ויקבלו את דרישותינו — שליטה ביטחונית מלאה ביהודה ושומרון, פריסת צה"ל בבקעת הירדן, השארת כל היישובים היהודיים במקומם והמשך פיתוחם, וירושלים מאוחדת בריבונות ישראלית — נוכל להתקדם להסדר של שתי מדינות. עד שזה יקרה, נדבוק במצב הקיים בשטח, ולא נוותר על קיר המגן החיוני לקיומנו ולביטחוננו בדמות הרי יהודה והשומרון.

אומרים לי שהחזון שלי לא מעשי, שהפלסטינים לא יוותרו על הנראטיב הלאומי שלהם וימשיכו להילחם בנו. אני לא מסכים. בריה"מ ומצרים היו חזקות בהרבה מאש"ף או מחמאס, והן ויתרו על האידיאולוגיה והשתנו.

איך ננצח? קודם כל, באורך רוח ונחישות. בשמאל ובתקשורת מציגים אותי כמנהיג חלש שנרתע מסיכונים ומעדיף להגיב ולא ליזום. הם צודקים: אני נמנע מהרפתקאות חסרות סיכוי, אבל זה ביטוי של עוצמה, לא של חולשה. כולנו ראינו מה קרה לקודמַי, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט, שהובילו יוזמות מדיניות נועזות. הריעו להם על אומץ הלב, אבל הצעות השלום שלהם נדחו והשטחים שפינו נהפכו לבסיסי טרור. כמו שאמר ההוגה הצבאי הבריטי לידל הארט, הגבול בין אומץ לטיפשות דק מאוד, או בעברית ישראלית, הם יצאו פראיירים. אני לא יצאתי פראייר. מאז שחזרתי לשלטון לא ויתרתי על מילימטר ולא הצגתי שום מפה או תוכנית מפורטת להסדר. ובכל זאת, בתקופת כהונתי היו הכי פחות פיגועים, מלחמות והלוויות בצד שלנו. כמו רייגן, דיברתי בתקיפות, הגדלתי את תקציבי הביטחון, וקימצתי בהפעלת כוח.

ההתפתחויות האזוריות והבינלאומיות בחמש השנים האחרונות מעניקות לנו הזדמנות חסרת תקדים להשיג את מטרותינו. סוריה התפרקה, ובכך נגוז האיום הצבאי בפלישה קרקעית לישראל, והארסנל הכימי שלה חוסל. מחירי הנפט ירדו וארה"ב השיגה עצמאות אנרגטית. התוצאה היא שהמדינות הסוניות בהנהגת סעודיה, ולצדה מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, רואות היום בישראל שותפה ומשענת אסטרטגית מול התעצמותה המדאיגה של איראן ונסיגת ארה"ב ממעורבותה במזרח התיכון. השבוע חתמנו על הסכם פיוס עם טורקיה, שמבטא את האינטרסים היסודיים של שתי המדינות. אני דורש היום הכרה בינלאומית בגולן כחלק בלתי נפרד מישראל, בכל הסדר עתידי לשיקום סוריה. ואני אשיג הכרה כזאת.

המכשול העיקרי שעומד בפנינו כיום איננו צבאות ערב או ארגוני הטרור, אלא התמיכה של דעת הקהל הליברלית במערב בלאומנות הפלסטינית. תמיכה זו ניזונה מעמדת השמאל הישראלי ומהשפעתו הנמשכת בתקשורת, באקדמיה, בצבא ובמערכת המשפט. אסור לקבל את המצב הזה. הממשלה שהקמתי בשנה שעברה פועלת בנחישות להחלפת האליטות ולשינוי השיח הפנימי בישראל, מתבוסתנות וויתורים לנחישות ועוצמה. נבלום את התמיכה של ישראלים, יהודים וערבים, במורשת של המופתי וערפאת. את המימון נייבש ואת הפעילים נבייש, ובעמדות המפתח נציב אנשים שמאמינים בניצחון.

גם דעת הקהל במערב תשתנה בחזרה לטובתנו. מנהיגי המערב הביטו מהצד כשמאות אלפים נטבחו בסוריה ומיליונים נעקרו מבתיהם. הכתם המוסרי ירדוף את הנשיא אובמה ואת עמיתיו האירופים, שסירבו להתערב במלחמת האזרחים הסורית, וסבל הפליטים מהתופת בחאלב, בחומס ובדרעא ישקיע את בעיית הפליטים הפלסטינים במצולות ההיסטוריה.

הרצח הסיטוני בסוריה, הזוועות של דאעש והפיגועים ההמוניים בפריז, באורלנדו ובאיסטנבול מבהירים לאומות המערב עם מי יש לנו עסק במזרח התיכון, ואת הסכנה הגלומה באיסלאם הקיצוני. הנשיא אובמה סירב להכיר בכך, אבל כהונתו תסתיים בקרוב. וצריך להודות ביושר, שלמרות חילוקי הדעות הפומביים בינינו, שלא פעם חרגו מהפרוטוקול הדיפלומטי, אובמה לא עשה דבר שסיכן את המשך שליטתנו ביהודה, שומרון ורמת הגולן. תודה לך, הנשיא. במערב גוברת ההכרה בכישלון של הרב־תרבותיות ושל מדיניות הפיוס כלפי האיסלאם הקיצוני, שמהם הזהרתי לפני שנים רבות. המנהיגים החדשים במערב יחתרו לניצחון על הג'יהאדיסטים, והעם היהודי וישראל יעמדו לצדם.

אזרחי ישראל, בשבע השנים האחרונות בחרתם בי שלוש פעמים לראש הממשלה, למרות הפרסומים הנוראיים בתקשורת על רעייתי שרה ועלי. הבנתם מה עשיתי לחיזוק ביטחון ישראל וכלכלתה, והעדפתם אותי בשלטון על פני כל מועמד או מתמודד אחר. הישארו אתי עד לניצחון המכריע שלנו על התנועה הלאומית הפלסטינית, שיבטיח את קיום מדינת הלאום של העם היהודי במולדתו הנצחית לדורות הבאים.

תודה רבה.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2992578

תגוביות:

1.מאמר מעניין ומעורר מחשבה. כתיבה מעולה ומדוייקת. היכולת של אלוף בן לפרוש בצורה כל כך סדורה ומשכנעת את טיעוניו של יריב אידיאולוגי תבלבל רבים בשמאל, במיוחד לאור העובדה שאין בשמאל תשובות אמיתיות ומשכנעות לטיעונים אלו.

2.למה עד היום לא מעניקים פרס לצביעות בתישחורת? מציגים את עצמכם כתישקורת אובייקטיבית ועניינית שדואגת למדינה, בזמן שאתם מייחלים לעוד ועוד רציחות של אחיכם. המחבלים מאיימים ומפחידים את אזרחי המדינה שמתעבים אתכם ואת איומיכם שאם יבחרו בביבי כל הרעים בישין יקרו לנו, אבל היהודים בזים לכם ונגעלים מכם וימשיכו לבחור בביבי עד צאת נשמתכם הארורה

טוביה טננבום הוא סוג של כובען מטורף בעל רקע אינטלקטואלי ותרבותי עשיר שבנוסף שולט היטב בגרמנית, בעברית ובערבית.

אישיותו מורכבת, שלא לומר פרועה. לעיתים הזויה. הוא סקרן כמו חתול, ערמומי כמו שועל, ידידותי כמו לברדור ובעל רגישות של סיסמוגרף.

הוא נהנתן בעל חוש הומור שוביניסטי, מתעלם מכללי הפוליטיקלי-קורקט וקשוב לזולת. מבחינה רעיונית הוא אתאיסט, ליברל, הומניסט ובמידה מסוימת קוסמופוליטי.

מבחינה מעשית הוא חובב נשים יפות, אוכל טוב וחתולי רחוב. בקיצור, טוביה טננבום הוא השמאלן האולטימטיבי. הומניסט אמיתי. כזה שאוהב אנשים בשר ודם בהם הוא נתקל במציאות. החל מסורי פצוע שמאושפז בבית החולים וטננבום הוא היחיד המתעניין בשלומו, דרך ילדי ג'נין שמפנטזים עימו על נשים גרמניות, עבור באישה בדואית השופכת בפניו את כאבה על נישואיי בעלה לאישה שנייה ועד לג'יבריל רג'וב, "הכריזמטי באדם", שהפך לחברו לזמן מוגבל. טוביה טננבום הוא כל מה שהשמאל מתיימר להיות.

בשנה האחרונה יצא טננבום למסע תזזיתי בין אינספור אנשים, ארגונים ומקומות בארץ ישראל.

אריק אשרמן, גדעון לוי, ג'יבריל רג'וב, מירב מיכאלי, איילת שקד, עמוס שוקן, אנשי הצלב האדום ואינספור ארגונים אירופיים, נציגי הקרנות הגרמניות וקרנות הקולנוע הישראליות, בדואים מאל-ערקיב, מתנחלים מחברון ומהשומרון, חסידי הרב בצרי ואנשי חצר אושפיצין (העיירה אושוויץ).

ערבוביה פסיכודלית שנונה ומצחיקה עד דמעות שרק אינטלקטואל-עיתונאי יהודי עם חוש הומור חד כתער (שמציג עצמו כגרמני גאה) יכול לחשוף.

התוצאה? במילה אחת: שוס. בשתי מילים: פצצת אטום. בשבע מילים: השמאל הישראלי מעולם לא נראה פתטי יותר. המתח שבין אישיותו של טננבום, לבין אנשי השמאל הישראלי והאירופי כפי שהם נחשפים בפגישתם עם טובי, העיתונאי הגרמני, הוא מקור עוצמתו של הספר.

מצד אחד, טובי, השמאלן האולטימטיבי, הומניסט ורגיש לזולת, מצד שני הפלסטינים מהם מחלץ טובי שנאת יהודים קיצונית והערצה לגרמניה, ומצד שלישי השמאלנים שנחשפים כנעים על הציר שבין ניתוק מוחלט מהמציאות לבין אנטישמיות ושנאה עצמית. אלו גם אלו מתודלקים בכסף אירופי, בעיקר גרמני, כשמטרתם אחת: לתפוס ת'יהודי. לספק לעולם את ליטרת היהודי המנוול שתנקה את מצפונו ותחזיר את היהודי למקום הראוי לו – ספסל הנאשמים.

אוהבי פלסטינים שאינם מכירים פלסטינים ולוחמי זכויות אדם מכחישי שואה

כשטננבום נפגש עם גדעון לוי הוא שומע ממנו שתי אנקדוטות מעניינות. מסתבר כי לוי אינו דובר ערבית ועל כן "תחקיריו" תלויים לחלוטין בטענות שאינו יכול לאמת או לעמת.

כן מתברר כי אחרי עשרות שנות פעילות למען הפלסטינים אין לו אפילו חבר פלסטיני אחד.

טננבום מחלץ מלוי הבטחה כי יוזמן להצטרף למסע הבא שלו לפלסטין אך לאורך הספר זוכה לשלל תירוצים והתחמקויות טכניות מצדו של לוי.

הוא לא מתעצל ויוצא לתור בעצמו אחר עדויות לפשעים ישראלים בשטחי פלסטין הכבושה. הוא נפגש עם בכירים פלסטינים ושומע מהם על תקוותם להשמדת ישראל, וכעיתונאי גרמני הוא מתרועע בין היתר גם עם עאטף אבו-רוב, תחקירן 'בצלם' שמסייע גם לתחקיריו של גדעון לוי.

"אתם תומכים ביהודים. שילמתם להם כסף", אומר אבו-רוב לטננבום באמצעות המתרגם. "אבל תשאל אותו אם הוא זוכר שגם הרגנו אותם", אומר טובי הגרמני למתרגם (שכן כביכול אינו דובר ערבית). תשובת התחקירן של 'בצלם' וגדעון לוי נאמרת בעודו צוחק: "זה שקר, אני לא מאמין לזה".

בארוחת ערב עם זוג אינטלקטואלים ידועים שאת שמם בחר טננבום שלא לפרסם הם מספרים לו כי ביתם שופץ על ידי שיפוצניק ערבי שבסיום העבודות נטע עץ זית בגינתם. כשאמרו לו תודה השיב: "אינכם צריכים להודות לי, עשיתי את זה בשביל עצמי ובשביל המשפחה שלי. בקרוב אתם תעזבו את הבית הזה… בקרוב הארץ הזו תהיה נקייה מיהודים".

הם מוסיפים כי לפני שנים עברה האישה אונס קבוצתי על ידי קבוצת צעירים ערבים. מלבד זאת הם מגלים לו גם כי כעבור שנים נוצלה נכדתם מינית על ידי ערבי מבוגר.

הזוג מתגאה בפני טוביה כי הם לא נותנים לחוויותיהם האישיות להשפיע על עמדותיהם. "זה לא משנה אם מה שאני מאמין בו נכון עובדתית. אני יודע שהוא לא נכון, אבל לא איכפת לי מהעובדות! אני רוצה להאמין אפילו אם מה שאני מאמין בו הוא שקר". טוביה מביט באישה וכעבור שתיקה ארוכה היא מסכימה להודות שהיא ובעלה טיפשים. לדבריה בעלה אינו מסוגל להודות בכך. בסיום פגישתם ממליץ הגבר לטוביה לקרוא את מאמריו של גדעון לוי.

כשטננבום שומע על תחרות זכויות אדם בינלאומית שצפויה להיערך באוניברסיטת אל-קודס הוא ממהר להגיע למקום אך מגלה כי תחרות כזו לא היתה ולא נבראה. אפילו לא תוכננה. לעומת זאת המימון הבינלאומי לתכנית גם תוכנן וגם הגיע.

הספר כאמור רצוף בעשרות ומאות מעשיות דומות.

הפלסטינים – כפי שיודע מי שאינו עוצם את עיניו מרצון – נחשפים בו כמות שהם.

התקשורת הזרה ופעילי הארגונים הזרים נחשפים בערוותם כמי שיוצאים מגדרם לקנות כל עלילה אנטי-ישראלית בלתי סבירה שניתן להפריך בשתי שאלות. ואילו השמאלנים נחשפים בו כמי שנעים בין עיוורון טוטלי לשנאה עצמית טוטלית לא פחות.

כשטננבום יושב לארוחת ערב עם קבוצת אנשי אקדמיה מהשמאל הוא שומע מפיה של אחת מהן "אני ליברלית, סופר ליברלית. ואני אתאיסטית". לדבריה היא מתמחה בקיצוניות דתית ובנוסף היא מומחית ליהדות אותה היא מקטלגת כ"דת פגאנית".

"האם תוכלי בבקשה לספר לי מהו 'חזון ישעיהו'?", שואל טוביה והאינטלקטואלית המתמחה ביהדות נאלמת דום. יתר יושבי השולחן נחלצים לעזרתה ומפריחים לחלל האוויר מילים ארוכות. השאלה מהו חזונו של הנביא נותרת תלויה באוויר.

זעמם של לוחמי הזכויות

ספרו של טננבום מצליח במקום בו נכשל הימין פעמים רבות. הוא חושף את עומק הפער שבין יומרנות השמאל למונופול על ההומניזם, הנאורות, ההשכלה והסובלנות, לבין הבורות והגזענות המאפיינים אותו כמעט בכל הזדמנות. אך טננבום עושה זאת בחיוך, בקריצה, בשנינה, ועם הרבה אהבה ורחמים, אפילו לעלובים שבמעלילים.

אין פלא שהוא מעורר זעם דוגמת קריאתה של אלונה קמחי להוציאו להורג או ניסיונם של הרב אריק אשרמן ודוברו לפוצץ את אירוע ההשקה שנערך אמש בתל-אביב. טובי החביב הורג אותם ברכות.

http://mida.org.il/2014/09/04/תפוס-תיהודי-טובי-החביב-הורג-אותם-ברכו/

תגוביות:

1.צפו בראיון של ערוץ 2 דני קושמרו עם טוביה טננבום:

זעמם של לוחמי הזכויות | ספרו של טננבום מצליח במקום בו נכשל הימין.

https://www.facebook.com/video.php?v=840610405962806&saved

2.לאחר קריאת ספרו המדהים, המגלה את פרצופם האמיתי של שונאי ישראל ברחבי אירופה, וכן של השמאל הישראלי. חושב אני בין היתר שחשוב מאוד להצר את צעדיו של הצלב האדום בישראל.

סערה בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל: לוחמים טוענים שארגון 'שוברים שתיקה' מעורב בניסיון להרשיע לוחמים בגדוד בהכאת מחבל פלסטיני כפות. הפרשה מרתיחה גם גורמים בפיקוד החטיבה ובצמרת הצבא.

האירוע שבמוקד הפרשה התרחש באוקטובר שעבר, בזמן מעצר מחבל בחברון. הפלסטיני, בחור צעיר וחזק, הצליח לקרוע את האזיקון מידיו ותקף באלימות את מפקד הפלוגה. בצה"ל טענו כי בניסיון ההשתלטות על הצעיר הופעל כוח סביר כדי לעצור אותו ולהרגיע אותו.

אבל סמ"ר י', מפקד הכוח במהלך המעצר, הגיע בחודש שעבר למשטרה הצבאית החוקרת וביקש למסור עדות על האירוע. לטענת לוחמים בגדוד הוא עשה זאת בשליחות 'שוברים שתיקה': אחיו של י' הוא בכיר בארגון שמטרתו להציג בישראל ובעולם עדויות של לוחמים מחזיתות הלחימה ביהודה, שומרון ועזה.

בעדותו החדשה של סמ"ר י', שבית הדין הצבאי בקסטינה מגדיר אותו כעד המרכזי בסיפור, נטען שגם לאחר שהשתלטו הלוחמים על המחבל הם המשיכו להכותו בלי סיבה. אלא שסמ"ר י' נחקר שלוש פעמים ושינה את גרסתו במהלך החקירה: בחקירה הראשונה והשנייה הבדיל בין האלימות שהופעלה כלפי העצור לפני שהפסיק להתנגד ובין האלימות שהופעלה עליו לאחר שהפסיק להתנגד, ובחקירתו השלישית חזר בו מחלק מדבריו. בית הדין קבע שהוא "איבד מביטחונו העצמי בגרסתו, וההפרדה שערך בעדויות הראשונות בין שלבי הפעלת הכוח כלפי העצור התעמעמה".

לפי חומרי החקירה שהגיעו לידי 'מקור ראשון', סמ"ר י' הסביר בחקירתו הראשונה והשנייה שהופעלה אלימות נגד המחבל, ואף הוסיף והעיד על עצמו שצעק על הלוחמים שיפסיקו. לפני חקירתו השלישית נערכו עימותים בינו ובין החשודים המרכזיים. מול אחד הנאשמים הוא חזר בו מההפללה, וכשנשאל על האלימות שהפעיל לכאורה הוא השיב לפתע "אני לא יכול לזכור בוודאות". בעימות עם הנאשם השני לא ידע סמ"ר י' להבהיר אם הלוחם בעט במחבל בשעה שהתנגד או אחרי כן.

בחקירתו השלישית, מיד לאחר העימותים שעבר, מסר סמ"ר י' דברים אחרים מאלו שמסר בשתי החקירות הקודמות. הוא הוסיף לטעון שהיה מגע בין אחד הלוחמים לעצור, והוסיף: "אך לא בעוצמה שחשבתי". כשנשאל לגבי השינוי בגרסתו הוא מסר "לדעתי זה לא שינוי גרסה, אני פשוט לא יכול להגיד באופן חד-משמעי מה היה שם מבחינת הזיכרון".

סמ"ר י' נתן לחוקרים את שמותיהם של שלושה עדי ראייה לאירוע, אך אלה טענו שהאלימות הייתה נדרשת כדי להשתלט על המחבל. הם גם הוסיפו שלא זכור להם שסמ"ר י' הורה למישהו לעצור. יתרה מכך, אחד הלוחמים אף טען בעדותו שלפי דברי סמ"ר י' לא ברור אם שניהם היו באותו האירוע. בית הדין קבע שהגרסה שהציג בעייתית, ופוגעת בראיות של התביעה הצבאית.

לוחמים בגדוד טענו בשיחה עם 'מקור ראשון' שיחד עם ארגון 'שוברים שתיקה', סמ"ר י', שכבר אינו משרת בפלוגה, ניסה להפליל את חבריהם לשווא.

ביום רביעי גזר בית הדין הצבאי בקסטינה עונשי מאסר קלים על שלושת הלוחמים, והטיל עליהם 42 ימי מאסר בפועל. בהסדר הטיעון הם הודו והורשעו בעברה של חריגה מסמכות, בגלל הפעלת כוח יותר מהנדרש כלפי העצור. בתחילה הם הואשמו בעברה של התעללות בנסיבות מחמירות והתנהגות שאינה הולמת.

לאחר חג הפסח ייאסרו המורשעים למשך עוד שבועיים וחצי בכלא הצבאי, אך בסופו של דבר התיק נגמר בכמעט לא כלום מבחינתם. הסדר הטיעון גובש כשבפרקליטות הצבאית הבינו שחומר הראיות אינו יציב דיו לבסס הרשעה, ויחד עם צוות ההגנה של הלוחמים הם הגיעו להחלטה על עונש מוסכם ועל שינוי סעיף העברה.

עורכי הדין רס"ן מירב הרשקוביץ-יצחקי וסרן עומר קנובלר מהסנגוריה הצבאית, שייצגו שניים מהלוחמים, מסרו: "אנו שמחים שבסופו של דבר הובן שזהו אירוע משמעתי באופיו, שהתרחש בעת מעצר של מבוקש אלים ומסוכן. פסק הדין משקף זאת. אנו משוכנעים שהלוחמים ישובו לשירות תורם ומשמעותי כפי שעשו במהלך השנתיים האחרונות".

מארגון 'שוברים שתיקה' נמסר שאין להם כל קשר לעניין.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/873/371.html?hp=1&cat=875

תגוביות:

1.מסתבר שהמחבל האמיתי עבד מבפנים.

2.וחשוב לפרסם את שמו שכולנו נדע מיהו.

3.הצבא צריך להפסיק לגייס שמאלנים קיצוניים ובפרט כאלה שיש להם קשרים כלשהם לארגוני השמאל הממאיר, שכל מטרתם חיסול מדינתנו.

4.כל צמרת צה"ל הפכה לקן צרעות של בוגדים נאלחים.

5.חלקים נרחבים מהמערכת "הנאורה" משתמשים באירגונים שכאלה כדי ליצור לחץ לכיוון מדיניות שלטעמם היא נכונה ו/או מכיוון שהם ובני משפחתם ניזונים מכספים שמגיעים מאוייבי ישראל שמתקצבים אירגונים שכאלה.

6.ומדוע אין אנו יודעים את שמו המלא של הבכיר בארגון וגם את שם אחיו ויכולים להכפיש אותו כפי שהוא הכפיש את החיילים שלנו?

7.האם ננקטים הליכים משפטיים נגד מי שהעיד שקר והוציא את דיבתם של חיילים, המחרפים את נפשם למעננו? לבד מחומרתה הרגילה של עדות שקר, בגידה בחברים לשירות ויותר מזה בפקודים חמורה שבעתיים וראויה להיחשב בגידה, לא פחות!

8.שוברים שתיקה מנסים להתחבא כאילו אין להם קשר לעניין אבל יש ויש! זה כמו שבהפגנת המסתננים אי אפשר היה לראות את המארגנים שהסתתרו היטב. או לפחות ניסו עד שנחשפו. טוב לחשוף את תעלולי השמאל.

9.מדהים ומזעזע - עד היכן מוכנים אנשי כנופיית השנאה העצמית המחליאה והאובססיבית הזו לרדת... הם מתבוססים בביב של עצמם וממשיכים. חבורת שרצים מבחילים וצבועים.

10.שימו לב והיזהרו : בתוך היחידות שלכם יש מרגלים. שמאלנים מתנדבים לשרת ביחידות מובחרות כדי לשמש מרגלים נגדנו. הם שם לא כדי להגן עלינו מפני המוסלמים אלא כדי להגן על המוסלמים מפנינו. תהיו חכמים, תהיו זהירים, אל תתנו אמון בכל אחד ביחידה. תבדקו את הרקע של החברה ביחידה ושל המפקדים, תמצאו אמתלה לבקר בבתים שלהם, בשכונות שלהם. כשתגלו את המסתננים הארורים - תעיפו אותם מהיחידה. החלא-ות מאוד מתוחכמים ומאוד מתוכננים. חובתנו להיות מתוחכמים...

11.״שוברים שתיקה״ הם שירת הברבור של מה שמתקרא ״השמאל הישראלי״. זה ארגון טרור משפטי וארגון טרור תעמולתי-אנטישמי. צריך להוציא את הארגון הזה אל מחוץ לחוק ולהעמיד לדין את סוכניו כסוכנים זרים. (הם באמת מקבלים כסף מממשלות זרות, חלקן עוינות בגלוי, כמו ממשלת קטאר, והם באמת עוסקים בפגיעה במדינה ובצה"ל - אז הם סוכנים זרים לכל דבר ודבר).

12.רוב צמרת הפיקוד שלנו הם משת"פים של אויבינו, כך שבכל מקרה החיילים יימצאו אשמים. תמיד.

13.הקרן החדשה הרעילה ומרעילה את צמרת צה"ל בקורסי שטיפת מוח על איך לטפל במחבלים...השאלה היא איך הרמטכ"ל, שקיבל במתנה שנה רביעית, מאפשר דבר כזה ואיננו מפוטר? שלא להזכיר את משפט דרייפוס-אלאור שהוא אחראי לו.

14.למרות שהיום המטכ"ל מושפע מארגוני השמאל, הצבא עדיין צבא העם והתקלה הזאת תתוקן בעתיד.

12."הפעלת כוח יותר מהנדרש כלפי העצור" - הרי המחבל הפוטנציאלי היה חזק והיה צורך להשתלט עליו. מאיפה בית המשפט הצבאי יודע כמה כוח צריך להפעיל על בריון כזה? החיילים היו צריכים לצאת בשלום מכל העניין ובית המשפט כמו במקרה של אלאור עזריה בוחר להרשיע אותם...איזו בושה ואיזו חרפה!

13.גיס חמישי.

14.זוהי תרומתם של המתפקדים החדשים למפלגת שוברים שתיקה, מר אליק רון והאיש עם דמו של רבין על הידיים, מר כרמי גילון.

15.שוברים שתיקה לכלא מייד.

16.כל מדינה החפצה חיים חייבת להילחם בתופעת ה"שטינקריות" הממומנת ע"י "אוהבינו" האירופאים והערבים ואתמול!

17.מעניין איך כזה אפס הגיע לדרגת סמ"ר.

18.השמאלנים הם השחקנים הכי טובים - תבדקו גם את התאטרון.

19.מדהים איך מתעללים בחיילים ועוד בחסות הפרקליטות הצבאית...

20.החייל הזה צריך לקבל עונש מרתיע על הפללת חיילים על ידי מסירת עדות שקר וחבירה לארגון בניגוד לפקודות מטכ"ל ועל מסירת מידע על פעילות מבצעית למי שלא הוסמך וללא אישור צבאי לכך.

21.הקלגסים הם שוברים שתיקה והלהט"בית המכוערת העומדת בראשם.

שתי כתבות-טורים שקיבלו הפניה משער 'ידיעות אחרונות' ביום שישי האחרון, מציגים בפנינו את פרצופם המכוער של סותמי הפיות וציידי המכשפות באקדמיה ובממסד התרבותי.

הטור הראשון נכתב על ידי איש התיאטרון יפתח קליין, שהוצג על השער בליווי הסופרלטיב הממסגר: "טור אמיץ". לזכותו של קליין ייאמר שבניגוד לחבריו מהבועה הצפון תל-אביבית, הוא יצא לחיות וליצור בפריפריה. בתחילת הדברים נוצר רושם שקליין מודע לאחידות המחשבתית של החונטה האמנותית: "הדבר הכי משעמם ומיותר הוא לשכנע את המשוכנעים. לשבת מוקף באנשים שלך… ולמחוא לעצמנו כפיים על האמירה הליברלית שלנו, על יכולתנו לראות את הסבל של הזולת".

אבל כשממשיכים במאמר מגלים כי מדובר במס שפתיים ותו לא. קליין אמנם מודה שהקליקה הקיימת היא חד-צדדית, מגמתית ומנצלת מוסדות ציבוריים לקידום האג'נדה שלה, אך בסופו של דבר, כשזה מגיע למדיניות ולאופן שבו יש להתמודד עם ההטיה וההדרה, קליין ממהר להתיישר, להגן על ההגמוניה ולהפוך את הימין המושתק לזה שכביכול רודף את אנשי התרבות המיוסרים:

"דבר גדול מאיתנו מונח לפנינו וזו הסולידריות שנוצרה בינינו האמנים שאומרים יחד ובקול גדול – די! לא תתערבו יותר בתכנים שלנו ולא תאיימו עלינו בחרב קיצוץ המימון… אנחנו אמנים ותפקידה של האמנות גם לנשוך את היד שמאכילה אותה… לא תאיימו יותר… על אף מוסד תרבותי".

קליין יכול להתהדר בכך שהלך לגור וליצור בקריית שמונה ולהתיימר להשמיע קול שונה מהבועה התל-אביבית, אבל למעשה הוא נותר בשר מבשרה של משטרת המחשבות ומנגנוני סתימת הפיות. כל המוסדות שקליין מגן עליהם – "פסטיבל ישראל, מוזיאון תל-אביב, פסטיבל ירושלים, פסטיבל דרום, שנקר, סינמטק תל-אביב, ותיאטרון אל-מידאן" – מציגים אג'נדה והטיה פוליטית מובהקת. כל המוסדות הללו מקדמים מזה עשורים קו פוליטי אחיד, תוך השתקה, הדרה ומחיקה מוחלטת של עמדות שאינן נוחות להם, והתנשאות והתעלמות גסה מהציבור שמממן להם את המסיבה.

כל מי שמעורב ומכיר את היצירה התרבותית בישראל יודע שאמן – ואפילו סטודנט לאמנות, למשחק או לקולנוע – שאיננו איש שמאל, מבין מיד עם כניסתו לעולם הזה שעדיף לו להסתיר את דעותיו; שאם ישמיע עמדות ימין, יגזור על עצמו נידוי חברתי וחורבן מקצועי. אבל לקליין זה לא מפריע. הוא אולי התגורר תקופה מסוימת בקריית-שמונה, אבל השתקת תושבי הפריפריה לא מציקה לו כהוא זה. הוא לא יילחם נגד ההגמוניה המחשבתית כדי לפתוח את מוסדות התרבות ולאפשר גם לקולות שונים להישמע.

הפרוייקט של קליין הוא זיוף. זה לא פלורליזם, זה לא גיוון, זה בעצם מיסיון תרבותי-שמאלני. קליין מגיע לקריית שמונה כדי להשמיע את קולו של הממסד הצפון תל-אביבי. כשמירי רגב תיאבק כדי לפתוח ולרענן את השורות, קליין לא יסייע לה, אלא יתייצב לצד הקומיסרים והפוליטרוקים השמאלנים, שאותם הוא לכאורה מבקר. כך שהנוצות הליברליות של קליין הן תחפושת. הוא וחבריו הם סותמי הפיות הראשיים בישראל. הם הקומיסרים. הם הפריבילגים השבעים בעלי זכויות היתר, הם הפרזיטים שבוזזים את הקופה הציבורית ומשתיקים את רובו המכריע של הציבור.

ניצול כוח לרעה

הכתבה השנייה מציגה בפנינו תמונה דומה. היא עוסקת בקוד האתי החדש שניסח פרופ' אסא כשר עבור המרצים באקדמיה. על-פי הכתבה, הקוד האתי החדש קובע שאסור למרצים להשמיע עמדות פוליטיות בשיעוריהם בפני הסטודנטים, אלא אם כן הדבר מתחייב מההוראה כמו למשל בחוגים למדע המדינה. סעיף נוסף אוסר על חברי סגל להשתתף בחרם אקדמי על מוסדות להשכלה גבוהה, ועל קליניקות ותכניות לימודים אקדמיות לשתף פעולה עם עמותות המזוהות פוליטית.

עבור כל אדם הגון, הקוד הזה מובן מאליו. מובן מאליו שמרצה המביע בהרצאותיו עמדות פוליטיות מובהקות, מנצל שלא כראוי את מעמדו ומרתיע סטודנטים בעלי עמדות פוליטיות שונות. מובן מאליו שקריאה לחרם על האקדמיה הישראלית מצד פרופסורים באקדמיה הישראלית היא איוולת, צביעות וחרפה מוסרית. מובן מאליו שתכניות לימודים המעניקות נקודות זכות על התנדבות בארגוני שמאל קיצוני הם גם הטיה בוטה וניצול פסול של כוחם של המרצים והמוסדות, וגם בושה אינטלקטואלית ואקדמית.

אבל הפרופסורים סותמי הפיות, אלו שמזה עשורים מקיימים מערכת שבה אנשי ימין השואפים לקריירה אקדמית חוששים להשמיע את דעתם אפילו בשיחות קפיטריה, כבר הודיעו שלא יקבלו את הקוד האתי החדש. בדצמבר האחרון, מיד לאחר שהשר בנט פנה לפרופ' כשר בבקשה שינסח את הקוד, חתמו מאות מרצים על עצומה שבה קבעו: "אנחנו, מרצות ומרצים באקדמיה, מכריזים מראש כי נתעלם לגמרי ממסקנות ועדת כשר … לשלטון אין שום סמכות לקבוע כיצד להתבטא באקדמיה".

גם כאן באקדמיה, בדיוק כמו בממסד התרבותי, מתכוונים ההגמונים, הקומיסרים וציידי המכשפות השמאלנים להשתמש בכוח שבידם על-מנת להמשיך להשתיק את הציבור, בעוד הם מציגים עצמם כקורבנות הנרדפים והמושתקים של ההמון הזועם והחשוך שאותו הם מדכאים.

מאבקן של האליטות הישנות לשימור וביצור עוצמתן באקדמיה, בממסד התרבותי, בכלי-התקשורת ובמערכת המשפט הוא כמובן מאבק על השפעה ועוצמה פוליטית, אבל לא פחות מכך מדובר בהגנה על אינטרסים כלכליים וזכויות יתר חברתיות-מעמדיות. האקדמיה ומוסדות התרבות עולים למדינה מיליארדי שקלים מדי שנה, אך הקידום בהם חסום עבור רוב אזרחי ישראל. העוגה מתחלקת ושמורה בידי קבוצה קטנה שמבטיחה ומקדמת את האינטרסים והקריירות היקרות – על חשבון הציבור – שלה ושל ילדיה.

40 שנים אחרי המהפך, המציאות בישראל היא שצעיר צפון תל-אביבי בעל כישורים בינוניים האוחז בעמדות "הנכונות", מחזיק בסיכויים גבוהים בהרבה להתקדם באקדמיה ובסצנה התרבותית מאשר צעיר מהפריפריה בעל יכולות וכישורים גבוהים האוחז בעמדות ימין.

את המציאות המעוותת הזו, הקוד האתי של פרופ' כשר והנאומים של מירי רגב בפסטיבל ישראל אפילו לא מתחילים לדגדג.

http://mida.org.il/2017/06/10/%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%92%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f/

תגוביות:

1.מאמר מדוייק ביותר. כל מי שיושב באקדמיה מספיק זמן, נחשף לניצול הציני הבוטה שלה לצרכים הפוליטיים של השמאל. הקוד האתי המוצע הוא צעד ראשון בכוון הנכון. יהיה צורך לגבות אותו בצעדי ענישה מתאימים כמו פיטורים, שלילת משכורות ומניעת תקציבי מחקר.

2.לא קוד אתי ולא נעליים. את טפילות השמאל יש לעצור באמצעות הפסקת המימון הציבורי ותו לא.

3.כל היצירה הבוטה והלא ממלכתית יפה לה שתהיה במימון הקהל החפץ בזה
ויפה שעה אחת קודם.

4.כספי המיסים שלי זורמים דרך המועצה להשכלה גבוהה אל האוליגרכיה השמאלנית. מה הדרך לנתב אותם להקמת הגופים שייצגו את טעמי?

5.כדי להבין כמה התמונה הזו דוחה וחצופה, דמיינו שהיה שם גבר בועט בין רגלי אשה שמתקפלת בזעקות כאב. עצוב שאפילו הימין משתף פעולה עם המיזנדריה הבוטה של השמאל.

השמאל החליף את הציונות באידאה אוניברסלית של זכויות האדם. ועידת 'הארץ' ו'הקרן החדשה'

היום מתקיימת "ועידת ישראל לשלום" של עיתון 'הארץ', שעוסקת, איך לא, בסוגיה הישראלית-פלסטינית. לטענת השמאל הפוליטי הוא עדיין ציוני, ועמדתו בסוגיה הפלסטינית נובעת מדאגה עמוקה לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לדעת השמאל, היעדר פתרון שיפריד את ישראל מהפלסטינים עלול ליצור מצב של מדינה אחת בין הירדן לים, שמשמעותה חיסול החזון הציוני.

אין ספק שזהו שיקול רציני, שרבים בישראל שותפים לו ומביאים אותו בחשבון. אבל הציונות איננה מתחילה ונגמרת בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הציונות היא נאמנות לרעיון של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אם יש לאדם מחויבות אמיתית לרעיון זה, היא תתבטא בתחומים רבים.

עניין זה ראוי לבחינה: האם השמאל מחויב למאבק הציוני באותם תחומים? ככל שהתשובה לשאלה הזו שלילית, עולה החשד שטיעוניו של השמאל בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים הם סיפור כיסוי, המסתיר את המהפך הפוסט-ציוני שעבר עליו. ניגש לבדוק את העניין, בהתאם לכמה מבחנים בסיסיים.

מבחן ראשון: התיישבות יהודית בנגב ובגליל. הנגב והגליל הם שני חבלי ארץ בעלי חשיבות עצומה. הפיכתם לבעלי רוב יהודי הייתה בעבר הלא רחוק עמדה ציונית קונצנזואלית מובהקת. האם השמאל עדיין מחויב לא רק לאידיאולוגיה, אלא גם להתיישבות היהודית עצמה בנגב ובגליל? התשובה היא לא. מי שעוסק בנגב ובגליל, קורא להקמת יישובים, נאבק נגד גזל הקרקעות בנגב ונגד הבנייה הערבית הבלתי-חוקית בגליל, הוא בעיקר הימין. בשמאל לא רק מגינים על הבנייה הבלתי-חוקית, אלא חוששים אפילו לדבר עליה במונחים עברייניים.

מבחן שני: חוק האזרחות. חוק האזרחות מ-2003 נועד למנוע כניסת פלסטינים לישראל דרך מוסד הנישואין. פלסטינים רבים – עשרות אלפים – נכנסו לישראל באמצעות חתונה עם בן או בת זוג מערביי ישראל. עתירה נגד החוק נדחתה בעבר בבג"ץ ברוב של חמישה שופטים מול ארבעה. לולא החוק, היו נכנסים לישראל מאות אלפי פלסטינים, שהיו מסכנים את ישראל כמדינה יהודית. העמדה הציונית כאן ברורה מאליה – אבל גם כאן, השמאל איננו חלק מהמאבק בעד חוק האזרחות, וכאשר הוא מעורב, הוא נוקט בדרך כלל עמדה נגדו.

מבחן שלישי: מסתננים. בעשור האחרון חדרו לישראל מסתננים רבים מאוד מאפריקה, רבים מהם מוסלמים. מדובר בסוגיה של דמוגרפיה לאומית. בישראל הקטנה, 100 אלף איש הם הרבה מאוד. כבר עתה מדובר בכ-7,000 ילדים ומעלה שנולדו בישראל. זוהי גם סוגיה חברתית-כלכלית, שמחריבה את דרום ת"א ואזורים אחרים המתאפיינים באוכלוסייה חלשה שמתגוררת בהם. הכניסה הבלתי-חוקית לישראל היא כמובן גם עניין של שמירה על שלטון החוק. העמדה הציונית, שוב, ברורה מאליה. אבל גם כאן קולו של השמאל לא נשמע, או גרוע יותר, נשמע בעד השארת המסתננים ושיפור תנאיהם. כך, אגב, גם ה"מרכז", ששתיקתו מהווה הזדהות עם השמאל. מכל בחינה, ציונית, כלכלית-חברתית וחוקית, היה צפוי שהשמאל יוביל את המאבק. בפועל קורה ההפך הגמור.

מבחן רביעי: הח"כים הערבים. בשנים האחרונות עברו הח"כים הערבים תהליך של הקצנה ניכרת. הם מתנגדים בתוקף לישראל כמדינה יהודית, ומפגינים קיצוניות בשלל התבטאויות ומעשים. ח"כ אחד תומך בעונש מוות לערבי שמוכר אדמות ליהודי, ח"כ אחר מביע תמיכה ברצח מתנחלים, ח"כית משתתפת במשט המרמרה, ח"כ מבריח פלאפונים למחבלים בכלא, ועוד. גם כאן, השמאל מגלה את ריחוקו מהציונות. ברור לכל שנושא כזה לא היה הופך לפולמוס בין ימין לבין שמאל לפני ארבעים שנה. אבל השמאל כיום מעדיף את הגוש החוסם הערבי, מאשר להיאבק בהקצנה המסוכנת הזאת ללא היסוס.

מבחן חמישי: פגיעה בריבונות. ארגוני השמאל הקיצוני נתמכי הקרן החדשה לישראל, כמו 'בצלם', 'שוברים שתיקה', 'עדאלה' ועוד, פועלים במימון של מדינות זרות כדי לקדם התערבות בינלאומית על חשבון הריבונות של מדינת ישראל. כל אדם ציוני חייב לגנות פעילות כזו, משום שהיא מערערת את ריבונותה של המדינה היהודית. אבל לשמאל של היום כנראה לא אכפת מכל אלו, ואפילו רדיפת חיילי צה"ל והכפשתם כפושעי מלחמה לא גורמת לו לנדות מקרבו את הגורמים הללו.

מבחן שישי: לימודי האזרחות. זוהי דוגמה פרדיגמטית. למקצוע האזרחות הנלמד בבתי-הספר חדרו מאז שנות ה-90 שלל תיאוריות פוסט-לאומיות ופוסט-ציוניות. גם כאן, הימין לא רק נלחם לבד, אלא מוצא את עצמו נלחם נגד השמאל. מסתבר שמי שבתחום המדיני טוענים שכל תכליתם היא הגנה על ישראל כמדינת-הלאום של העם היהודי, לא רוצים שבבתי-הספר ילמדו שזו תכלית הקמתה של המדינה, אלא שתכליתה היא להיות מדינת כל אזרחיה.

הכיבוש הפוסט ציוני של השמאל

אפשר כמובן לחשוב על עוד דוגמאות. הנקודה המרכזית הבולטת לעין היא שהשמאל נכשל שוב ושוב במבחנים הציוניים הבסיסיים ביותר, שבהם התקיים בעבר קונצנזוס בקרב כל המפלגות הציוניות. מנחם בגין ודוד בן-גוריון היו יריבים פוליטיים מרים, אך המכנה המשותף הציוני שקיימו לא הוטל בספק על-ידי איש. אז מה השתנה? מה גרם לכך שהסוגיות הציוניות הפכו לסוגיות "ימניות"?

התשובה היא שהשמאל החליף את האידאה הציונית באידאה פרוגרסיבית אוניברסלית. הוא מחזיק היום בהשקפת-עולם קוסמופוליטית מובהקת, ורואה בה ביטוי מלא יותר של מוסריות וצדק. כך הפכה הלאומיות הציונית עבורו למליצה שחוקה שעדיין משתמשים בה מסיבות פוליטיות, אך מרחיבים ומרוקנים אותה מתוכן ככל הניתן כדי להתאימה לאידאה הקוסמופוליטית של זכויות האדם.

הלכה למעשה, חלקים גדולים בשמאל תומכים היום לא רק במדינת לאום פלסטינית, אלא גם בהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אחרת לא ניתן להסביר את עמדתם ביחס לסוגיות שהבאתי לעיל, ולעוד רבות אחרות. השמאל היום מציג אנשים רבים הפועלים בתוך מסגרת רעיונית אחת, אך טוענים בעקשנות שהם נמצאים במסגרת רעיונית אחרת.

מדוע הקצין השיח הציבורי

מציאות זו היא גם אחת הסיבות המרכזיות לאופי הסוער של השיח הציבורי בישראל בשנים האחרונות: ביסודו של דבר, התחושה בשני המחנות היא שאין ביניהם מכנה משותף יותר.

השורה התחתונה של עניין זה היא קשה לעיכול. הוויכוח הסוער בין ימין לשמאל בשנים האחרונות איננו תוצאה של התלהמות ותהליכים של "פשיזם" העוברים על החברה בישראל ועל הימין. הוא תוצאה של אמת שאין לברוח ממנה: השמאל איבד את מאפייניו הציוניים, ועל כן המתח הפוליטי מחריף.

הוועידה שנערכת היום בחסות עיתון 'הארץ' ו'הקרן החדשה לישראל' עוסקת בסוגיה לא באמת מרכזית. העמדות של כולם בה ידועות, והיא לעוסה לחלוטין. הסוגיה המרכזית שצריכה לעלות למרכז הבמה של השמאל היא: במה אנחנו עדיין ציונים?

מה שהשמאל זקוק לו כרגע הוא לא עוד ועידת שלום, אלא קונגרס ציוני.

http://mida.org.il/2017/06/12/%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8%d7%a1-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d/

המכתב שנשלח ליו"ר האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה:

https://twitter.com/news10/status/908579767775105024
https://twitter.com/NICOLELEVIN10/status/908580685945933824

https://rotter.net/forum/scoops1/425922.shtml

אלוף (במיל') חגי טופולנסקי, ראש אגף כוח האדם לשעבר בצה"ל, אמר היום (שישי) כי האתגר הגדול ביותר למדינת ישראל הוא המלחמות הפנימיות בין ימין ושמאל והמחלוקות בין שאר הקבוצות בחברה.

לדבריו, איראן אינה מהווה איום קיומי על המדינה.

טופולנסקי הגיע למכללת אשקלון ונשא דברים בפני הקהל שהגיע למקום. "איראן היא מדינה כמו מדינות אחרות ומשקיעה בצבא שלה, אבל גם היא עדיין לא מהווה איום קיומי על מדינת ישראל", אמר. "למה החשש מהגרעין כל כך? כי אנחנו חוששים שמדובר באיום קיומי", הוסיף.

"החוסן הלאומי הוא האתגר הכי גדול של המדינה הזאת, וצה"ל נותן מענה חלקי לזה. צריך לחבר את חלקי העם. אם אנחנו לא נחבר בין חלקי העם, וכל אחד ירגיש שהמדינה הזאת שלו, יהיה קשה מאוד", אמר טופולנסקי.

לדבריו, "צריך לשנות את המגמה הזאת שהפוליטיקאים מימין ומשמאל קמים כל בוקר ומזכירים למה הם טובים על ידי זה שהם דורכים על המדינה.

צריכה לקום פה מנהיגות שדורשת לאהוב אחד את השני. זה היה פה בעבר ויהיה בעתיד. צריך להקים פה מנהיגות שרוצה את טובת המדינה".

טופולנסקי הוסיף כי "כל קבוצה פה מרגישה כאילו שהיא במלחמה יומיומית. במקום לחבק את החברים שלהם הם תמיד מסבירים למה אחרים לא בסדר. צריך לעשות פה שינוי תרבותי".

הוא אף התייחס למשבר הגיוס בקרב החברה החרדית ואמר כי "ישנה תופעה של אחוזים בודדים במגזר החרדי ולא כולם, שמוכנים לירוק ולפגוע בחיילים. אנחנו הקמנו צוות בשיתוף עם המשטרה והפרקליטות לטפל בזה".

לדברי טופולנסקי, יש לסגור את תחנת הרדיו של הצבא.

"למה צריך שבצה"ל יהיה רדיו שישדר אקטואליה ופוליטיקה? שיהיה במקום אחר. רוצים לעשות שירים לחיילים אבל זה בעייתי מאוד. זה קורה במקומות כמו צפון קוריאה שעוד לא הגיעה לשם הדמוקרטיה, ושם לצבא יש רדיו שמדבר על פוליטיקה".

בחודש דצמבר האחרון ביקש טופולנסקי מהרמטכ"ל גדי איזנקוט לפרוש מתפקידו, לאחר שנחקר בעקבות גניבת מחשבים ועליהם חומרים מסווגים מביתו שבמועצה האזורית באר טוביה. איזנקוט קיבל את בקשתו, ואמר כי ההחלטה התקבלה "בלב כבד ומתוך הערכה אישית עצומה לאלוף טופולנסקי".

https://news.walla.co.il/item/3097371

בעוד מספר שבועות אמור להסתיים פרויקט משטרתי עצום שנמשך כשבע שנים תמימות. הושקעו בפרויקט שנות עבודה של חוקרים רבים, משאבים אדירים, טיסות לחו”ל, אינספור חקירות, הדלפות מתוקשרות ועבודה מאומצת של מיטב מוחות המשטרה והפרקליטות. לאחר תקופה מושקעת כל כך אמורים סוף סוף לשאת המאמצים פרי, כאשר המשטרה תחליט אם להמליץ על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.

תקופת ההמתנה הדרוכה נותנת לנו הזדמנות לסקור ולנסות לאפיין את הפרוייקט התמוה והחמור ביותר בישראל בשנים האחרונות: תעשיית החקירות נגד רה”מ.

תעשייה ותיקה

לתעשיית החקירות נגד נתניהו יש לא רק ותק, אלא גם קביעות. היא החלה עוד בכהונתו הראשונה משנת 1996 עד 1999. בזמן ההוא נחקר נתניהו בפרשה שכונתה “בר-און-חברון”, ובצמוד לסוף כהונתו נוספו אליה פרשת המתנות ופרשת הקבלן עמדי, שאף היה עד מדינה.

מי שיחזור לאותם הימים יגלה כי הכותרות זעקו, החוקרים הדליפו, והתקשורת פמפמה בלי הרף את “שחיתותו” ו”נהנתנותו” של ראש הממשלה. הנזק שנגרם לתדמיתו של נתניהו נצרב בתודעה הציבורית והזיק לו מאוד. אבל, לאכזבת המעורבים ביצירת האווירה העוינת, מבחינה משפטית שלוש הפרשות לא החזיקו מים והסתיימו בלא כתב אישום.

על התקופה ההיא סיפר בראיון לאתר “מידה” סגן ניצב בדימוס בועז גוטמן:

“בתקופת החקירות בפרשת בר-און-חברון הייתי חלק מצוות החקירה של אביגדור ליברמן, שהיה אז מנכ”ל משרד ראש הממשלה. כבר בשלבים הראשונים היה ברור שהכול בלוף ושאין קייס. הודעתי מיד ליועמ”ש במשרד ראש הממשלה שצריך לסגור את החקירה מחוסר אשמה. ביום ראשון שלאחר מכן מגיע אלי קצין בכיר מאוד ביחידה, ואומר לי במילים אלה: ‘בגללך העבודה לא תעלה לשלטון’. הוא אמנם היה בכיר ממני בשתי דרגות, אבל אמרתי לו שאעיף לו את הדרגות מהכתפיים אם עוד פעם אשמע ממנו דבר כזה”.

דברים דומים סיפר גוטמן גם ביחס לשתי החקירות האחרות. אמנם, כשם שבאו החקירות כך הן גם התפוגגו, אבל השפעתן היתה רבה וניכרת. הן נוהלו תוך הדלפות בלתי-פוסקות לתקשורת, והפכו לכלי-נשק תעמולתי רב-עוצמה בידי מתנגדי נתניהו.

החקירות החדשות

נשוב להווה. כמה עבירות בדקו גורמי האכיפה בנוגע לנתניהו? נמנה את כל ה”פרשות” שידוע כי נבדקו, אם כי לא ברור אם בכולן נפתחה חקירה רשמית.

ישנן ארבע פרשות שהיועמ”ש הודיע על סגירתן בחודש ינואר 2017: (1) מימון אסור בבחירות 2009; (2) זיוף תוצאות הפריימריז בליכוד ב- 2009; (3) “ביביטורס” – מימון כפול; (4) “ביביטורס” – מימון בעלי הון. הפרשות הללו, ובעיקר “ביביטורס”, יצרו עננת שחיתות מעל ראשו של נתניהו במשך שש שנים תמימות. אך כמו שלוש החקירות שהזכרנו מתקופת כהונתו הראשונה, גם הן נסגרו בלא כלום.

במה שמכונה “פרשת המעונות” נחקרו מאז 2015 שבע פרשיות שונות: (5) המלצרים; (6) החשמלאי; (7) הטיפול הסיעודי באביה של שרה נתניהו; (8) הבקבוקים; (9) פטריות החימום (“רהיטי הגן”); ו-(10) ונרות הנשמה. כל אלו נסגרו בספטמבר 2017. פרשה אחת מהן שרדה, הלא היא (11) “פרשת החמגשיות”. פרשה זו, בתרחיש החמור ביותר, היא עניין מינהלי ללא משמעות פלילית. היא גם לא קשורה כלל לראש הממשלה, אלא לרעייתו. לאחרונה נערך בפרשה שימוע והיא ממתינה להכרעה סופית של היועמ”ש.

פרשה נוספת שעשתה רעש תקשורתי רב היא (12) “פרשת מימרן”. לאחר דיווחים תקשורתיים אינסופיים על תרומות אסורות של המיליארדר הצרפתי ארנו מימרן לנתניהו, היועמ”ש הורה ביוני 2016 על בדיקה, אך ככל הנראה זו לא הבשילה לחקירה. הפרשה התאדתה.

עוד פרשה שהקימה רעש רב היא (13) פרשת אודליה כרמון. חשדות התעוררו בנוגע למשכורת שקיבלה מעמותת ידידי הליכוד בחו”ל כשעבדה אצל נתניהו. גם עניין זה, ככל הנראה, לא הבשיל לחקירה.

לשלוש פרשות אלו יש להוסיף את פרשות (14) השמפניה והסיגרים שקיבלה את הכינוי “1,000”, ואת (15) פרשת השיחות עם נוני מוזס שקיבלה את הכינוי “2,000”. וישנו גם (16) תיק “3,000”. נתניהו איננו חשוד בתיק זה, אבל אין כמעט ספק שהחקירה קיבלה זירוז בשל העובדה שבתחילה האמינו כי תוביל לנתניהו.

לפי חשבון זה, נפתחו נגד נתניהו בעשר שנות כהונתו 19 בדיקות וחקירות של גורמי האכיפה.

כאמור, פרויקט עצום מימדים, שמעורבים בו עשרות בכירים, הוא נערך במשך תקופה ארוכה, על-פני מספר יבשות, בעלויות כבירות, ותוך מאמץ ניכר לגייס עדי מדינה נגד נתניהו.

עד עתה, הפרויקט הנרחב הניב תוצאה דלה אחת, “פרשת החמגשיות”, שכלל איננה קשורה לראש הממשלה. כעת אנו ממתינים לראות אם באופן תקדימי יוחלט להגיש כתב-אישום על קבלת שמפניות וסיגרים מחברים, או על הדיאלוג המוקלט עם עורך ‘ידיעות אחרונות’ בנוגע לעיתון ‘ישראל היום’.

אין ספק שמדובר בתפוקה דלה ביותר, כשלוקחים בחשבון את היקף ההשקעה של המשטרה והפרקליטות בפרויקט. אלא שמול הדלות המשפטית עומדת התוצאה התקשורתית-ציבורית המצטברת, “אפקט העננה” שמלווה את נתניהו.

בכל זמן נתון יש חקירה באוויר, הדלפות, שמועות, תשאולים וזימונים. אלה, גם אם אינם מבשילים לדבר, פוגעים באופן חמור בשמו ובתדמיתו הציבורית של נתניהו. יש כאן גם בעיה מהותית, משום שהמאמץ הגדול והמתוקשר יוצר תמריץ מובהק לחוקרים ומובילי המערכת המשפטית להגיש כתב אישום, כדי שלא יאלצו להודות בבזבוז שערורייתי כל כך של משאבים ציבוריים.

אבל זו רחוקה מלהיות הבעיה המהותית היחידה בפרויקט חקירת נתניהו.

אכיפה בררנית

אין ספק שנתניהו זוכה לטיפול מיוחד ממערכת אכיפת החוק. במקרה שלו, כל כותרת היא קריאה לפעולה וכל פרסום עיתונאי זוכה להתגייסות מלאה של מערכות הבדיקה והחקירה. כך הופכות הרשויות לשותפות בלחץ העיתונאי המתמיד להפליל את נתניהו ולהפילו מהשלטון.

יש הסבורים שהכל כשורה: הרי אם מתפרסם מידע, על מערכת אכיפת החוק לבדוק אותו עד תום ולהגיע לחקר האמת. הטענה הזו עשויה להיות ראויה, בתנאי אחד: שמידע דומה יוביל לחקירות דומות בכל מקרה של איש ציבור. תנאי הכרחי לשלטון החוק הוא אכיפה שוויונית, ללא אפליה ומשוא פנים.

אבל אם פרסום מידע מוביל לחקירה במקרה אחד, ונזנח כלא היה במקרה אחר, עולה חשש גדול שמערכות אכיפת החוק הפכו מכלי להבטחת נקיון כפיים, לכלי להפלת שלטון מטעמים פוליטיים.

ההפך הגמור מתפקוד תקין של הרשויות במדינה דמוקרטית.

אין כל ספק שתעשיית החקירות נגד נתניהו סובלת מאכיפה בררנית חמורה.

דוגמא בולטת לכך היא העובדה שבעוד המשטרה חוקרת את רה”מ בתיק 2,000, ובוחנת האם היה ניסיון לשוחד במגעים שבינו לבין מו”ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, היא לא חוקרת פרשה באותו נושא ממש ומאותה שנה: קידום חוק ישראל היום בכנסת.

בשני מאמרים במידה כבר עמדנו על האכיפה הבררנית בהקשר הזה ועל העובדה שפרשה זו חמורה בהרבה מפרשת 2000, משום שבניגוד לשיחות של נתניהו-מוזס, שלא יצא מהן שום דבר מעשי, חוק ישראל היום קודם בכנסת בפועל.

לפני כשבועיים נחקר באזהרה ח”כ איתן כבל, ככל הנראה בהקשר זה. אלא שגם אם כבל יזם והוביל את חוק ישראל היום, הוא בסך הכל שחקן משנה. לא כבל אחראי לכך שנציגי ארבע המפלגות שהיו חברות בממשלה תמכו בחוק, ולא כבל אחראי להצבעתם של ח”כים רבים ממפלגות אלה בעד החוק בקריאה טרומית. קידום חוק ישראל היום נעשה בניגוד לדעתו של ראש הממשלה ומפלגתו, ואף הביא להפלת הממשלה הצעירה. הדברים הללו מעוררים חשד משמעותי. אם השיחות שלא הבשילו בין נתניהו למוזס ראויים לחקירה, על אחת כמה וכמה שחוק ישראל היום ראוי לחקירה. אלא שזה הגיון של שלטון החוק, לא של אכיפה בררנית.

דוגמא נוספת לאכיפה בררנית היא פרשת מעונות ראש הממשלה, שנפתחה בעקבות דו”ח מבקר המדינה שפורסם בפברואר 2015. היה זה דו”ח ראשון של מבקר המדינה ביחס למעונות ראש הממשלה, דהיינו, הדו”ח עסק במסגרת שנהליה לא בוקרו לפני כן, ועל כן היה צריך להתייחס אליו כאל דו”ח לקביעת נהלים ונורמות ובכל זאת נפתחו בעקבותיו שבע חקירות משטרה.

והנה, באותו היום ממש שבו פורסם דו”ח מעונות רה”מ פורסם גם דו”ח על בית הנשיא. ביחס לבית הנשיא היה זה דו”ח שני, והוא בחן גם האם בית הנשיא תיקן ליקויים מהדו”ח הראשון. הדו”ח הזה היה חמור פי כמה וכמה מדו”ח מעונות ראש הממשלה. הפגמים היו רציניים הרבה יותר, ליקויים שנמצאו לא תוקנו, ובעיקר, חריגות התקציב של בית הנשיא הגיעו למיליונים רבים מאוד.

חריגות התקציב בבית הנשיא | מתוך דו”ח מבקר המדינה

אך ממצאי הדו”ח זכו לאפס התייחסות מצד מערכת אכיפת החוק. הנשיא דאז היה שמעון פרס ז”ל, שככל הנראה נהנה מהגנה גם ביחס לפרסומים אחרים על מתנות ותרומות שזכה להן מבעלי הון.

האם כך נראה שלטון החוק? לא ולא. כך נראית אכיפה בררנית.

דוגמה נוספת: עסקת רכש מטוסי ה-F35 והחשדות שהיא מעלה ביחס לאהוד ברק.

‘דה-מרקר’ העלה לפני כשנה ורבע חשדות דומים להפליא לאלו שהועלו בפרסומים שקדמו לפתיחת הבדיקה בפרשת 3,000. אך ראו זה פלא, כשמדובר באהוד ברק ואחרים, מסתבר שאין צורך לפתוח בבדיקה ובחקירה.

ועוד דוגמה. אלדד יניב התוודה בזמנו על פרשה חמורה של תרומה על סך חצי מיליון דולר מאת מרטין שלאף לאהוד ברק בבחירות של שנת 1999.

הכסף נעלם.

תלונה הוגשה ליועמ”ש לפני כחצי שנה בעניין.

בינתיים התלונה זוכה להתעלמות.

מדובר בהודאה של עד שהיה בסוד הדבר. מישהו מעלה בדעתו מה היה קורה לו היה זה נתניהו? ובכל זאת, מערכת אכיפת החוק לא נוקפת אצבע. זה לא שלטון החוק – זו אכיפה בררנית.

דוגמה אחרונה, עדכנית במיוחד: בחדשות 2 פורסם לאחרונה ששר האוצר משה כחלון הודה בשיחות סגורות שאבי גבאי, יו”ר מפלגת העבודה ולשעבר איש מפלגת ‘כולנו’, פיתה אותו בכסף כדי לקבל תפקיד משפיע לאחר הבחירות. השר כחלון לא הכחיש את הפרסום. על-פי ההגיון של שלטון החוק, לאור הנורמות שבהן נבדק נתניהו, אין ספק שיש כאן מקום לבדיקה וחקירה מידיים. עולה כאן חשד לעבירת שוחד חמורה במיוחד, הרבה יותר מאשר סיגרים ושמפניות מחברים. אלא שלפתע מערכת אכיפת החוק נאלמה ונפקדת. הכיצד? משום שהיא לא אוכפת את החוק בשווה, אלא באופן בררני.

לסיכום, כך לא נראית מערכת אכיפת חוק תחת הנורמות של שלטון החוק. כך נראית אכיפה בררנית ולא עניינית, שנושאת את אות שלטון החוק לשווא.

תיקים תקדימיים

הבעיה עם פרויקט חקירות נתניהו איננו רק היקפו ובררנותו, שעליהם כבר עמדנו, אלא גם תוכנו. ראינו כבר שכל התיקים הקודמים בעניינו של נתניהו נסגרו, מלבד תיקים 1,000 ו-2,000. חובה לשאול: האם מבחינת החוק מדובר בתיקים שמצדיקים את המשאבים האדירים שמושקעים בהם? מדובר, בל נשכח, בתיקים שהכניסו את המערכת הפוליטית ומדינה שלמה לסחרור.

כשלוקחים צעד לאחור ומסתכלים על התיקים ללא ההמולה התקשורתית, קולם הדרמטי של קרייני החדשות והפרשנים והכותרות הזועקות בעיתונים, מבינים שהתיקים הללו, כמו קודמיהם, עוסקים בזוטות. כלומר, ניתן היה לדעת מראש שהם מיותרים, וכי ההשקעה האדירה פשוט איננה מוצדקת. את הדבר הזה קל להבין כאשר רואים שלו יוגש בהם כתב אישום, הוא יהווה תקדים משפטי.

נתחיל עם תיק 2,000. מעבר לאופי הבררני של החקירה ביחס לחוק ישראל היום, יש לשים לב לכך שנושא החקירה תקדימי. אפילו רביב דרוקר, אדם שמקדיש חלק ניכר מזמן המסך שלו למאבק בנתניהו, בדברים שאמר ל”ידיעות אחרונות” באוגוסט 2017:

“תיק נוני מוזס להערכתי ייגמר בלי כתב אישום. עד כמה שהשיחות מכוערות, מבחינת היועץ לתרגם את מערכת היחסים למשפט הפלילי – זה אף פעם לא נעשה, ודווקא להתחיל עם רה”מ תהיה קפיצה קשה מדי”.

“זה אף פעם לא נעשה” אומר דרוקר, ובצדק. מאז ומעולם מנהלים בכירי התקשורת מערכות יחסים מורכבות עם קברניטי המדינה. יש להם קבוצות לובי, יש להם קשרים, ומתקיימות שיחות ואף יחסי תן-וקח סבירים בין עיתונאים לפוליטיקאים. עד היום הדבר נחשב ללגיטימי לחלוטין. לא חסרות עדויות לרבים מהיחסים הללו. מדובר בנוהג כה מקובל ומתבקש, שקשה לדמיין מדינה דמוקרטית מתפקדת בלעדיהם. לכן אין סיכוי שהדברים האלה יולידו חקירה ואישום פלילי. זאת אומרת, כל עוד לא מדובר בנתניהו.

נותרנו, אם כן, עם תיק 1,000, “תיק המתנות”. בתיק זה התמיהה והתקדים גדולים עוד יותר. הרי בשנת 2006 קבע היועמ”ש דאז, מני מזוז, כי אין לחקור את מתנות העטים שקיבל אהוד אולמרט שנאמדו ב-1.3 מיליון ש”ח. “לא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה”, קבע מזוז. עמותת אומ”ץ עתרה לבג”ץ ביחס להחלטת מזוז – אך בג”ץ דחה את העתירה.

העטים הם רכוש. בניגוד לסיגרים ושמפניה, הם לא מתכלים וערכם אף עולה. הסכומים האמורים גבוהים יותר מאשר במקרה נתניהו. אבל מערכת האכיפה הגיעה למסקנה שאין כאן עבירה שמצדיקה חקירה. מדוע, אם כן, נפתחה חקירה נגד נתניהו בפרשת המתנות? מדוע לפתע מתנות מחברים ותיקים מוארות באור שונה, פלילי אפילו?

זו כמובן רק דוגמא.

פוליטיקאים רבים קיבלו במהלך השנים מתנות אישיות, בלתי-מתכלות ובסכומים גבוהים. הסיבה לכך שלא נפתחה חקירה היא פשוטה: נהוג להתחיל חקירות שכאלה או כשמתגלה תמורה שהיא שוחד ברור, כמו העברות כספיות אישיות; או בצד השני שלהן, כלומר, כשעולה חשד לשוחד בעקבות פעילות בלתי-סבירה של פוליטיקאי לקידום אינטרסים של מאן דהו.

אלא שבמקרה של נתניהו הכל עובד הפוך. לוקחים דבר פעוט כמו סיגרים, והופכים כל אבן כדי לטעון שאולי היה כאן שוחד. מציגים כל פעולה סבירה לגמרי של נתניהו (כמו עזרה בקבלת ויזה אמריקנית לאדם שניצל את מעמדו כדי לתרום תרומה גדולה לבטחון ישראל) כעדות אפשרית לשוחד. כך נחקר מה שהוא לכל היותר עבירה מנהלית, ובכל מקרה אחר לא היה מגיע לכדי חקירה פלילית. כל זה תקדימי וחמור.

אשם עד שתוכח חפותו

זוכרים את השלט שנתלה בהפגנות פתח-תקוה: “ביבי אשם – עד שתוכח חפותו”? נראה שתעשיית החקירות של נתניהו עובדת לפי ההנחה הזו, המנוגדת באופן מוחלט לחזקת החפות, שהיא אבן יסוד של הליברליזם המערבי.

נתניהו אשם, ולכן חקירות נפתחות על סמך כל כותרת בעיתון, מערכות החקירה מנסות ללא הרף לגייס נגדו עדי מדינה, הדלפה רודפת הדלפה, והכל עובד לא כדי לברר את האמת, אלא כדי להרשיע. במקום לסגור את התיקים המיותרים והתקדימיים הללו, החוקרים, שכבר התחייבו באינספור הדלפות ל”רעידות אדמה”, ממשיכים לחפש ולחפש. בינתיים הם מייצרים עננת חשדות מזיקה.

פתחנו עם סגן ניצב בדימוס בועז גוטמן, שחשף את המוטיבציה הפוליטית שעמדה מאחורי החקירות בכהונתו הראשונה של נתניהו. רק ימים יגידו מהן הסיבות לתעשיית החקירות הפורחת היום. מה שבטוח, על סמך התנהלותן הסלקטיבית והתקדימית, מדובר בסימון ברור של ראש הממשלה. זוהי חתירה ברורה תחת הדמוקרטיה הישראלית. ככזו, לא מדובר רק בעניין פסול, אלא בתופעה מסוכנת.

https://mida.org.il/2018/02/03/%d7%aa%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%97%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%99%d7%a1/

תגוביות:

1.החקירות מספקות פרנסה וקידום לשוטרים רבים. העיתונאים השמאלנים מבסוטים ומערכת המשפט משתפת פעולה ברצון. בדיוק כך נראה שלטון צללים שלא מתכוון לתת לדבר פעוט כגון בחירות דמוקרטיות לאכול לו את העוגה.

2.כל הכבוד!!! מאמר מצוין. צריך להמשיך להילחם ולהגן על שלטון הימין ועל נתניהו בפרט. מפחיד מה שקורה במדינה דמוקרטית ע”י רשויות החוק, אך על כל העוול ושפיכות הדמים הציבורית שעושים לנתניהו מדי ערב האפסים הללו שמכנים עצמם עיתונאים, בשיתוף פעולה מלא עם אבו שפם הזה רוני אלשיך, על זה יהיו 40 מנדטים חזקים לנתניהו.

3.לתת למשטרה תקציב רק מול הישגים והישגים זה חיסול של פשע מאורגן. בכל פעם שהמשטרה בעליל מתעסקת בזוטות בגלל אינטרס פוליטי של צד מסוים בחברה, לקצץ מיד בתקציב.

4.הפשיסטים השמאלנים מסכנים את הדמוקרטיה בישראל ואין להקל בזה ראש.
לא יודע איך אבל ביבי הנרדף שכרגע קשור ע”י פחלון “מגן” בית המשפח העליון והשמאלנים שמחזיקים את פחלון בביצים, חייב בשארית כוחותיו אם הוא יוכל, לחסל את הפשיסטים בבית המשפח העליון ובעיתונות. רק אלוהים יכול לעזור לו לביבי, ועושה רושם שהוא עוזר אבל לא מביא את זה להכרעה. זה שנתניהו מחזיק מעמד מול כל חולי הנפש של השמאל והפשיסטים בפרקליטות ובמשטרה עם הליצן שבראשה, זה משהו מעל הטבע וברור שהקב”ה בעזרו.

5.אין לי ספק שמשטרת ישראל הציבה לה למטרה להפיל את נתניהו והיא שותפה לזה. אלשייך ניפגש עם עיתונאים פוליטיים מהשמאל, לא משטרתיים אלא פוליטיים ויום למחרת הדלפות. אלשייך בחר יועץ פוליטי שידוע בשנאתו לנתניהו וראינו זאת לאורך כל הדרך. אלשייך הרס את המשטרה לגמרי. את מעט האמון שהיה הפך לחוסר אמון מוחלט. תעודת עניות למשטרת ישראל שאלה הכוכבים שלה: אלשייך, מני יצחקי, ריטמן, לפידות ועוד...בושה, בושה, בושה.

6.כל תחלואי הפשיעה בארץ היו נפתרים לו כל החוקרים הבכירים היו מתפנים מחקירות סרק נגד נתניהו. ועדת חקירה עכשיו!

7.עד המהפך ב-1977 הרגישו בשמאל הישראלי שהשלטון בידיהם לנצח. עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, הבינו בשמאל שהרעיון הדמוקרטי מאיים עליהם ולכן בנו לעצמם שלוש רשויות שליטה, שאינן נבחרות ונשלטות לחלוטין על ידי השמאל: הרשות המחוקקת – “אנשי הרוח”, הקובעים נורמות חברתיות ומדיניות וקובעים מה ראוי ומה לא; הרשות השופטת – התקשורת, החורצת גורלות ופוסקת מי מהאזרחים אשם ומי זכאי. הרשות המבצעת – בג”ץ, הקובעת בפועל מה ייעשה במדינה, מבלי להתייחס לעמדת הכנסת והממשלה, ובגיבוי אנשי הרוח והתקשורת המאתרגים אותה. את שלוש הרשויות האוליגרכיות הללו מכנים בשמאל “דמוקרטיה”. מנהיגי ימין שאינם פועלים לפי ההנחיות של שלוש הרשויות האלה – השמאל ידאג להכניסם לכלא (בגין עבירות קלות), ואם הם צדיקים – השמאל ידאג ליצור דמוניזציה של אישיותם כדי להפילם או לגרום מראש לאי היבחרותם.

8.ממש חוקרים כאן את כל השחיתויות, גם כשמדובר באנשי שמאל:

יום הולדת לשמעון פרס ב-11 מיליון שקל, ‘תרומת’ דשא לבית הנשיא שמעון פרס ב-3 מיליון שקל, פטור ממס לקרן קיסריה ש’במקרה’ מעסיקה את הבן של שמעון פרס כיו”ר הדירקטוריון, השקעה של קרן קיסריה בקרן פיטנגו של הבן של שמעון פרס ו’הפסד’ מיליוני שקלים שהם כספי ציבור שלא שולמו כמס, קומבינה לחבר המיליארדר של שמעון פרס – חיים סבן לרכישת חברת בזק: פטור ממס של 2.5 מיליארד שקל תוך שנתיים.

זהבה גלאון שטייחה את פרשת הרישום הכוזב במסמכי “המרכז הישראלי לשלום”?

בוז’י הרצוג ועסקיו:

https://rotter.net/forum/scoops1/161117.shtml

מיקי רוזנטל ומרתפו:

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/426/737.html

עדנה ארבל והתחזותה:

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-49005-00.html

ליהי גלוזמן המעורבת ברצח אסף שטיירמן ומחוברת משפחתית לנורית גלרון ורפי רשף:

https://rotter.net/forum/talking/6483.shtml

בקיצור הבנתם!

8.השמאל מנסה להפיל את נתניהו כי הוא היחיד בימין שבאמת נלחם אי פעם למען שחרור העם והמדינה מצבת השמאל המנוול

לשמאל יש שיטות מלוכלכות למכביר והוא מנסה את כולן.

מה שברור היום לכל אדם נורמלי זה שמתבצעת רדיפה ומסע צייד כנגד ביבי מאחר והוא בעל כישורים פנומנליים ומנהיג את המדינה באופן מזהיר מבלי למכור את זכויותינו על ארצנו לאף ערבי או גוי כדי לקבל פרס נובל כמו שקיבל פרס שחבר לעראפת הרוצח. (טפו!!!)

מסע הצייד הזה מתבצע כי השמאל לא רואה שום דרך לחזור לשלטון בגלל שהוא מעורר סלידה בלב הציבור הרחב. הדרך היחידה שקיימת היום עבור השמאל היא להפיל את ביבי כי אין מי שיכול כמותו לחבר את הכוחות הציוניים הטובים ולנהוג את העגלה של המדינה קדימה כמותו.

כל מי שיעלה חלילה במקומו הוא בהשוואה אדם מוגבל, ירוד, עלוב, חסר נסיון וחסר יכולות מהסוג שיש לו.

כשמו כן הוא: נתניהו – ניתן ע”י ה’ לעמו. ושמו הפרטי בנימין = כלומר בן יד ימיני = בני החזק. נתניהו הוא מתנה וזה מה שמוציא את השמאל מדעתו. ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה אי פעם לעם היהודי במדינתו המתחדשת.

עבור השמאל – כמו שאומר שפטל היקר: לא פינית לא עשית. ביבי לא מפנה ולא מוסר ולא מוכר את ארצנו. עם זה השמאל לא יכול להשלים.

על כך דיבר צפריר רונן ז”ל שסיכם את השמאל כך:

אנחנו חזרנו לארצנו, בשביל להקים מדינה ובית משפט עליון וצבא ואמ”ן ומחשבים ומחלקת מחקר – שכולם ידברו בקול אחד שארצנו אינה ארצנו.

למה אהוד ברק לא נותן לסגור את החלונות בבית השלום בחברון? אתם יודעים למה? כי הם לא רוצים את הזהות היהודית של חברון. למה הם נלחמים נגד לוינגר בחברון? רק בגלל זה! מה 700 יהודים או 1000 או 1500 בחברון זה מה שישנה?

השמאל לא רוצה שתהיה שם Jewish Identity (זהות יהודית).

והם לא רוצים את קבר יוסף בגלל שזה Jewish Identity (זהות יהודית) או זהות עברית או זהות ישראלית.

השמאל לא רוצה את הזהות הלאומית היהודית הישראלית של ארץ ישראל, זו המלחמה של השמאל – לא השלום, לא השטחים, כי מה שמנהלים עכשיו (תקראו את אלייקים העצני, תקראו את קרולין גליק), לא מנהלים משא ומתן לשלום.

מנהלים משא ומתן למסור את ארצנו. זהו! בלי שום תנאים! עם טרור, עם הכל. לכן זנחו את 14 הנקודות שזה גם היה שטות. אתה מנהל 14 נקודות על משטרה כזאת או אחרת?

מי מנהל בכלל משא ומתן על הארץ?

ארצנו היא ארצנו.

אני הייתי בחברון באיזה הפגנה מול הגלוחי ראש האלה שנקראים בטעות “שלום עכשיו” ושאל אותי כתב C.N.N:

When are you going to stop the occupation? (מתי תפסיקו כבר את הכיבוש?)

אז הסתכלתי עליו ואמרתי לו: תגיד אתה מכיר את התנ”ך? אתה פתחת אותו לאחרונה? תפתח ותראה של מי הארץ ואחרי זה תחזור אלי. הוא הוריד את המצלמה ואמר לי: אתה יודע מה, אף פעם לא קיבלתי תשובה כזאת, כל הכבוד, והבחור לא אוהד ישראל, מי שעובד ב- C.N.N אל תחשדו בו שהוא אוהד את ישראל.

אנחנו צריכים להגיד דבר פשוט. ארצנו היא ארצנו.

OUR LAND IS OUR LAND VERY SIMPLE VERY CLEAR

אם מישהו לא יודע שילך למקורות. אם מישהו לא רוצה לדעת שילך להחלטת חבר הלאומים מ- 24 באפריל 1922. החלטת חבר הלאומים נתנה לנו את הזכות על כל הארץ, כולל מה שקרוי עבר הירדן. החלטת החלוקה גרעה זכויות, אז מה אתם רוקדים ברחובות? בקיבוץ שלי ב- 47 הורידו את הדגל לחצי התורן. בכל הקיבוץ המאוחד. זה היה יום אבל, כי קרעו את הארץ.

לכן החג שלי זה 24 באפריל – כי שם העולם הכיר פה אחד בזכותנו על הארץ הזאת והזכויות שלנו עברו לאו”ם והזכויות הוכרו על ידי ממשלת ארצות הברית באמנה האנגלו-אמריקאית והזכויות שלנו הן FOREVER. לנצח. אי אפשר לקחת אותן! וכל מה שממשלת ישראל צריכה זה לקרוא חוברת אחת ולהתייעץ עם כמה משפטנים שמבינים עניין ולהבין: ארצנו היא ארצנו וזה להגיד לעולם.

לא מנהלים משא ומתן עם שום ערבי שחומד את ארצנו או מתחפש.

אומרים להם: המדינה הירדנית היא המדינה הארץ ישראלית – ככה מדברים, זאת טרמינולוגיה! היא היתה ארץ ישראל ונקרעה! יש מדינה ערבית על 78% מארצנו. היא כבר קיימת והיא שם ומי שרוצה להיות ערבי במדינה ערבית שיקום ויניע את האוטו. מי שלא אוהב את ניו ג’רסי נוסע לפנסילבניה, אבל פה הוא יחיה תחת שלטון יהודי וזהו זה.

צפריר רונן בכנס ירושלים 2007

https://www.youtube.com/watch?v=TBEgR0rNzsA

https://rotter.net/forum/gil/27680.shtml#1

החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון

"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.

במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.

אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.

המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

לדעת אחדים נתניהו תחת רדיפה מאז שהוא נבחר על לא עוול בכפו. יכול להיות שהוא אדם שחטא, אינני יודע. אני לא רוצה לחרוץ דין בעניין הזה. אבל חוק אמסלם שעולה עכשיו גם אם הוא יתקבל אז בית המשפט יגיד שזה נוגד איזשהו עקרון-על, איזשהו חוק יסוד שלא כתוב בו דבר כזה, ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".

אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?

פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר - לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".

https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101

בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

****

היועץ המשפטי לממשלה:

פרופ' דיסקין:

היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

****

התקשורת:

כיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית / ד"ר גיא בכור

התהליכים עליהם כבר כתבתי במאמר הקודם,התאשרו בחודשים האחרונים,אך עם העלמותו הכמעט מוחלטת של השמאל בישראל,לאחר הבחירות האחרונות,צעדה התקשורת הישראלית צעד אחד קדימה.

כתבתי כבר שבעבר היא החלה ממלאת את מקומו של השמאל,שהתכווץ בחיים הציבוריים והחברתיים בישראל.כיום היא נוטלת חלק פעיל באילוץ הציבור להחזיר את השמאל לשלטון.

כיצד זה נעשה?

בדרך מתוחכמת,מקצועית כביכול,ללא הרבה טביעות אצבעות,אך כשמחברים עריכה לעריכה,ידיעה לידיעה,כותרת לכותרת,מרואיין למרואיין,התמונה מתבהרת.

כאשר אנו מדברים על "התקשורת",מדובר על קבוצה סגורה של כחמישים איש,"גורואים" בעיני עצמם,השולטים בתעשייה של עבדים בלירה ושכירי עט.רובם ככולם יושבים בערוצים הממסדיים,הציבוריים,וה"ממלכתיים",אך גם בעיתונות היומית כולה.טלביזיה "חינוכית" ?הם שם.גלי צה"ל? קול ישראל?ערוץ 2? ערוץ 10?כולם מוברגים שם היטב,במשכורות שמנות ובכוח השפעה חסר תקדים בכל דמוקרטיה אחרת בעולם.

לא לחינם נקראת אחת מתוכניות הדגל הללו :"סדר יום".לצערי התופעה קיימת גם באינטרנט המימסדי.אין מפלט.

לאחר הבחירות האחרונות,ותבוסת השמאל עד כדי היעלמותו,החלה התקשורת להשתמש בכלי שבידה,והוא העברת המידע,כדי להעניש את הציבור החוטא,הפרימיטיבי,שבחר בימין הנורא.לחנך אותו שהוא עשה טעות איומה, שעליו להיענש,עד שיחזור בתשובה ויבחר "נכון".

ואיך עושים זאת?

בהמאסת החיים על הציבור,בהטלת פאניקה יומית שמחר בבוקר נחוסל,שהכל גרוע,שהכל קורס,ומרגע הבחירות אין תקוות זולת אחת:לחזור אל האור,ולבחור מחדש באליטות השמאל הישן.

יום יום שעה שעה אנו שטופים באיומים מכל הסוגים.כולם כמובן קיומיים,חרדתיים,קטסטרופות איומות ונוראות המתרגשות עלינו,והכל בגלל שהציבור הטיפש בחר בימין.מראיין ידוע מגלי צה"ל,שאל היום בעל דוכן בשוק על המע"מ לירקות,וכמובן נופף כלפיו בסוף באצבעו:אתה הצבעת ביבי, נכון?תרגום שלי:טיפש שכמוך,הבאת את זה על עצמך,ועלינו.וזה ברדיו הא-פוליטי של "החיילים".

אני מבקש אתכם מעכשיו לקרוא בעין ביקורתית את הכותרות הראשיות של טבלואידי-הקטסטרופה.שימו לב לזה בעצמכם.תמיד רק איומים,רק אסונות מתרגשים(שאף פעם לא מתממשים,אבל זה לא חשוב)תמיד אותה שיטה:"חשש בישראל".חשש של מי?

אובמה? מוצג כאיום קיומי למדינה.

האו"ם יחקור את עופרת יצוקה (טוב,אז לא).

ההתנחלויות (שתקשורת הקטסטרופה רק בזה מתעסקת מבוקר עד ערב)יחריבו אותנו.

אירן ? שואה.

פקיסטאן? שואה מחר.

הנכבה? איך אפשר בלי הנכבה,אותו אסון שהפלסטינים הביאו על עצמם,והתקשורת שלנו דורשת שאנחנו נכפר עליו?

צפון קוריאה? הלקח שמחכה רק לנו.

סוריה? אסד מאיים ושוב מאיים,בסוף ממילא ישמיד אותנו.

חיזבאללה? עוד רגע יכבוש את כולנו.

החינוך? כבר מת.

הפוליטיקאים השולטים? כולם מושחתים,זבל של בני אדם.

המערכת הכלכלית? בצווחות של טלה נשחט זעקו כאן כתבים כלכליים שמיקרופון בידם,נגד כל שינוי.ואם צריך להיות שינוי,הרי הוא חייב להיות סוציאליסטי.בואו נהרוג את העשירים,הבה נגרש את היזמים.הבה נגילה.

החיים שלנו כאן? עינוי מתמשך,עדיף לחתוך וגמרנו.מדובר במדינה שכולה "אקספרס של חצות"!

זהו תהליך מסוכן,שכן הוא יכול להביא את מקבלי ההחלטות אצלנו לקבל החלטות שגויות, על סמך הלכי הרוח האלה ב"ציבור" כביכול.כך הנבואה עוד תגשים את עצמה.

מי שמקשיב או קורא את טבלואידי-הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית,כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם,שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו.ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם,במהדורת חדשות שלמה.רק אסונות,מעשי חורבן שאם עוד לא הגיעו,אז יגיעו מחר.מישהו הרי עורך את העיתונים הללו,את מהדורות החדשות,את היומנים.כך הוא רצה שהדברים יופיעו.

כאילו לא מדובר בפלא עולמי,מדינה שב-60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם,נס טכנולוגי מדהים,שניה לטכנולוגיית המידע לארצות הברית בלבד,שכלכלתה איתנה מכלכלת ארה"ב והמערב,שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים,במידה מרשימה של הצלחה.מדינה נעימה מאד לחיים,מלאה תרבות,יצירה ושמחה.

כל אלה הם הרי מחוץ ל"סדר יום",שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים,אינם מתמודדים,ואינם נושאים בשום אחריות.מערכות קורסות,ביורוקרטיה נוראה,שחיתות בכל מקום,מה אתם יודעים.יש רק מערכת אחת בריאה,אין בה טיפת שחיתות,ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה,התקשורת עצמה.

אין בתקשורת הזאת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה,אין אמפטיה,אין אהבה.התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה,מענישה אותם,מצליפה בהם יום יום,כמה מצבם גרוע,ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם.

היא תמיד תדבר בשם העשוקים,המסכנים וה"פריפריה",אך היא עצמה אליטה חזקה,מקושרת,שקשה לפגוע בה;היא הון וגם שלטון.אז מה אם הטלביזיה הלימודית אינה מלמדת ואינה מחנכת.העיקר שהיא מספקת פתרונות תעסוקה ל"טאלנטים" מהשמאל,שנמצאים במעבר בין כלי תקשורת לכלי תקשורת,ואבוי לפוליטיקאי שיעיז לגעת בה.אך מה לזה ולחינוך? לבחינות הבגרות שחצי מילדי ישראל לא מגיעים אליהן בכלל ?

האם לא עדיף היה לקחת את טובי המורים שיכינו את הפריפריה לבחינות הבגרות באמצעות השידורים?

אה,זה לא.

אז מה אם גלי צה"ל הפכה לתחנת מעבר ל"טאלנטים" במעבר,כולם מאותה גישה פוליטית,מאותו צבע,מאותו זן,מאותו מוצא.אך מה לזה ולחיילים?

כך משדרת אליטה ברורה לצבא שרובו מורכב כבר מה"פריפריה".אנחנו נלמד אותם מה טוב,ונייסר אותם אם צריך,כדי שבפעם הבאה יצביעו נכון.

אלו תהליכים הרסניים לחברה שלנו,שיקריים ובלתי דמוקרטיים.

ברגע שאני פותח עיתון,לוחץ על כפתור הרדיו,מיד מזנקת עלי האג'נדה המייסרת,הנושכת,הממיתה,המחריבה כל פטריוטיות ושמחת חיים.כאילו שום דבר חיובי לא קורה במדינה הזו,תחת הממשלה הזו,כשפרשנים לעינייני "בטחון" מתפייטים על סוגי הטילים שיגיעו לכאן,וכמות הנפגעים מהם,כמו שהתפייטו על "פצצות המימן" של סדאם חוסיין.

בחמת זעם צדקנית וצבועה זועקים תקשורתנים למען החלשים והמסכנים,וסופרים אחר כך בשקט את הכסף בחברות ההפקה שהקימו,בזכות המאבק הקדוש.

***

אני לא מקבל את המסרים החד-צדדים המוטים פוליטית,ואת פרשנויות ההבל.אני לא מוכן עוד לקבל את החרבת השמחה היומית שלי,ואני לא מזוכיסט.

מה לעשות.אני לא שונא את עצמי,לא את המדינה שלי,ולא את הממשלה שלי,כל ממשלה שתהיה.

אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי אמון בתקשורת הישראלית הזו,שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית,גאווה עיתונאית ואובייקטיביות.זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית,מסקרת ולא יוצרת,תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי.תקשורת.

ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית,אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו,משתדל לא להאזין לה,או לצפות בה.המקום היחידי בו אני רואה טלביזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי,וגם אז אני מעביר מיד לערוץ בינלאומי.במכונית אני שומע מוזיקה בלבד.אבל לפעמים אין ברירה.

אם נעשה כך כולנו היא תבין,ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית:תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל,ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.

לא תבין-תישא במחיר מעשיה.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998

***

המשטרה:

ניגוד העניינים מטעם המשטרה בחקירת נתניהו מסוכן ועברייני / עו''ד שפטל

ניגוד העניינים מטעם המשטרה בחקירת נתניהו מסוכן ועברייני
עד המפתח שהוא גם יריב פוליטי והמפכ"ל שמאמץ בעיוורון טענות קלושות. רה"מ עומד בפני הליך מגוחך, ואני סומך על וינרוט שיוציא אותו מזה. שפטל במונולוג חריף

ההמלצות שהתפרסמו השבוע לא הביאו עמן שום בשורה חדשה, הן זהות לחלוטין לדברים שפורסמו כבר בערוץ 2 ולכן לא הופתעתי לרגע. אם נתייחס לרגע לתוכן ההמלצות הללו, ניאלץ לחזור שלוש שנים אחורה, ליום שבו יאיר לפיד, אחד משרי האוצר הגרועים בהיסטוריה של המדינה, כינס מסיבת עיתונאים ובה אמר: "אני לא יודע מה יהיו תוצאות הבחירות, אבל דבר אחד אני יכול להגיד - נתניהו לא יהיה ראש ממשלה".

לפתע הופך נביא הזעם לעד מרכזי המעיד נגד נתניהו.

החקירה מעצם קיומה, על ידי מי שמנהל אותה בתוך המשטרה, אין לראותה אלא כחוטאת על מה שהיא לכאורה חוקרת.

עצם החקירה היא עבירה פלילית של מירמה והפרת אמונים, של המפכ"ל אלשיך ושל ניצב רוני ריטמן.

ההיבט החשוב ביותר הוא מראית פני הצדק. הוא מורכב מהחלטה לקיים חקירה פלילית, מתוך חקירה פלילית אחרת שמתקיימת, החקירה נגד ניצב ריטמן בחשד להטרדה מינית של הקצינה.

עוד בטרם החלה החקירה, ניצב ריטמן פנה לוינשטיין באופן ברור וברמזים עבים, בהם הוא טען שנתניהו הוא זה שגרם להפללתו על ידי אותה קצינה שהתלוננה נגדו. זמן קצר לאחר מכן, החלה חקירה פלילית נגד ראש הממשלה.

החקירה מועברת לידי להב 433, שבראשה ניצב ריטמן, הנמצא בניגוד עניינים קיצוני. אין קיצוני ובעייתי מכך - בין חוקר לנחקר, כשהחוקר חושד שהנחקר הוא שפועל נגדו.

זהו ניגוד עניינים עברייני ומסוכן אשר מעורבים בו בכירי המשטרה. ניצב ריטמן ממנה את צוות החקירה, וצוות החוקרים מדווח לו באופן שוטף על החקירה. בעקבות הדיווחים הללו, החוקרים מקבלים הנחיות, והכל מפי מי שאומר שראש הממשלה גרם להפללתו.

צריך לחזור על זה כמה פעמים כדי להאמין, אבל זה קרה.

לכן, החקירה הזו פסולה מראשיתה וכל תוצריה של חקירה כזאת, אינם אלא זוהמה. מראית פני הצדק נוסחה על ידי הנשיא השביעי של בית המשפט העליון, אהרון שמגר שאמר: "לא די לו שהצדק ייעשה, יש גם להראות כי הצדק נעשה". כאשר מראית פני הצדק לא קיימת, צדק לא יכול לצאת ממנו.

ההמלצות על פניהן, כל כך מגוחכות, שהמקום היחיד שממנו הן הוסקו זה מתוך חקירה המורעלת עד היסוד.

קחו למשל את ההמלצה המרכזית, שמבחינה ראייתית נשענת על עדותו של יאיר לפיד, כדי להדיח את נתניהו. לגופו של עניין, מדובר על חוק מילצ'ן. אלא שראש הממשלה שהעביר אותו הוא בכלל אולמרט.

אתמול שמענו את זה מפיו של מילצ'ן עצמו. ממשלתו של אולמרט, כאשר בר-און משמש כשר אוצר, העבירה את החוק שמעודד תושבים חוזרים, שעשו הון כסף, כמו מילצ'ן ועוד רבים אחרים, לחזור לישראל כדי לעודד אותם ולהנות מהטבות מס מרחיקות לכת לעשר שנים. חוק מבורך שהזרים כמויות עצומות של כסף למדינה. החוק עובר אצל אולמרט, אבל אף אחד לא קרא לחקור את אולמרט.

על טענות השוחד של נתניהו אפשר בעיקר לגחך. ובכן, מה שקורה הוא לגבי פעולתו של רה"מ, אותה הוא לא הכחיש, לפעול אצל רשויות ארצות הברית בעניין מתן אשרת כניסה ושהייה לארנון מילצ'ן בארה"ב.

נתניהו פעל כך מכיוון שמילצ'ן ביצע פעולות רבות, עבור מדינת ישראל. פעולות שהועילו למדינה, ובשליחותה. בשל כך, ובשל כך בלבד, החליטו האמריקאים לא לתת לו אשרת כניסה ושהייה.

המפכ"ל אלשיך טען בתכנית 'עובדה' שהוא בקיא בחומרי החקירה. הוא אימץ את העלילה של ריטמן כלפי נתניהו, אשר לכאורה שלח חוקרים פרטיים כדי לבלוש אחרי חוקריו. רב ניצב אלשיך מאמץ ללא כל סייג את העלילה הזאת. לפני מספר חודשים הוא נפגש עם היועמ"ש בנושא זה, ועד עכשיו אין שום ראיה למעורבות של נתניהו בהאשמות אלו.

אלשיך מאמץ את העלילה של ריטמן בעניין הקצינה ובעצם נגוע באותו ניגוד עניינים שקיים לגבי ריטמן והחוקרים הפרטיים.

הדבר הוסתר מהציבור, אבל בגלוי הוא נמנה על הצוות שניסח את ההמלצות הריקות מתוכן, מראשון ועד אחרון.

http://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-624284?utm_source=spotim&utm_medium=spotim_recirculation&spotim_referrer=recirculation

**

לפיד:

http://img.mako.co.il/2009/08/12/A-684__c.jpg

לפיד איש שמאל ואלה חבריו. הקאודיליו הדיקטטור הגמדי ומפלגת השמאלנים שלו:

יש עתיד אלה אנשי הקרן החדשה!

ח"כ קארין אלהרר מ"יש עתיד" היא בוגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה

שי פירון מ"יש עתיד" טוען שבימין מכפישים אותו בשל הקשר שלו לקרן החדשה לישראל שי פירון מינה את אדר כהן שפוטר בשל ספר אזרחות שערורייתי כחבר בוועדה לשיח הפוליטי

צפו: ח"כ יפעת קריב מ"יש עתיד" מחפה על עברייני מין ערבים שתוקפים יהודיות

http://www.youtube.com/watch?v=tCi_y57pC5k

עדי קול מיש עתיד בהצעת חוק שיתיר למסור ילדים יהודים לאימוץ גם למשפחות לא יהודיות

עפר שלח מ''יש עתיד'' תיאר את גיבורי השייטת על המרמרה כרוצחים שפלים שידיהם מגואלות בדם

יעקב פרי והשקפת שמאל של אנשים שהיו בצמרת הבטחון של ישראל בלי שידענו מהן עמדותיהם:

מצעד הטועים בדימוס

העובדה שאותם אנשים טעו באופן סדרתי לא מפריעה לידיעות אחרונות לקדם את משנתם

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5219

עליזה לביא מיש עתיד היא מארגון קולך (נתמך הקרן החדשה לישראל).

ניצב מיקי לוי, ''תפר תיק והעיד עדות שקר בביהמ''ש...!''

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/159629

שמעון סלמון – פעיל של רופאים לזכויות אדם מהקרן החדשה לישראל – שמסייעים לפלסטינים (אסירים וכד') ולאחרונה אף למסתננים במרפאה בדרום ת"א.

רות קלדרון – מייסדת בתי מדרש חילונים "עלמא"

מנחי בית המדרש באתר: עידו דרור, בארי צימרמן, רות קלדרון, חמי רמיאל, יונה מידלש.

תומכים ברפורמים

וכו'...

ונסיים בשיר על לפיד:

יאיר לפיד הזיקית

הג'לטלמן

"אני זיקית כי רק אני, שמאלן וימני,
תלוי ליד מי אני עומד, אמיד הוא או עני.
אם הוא בהיר ובורגני - צבעי הוא שמאל נאור.
אם הוא שחרחר ו/או דלפון - עורי ימין טהור".

אני איש אשכולות - ראשי מבריק (מג'ל),
אני ג'ורג' קלוני וגם המינגווי וראוי לאוסקר ולנובל!
ביום ראש מפלגה, ברוס לי לעת ערב.
בבחרותי, גם קסיוס קליי וגלגלן של עשב.

העשב התגלגל מזמן לסיגר משובח,
לקוניאק מיושן היטב, הוא משמש כמו אח.
אחרי הכל, פוליטיקאי נטול חיים יפים,
כמוהו כדייג - שאיננו דג דגים.

אני מסור ל'דולצ'ה ויטה', כן - אך בטח לא מזיק,
למרות שתקציב מפלגתי הפך גורם מעיק,
שכן, לרוב, היא עסוקה בפטפוט חסר תועלת,
(אך מי זה מצפה מבת-דמותי לנהוג אחרת?!).

אצלי, הרי, דיבור נמרץ, מסתיר דעות קלושות,
דלות המעש, מכוסה בהצהרות ריקות.
הבטחות אשר הופרו, משכיח ברק הג'ל,
זו ה-דרך 'לתפוס ראש' ולמשול בישראל.

קיבצתי, אפוא, 'סטארים' - רובם 'לשעבר'.
צוות עורג לתהילה, לקסם שנגמר.
תופסים עלי קצת טרמפ, נכון, אך הניצול מקביל.
אסחט גם לימונים כמושים ובלבד שאוביל.

פרלמנט הוא רק במה, בסך-הכל פלטפורמה
להבלטה עצמית, גם במחיר צפצוף על נורמה.
כך, הברזתי, למשל, ממושבים של חורף.
(עדיף חדר הכושר, לעיבוי שרירי העורף).

בדומה לזה, חתרתי ל'קמבן' לי דוקטורט.
לימוד ותארים קודמים - תפורים רק לפלגמט.
לעילוי כמוני - ובתור בן אצולה (!)
מגיע קיצור-דרך, שמפגין את הגדולה.

בא לי לגלם, עכשיו, את 'ראש-הממשלה'!
חוסר בגרות - אתם יודעים - איננו מכשלה.
אם עלם אוסטרי אלמוני, לוהק פתאום לקנצלר,
האם נסיך 'צלופח' כמותי, לא ייבחר לקייזר?!

http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-613154

ולידיעתכם:

יש עתיד מבטיחה לפעול להסדרת מעמד המסתננים האפריקנים בישראל:

***

כחלון הצבוע הדו פרצופי לקקן השמאל ובג"צ:

דרור אידר:

משה כחלון קיבל עשרה מנדטים; רובם המוחלט מאנשים בעלי השקפת עולם שמרנית־ימנית, כמו רוב הבוחרים שהצביעו בעד הקואליציה הנוכחית, והיו רוצים לראות שינויים משמעותיים בהרכב בית המשפט העליון ובאופי השפיטה.

בקואליציה הנוכחית, משמש כחלון בתפקיד "הבלם ששומר על ביהמ"ש העליון" ("הארץ").

דעותיו המדיניות של כחלון ידועות, גם בית הגידול שלו רחוק מזה של "הארץ", ובכל זאת הוא פועל לשמר את כוחו של הממסד המשפטי הישן, למרות שהוא שמייצג קבוצה קטנה בממשלה.

במאי האחרון הטיל כחלון וטו על כוונת הליכוד וישראל ביתנו (ומן הסתם שאר הקואליציה, כולל חברים במפלגתו) לחוקק חוק שיגביל את כוחו של ביהמ"ש העליון לפסול חקיקה של הכנסת - דרישה לגיטימית שעלתה בעשורים האחרונים לא רק מצד נבחרי ציבור, אלא מפי משפטנים בכירים ופילוסופים של המשפט.

http://www.israelhayom.co.il/opinion/411641

***

הפסיכולוג החברתי הנודע ליאון פסטינגר ועמיתיו הנרי ריקן וסטנלי שכטר, הצליחו להצטרף לקבוצת המאמינים "ברגע האחרון". הם ביקשו לבדוק מה תהיה תגובת חברי הכת לאחר שאמונתם תקרוס. התגובה הולידה את המושג "דיסוננס קוגניטיבי", שאותו המשיך לחקור פסטינגר, והמהווה מאז ועד היום אבן יסוד של מדעי החברה המודרניים.

התברר שחברי הקבוצה רק התחזקו באמונתם לאחר שנבואתם כשלה. הם מצאו מייד הסבר של "התערבות אלוהית" שהצילה את יושבי כדור הארץ בזכות אמונתם הנחרצת. דורותי מרטין זכתה לכינוי "מאריאן קיץ" בספרם של פסטינגר וחבריו "כאשר הנבואה מכזיבה". הגברת קיץ' נמנעה עד לאותה עת ממגע כלשהו עם אמצעי התקשורת. אך מיד עם כשלון הנבואה יזמה אינספור ראיונות, שבהם הביאה לידיעת הרבים את בשורת ההצלה. זו נבעה מהאור האלוהי שהפיצה קבוצת מעריציה.

התופעה של הכחשת המציאות והדחקתה, כשהיא סותרת אמונה נחרצת, אינה מאפיינת רק עקרות בית מוזרות. זוהי כנראה תופעה המיוחדת למין האנושי בכללו (אם כי יתכן שניחנו בה גם תושבי כוכב הלכת קלריון). אחד מגדולי הפילוסופים של המדע, קרל פופר, טבע את המושג "עקרון ההפרכה". לדעת פופר, תחום דעת שאין אפשרות להפריכו, יקרה אשר יקרה, איננו מדע. כדוגמאות של "לא-מדע" הביא פופר את הדת, המרכסיזם והפסיכואנליזה. לטענתו של פופר, הדבקים בתורות אלו לא יקבלו לעולם ראייה הסותרת את אמונתם.

רבים מבין הנביאים הפוליטיים במקומותינו, אינם נחים לרגע מהצגת חזונם. ליתר ביטחון מלווים הנביאים את אמירותיהם הנחרצות בהודאה הצנועה-לכאורה כי "מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים". אך דומה, כי הפתיח השכיח ביותר בפי מומחים, הוא "כמו שאמרתי..." שהרי כידוע "איזהו חכם - הרואה את הנולד".

כל אימת שאני נחשף לתקשורת, כלומר תמיד, אני נזכר, בדורותי מרטין שדבקה בנחרצות באמונותיה עד מותה בגיל 92. צקצוקי לשון אינסופיים בוקעים מן האולפנים. הגות הפרשנים מלווה בעקביות את הווייתנו. נביאי החמצת השלום, נביאי המלחמה, המאמינים בכישלון הביטחון האישי והלאומי, המאמינים בהתגשמות הסכנה הקיומית, המומחים לענייני השואה הדמוגרפית, פרופסורים לענייני החורבן הכלכלי ודוקטורים לענייני שחיתות וקטסטרופה חברתית מטיפים יחדיו "אפוקליפסה עכשיו". אש להבותיה של תופת וודאית מרחפת מעלינו.

מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון!

http://www.israelhayom.co.il/opinion/546681

אורית פרקש-הכהן, ראש רשות החשמל לשעבר, הודחה לפני כשנתיים מתפקידה לאחר שתקפה בחריפות את מתווה הגז. יונתן תדמור, משנה לפרקליטת מחוז תל אביב, פרסם חוות דעת שבה תקף בחריפות את עמדת הפרקליטות בעניין אימוץ ילדים על ידי זוגות חד מיניים. ערן קמין, ראש חטיבת החקירות במשטרה, תקף בחריפות את חוק ההמלצות וטען שהחוק נכתב “מתוך בורות או מזדון”.

מה משותף לשלושת הפקידים הללו, מלבד החוצפה שבהשתלחות במדיניות שנקבעה על ידי רשויות מוסמכות בדרך דמוקרטית?

התשובה היא שהשלושה נמנים עם קבוצה מסתורית וקנאית שהולכת וקונה שליטה במסדרונות שירות המדינה, הנקראת בוגרי קרן וקסנר.

הקרן הזו בוחרת בפינצטה פקידים בדרג בינוני-בכיר בשירות המדינה, ושולחת אותם ללימודים יקרים ויוקרתיים באוניברסיטת הרווארד בארה”ב.

הממצאים שאנו חושפים כעת ונאספו על ידי מחלקת המחקר של ארגון ‘לביא’, מלמדים שחלק אינטגרלי מהליך ההכשרה של בוגרי וקסנר הוא גיהוץ אידאולוגי אגרסיבי, והתיישרות עם ערכי שמאל פרוגרסיביים בסגנון אמריקני.

מרידתם של פרקש-הכהן, תדמור וקמין לא אמורה להפתיע את מי שמכיר את הערכים שאליהם מחנכים בוקסנר. פרופסור רונאלד (רון) חפץ הוא אחד המרצים המרכזיים בתכנית וקסנר. הוא הקים ומפעיל באוניברסיטת הרווארד את “המרכז למנהיגות ציבורית”, שבו מתחנכים תלמידי התכנית.

חפץ, מומחה עולמי למנהיגות, יצר אבחנה בין “בעל סמכות” לבין “מנהיג”: הראשון הוא זה שמחזיק את סמכות הביצוע; השני הוא בעל שאר הרוח הדרוש להחליט מהי המדיניות הרצויה. תפקידם של “מנהיגים” הוא לאכוף תפיסת עולם על “בעלי הסמכות”.

ההתמקדות של תכנית וקסנר בפקידים בלתי נבחרים חושפת את הטקטיקה המתוחכמת והחתרנית של המוסד הזה: לעקוף את ההכרעה הדמוקרטית של הציבור בישראל, באמצעות שטיפת מוח וטובות הנאה הגובלות לכאורה בשוחד לדמויות מרכזיות בצמתים חשובים של המנגנון הממשלתי.

הגיבנת של עוזי פוגלמן

בשנה שעברה הודיע ראש הממשלה נתניהו על כוונתו למנות את עפרה ברכה לתפקיד נציבת שירות המדינה. מועמדותה של ברכה הציתה את אותו קמפיין שחוק של גורמי שמאל על חורבנה הצפוי של הדמוקרטיה אם מינויה של ברכה יתגשם. בין הגורמים הקולניים ביותר בקמפיין ניתן היה למצוא התארגנות קטנה עם שם תמים: “פורום נשות וקסנר”, אשר בו חברות עובדות מדינה בכירות שהתגייסו למשימה למנוע את מינויה של עפרה ברכה.

במקביל, הוגשה עתירה לבג”צ נגד מינויה של ברכה. השופט עוזי פוגלמן מיהר להוציא צו ביניים המקפיא את המינוי. זמן לא רב לאחר מכן פסל ההרכב, בראשות פוגלמן, את המינוי באופן סופי ופיזר את ועדת האיתור.

פוגלמן הוא בוגר תכנית וקסנר.

בשנת 1990 מימנה עבורו את התואר השני היוקרתי בהרווארד. אתר בתי המשפט, אגב, נמנע מלציין שקרן וקסנר עומדת מאחורי התואר של פוגלמן.

בעניין ברכה, חשוב לציין, נשות וקסנר לא היו בין העותרים. אבל קרן וקסנר היא רשת חברתית, המקיימת מפגשים שכיחים בין בוגרי, והקרן עצמה מתגאה בכך שבמפגשי הבוגרים מתקיימים “דיונים לא פורמליים” בנושאים בוערים בסדר היום הישראלי.

במאמר שפרסמה אחת מבוגרות הקרן היא תיארה כיצד פגישות הבוגרים “מאפשרות יחדיו פיתוחה של תודעה קבוצתית ורשת בין הבוגרים”. נראה אפוא כי פורום נשות וקסנר לא נדרש ממש להגיש עתירה כדי להעביר לפוגלמן את המסר לגבי הפסיקה הרצויה מבחינת קהילת וקסנר.

מערכת היחסים בין פוגלמן לבין חבריו בוגרי וקסנר איננה חד כיוונית:

באוקטובר 2015 עיכב פוגלמן הריסת בתי מחבלים, ועורר עליו את חמתם של רבים בימין בישראל. ח”כ מוטי יוגב ביטא את הכעס בכך שקרא לפוגלמן “לפשוט את מדי השופט ולהצטרף לרשימה המשותפת שפסיקותיו כדעותיה”.

המתקפה הזו הקימה מרבצם 55 מעמיתיו בוגרי וקסנר של פוגלמן, אשר מיהרו לשלוח מכתב לראש הממשלה, שרת המשפטים ויו”ר הבית היהודי, בדרישה שיגנו את דברי יוגב. חוק שירות המדינה, נזכיר, אוסר על עובדי מדינה להתבטא נגד נבחרי ציבור, אבל פרשת יוגב מלמדת שיש חוקים שלא חלים על אנשי קרן וקסנר.

הטיפול של פוגלמן בעניינה של עפרה ברכה, לא היה הפעם היחידה שבה נמנע מלפסול עצמו מלדון בעתירות של בוגרים אחרים של הקרן: הזכרנו קודם את אורית פרקש-הכהן מרשות החשמל – אז גם בעתירה שלה נגד מתווה הגז פוגלמן טיפל.

הרשימה המלאה של החותמים על המכתב בעקבות דברי מוטי יוגב לא פורסמה מעולם, ולכן לא ניתן לדעת האם פסק פוגלמן בעניינים הנוגעים לפקידים שיצאו להגנתו. לאור העובדה שמדובר בפקידים עובדי מדינה ובשופט בבג”צ הדן בתפקודם של פקידים כאלו, הסבירות לכך גבוהה מאוד.

שתי קרניים, אותו ראש

המסמכים הפומביים של קרן וקסנר לא מראים קשר ארגוני או כספי לקרן לישראל חדשה, אולם קשר שכזה בהחלט קיים ברמת הפעילות.

ב-2013, חושף דף הפייסבוק של ארגון ‘שוברים שתיקה’, השתתפה “קבוצה גדולה של יהודים אמריקנים מקרן וקסנר” בסיור של ארגון השמאל הקיצוני ובמפגש עם “נוער נגד התנחלויות”. ‘שוברים שתיקה‘, אחד מארגוני הדגל של הקרן לישראל חדשה, עוסק בהשמצה שיטתית של חיילי צה”ל.

אחד הפרויקטים המטרידים ביותר של בוגרי קרן וקסנר נקרא “זה העסק שלנו”.

מדובר במיזם תעמולה השואף לקדם את חזון שתי המדינות בקרב עובדי מדינה ויהודים מארה”ב.

קרן וקסנר עצמה מתגאה בפרויקט והוא מוצג לראווה בהרחבה באתר האינטרנט של הקרן.

הפרויקט מופעל על ידי תשעה בוגרי וקסנר, ביניהם אליעזר יערי, מי שכיהן כמנכ”ל הקרן לישראל חדשה, וג’יל ג’ייקובס מארגון השמאל היהודי - אמריקני ‘תרועה’ אשר נתמך גם הוא על ידי הקרן. דמויותיהם של יערי וג’ייקובס מצדיקה עיון נוסף:

ב-1998 הקים יערי, יחד עם קודמו בתפקיד מנכ”ל הקרן לישראל חדשה אבינועם ערמוני, את “עמותת בוגרי קרן וקסנר“, אשר מקיימת מפגשים מקצועיים וחברתיים לבוגרי הקרן.

ארגונה של ג’יל ג’ייקובס, ‘תרועה’, יצא ב-2014 בקמפיין הקורא ליהודי ארה”ב לחדול מתרומות לקק”ל, בגין פעילות ב”גדה המערבית”.

דוד רוזן, בוגר וקסנר שכיהן כמנכ”ל הקרן לישראל חדשה בצפון אמריקה, סיקר את הפרויקט של ‘תרועה’ בפוסט שפירסם באתר קרן וקסנר, והכתיר אותו בהצלחה.

אירועים נוספים שקיימה קרן וקסנר, או בוגריה שהזדהו בתור בוגריה, מתיישרים עם האידאולוגיה הקיצונית של הקרן לישראל חדשה: באחד המפגשים שארגנה הקרן התקיים דיון בפרשת אלאור אזריה, בו השתתף בוגר התכנית, הפרקליט הצבאי הראשי שרון אפק; לצידו בדיון ישבה שרון אברהם-וייס, מנכ”לית ‘האגודה לזכויות האזרח’ – אחד מארגוני הדגל של הקרן לישראל חדשה, גם היא בוגרת וקסנר.

הדפוס הזה, של הושבת עובדי ממשלת ישראל על שולחן אחד עם פעילי קרן חדשה המייצגים את השוליים של השמאל הרדיקלי, התרחש גם בסוגיית המסתננים: אייל יעקבסון, בוגר וקסנר ובכיר במשרד הבריאות, ניהל דיון בנושא רפואה מסובסדת למסתננים עם מושירה אבו דיה, יו”ר רופאים לזכויות אדם.

הכירו את הוקסנרים

לזלי ואביגיל וקסנר תרמו לאורך השנים למספר מועמדים דווקא במפלגה הרפובליקנית בארה”ב. הם לא נמנו על תומכיו טראמפ בשום שלב, והתנערו ממנו סופית בקיץ האחרון, לאחר התבטאויותיו סביב אירועי שרלוטסוויל. עם זאת, המשפחה תמכה גם באירועי ההשבעה לנשיאות של ברק אובמה. הונה של המשפחה נאמד בכ-6 מיליארד דולר.

נשיאת קרן וקסנר היא אלקה אברמסון, רבה רפורמית ופעילת שמאל: היא תרמה לקמפיין של הילרי קלינטון, ועם השבעתו של טראמפ לנשיא שיתפה את עוקבי עמוד הפייסבוק שלה ברעד ובחלחלה שאחזו בה. היא גם חתמה על עצומה הקוראת לנשיאי ארה”ב להקדיש עצמם להקמת מדינה פלסטינית.

בכירי קרן וקסנר מזועזעים מנצחונו של טראמפ בבחירות:

מנכ”ל קרן וקסנר בישראל הוא רענן אביטל, החתום על עצומת השמאל של “מפקדים למען בטחון ישראל”.

נדב תמיר משמש ראש מועצת הבוגרים של הקרן. בזמן שכיהן כקונסול ישראל בבוסטון, השווה תמיר את ישראל לחשוכים שבמשטרי העולם, כשאמר כי “בקרב חוגים רבים באמריקה קיימת התחושה שממשל אובמה נאלץ להתמודד עם סרבנות של הממשלים באיראן, צפון קוריאה וישראל”. תמיר הוא איש של שמעון פרס: הוא שימש בעבר כיועצו המדיני, והיום הוא בכיר בחברת “פרס ויועצים ייעוץ גלובלי בע”מ”.

מי שקדם לתמיר בתפקידו כיו”ר מועצת הבוגרים הוא לא אחר מאשר פעיל השמאל הרדיקלי מייק בלס, אשר עשה שימוש בסמכויותיו כמשנה ליועמ”ש כדי להתעמר במתיישבי יו”ש בין השאר בסוגיות בעלות על בתי יהודים בחברון, צו שימוש מפריע בנכס, ניסיון לאמץ את יוזמת ז’נבה כמדיניות ממשלתית ועוד.

800 אלף דולר לאהוד ברק

בטיוטת דו”ח בעניין הכשרת בכירים בשירות הציבורי שחובר לפני שלוש שנים נכתב כי תכניות העתודה של קרן וקסנר, כמו גם של גופים פרטיים אחרים, “עשויות להיות מוכתבות מגורמים בעלי אינטרסים”. לא ברור של מי היד הנעלמה שהצליחה להעלים את המשפט החשוב הזה מהדו”ח הסופי אותו אימצה הממשלה בקיץ 2016, ובאופן כללי רב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים שבין נציבות שירות המדינה לבין ממשלת ישראל.

מתוך טויטת דו”ח הכשרת הבכירים בשירות הציבורי

בנציבות שירות המדינה פועל האגף בעל השם הקליט “אגף בכיר הדרכה, השכלה ורווחה”. מדי שנה פונה האגף, בשיתוף עם קרן וקסנר, למשרדי הממשלה וליחידות הסמך בבקשה לאתר מועמדים מתאימים.

עבור המועמדים שנבחרים לבסוף מדובר בעסקה לא רעה בכלל: מלבד התואר היוקרתי וחילוץ החושים בחו”ל, המשכורת ממשיכה לדפוק כל חודש. בשנת 2004 נחשף שמנכ”ל רשות הנמלים, יואב צוקרמן, השתכר בתקופת שהותו בהרווארד לא פחות מ-502 אלף שקל מקופת המדינה. אחרי שסיים את התואר, נפרד מתפקידו בנמל.

ההתקשרות בין קרן וקסנר לבין נציבות שירות המדינה רחוקה מלעמוד בנורמות הבסיסיות ביותר של מנהל תקין.

המשכורת שממשיכים עובדי המדינה לקבל בזמן שהותם בחו”ל, היא למעשה השתתפות המדינה בהוצאות הלימודים של משתתפי התכנית.

למרות הסבסוד הנדיב הזה, קרן וקסנר מעולם לא זכתה במכרז.

הנציבות גם אינה שותפה מלאה בבחירת המועמדים שיתקבלו לתכנית, שכן שלבי המיון הראשונים מתבצעים על ידי אנשי וקסנר לבדם. בתשובת הנציבות לשאילתת חופש המידע שהגיש ארגון לביא, נכתב כי הנציבות אינה מודעת לכל נהלי המיון של הקרן, ואינה שותפה גם בהליך הערעור של מועמדים שנדחו.

בלביא שאלו את הנציבות גם אודות הרכב ועדת האיתור למועמדים לקרן, ונענו כך: “לקבלת מידע רשמי בנושא יש לפנות לקרן. מידיעה אישית של נציג הנציבות בועדה, חברים בה נציגי הקרן, נציגי הקרן בישראל, נציג נציבות שירות המדינה ונציג ציבור”.

מה שכן ידוע, הוא שבמשך שנים רבות כיהן בראש ועדת הבחירה נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ’ איתמר רבינוביץ’, הידוע בתור מקורב לאהוד ברק. בעבר האשים רביב דרוקר את ברק בכך שהפעיל את קשריו אצל רבינוביץ’ כדי שיקבל לתכנית וקסנר את שמעון בטאט, שכיהן כמשנה לראש הלשכה של ברק בעת שכיהן כראש הממשלה. לפני שנה וחצי חשפו תומר אביטל ואורי בלאו שבשנת 2006 קיבל ברק 800 אלף דולר מקרן וקסנר בתמורה לכתיבת “מחקר”, אשר עקבותיו לא נודעו.

המלגה הסודית

זה הזמן לבחון מה בעצם נותנת קרן וקסנר למשתתפיה.

הנה רשימה חלקית:

שכר לימוד והטבות נלוות בבית הספר קנדי בהרווארד, המוערך בכ-300 אלף שקל. חוץ מזה, בפרסום של הקרן היא מבטיחה “ביטוח רפואי, הוצאות נסיעה הלוך ושוב מישראל והקצבות לספרים ולמשלוח חפצים. המלגה כוללת קצובת מחיה נדיבה לסטודנטים/ות ובני/בנות זוגם. משפחות עם ילדים יקבלו הקצבה חודשית נוספת עבור כל ילד”.

סרטון תדמית של קרן וקסנר בישראל:

בסך הכל, ניתן להעריך בזהירות שכל עמית בקרן מקבל טובות הנאה בשווי המתקרב למיליון שקל. אבל את נציבות שירות המדינה כל זה לא מעניין: במענה לשאלת חופש המידע מה ההיקף הכספי של המלגה, השיבה הנציבות: “הנתונים אינם נמצאים בידינו אלא בידי הקרן...לפיכך בקשה זו נדחית”.

זה לא מעניין את נציבות שירות המדינה, אבל זה חשוב מאוד.

מתנות הניתנות לעובדי ציבור הן עניין רגיש בשל האפשרות לשוחד ולהטיה לא עניינית של שיקול הדעת. לכן נחקק חוק מיוחד המסדיר מה עולה בגורלן של מתנות כאלה, והתשובה ברורה: על עובד המדינה להשיב למדינה את שווי המתנה שקיבל.

מקרן וקסנר נמסר בתגובה: “בכל שאלה העוסקת בהשתלמויות של עובדי מדינה מוצע לפנות לנציבות שירות המדינה”.

תגובת נציבות שירות המדינה טרם התקבלה.

https://mida.org.il/2018/06/12/%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%A7%D7%9C-%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8-%D7%AA%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%A9%D7%A7/

רפי קפלן, מנכ"ל מעלה-המרכז לציונות דתית וחבר מרכז הבית היהודי, אב לקצין קרבי, יוצא בחריפות כנגד החלטת הרמטכ"ל שלא לקדם את את תת אלוף עופר וינטר.

בדבריו שואל קפלן כיצד קורה ש-40% ממסיימי בה"ד 1 הם חובשי כיפה, 50% מהמח"טים בחי"ר הם חובשי כיפות ולעומת זאת 0% מפקדים בעלי כיפה באוגדות המרחביות, ו0% באלופים. מה קורה לסטטיסטיקה ולקצינים חובשי הכיפה לאחר תפקידי המח"ט ואיך כולם מתמוססים בדרך.

"אני שומע את שר הביטחון ושרים אחרים לצד קצינים בכירים מדברים בסגנון יהיר, וכל העת חסר לי אזכור שם ה' והביטחון בצור ישראל וגואלו, ולא רק ההתרברבות והגאווה הצברית המוגזמת בהישגנו העצומים ובטכנולוגיות בשדה הקרב ובהגנה על העם והמולדת. אני כואב על כך שיש המנסים לעצור את הכיוון הערכי מוסרי שהוא וקצינים בעלי אמונה בריבונו של עולם מביעים".

בראיון לערוץ 7 אומר קפלן שמצער לחשוב שכדי להתקדם בצה"ל צריך לשתוק, "כל כך הרבה קצינים מוכשרים עם כיפות סרוגות ואמירות ברורות שהם מאמינים בה', ושאפשר לנצח את האויב ולא רק בכוחי ועוצם ידי, לא מקודמים ואף אחד מהם לא נמצא בין האלופים, זה אומר משהו. לפני שבועיים עשינו כנס לזכרו של אורי אליצור על היחסים בין הכיפה הסרוגה לצה"ל והאלוף במיל' גרשון הכהן אמר שם שכל עוד אתה משאיר את אלוקים בבית, אתה יכול להתקדם וזה מקומם, מדוע סגן רמטכ"ל בעבר יכול לדבר על השואה או קצינים יכולים לדבר על להט"בים אבל מי שרוצה להתקדם שלא יזכיר את ה'".

קפלן חושש מההשלכות, "אני חושש שאצל חלק זה יכול לגרום שהם יתאיישו מראש, והנחושים שבהם יצטרכו לקוות, כפי שקיוו אפי איתם ועופר וינטר, שדברים ישתנו או שהם יצטרכו להסתפק בלהיות מג"דים או מח"טים. יש כאלה שאומרים שעופר וינטר היה צריך להיות חכם ולשתוק, אבל אני שואל האם לחזק לוחמים לפני הקרב ולהגיד מה שאתה מאמין זה לא חכם".

לדבריו הציונות הדתית חייבת להשמיע את קולה, "הרבה מהאג'נדות היום בצה"ל זה בגלל כל מיני ארגוני שמאל אנטי דתיים שעושים הרבה רעש, וגם אנחנו צריכים לעשות רעש מהצד השני. אנחנו יודעים גם שהיום בצבא היחס לדת וקדושה הוא לא במצב טוב, שמעתי לא מזמן מאחד השכנים שלי בעפרה שהבן שלו רוצה לעזוב את בה"ד 1 בגלל כל מה שקורה שם עם הבנות והערבוב עם החיילות, הוא לא יכול לעמוד בזה.

חזרתי הביתה ושאלתי את הבן שלי אם זה נכון והוא אמר לי שזה אפילו יותר גרוע, אז אני שואל למה שותקים אסור לשתוק צריכים לצעוק. שואלים כל הזמן למה החרדים לא מתגייסים אבל אנחנו רואים שהם לא מצליחים להחיל את הכיפות סרוגות בצה"ל, אז איך הם רוצים את החרדים בצה"ל, אולי הם רוצים שרק נסתער ולא נהיה מקובעי המדיניות, אנחנו לא יכולים להסכים לזה".

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/375581

משהו מאוד לא תמים מבצבץ מאחורי הביקורת הרצחנית נגד ההצהרה המשותפת של בנימין נתניהו עם ראש ממשלת פולין מתאוש מורביצקי. עצם הוויכוח בהחלט במקום. לפחות משפט אחד בהצהרה נוסח בצורה אומללה, וצריך היה לבנות אותו אחרת או לוותר על ההצהרה כולה. אבל אין קשר בין הדיון הלגיטימי הזה לבין עוצמת ההתקפה על ראש הממשלה ועל עצם המהלך המשותף עם הפולנים.

ההתקפות שלוחות הרסן, שבהן מואשמים אדריכלי ההצהרה ב"בגידה" וב"הפקרת זכר הנספים", מרמזות שיש סדר יום נסתר לחלק מהמוחים. אלו ניצלו את הוויכוח על תמרוני החקיקה הפולניים וזכר השואה כדי לנסות לחבל במדיניות שנוקט ראש הממשלה מול אירופה.

פה ושם היה גם מי שהודה, כמו רביב דרוקר ב"הארץ", שההתקפות על ראש הממשלה בעניין הפולני לא נבעו מעצם הכשל בהצהרה עצמה, אלא בגלל מה שעומד מאחוריה: הניסיון להרגיע את הגיזרה הפולנית כדי למשוך לצידנו מדינות אירופיות ולשבור את החזית העוינת של האיחוד האירופי. ואכן, אפשר בהחלט "להאשים" את ראש הממשלה בהאשמה החמורה הזו. אלא שאם יש תחום שבו מגיע לבנימין נתניהו צל"ש הוא דווקא כאן, בחתירה למצוא תומכים ושותפים ברחבי העולם, שמצויים מחוץ לטווח ההשפעה המורעלת של מערב אירופה.

חשבו שהם הבוסים הבלתי מעורערים של אירופה. מקרון ומרקל.

בהקשר הזה פולין חשובה מאוד. היא המדינה הגדולה ביותר במרכז מזרח אירופה, והיא מחוברת לשלוש חברותיה בברית וישיגרד - הונגריה, צ'כיה וסלובקיה, שיחדיו מציבות סדר יום משלהן. כזה שלא מוצא חן בעיני מי שחשבו שהם הבוסים הבלתי מעורערים של אירופה - גרמניה, צרפת והטכנוקרטים של בריסל.

פולין והונגריה הן לא מספיק ליברליות, שלא לומר שמאלניות בעיני הטהרנים הישראלים.

אבל הכי חמור, כל ארבע המדינות הללו - וכמובן אוסטריה החדשה - מציבות אנטיתזה למדיניות קליטת הזרים של אנגלה מרקל ושותפיה. הן גם כופרות בתפיסת הרב־תרבותיות והאנטי־לאומיות, שהפכה למעין דת חדשה באירופה המערבית מאז תום מלחמת העולם השניה.

המדינות הללו יצרו קשרים טובים במיוחד עם ישראל של נתניהו, קשרים שיכולים להתגבש לכיוון של בריתות אסטרטגיות. אין ספק שתפיסת הלאומיות המשותפת והחשש מפני העולם האסלאמי תורמים להידוק הקשרים, שלא לדבר על הרצון להתחבר לישראל - החברה הכי טובה של דונלד טראמפ.

הציר הזה, שמתלכד עם היחסים החמים עם יוון, קפריסין ועוד, מטריף את מי שבנו אסטרטגיה פוליטית על חנק בינלאומי של ישראל ושבירת הדמוקרטיה שלה. מדובר בחלקים גדולים של השמאל הישראלי שהתייאשו מהסיכוי לשכנע את המצביעים ולנצח בבחירות. הם מאסו בכלים הדמוקרטיים והחליטו לכפות עלינו מבחוץ את הרעיונות הנאצלים שלהם.

אירופה מאוחדת ועוינת היוותה מרכיב מפתח באסטרטגיה הזו.

משיכת פולין וברית וישיגראד, אוסטריה, יוון ועוד מדינות לצידנו ממוטטת את התקווה האחרונה שנותרה לשמאל הישראלי. בעיקר בעידן המתסכל של הנשיא טראמפ, שמעז להיות באמת בעדנו.

הישראלים הנחמדים הללו תוקפים בקצף על השפתיים את המשטרים המרכז־אירופיים, בטענה שהם לא מספיק דמוקרטיים ואפילו מייחסים להם אנטישמיות.

כאילו שדיקטטורה ואנטישמיות הפריעו להם להתחבר לארגון הטרור אש"ף, לגרום להענקת פרס נובל לשלום לרב המחבלים יאסר ערפאת, לדחוף אותנו לזרועות הרודן הסורי חאפז אל־אסד, ועוד ועוד.

והאמת? הכל הצגה.

אין להם בעיה עם רודנים וגם לא עם אנטישמיות, יש להם בעיה עם ציונים.

מכבש אנטי־ציוני

מכבש הסתה אימתני הופעל השבוע נגד חוק יסוד הלאום, שהובא בגרסה מקוצצת לכנסת. האיומים והגינויים הגיעו מכל עבר, מספסלי האופוזיציה הלא־ציונית ועד בית הנשיא.

אבל נא לא להתבלבל, המטרה הבסיסית של יוזמי ההתנגדות היא חיסול הציונות, לא פחות.

זו כמובן, לא כוונת כל המתנגדים, יש ביניהם אפילו ציונים טובים שהתבלבלו בדרך, כמו הנשיא ראובן ריבלין וחבר הכנסת בני בגין. אין גם צורך לקדש כל ניסוח בהצעת החוק, אפשר לתקן. אבל העיקרון שמונח בבסיס החקיקה הוא הדיפת איום מוחשי על קיום המדינה הציונית, מדינת הלאום היהודי. ומי שמוביל את המתקפה נגד החוק יודע בדיוק לאן הוא חותר.

האיום נמצא איתנו זה שנים, ומשום מה רק עכשיו מנסה ממשלת נתניהו לטפל בו, אם כי באופן הססני ודי שלומיאלי.

הסכנה הגיחה במלוא חומרתה בבג"ץ המפורסם של קעדאן משנת 2000, שגרם לביטול היכולת להקים התיישבות ציונית.

הוא סיכל את אחד מהמכשירים הבסיסיים של התנועה הציונית להתמודד במאבק נגד הערבים על הארץ - התיישבות יהודית.

בבג"ץ קעדאן פסלו השופטים את האפשרות לכונן ועדת קבלה ביישובים קהילתיים, שתחליט על שמירת המרקם הציוני של היישוב. אחר כך הרחיק בג"ץ לכת הרבה יותר, כאשר איים לפסול את זכותה של קק"ל למכור קרקע ליהודים בלבד. אף על פי שזו נרכשה על ידי יהודים בכספם, כדי שתשמש ליישוב יהודים בארץ ישראל ולקימום הבית הלאומי.

חוק יסוד הלאום נועד בדיוק לזה: להציב תמרור רב־תחומי, שיעצור את הכרסום ביכולת לממש את עקרונות הציונות בארץ ישראל, ושבין היתר ימנע פסיקות המאפשרות לרשימות אנטי־ציוניות לרוץ לכנסת. כל אלה דברים שפעם היו מובנים מאליהם אבל בינתיים נשחקו וגם נשכחו על ידי רבים. גם ציונים טובים כמו בני בגין נפלו בפח. הצליחו לבלבל אותם ולטשטש בין האמצעי לבין המטרה: בין הדמוקרטיה, שהיא כלי בלבד, לבין כינון הבית הלאומי היהודי, שהוא המטרה.

עקרון עליונות הרעיון הלאומי היהודי נוכח במגילת העצמאות, אבל קדמו לו החלטות חבר הלאומים, המוסד שקדם לאומות המאוחדות, שהוטמעו גם בסעיף 80 למסמך הכינון של האומות המאוחדות. זהו עיקרון שהוצב כבר בהצהרת בלפור, לפני למעלה ממאה שנה, והוא הבסיס להקמתה ולתפקודה של המדינה, ולפיו ארץ ישראל ניתנה לעם היהודי לשם הקמת בית לאומי, אשר בו הוא יקים "התיישבות יהודית צפופה על הקרקע".

במקביל, בכל ההחלטות הבינלאומיות, כמו גם במגילת העצמאות, נשמרו הזכויות הפרטיות של בני העדות והדתות האחרות, אבל לא הזכויות הלאומיות.

זכות לאומית ניתנה לעם היהודי בלבד.

והזכות הלאומית מחייבת קיום מהלכים להבטחת הזהות הציונית של המדינה והארץ, כמו התיישבות, עלייה יהודית ואי־חתירה נגד קיום מדינת היהודים.

משמיצי החוק מדמיינים אפשרויות תפלצתיות של הדרה ממזרחים ועד לסביות וטבעונים, אלא שהכל שטויות.

החוק המוצע לא ימנע מאיש להתגורר ביישובים עירוניים קיימים ואפילו לא יצליח לגרום למגורי יהודים ביישובים ערביים, כמו אום אל־פחם או לקיה. אבל הוא כן יעצור את הסחף האנטי־ציוני.

כי מי שמתנגד כיום לחוק יסוד הלאום הנוכחי, יילחם מחר לביטול חוק השבות ועוד חוקים שבבסיס המהות של המדינה.

מדובר בחקיקה בלתי שוויונית ובלתי דמוקרטית. כזו שנועדה להנהיג צדק מתקן ולהחזיר את הארץ שנלקחה מאיתנו בכוח. רק הגיע הזמן שהליכוד ונתניהו יפעלו במרץ ובנחישות, יפסיקו למצמץ ולהצטדק ויחוקקו את חוק הלאום ללא מורא ובקול גדול.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-651096?utm_source=spotim&utm_medium=spotim_recirculation&spotim_referrer=recirculation

תגוביות:

1.המוטו של המלחמה בנתניהו היא, לא משנה מה יעשה נתניהו, אם פעולותיו הן לקידום מעמדה של ישראל, תמיד אבל תמיד נילחם בכל שיעשה נתניהו וכך השמאל החליט להעדיף את האינטרסים שלו ולא את האינטרסים של המדינה, לכן זו דרך פעילות של גיס חמישי.

2.נמאס ללקק למערב אירופאים. בגרמניה יש איסור לשחיטה כשרה ולברית מילה ומתבצע סימון יינות מההתנחלויות, בעוד ש"פולין האנטישמית" מספקת בשר כשר לכל אירופה ודרכה עוברים יינות מישראל לכל אירופה, אז שבו בשקט בנט ולפיד.

4.כל הכבוד נדב. בעניין הפולני שמת את האצבע בדיוק בנקודה. לכל מבקרי פולין לא מפריע לנסוע לברלין ולעשות עסקים עם הגרמנים שהם הם שרצחו יהודים. גם הפולנים לא כל כך מפריעים להם. מה שמפריע שהממשלה בפולין היום היא ימנית. בעניין חוק הלאום צדקת. יש מתנגדים שהם בהחלט ציונים כמו הנשיא אבל מה לעשות - השינאה לביבי היא מעל הכל. גם מעל טובתה של המדינה.

הנרטיב התקשורתי של הפגנת הלהט”ב שהתקיימה אמש (ראשון) בכיכר רבין נע על שני צירים: בראשון נטען כי מספר המשתתפים נע בין 50 ל-80 אלף איש, ואילו בשני הודגש שוב ושב כי ההפגנה “לא קשורה לימין ושמאל” – כלומר א-פוליטית. המציאות, שלא במפתיע, מספרת סיפור שונה.

כאמור, הדרך העיקרית לשווק את ההפגנה היתה כי מדובר במחאה שאינה קשורה לעמדה פוליטית. ב-ynet לדוגמה ניסו לשווק לציבור את ההפגנה כמייצגת את “הציבור הרחב”, וציטטו אב לבן הומו שהשתתף בהפגנה וטען: “זה לא קשור לימין או שמאל; להקים משפחה זו זכות בסיסית”.

בפועל, ההפגנה אמש היתה בעלת גוון פוליטי מובהק, שנע בין שמאל ציוני לשמאל קיצוני. כבר בשלבים הראשונים של ההפגנה הונף שלט ענק של מחאת הפוטש עם דמותו של נתניהו לצד הכיתוב באנגלית: “שר הפשע” (Crime Minister). בהמשך נראו עוד שלטים מוכרים מההפגנות נגד מנדלבליט ונתניהו, ונשמעו סיסמאות דומות.

רק מגיעים לכיכר רבין וכבר נתקלים בשלט הענקי מהמחאה בפתח תקווה. ככה בדיוק נותנים לפוליטיקאים תירוץ להתעלם מהדרישה להורות שיוויונית בטענה שהכל ניסיון להפיל את השלטון

רבים אחרים החזיקו שלטים דוגמת “אין שוויון יש אפליה – להפיל את הממשלה!”.

אורנה בנאי כינתה בנאומה את חוקי הממשלה “גזעניים” וזכתה למחיאות כפיים סוערות. בנאי גם ‘הזהירה’ את נתניהו כי “אמרתי לו שלא יסתבך עם הקהילה”, ובתגובה לקריאות לשלוח את נתניהו “הביתה” השמיעה בנאי הערה סקסיסטית נגד רעיית ראש הממשלה: “אבל מה יש לו בבית אלוהים ישמור, למה שהוא ירצה הביתה”?

יו”ר האגודה למען הלהט”ב, חן אריאל, פנתה בנאומה לראש הממשלה על מנת שיסייע לקהילה לגשר על המחלוקות, אך ישנם כאלו שדווקא חוששים מפתרון המשבר של הפונדקאות: “הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למחאה היא ששרה (נתניהו) תפתור נקודתית את עניין הפונדקאות לגברים ותשים סוף למאבק החשוב שמתחיל להתפתח”, כתבה רויטל עמירן, עיתונאית ‘מעריב’. לדבריה אם חזון הבלהות של פתרון המשבר יתממש “ביבי ירוויח ביג טיים. כולנו נפסיד”. במילים אחרות, נראה שלפחות לחלק ממובילי המחאה חשוב יותר לנהל קמפיין פוליטי נגד שלטון הימין מאשר באמת לנסות לפתור את בעיות הקהילה או לקדם את זכויותיה.

בדומה לעמירן, גם אלדד יניב מודאג מכך שמשבר הפונדקאות ייפתר, ומתרה במנהיגי מחאת הלהט”ב שלא יהרסו לו את התכניות לקיץ של הפגנות. יניב דוחק בפעילי הלהט”ב “להתמיד”, כלומר לסרב לכל התדיינות עם הממשלה. לדברי יניב ראש הממשלה “לא ייפול היום וגם לא מחר. זה ייקח זמן ומחייב נחישות וקשיחות. והתמדה. התמדה. והתמדה. ואופוזיציה אזרחית בכל הזירות ובלי פחד. כל ההפתעות שקורות בעולם יגיעו גם לפה. רק להתמיד”.

הצביעות של מרב מיכאלי

מרבית המשתתפים בהפגנות היו צעירים, בגילאי 40-15. רבים מהם העידו בפניי כי זו הפגנה ראשונה עבורם וכי הם אינם מחשיבים עצמם אנשים פוליטיים, אך הם משויכים לקהילת הלהט”ב או מעוניינים לתמוך בה.

ניסיתי לברר עם המשתתפים מה דעתם הכללית על סוגיית הפונדקאות והאם הם מודעים לכך שרק בארה”ב וקנדה מותרת פונדקאות מסחרית, וכי בצרפת, גרמניה, שווייץ ספרד ומדינות מערביות נוספות נאסרת פונדקאות באופן גורף. התשובות נעו על הספקטרום שבין “לא היה לי מושג”, “זה לא קשור כי אנחנו רוצים שוויון” ו”כמה שילמו לך להגיד את זה”.

גם העובדות לפיהן חוק הפונדקאות המקורי שיצר אפליה נגד הלהט”ב חוקק בתקופת ממשלת שמאל, או שלשמאל אין יכולת כיום להקים קואליציה ללא המפלגות החרדיות שסולדות מקהילת הלהט”ב – נענו במשיכת כתף או באופן מזלזל.

חברת הכנסת מרב מיכאלי (המחנה הציוני), שנכחה ב”הפגנת השוויון” וכינתה אותה “מעוררת תקווה” וכזו שיש בכוחה “לשנות את העולם”, היתה זו שלפני חמש שנים תקפה בחמת זעם את הליך הפונדקאות אותו הגדירה “סוג של סחר בגוף של נשים שמתבצע בחדווה”. לדבריה “האופן שבו אנשים שאין להם יכולת להביא ילדים לעולם פונים לאישה שצריכה לעבור טיפולים הורמונליים, הריון ולידה עם כל מה שכרוך בזה ואז למסור את הילד, איך להגיד זה, זה לא נראה לי כ”כ סביר. הרי מי שעושות את זה הן נשים שזקוקות נואשות לכסף, זאת אומרת אלמנט הבחירה פה הוא קצת מפוקפק”.

מיכאלי הוסיפה כי “לא בכדי חברות הפונדקאות הגדולות הן בכל מיני מקומות נחשלים בעולם בהן הנשים מוחלשות באופן דרמטי. גם במדינת ישראל מי שעושה פונדקאות זקוקה מאוד לכסף, והתמורה שנשים מקבלות עבור פונדקאות היא לדעתי ממש לא בפרופורציה למחיר שהן משלמות בגוף ובנפש על התהליך הזה”.

מיכאלי אמנם ציינה כי הליך הפונדקאות צריך להיות שוויוני לכולם, כולל לגברים להט”ב, אך הדגישה: “להגיד לך שזה מאבק שאני אנהל בשמחה – פחות”. כאמור בניגוד לדבריה מיכאלי דווקא נראתה אמש מאושרת ביותר ואף ראתה בהפגנת הלהט”ב שהתמקדה בפונדקאות לגברים כזו שיכולה “לשנות את העולם”.

“עיתונאים התקשרו לאיים”

במהלך נאומו בעצרת התפאר גל אוחובסקי בהתגייסות של המשק ובעיקר חברות ההייטק למחאה. אמירות אלו מקבלות פרספקטיבה מעט שונה לאור חשיפת ‘גלובס’ כי ‘ההתגייסות’ אורגנה במשך חודשים ארוכים על ידי קבוצה גדולה ומקושרת של פעילים, וכללה גם איומים בשיימינג על חברות שהיססו להתגייס. “לפעמים הם ממש איימו”, אמר לגלובס אחד מהמעורבים. “גם עיתונאים התקשרו לאיים. והמנהלים חושבים ‘מה אני צריך להיות קורבן של אמבוש תקשורתי”.

באתר ‘דה-מרקר’ מקבוצת הארץ לקחו את העניין צעד קדימה, ופרסמו אתמול “רשימה שחורה” של חברות שלא תמכו פומבית בהפגנה ולא התירו לעובדיהם לקחת יום חופש כחלק מן המחאה.

בהפגנה אמש השתתפו בין השאר גם פעילי ארגון השמאל הקיצוני ‘עומדים ביחד‘, שקיבל בשנה שעברה כ-90 אלף שקלים מהקרן לישראל חדשה.

אחת ממייסדות ‘עומדים’ ביחד’ היא ד”ר יעלה רענן שהשתתפה לפני שלושה חודשים בהפגנת הזדהות עם חמאס לצד ח”כים ערבים, וקראה לאזרחי ישראל להצטרף לעזתים במאבק בצה”ל: “ביחד נשחרר את פלסטין מהשלטון הישראלי”, קראה רענן.

חבר בכיר אחר בתנועה הוא שרון לוזון, שתועד לאחרונה כאשר הוא תוקף ומגדף נשים מבוגרות בדרום תל-אביב.

לצד פעילי ‘עומדים ביחד’ נכחו בהפגנה גם פעילי שמאל קיצוני שהניפו שלטים באנגלית עם הכיתוב “אפרטהייד” ו”תפסיקו להפציץ בעזה” ושלט בעברית: “דמוקרטיה? אפרטהייד”. מפגינים אלו עמדו בשולי ההפגנה וחלק מהמשתתפים גם הביעו מחאתם נגד השלטים.

מספרים נמוכים בהרבה מן הדיווחים

ההערכות על מספר המשתתפים בהפגנה שהופיעו באתרי האינטרנט המובילים שסיקרו את המחאה – ynet, ‘וואלה’, מאקו ו’עשרtv’ – היו מבוססות כולן על “הערכת המארגנים”. אין צורך לפרט מדוע למארגנים ישנו אינטרס ראשון במעלה להקפיץ את מספר המשתתפים בהפגנה, ובכך כמובן לטפוח לעצמם על השכם על עבודת הארגון המרשימה שביצעו, אך גם לנסות ולהראות כי המוני ישראל מתגייסים לצד מטרת המחאה.

לנוכח יחסי הציבור חסרי התקדים שסיפקו כלי התקשורת למחאה, ברור מדוע העיתונאים היו מוכנים להדהד את המספרים שמסרו מארגנים – מבלי להטיל בהם ולו צל צלו של ספק. שיטה דומה אגב היתה נהוגה גם בהפגנות הפוטש בפתח - תקווה ובשדרות רוטשילד, לגביהן דווח מדי שבוע מספר משתתפים גדול בהרבה מאלה שהגיעו בפועל.

משטרת ישראל נמנעת זה מספר שנים מלספק דיווח רשמי על מספר משתתפים בהפגנות, ולכן לצורך הערכה אובייקטיבית יותר פניתי לשוטרים שנפרשו באזור ושאלתי דעתם לגבי מספר המשתתפים בהפגנה. מרבית השוטרים נכחו במהלך שירותם בעשרות הפגנות ועצרות אם לא למעלה מכך – כלומר הם בעלי ניסיון בהערכת מספר משתתפים בהפגנות.

התשובות של השוטרים והשוטרות היו מגוונות, אך כולן נעו בטווח שבין 40-25 אלף איש – מספר מרשים ומכובד אך נמוך משמעותית מזה שהוצג בכלי התקשורת. כשהפניתי תשומת לבם של השוטרים לכך שבאתרי האינטרנט השונים מדברים על 60 ואף 80 אלף משתתפים אחד מהם חייך ואמר: “אז אמרו”. שוטרת שעמדה לצדו הוסיפה: “תבחר אתה למי להאמין”.

השתקת ההומופוביה של המסתננים

במהלך יום המחאה אתמול הופעלה אלימות נגד פעילי להט”ב מהצד הימני של המפה הפוליטית. שפי פז, לסבית מוצהרת, ופעילים נוספים מקהילת הלהט”ב ששותפים במאבק להוצאת המסתננים הגיעו אתמול בצהריים להפגנת התמיכה בקהילה שנערכה בנווה שאנן.

פז וחבריה הניפו שלט המטיל זרקור על היחס האלים של מסתננים כלפי ישראלים ומסתננים מקהילת הלהט”ב, ועליו נכתב: “הטרנסופוביה של המסתננים הורגת”. לטענתם בחודשיים האחרונים התרחשו שבעה מקרי תקיפה של מסתננים על רקע שנאה נגד להט”בים. בתגובה, אחד המשתתפים ניסה לחטוף באלימות את השלט, ולאחר שכשל במשימתו החווה הגבר האלים תנועה מגונה לעבר פז.

בחודשים האחרונים עסקנו ב’מידה’ בהרחבה באלימות המסתננים כלפי טרנסג’נדריות. בנובמבר חשפנו תיעוד של תקיפת טרנסג’נדרית ישראלית בשם לורן רון על ידי מסתנן מאריתראה. בתיעוד ניתן לראות כיצד שוטרים ששוהים במקום נמנעים מלהגיש עזרה לרון. קודם לתקיפה חוותה הטרנסג’נדרית לטענתה תקיפה פיזית ומינית וניסיון שוד על ידי מסתננים. האירוע המזעזע הסתיים עבור רון ביד שבורה ובטראומה נפשית קשה: “שני האריתראים תקפו אותי, ואחרי שהם שברו לי את היד עם האבן צעקתי שמנסים לשדוד אותי”, סיפרה רון בזמנו.

גם טרנסג’נדריות השייכות לקהילת המסתננים חוות דיכוי מצד חבריהן לקהילה. כפי שפרסמנו ב’מידה’, מחקר של ארגון ‘א.ס.ף’ (ארגון סיוע לפליטים) מלמד כי מסתננות טרנסג’נדריות “מוקעות ונתונות בסכנה לפגיעה פיזית אף מקהילתן בשל זהותן המגדרית, ובשל סטיגמות ודעות קדומות השגורות בארצות מוצאן”.

פז משוכנעת כי הפעילים המרכזיים בקהילת הלהט”ב משתיקים את “ההומופוביה והטרנסופוביה של המסתננים”. לדברי פז היא עצמה היתה נתונה בדילמה לא פשוטה סביב המאבק. “יום שלם נקרעתי, כי אני באה משם, בדיוק מהמאבקים האלה למען זכויות הלהט״בים, למען הזכות להורות ולשוויון ולחופש מפחד ומאפליה. יום שלם נקרעתי, כי אף שהקהילה כגוף התנערה ממני והתכחשה לזכותי לשוויון ולחופש מפחד והתגייסה לטובת ההומופוביה והמיזוגניה של המסתננים, אני מגדלת ילד בזוגיות לסבית וזה חלק כל כך מהותי ועמוק בזהות שלי”.

עוד היא מוסיפה כי המשתתפים בהפגנה בנווה שאנן סירבו “להזכיר במילה את האלימות של המסתננים כלפי טרנסיות, הומואים ונשים בזנות לוקח חלק פעיל בטיוח ובשקר”. פז אומרת כי “בבואם לבחור בין נשות הקהילה שחיות בדרום תל אביב לבין הגברים שפוגעים בהן, הם בחרו בגברים ובמוסר מזויף. ואפילו הטרנסיות, שמצטרפות אלינו לכל הפגנה, העדיפו הפעם לשתוק ולא לקומם עליהן את חבורת הנאורים. אחר כך שמעתי שיעל דיין אמרה בכיכר שהבית השלישי הוא מקלט למבקשי מקלט. היא כנראה שכחה את חורבן הבית של סופיה ופנינה, הנשים המבוגרות שגרות בדרום תל אביב”.

https://mida.org.il/2018/07/23/%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%94%D7%98%D7%91-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%AA%D7%95%D7%A7/#comment-84562

תגוביות:

1.למה בישראל היום – העיתון הימני אתם זוכרים? – הפך המספר ל- 80 אלף משתתפים? ולמה ההפגנה האלימה הזו כיכבה ככותרת ראשית בישראל היום כמעט יום שלם? ולמה בצד הכותרת היו לפחות עוד 2 כתבות אוהדות להפגנה? ולמה בצד הכותרת היה גם מאמר דעה מטומטם שתמך בהפגנה? אנא אנחנו באים?

2.התקשורת הישראלית היא מפלצת איומה!!! ומשכך היא מכתיבה סדר יום ומייצרת מציאות מדומה. לצערי היחיד שניסה ומנסה לשנות משהו בהתנהלות התקשורת הוא בנימין נתניהו. כל השאר כולל ובדגש על בנט ושקד ועוד נציגי ימין משתפים איתם פעולה! בושה וחרפה.

3.בנט העניק למסלול לימודים בהכוונת אהרון ברק (לימודי משפטים במרכז הבינתחומי הרצליה) את הזכות להעניק תואר שלישי:

http://www.davar1.co.il/116473/

http://portal.idc.ac.il/faculty/he/Pages/profile.aspx?username=barak

ושקד מתנהלת כאילו היא מקבלת הוראות ישירות ממנו:

https://rotter.net/forum/scoops1/304117.shtml

http://www.news1.co.il/uploadimages/NEWSY18-15102565288544.jpg

4.הלהטבי”ם פשוט משקרים.

1.אין זכות להיות הורה. זכות כזאת פירושה חובה של מישהו אחר לספק הורות לזכאים. זאת בחירה אם להיות הורים או לא. זהו.

2.חוק הפונדקאות נועד לסייע למי שאינה יכולה ללדת מבחינה רפואית. לא בגלל זכות של האם להורות, כי המדינה לא חייבת לספק תינוקות, אלא כי המדינה בוחרת לסייע למתקשות ללדת, לעשות זאת בארץ. אפשר בהחלט להתווכח על עצם קיום החוק הזה.

3.אבל הלהט"בים כן יכולים ללדת - אם ימצאו אישה שתסכים ללדת איתם ילד. אלא שהם רוצים לכפות על הציבור להכיר באשליה הנרקיסיסטית שיש דבר כזה ילד בלי אימא.

4.המקבילה הרפואית של אישה שאינה יכולה ללדת היא גבר שזרעו אינו תקין. אם המדינה בוחרת לסייע בנושא זה - היא צריכה לסייע לכל גבר. אבל כאן, כאמור לא מדובר בגברים שאינם יכולים להוליד - אלא כאלה שרוצים לשלול מהילד אימא, כדי לתחזק פנטזיה על תינוק של שני אבות בלבד.

5.זה למה אני לא אוהב הומואים ולסביות למרות שאני חילוני גמור. כי רובם שמאלנים שתופסים טרמפ על הממשלה הימנית. רובם מאחזי עיניים כמו הליכודניקים החדשים שגם הם שמאלנים. פה ושם יש גם הומואים ימנים כמו ח”כ אוחנה, אך רובם שמאל.

6.צריך לקרוא את הספר המפחיד והמצויין של אמנון לורד - על אורי אבנרי, "רצח בין ידידים" - כדי להבין עם איזה פסיכופאטים יש לנו עסק. מדובר בדורות המשך של כל המופרעות השמאלנית עוד מלפני הקמת המדינה ולאחריה כשאפילו בן גוריון נגעל מהם בגדול.

מדובר בתופעה שטנית בקרב היהודים.

הם מסוכנים עבור עמנו ומולדתנו, עתידנו ועתיד ילדינו. הם ממש לא חלק מאיתנו. ממש לא. הם נטע זר ורעיל כמו גידול סרטני משתולל – שמנסה להדביר אותנו ולגדול פרא על ערוגותינו.

גועל.

קיראו בעמוד 99 על מחתרת מפ”ם הנאלחת ותוכנית לוויתן לתפישת השלטון בכוח מזויין עי מפ”ם. השמאל נשאר אותו שמאל והסכנות שהוא מציב נגד העם היהודי אותן סכנות.

ספר חובה.

ימי הפטור הממוסד של תלמידי הישיבות מגיוס לצה"ל ארוכים מעט מימיה של המדינה. היה זה בשנת תש"ז (1947), לקראת בואה של ועדת האו"ם לסוגיית ארץ ישראל, כשהסוכנות היהודית בהנהגת דוד בן־גוריון שאפה שכל המפלגות היהודיות יציגו עמדה אחידה שלפיה יש להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. אגודת ישראל התנתה את תמיכתה בעמדה זו בכך שבחורי הישיבה יהיו פטורים מגיוס לצבא במדינה שתקום, וזאת בנימוק כי במהלך השואה חרב לחלוטין כל עולם הישיבות באירופה. בן־גוריון, חרף תיעובו העמוק את העולם החרדי, הסכים לתנאי זה, וכך בא לעולם הפטור הממוסד של תלמידי הישיבות משירות בצבא.

בהערת אגב, חרף הצלחתו של בן־גוריון לצרף את אגודת ישראל - האנטי־ציונית דאז - אל מחנה דורשי הקמתה של המדינה היהודית, עדיין נותרה מפלגה אחת מחוץ למחנה: השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי, הלא היא המ"ם של מר"צ דהיום. זו הציגה בפני ועדת האו"ם את עמדתה המסורתית, היינו הקמת מדינה דו־לאומית, שהשלטון בה יחולק שווה בשווה בין יהודים לערבים - כלומר בפועל, מדינה שבה גנרל האס־אס, אמין אל־חוסייני, היה אמור להחזיק במחצית מהשלטון.

במועד ההסכם, מדובר היה בפטור לגבי 400 תלמידי ישיבה. מאז ועד היום זכו למעלה מ־50 אלף תלמידי ישיבה - לרבות מתחזים - לפטור מלא משירות צבאי. פטור זה הינו מביש והשפעתו השלילית הינה בראש ובראשונה על החברה החרדית. למעשה כל ארגון חייהם של החרדים במדינת ישראל סובב סביב הפטור.

כאן יש להבהיר כי הפטור הינו פטור למעשה, ולהלכה מדובר בדחיית שירות בלבד. אולם כדי שדחיית השירות תיהפך לפטור מלא, בחורי הישיבה מתחתנים בגיל צעיר מאוד - לרוב לפני שנתם ה־20 - וכמעט מדי שנה מביאים ילד לעולם, כך שבמחצית שנות ה־20 לחייהם הם כבר נשואים ומטופלים בשלושה, ארבעה ואף יותר ילדים; תרחיש שמביא בעקבותיו פטור אוטומטי מגיוס לצבא.

יתרה מכך, הואיל ומהשירות בצה"ל פטורים רק אלה ש"תורתם אומנותם", מנועים כל בחורי הישיבה מלעבוד בעבודה כלשהי, דבר שהוא הגורם בה"א הידיעה לעוני הרב הקיים בחברה החרדית.

# # #

סוגיית הפטור מגיוס חושפת גם במלוא העוצמה את פגיעתה הרעה של הדיקטטורה של בג"צ.

עד למחצית שנות ה־80 כל העתירות של עו"ד רסלר ושות' לחייב את שר הביטחון לגייס את בחורי הישיבה לצה"ל, היו נדחות - ובצדק - על הסף.

בג"צ הטוב והישן דאז ידע היטב את מקומו הראוי במערכת האיזונים הנכונה בינו לבין הרשות המבצעת והמחוקקת.

בג"צ היה מיישם את עקרון זכות העמידה - הצורך להוכיח נזק אישי לעותר, כדי שעתירתו לבג"צ תוכל להתברר - כמו גם את עקרון אי־השפיטות, במיוחד כאשר העתירה נוגעת בעניין פוליטי מובהק.

היות שאף עותר לא יכול היה להצביע על נזק אישי שנגרם לו עקב אי־גיוס בחורי הישיבות והיות שעסקינן בסוגיה פוליטית מובהקת, שבה שר הביטחון פועל על פי סמכות מפורשת מכוח החוק להעניק פטור למי שראוי בעיניו לעשות כן - נדחו כאמור על הסף כל העתירות.

לעומת זאת, החל ממחצית שנות ה־80 פסקי הדין של בג"צ בסוגיית הפטור מגיוס היוו מנוף לייסוד הדיקטטורה של בג"צ על ארבעת יסודותיה:

ביטול זכות העמידה,

ביטול עקרון אי־השפיטות (במיוחד לגבי סוגיות פוליטיות),

ביטול מהלכי הרשות המבצעת בשל הגדרתם כבלתי סבירים

ולבסוף, ביטול חוקי הכנסת.

כל ארבעת היסודות הללו באו לעולם ו/או פותחו בפסיקת בג"צ בסוגיית גיוס בחורי הישיבות ב־30 השנים האחרונות, לרבות ביטול חקיקת הכנסת, קרי, ביטולו של "חוק טל".

אלא שהחיים חזקים אפילו מעוצמתה של הדיקטטורה של בג"צ, וחרף שלל הפסיקות לא גויס לצה"ל עד היום ולו בחור ישיבה אחד בניגוד לרצונו. הנה כי כן, מה שהיה בסוגיה זו הוא שישנו והוא שיהיה.

החלומות באספמיה של השמאל הקיצוני הפוליטי - העבודה ומר"צ - כי קלגסים רכובים על סוסים יגררו בזקניהם ובפאותיהם את המוני בחורי ישיבה אל לשכת הגיוס, הינם תרחיש שלעולם לא יקרה במדינה יהודית, קל וחומר כאשר המחנה הלאומי ובעלי בריתו הדתיים והחרדים מחזיקים בהגה השלטון.

# # #

כאמור, הפטור מגיוס פוגע בראש ובראשונה בחברה החרדית, אולם פגיעתו בצה"ל ובצביונה היהודי של המדינה, גם היא אינה מבוטלת.

בימינו אנו, לא יכול להיות קידוש שם שמיים ברבים גדול יותר מאשר עשרות אלפי חיילים יהודים שלא רק כיפה לראשם, אלא גם זוג פאות בצידי פניהם, כמו גם ארבע ציציות הטלית הקטן שעל גופם המשתלשלות החוצה מחולצותיהם. זהו השילוב המושלם והנשגב של ספרא וסייפא, במיוחד כשהוא מוחצן ברבים.

בשנים האחרונות, מכוח תהליכים מואצים בחברה זו, הולך וגדל מדי שנה מספר החרדים המתגייסים לצבא ו/או לשירות לאומי־אזרחי, והוא מגיע כבר ליותר מ־3,000.

אולם כל המתגייסים אינם בחורי ישיבה אלא דווקא אלה הנושרים מהישיבות.

לפיכך, גיוס חרדים לצבא לא ישנה את המציאות שלפיה אלה שבאמת "תורתם אומנותם" אינם מתגייסים וגם בעתיד שום חוק ו/או פסק דין לא ישנה.

עוד יש להבהיר כי סיסמת הכזב "שוויון בנטל", המשמשת תירוץ לדרישה לגיוס תלמידי הישיבות, אינה אלא רמייה שמאלנית לשמה.

דורשי הגיוס מהשמאל הקיצוני סבורים - בטעות - כי גיוס האברכים לצבא יביא להרס הישיבות, וזוהי הסיבה ואין בלתה לדרישתם. הנהגת החרדים מצידה, גם כן באופן כוזב, משתמשת בגלוי בנימוק השמאלני הנסתר - הרס עולם הישיבות - כדי להצדיק את ההתנגדות לגיוס.

זה המקום להבהיר כי עמדת ההלכה הבסיסית בכל הנוגע לגיוס לצבא ישראל הינה חד־משמעית וברורה.

כאשר מדובר במלחמת מצווה - וכל מלחמות ישראל, מקום המדינה ועד היום, הינן מלחמות מצווה על פי ההלכה - "מוציאים כלה מחופתה וחתן מביתו", כדי שישתתפו בלחימה באויב. קל וחומר שאין צידוק הלכתי להשתמטות משירות צבאי בשל לימוד תורה בישיבה.

יתרה מכך. "הנשר הגדול", "הפטיש החזק" ו"העמוד הימני" של ההלכה - הלא הוא גדול ישראל והפוסקים בכל הדורות, הרמב"ם - פסק כי "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא... ועוד ציוו ואמרו חכמים, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות".

הנה כי כן, על פי הרמב"ם, לימוד תורה אינו מצדיק הימנעות מעבודה, קל וחומר שאין להעלות על הדעת השתמטות משירות בצבא כהכנה ואימון לקראת מלחמת מצווה.

לו היו חסידיו המתעתעים של השוויון בנטל רוצים באמת ובתמים בשוויון כגון דא, כי אז היתה נשמעת מהם הקריאה לחייב את בני ה־18 הערבים להתגייס לשירות לאומי־אזרחי. אלא שדרישה כזו מעולם לא תישמע מחוגיהם.

התנהלות זו מאפיינת גם את פסיקותיו של בג"צ. בעוד שבסוגיית אכיפת הגיוס על תלמידי הישיבות מוכן בג"צ להרחיק לכת עד כדי פסילת חוקים שאין בהם אמצעי כפייה מספיקים לדעתו, הרי ש"העיקרון החוקתי של שוויון" מתנדף כלא היה כאשר בג"צ נדרש לדון בעתירות שיחייבו את גיוסם של הערבים לשירות צבאי ו/או אף לשירות לאומי־אזרחי. או אז נדחות כל העתירות, שהרי בפועל, לשיטת בג"צ, הערבים זכאים לכל הזכויות מחד, ופטורים מהחובה המרכזית: שירות בצבא ו/או שירות לאומי־אזרחי מאידך. אין פגיעה בוטה יותר בשוויון מאשר פסיקה סותרת שכזו, ובאותו עניין ממש.

זוהי אכיפת חוק בררנית מקוממת, שהדיקטטורה של בג"צ מתמחה בה.

# # #

אין כל הצדקה מוסרית, ובראש ובראשונה מכוח "העיקרון החוקתי" הבלתי קיים של שוויון, לחקיקה כלשהי שיש בה מרכיב כפייתי - לרבות כספי - כדי לכפות גיוס בחורי ישיבות, כל עוד אין בנמצא חקיקה דומה שעניינה כפיית שירות לאומי־אזרחי, לכל הפחות, על מיליון ערבים מוסלמים אזרחי מדינת ישראל.

רצוי שההנהגה החרדית תאמץ נימוק זה כמצדיק שלילת כפייה חקיקתית מלווה בעיצומים לגבי גיוס תלמידי ישיבות, במקום הנימוק הכוזב של "הרס" עולם הישיבות. או אז עמדת החרדים תזכה להבנה רבה ואף לתמיכה בקרב מרבית הציבור הלאומי.

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-649039

תגוביות:

1.עו"ד שפטל היקר. כל מאמר שלך חושף את השמאל במערומיו! הפכו את המיעוט הערבי כריבון במדינת ישראל בזכות הoמאל והאקטיביזם השיפוטי של בג"צ. לכל המלעיזים. שפטל אומר דבר אחד אמיתי ונכון. אין חוק ליהודים וחוק לערבים. צריך להיות שוויון בנטל גם לחשוכים (הערבים) שמנצלים את מדינת ישראל והדמוקרטיה לצרכיהם בלבד.

2.כל מי שלא תורם 3 שנות שירות צבאי או שירות אזרחי, בין אם ערבי או חרדי, שלא יוכל להצביע לכנסת ושלא ינתן לו לחיות מכספי מדינה...שלא ישפיע על החלטות ממשלה ושלא יהנה מקיצבאות. זה נקרא שיוויון. מי שרוצה להיות פראזיט שלא יחיה על חשבוננו.

3.החקיקה צריכה לטפל ב״שוויון בתמורה״. מי שמשרת יזכה בזכויות שאחרים מוכנים לאבדן למען אורח חיים הזוי לטעמי. למשל - זכות בחירה, פטור זמני ממס הכנסה, קצבאות ביטוח לאומי ועוד...

יש כמה צעדים שחייבים להיעשות ויפה שעה אחת קודם:

1.שינוי שיטת בחירת השופטים. שר המשפטים יגיש לממשלה רשימת מומלצים והם יעברו שימוע בועדת הכנסת שתבחר את המתאימים.

2.חוק יסוד החקיקה בו תוגדרנה היטב סמכויות בג"צ, כולל 2 סעיפים חשובים: ביטול זכות העמידה וביטול עקרון אי־השפיטות.

3.כל דיון בחוק של הכנסת חייב להיות בפני 9 שופטים ועל מנת לבטל את החוק יידרש רוב מיוחס של שני שליש כלומר לפחות 6 שופטים.

זה ישים קץ לדיקטטורה של בג"צ אותה הוביל ראש החונטה ממרחביה אהרון ברק.

4.אלה הם הצעדים המחויבים:

1)ביטול חוק יסוד: כבוד האדם (הערבי והמסתנן הפושע מאפריקה) וחירותו (של המחבל).

2)ביטול חוק יסוד: חופש העיסוק (בטרור).

"חוק כבוד האדם וחרותו" התקבל רק, כן רק, ברוב של 32 קולות לעומת 16 מתנגדים. זה היה מחטף לכאורה. תשאלו את ח"כ לשעבר לין, שלכאורה הודה בכך.

אלה אותם אנשים שעשו במשך עשרות שנים ועוד עושים, אפרטהייד לדעות שלא מתיישבות עם עולם הערכים שלהם. זו הפגנה של חונטה תקשורתית ומשפטית שהולכת ומאבדת את ההגמוניה שלה ומגיבה בצורה היסטרית.

הם אלה אשר מנסים לכפות את עריצות המיעוט על דעת הרוב, תוך ניפוחה של ההפגנה והצגתה כמחאת הרוב, כאשר רובנו כבר מבינים מזמן, שמדובר במיעוט ממדינת ת"א, שמחובר בעטיניו לחונטה התקשורתית ומנצל את הדמוקרטיה בצורה אנטי דמוקרטית כדי להשתלט על השיח הציבורי.

רובנו מבינים, כי לא רק פוליטיקאים עומדים לבחינת הציבור. גם אלה שבידיהם כוח משפטי ותקשורתי עצום, חסר כל גבולות וביקורת, אך הם לצערנו, מסרבים להתייצב בפני הביקורת הציבורית וכיום משתאים על שרוחשים להם בוז ולא מאמינים למילה שיוצאת מפיהם.

רובנו הפנמנו כבר מזמן, ובעיקר לאחר החלטת בג"צ בנוגע לפסילתו של בן ארי ואישורם של שונאי ישראל להתמודד שוב ושוב לכנסת ישראל, שמשהו רקוב מאד בממלכת בגץ.

השינויים המתוכננים והמבורכים במערכת המשפט הדורסנית, אינם משקפים מאבק על הדמוקרטיה, כפי שמדינת ת"א רוצה להציג זאת, אלא מאבק על ההגמוניה. קרטל הדעות בתקשורת והקרטל המשפטי בישראל, במונחים כלכליים, התחיל להפנים שקמה לו תחרות. מה שהוא עושה כעת הוא לנסות לבצר את הקרטל שלו בכל מחיר, באמצעים אלימים, באיומים בהתפטרויות המונית, בהדלפות פליליות. זה לא יעזור לקרטל. התחרות שקמה תנצח אותם, כפי שהיא תמיד מנצחת בכלכלה.

ובמסגרת פינתנו 'יצא המרצע מן השק', שמחתי לראות את עודה, שלא הסכים להגיע להלווייתו של שמעון פרס, מתקבל בכבוד בקרב בני עמו בהפגנה.
לפחות הגוש כבר לא מתחבא כפי שעשה לאורך כל קמפיין הבחירות, כי כנראה שזה באמת או ביבי או טיבי.

במידה וליברמן יביא את ישראל למערכת בחירות חוזרת, גוש הימין יידע להשיב לו כגמולו, ולא האברמוביצ'ים ולא האהרון ברקים יוכלו להצילו מתהום הנשייה.

https://rotter.net/forum/scoops1/553785.shtml

תגוביות:

1.גנץ עשה את הבחירה שלו היום. התקפלות מביכה בפני זנדברג ועודה. זה הפך את ההפגנה פוליטית לגמרי ומייצב את כחול לבן בלב השמאל. היה לנו בידוד בינלאומי, יוקר מחייה ועכשיו תור "סוף הדמוקרטיה".

אין בעולם מנהיג שהיה שורד (קדנציה רביעית) רדיפה פוליטית אכולת משטמה ושינאה חולנית מעוררת חלחלה, ע"י פוליטיקאים בגובה הדשא וערפדי תשקורת שלא מגיעים לקרסוליו בכל פרמטר.

שונאים אותו משום שהוא לא מתמסר לתשקורת ולעולם לא ישמש להם כאתרוג נגד העם היהודי ומדינת היהודים בארץ ישראל, כמו האתרוגים המושחתים שרון ואולמרט ושאר ליכוקניקים שימושיים על תקן 'ימין' בלוף, כדן מרידור, ריבלין, מילוא, בגין ג'וניור, גמליאל וגדעון סהר.

לעולם לא!

שונאים אותו משום שכל תחזיותיו ואזהרותיו לגבי המזרח השימון החדאע"ש התממשו אחת לאחת ולמרות שלשמאל הקיצוני יש את: התשקורת וערפדיה, הבג"צ, האימפריה של עזרא נאווי וגרורותיו, 'שוברים שתיקה', בצלם, הקרן החד"שה, 'קרן אברהם', האיחוד האירופי, האנטישמים בעולם, ערביי ישראל, חוסיין אובאמה וגנרלים מתוקצבים, לשעברים ועכשוויים.

כל אלה לא הצליחו לטמטם את עם ישראל ולהפיל את נתניהו, שניתן לומר עליו שהוא הוא 'התותח הקדוש' שלנו, בלי שפיכות דמים ובקלפי ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מפושעי מפא"י ואוסלו!!!

נאווה קורן

https://www.news1.co.il/showTalkBack.aspx?docId=579&subjectId=2015&talkBackId=1671168

חבר הכנסת בועז טופורובסקי מיש עתיד התבטא היום בגנות מה שהוא רואה כניסיון להשפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו ולגרור אותו אל ספסל הנאשמים.

טופורובסקי צייץ בעמוד הטוויטר שלו כי: "אני לא מוכן להיות אופוזיציונר פרסונלי, אלא ערכי. אני מקבל ומכבד את החלטת בית המשפט, אבל הלהט של רבים, לזכות ב"תמונת ההשפלה" של נתניהו על ספסל הנאשמים צובט לי. אני מבקש להחליף אותו - לא להשפיל, להתווכח איתו - לא לשנוא. אני דורש משפט צדק ולא משפט שדה".

דבריו של טופורובסקי מתייחסים להחלטה של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לנתניהו להיעדר ממשפטו. נתניהו יכול עדיין לערער לעליון אך לא בטוח שיעשה זאת.

מקורביו של ראש הממשלה הסבירו את בקשתו להעדר מפתיחת משפטו בכך שמדובר בהליך פורמלי בלבד וכי הזזתו של ראש הממשלה יקרה ובאה על חשבון משלם המיסים. בפרקליטות דחו את הטענות כי ההליך הוא פורמלי ודרשו כי נתניהו יתייצב לדיון.

https://www.israelhayom.co.il/article/763281

תגוביות:

1.יפה מאוד. פוליטיקאים ישרי לב זה מצרך חשוב היום.

2.אכן, צדיק אחד בסדום. חבל שהשופטים הבזויים לא קולטים את זה.

3.למה לא אומרים את האמת - "משפט פוליטי". אין כאן שאלה של להשפיל. כל ההליך הזה נתפר במיוחד בשביל נתניהו ומהווה ניסיון הפיכה של האליטה השמאלנית במדינת ישראל. פשוט.

4.אחרי עידן נתניהו יהיה נחמד לראות את פרצופה של החונטה, השמאל והתקשורת, כשאוחנה ייבחר לר"מ. לא רציתם ביבי, תקבלו אוחנה. כך יאה.

5.לבנימין נתניהו יש זכויות רבות בפעילותו למען עם ישראל ומדינת ישראל. נתניהו לא צריך שוחד ולא טובות אחרות - יש לו כסף ורכוש ואם ילך להרצות בעולם, יקבל כחצי מיליון דולר על כל הרצאה שלו. העולם מוקיר ומכבד את נתניהו ורוב העם אוהב ומודה לו. חבל שהשמאל שמקבל כספים מאנטישמים, מחפש שקרים ועלילות נגד נתניהו, כדי להכריחו לותר על תפקידו כראש ממשלת ישראל! השמאל לא יכול לנצח בבחירות - לעולם, לכן, עם הכסף הרב שיש לו, הוא משחד עורכי דין ושופטים...ואנשי תקשורת רמאים - כמו רביב דרוקר וכך הם מאיימים על מנדלבליט...ומנסים את מזלם! יחי בנימין נתניהו. ששונאיו יפלו לרגליו, אמן!!!

6.בועז, אני מוריד את הכובע בפניך. עד היום לא ידעתי שיש אנשים ישרים וערכיים כמוך ב'יש עתיד'. אתה ממש קרן אור בודדת בממלכת החושך של 'יש עתיד' בראשות אדם שנלחם וכל חלומו ומשנתו זה "רק לא ביבי".

בועז היקר, מה אתה עושה במפלגה זאת בראשות הדיקטטור לפיד? אנשים כמוך חייבים להיות במחנה הציוני-ימני! כל הכבוד לך!!!

7.צדיק בסדום!

8.חשוב להבין שהנסיון לבזות את נתניהו אינו כדי לשבור את רוחו, אלא את רוחנו ואת הקשר בין נתניהו למצביעיו. את זה לא ניתן להם. נעמוד מאחוריו, ונשמור על חומות המחנה, למרות שהוא לא ידע לעשות זאת.

9.אנשי יש עתיד, צבועים ומושחתים. המאפיה תפרה תיקים לנתניהו על אשמה חסרת תקדים בעולם המערבי - סיקור אוהד כביכול, שקיבל מאתר וואלה העוין אותו, והתעלמה לחלוטין מהסיקור האוהד האמיתי והמוכח שלפיד קיבל ממוזס כדי שיביא לסגירת ישראל היום!!!

10.מערכת צדק בישראל לא קיימת בבתי המשפט. הכל בלוף.

ידוע ומוכר כוחה של התקשורת העוינת להתל בנו, לסלף את העובדות, להביא בפנינו חצאי אמתות ואף לשקר ביודעין.

ביחד עם זו פועלים פוליטיקאים משמאל במסע לשטיפת המוחות, מסע שלתפישתם יסייע בהגשמת מאווייהם הפוליטיים. אגב, כך הם נוהגים מאז מלחמת הנסים לפני למעלה מחמישים שניה.

אתמקד הפעם, ברשותכם בקיצור נמרץ, בשקר גס אותו "מפמפמים" לנו השכם והערב אלה שהוזכרו לעיל. למרבה הצער והכלימה, גם אנשי ימין לא מעטים, פוליטיקאים בכלל זה, נופלים בפח ובעת שהם מתראיינים ושומעים את השקר הזה אינם מגיבים כנדרש וכמצופה מהם, על מנת להפריחו.

אדני השקר הזה יצוקים ברצון לשכנע שבמדינת ישראל חצי העם מעוניין בהגשמת חזון ארץ ישראל השלמה ואילו החצי השני רוצה הפרדות מהערבים המכונים בשקר ומרמה (מטעמים דומים...) "פלסטינים".

נעמיד דברים על דיוקם:

הביטוי "עם" בהקשר של מדינת היהודים הוא עם ישראל כמובן. הערבים הגרים בארצנו, הארץ המובטחת, אינם חלק מהעם. מה לעשות, אולי לא "נחשב" מנומס או תקין "פוליטית" לומר זאת אלא שזו אמת יצוקה ואין בלתה. בארץ ישראל הקים את מדינת היהודים העם היהודי על פי חזון הנביאים ובדרך לגאולה השלמה שתבוא במהרה בעזרת השם.

הערבים הגרים כאן אינם חלק מהעם ואינם חלק מהלאום היהודי. הם אזרחים ובדרך כלל נהנים מזכויות אזרחיות מלאות. זהו!

לאחר הבנת העניין הכול כך פשוט הזה יש להכיר בכך שאת גורלו של העם היהודי בארצו נקבע אנחנו היהודים. זו ארצנו, זו מולדתנו, כאן ערש תרבותנו. זו הארץ המובטחת לאבות האומה ולצאצאיהם לדורות עד עולם. מכאן, שכול ניתוח פוליטי באשר לרצון העם חייב להחריג את המנדטים של הערבים אזרחי המדינה.

נכון, הדמוקרטיה טומנת בחובה מוקשים וקלקולים רבים, זהו אחד מהם. אלא שלו כוננו מקימי המדינה חוקה (עוד לא מאוחר) כי אז היה צריך האמור לעיל להיות יסוד מוצק בין האקסיומות הפוליטיות, הערכיות והעקרוניות המובאות בה. אין ספק שכוחות גדולים ובג"צ בראשם יפעלו לסכל חוקה כזו אלא שבחוקה הנ"ל יוגבל כוחו של הבג"צ באופן שיפסיק באחת את ההשתוללות חסרת הרסן של שופטיו, באקטיביזם שיפוטי החותר תחת יסודות הדמוקרטיה ומאיים לאיין את עקרון הפרדת הרשויות.

וכעת לחשבון פשוט, לתלמידי כתה ג' והלאה. באם נבחרו בכנסת ששים ושבעה חברי כנסת (כולל הנדל והאוזר, אורלי לוי וליברמן) החפצים בארץ ישראל השלימה, ומאידך שלושים ושמונה חברי כנסת (כמדומני שמתוכם שני ח"כים שאינם יהודים) כי אז מתברר שיחסי הכוחות הם כאלה: ששים ושבעה בעד ארץ ישראל השלימה ומנגד שלושים וששה הרוצים בחלוקת הארץ.

זו החלוקה האמתית, אלה המספרים! לכן, כל אימת שתשמעו את ההיגד השקרי והמטעה במכוון כאילו "חצי העם" תומך בשלימות הארץ ואילו החצי השני בעד חלוקתה, הואילו נא להעמיד דברים על דיוקם, רצוי בתקיפות ובנחרצות על מנת לא להותיר מקום לפקפוק, בלבול או ספק. אין זו בושה לומר את האמת ולדבוק בה, נהפוך הוא!

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/438531

המגיש, הסופר ואיש התקשורת, שי גולדן, פרסם בעמוד הפייסבוק שלו פוסט בו הוא משתף את האיומים והאלימות המילולית שהוא חווה מאז שהוא גינה את ההפגנות האלימות של השמאל.

כזכור, לפני מספר ימים טען גולדין כי האלימות של השמאל מסוכנת מאוד וכי מדובר במסע הסתה נגד נתניהו שעלול להצמיח יגאל עמיר חדש.

גולדן, איש מפלגת העבודה כבר עשרות שנים, כתב כי במשך השנים הוא נחשף באופן אישי לאלימות גם מימין וגם משמאל, אך האלימות של השמאל הרבה יותר קשה.

הרשומה המלאה של שי גולדן:

אומר זאת כך: לאורך השנים שאני מתעקש לא לשתוק ולומר את מה שאני מאמין בו חטפתי חזק מצד ימין. ממש ממש חזק. ואלים. וחטפתי חזק מצד שמאל. ממש ממש חזק. ואלים. החוויה שלי – ושלי בלבד היא – שהעלבונות משמאל תמיד אישיים, לרוב נמוכים מאד, תמיד בעלי טון מבטל, מתנשא, נקמני או נוטף בוז. והאלימות המילולית קשה בהרבה. כמעט ללא השוואה. עוד אוסיף כי קיבלתי שלושה איומים ממשיים ברצח בחיי (עוד מאות איומים מרומזים ומובלעים), כולם הגיעו מצד שמאל. שניים בעקבות מאבקי ב"הדתה" (שהיא תנועה שנוטפת משנאת יהדות וחרדים בפרט), ואחד עכשיו, בגלל "תמיכתי" בנתניהו.

"קיבלתי שיעור בצביעות מחברי לגוש השמאל"

עוד אוסיף שאני מצביע מפלגת העבודה מגיל 18. אבל אני כבר לא "שמאלן" בעיני הדורמנים של השמאל החדש. אני לשמאל הזה לא שייך, לא משתייך, לא מזדהה ולא תומך. מי שעוקב אחרי כאן יודע מה עמדותי בסוגיות של זכויות מיעוטים, להט"בים, נשים וכו'. מי שכאן יודע שאני מאמין בקירוב לבבות ומציאת מכנה משותף לאומי רחב לכל השבט היושב בציון – יהודים וערבים – לפני שהמדינה הזאת מתפוררת לגמרי.

מי שעוקב אחרי כאן יודע שאני יודע להיכנס בנתניהו כשמגיע לו. מי שעוקב אחרי כאן יודע שאני מאד עקבי בטקסטים שלי. מי שעוקב אחרי כאן יודע שאני לא איש "שמאל" בהגדרות של ימינו. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני שמאל ציוני, ליבראלי, הומניסטי, אמיתי. מי שעוקב אחריי כאן יודע גם שאני יהודי מאמין מאד וציוני גאה. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני מעדיף כל פתרון של שלום והסדר על פני מלחמה. מי שעוקב אחריי כאן יודע שאני בסופו של יום מפא"יניק.

אז מפא"יניק היום פירושו "ביביסט", בלקסיקון החדש של המחנאות בישראל. אז רבין גם ביביסט. וגם פרס. ובטח ובטח שבן גוריון ודיין ויגאל אלון. כולם ביביסטים. כולם היו היום מגורשים מהשמאל הישראלי בשל עמדות לא מספיק קיצוניות. פלא שאין היום שמאל ציוני מרכזי בישראל?

גירשתם את כולנו. דחפתם את כולנו לזרועות לפיד וגנץ. וכשיגיעו הבחירות תקראו לנו לחבור להפלת "המושחת מבלפור".

אני לא אתייצב לאף קמפיין שלכם להפלת אף אחד. אני אצטרף לקמפיין להצבת מועמד שעתיד מדינת ישראל יהיה הכי מובטח בידיו. ו"רק לא ביבי" הוא לא שם של מועמד ראוי להובלת עם ומדינת ישראל.

תתארגנו קודם על מועמד ראוי, אבל בליגה אמיתית. ותוודאו שהוא מדבר ישראלית אמיתית. כי כרגע אין לכם חזון, אין אופק, אין אידיאולוגיה, אין תכנית, אין מנהיג, אין מסר לאומי. אין כלום. רק. לא. ביבי. רק. לא. ביבי. כמו זומבים.

נו, כנראה שאתם מכורים להפסדים.

כנראה שלא אכפת לכם באמת משום דבר חוץ מגירוש נתניהו מבלפור.

בטח לא מעתיד המקום הזה, בראייה רחבה של העם והמדינה הזאת.

סורי – גירוש נתניהו מבלפור אינו אידיאולוגיה, אינו תכנית פעולה, אינו תקווה למדינת ועם ישראל. עם ישראל, זוכרים? ההוא שמתגורר כאן.

והאלימות המילולית שלכם מבעיתה ממש.

את הזכות לקרוא לימנים "אלימים" איבדתם ובגדול. הצעה: חזרו לשולחן הסירטוט לפני שתימחקו לגמרי מהמפה הפוליטית. עם ישראל לא תומך במסר שלכם. זו האמת. ואם אתם לא מבינים – תמשיכו. פשוט תמשיכו. שיהיה לכם לבריאות. אתם מתאבדים פוליטיים. פשוט מתאבדים פוליטיים. ועל הדרך – בוגדים בכל העקרונות שלכם והכללים והשבועות הדמוקרטיות שלכם. אבל תמשיכו. עליתם על מסלול התרסקות בקיר המציאות. אם מה שמקל עליכם להמשיך הוא לקרוא לקולות כמו שלי "ביביסטים", אז תבלו. בכיף שלכם.

https://www.srugim.co.il/471961-%d7%a9%d7%99-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%9f-%d7%91%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%a4%d7%94-%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%a8%d7%a9%d7%aa%d7%9d

כאשר דלית סוטר הקימה ב-2016 את ‘פורום קפה שפירא’ במפגש של כמה חברים בבית קפה בדרום תל-אביב, היא לא דמיינה שיגיע היום בו היא תוביל ארגון צומח ובועט שמקיים כנסים המוניים ומעורר הדים ברשתות ובתקשורת. היום, ארבע שנים וקצת אחרי, התוכניות שלה שאפתניות הרבה יותר.

“אני מזהה שאנחנו עומדים לפני צמיחה אדירה”, אומרת סוטר בשיחה עם ‘מידה’ לרגל השקת קמפיין בזק של גיוס תרומות שיגיע לסיומו הערב (חמישי). “המטרה שלנו היא להגיע לסכום של מיליון שקלים שבעזרתו נקים סניפים בכל רחבי הארץ, נייסד מכון להיגיון שיציע ביקורת על טקסטים ונפרסם מוסף תרבות שיעודד יצירה יהודית וציונית”.

אך עוד הרבה לפני שהפכה לקול בולט בימין המתחדש שחרט על דגלו את “השבת ההיגיון והציונות לשיח”, סוטר צמחה דווקא בשמאל ומכירה אותו על בוריו. לדבריה, קיים בישראל הבדל תרבותי ממש בין שמאלנים וימנים. “בשמאל קיבלנו חינוך שטיפח אותנו להוביל ולהנהיג את ההמונים הנחשלים – הדתיים, המזרחיים, העניים”, היא מספרת. “אותנו חינכו למשול מתוך תחושה של אני ואפסי עוד. בתור מי שהגיעה מהשמאל ועברה לימין, גם לי היתה תחושה שאני אלמד את העם כשהקמתי את הפורום ואת קבוצת הפייסבוק. אחרי כמה חודשים אחד המנהלים בקבוצה הציע שכל אחד מהחברים יכתוב קצת על עצמו, ואז גיליתי המון אנשים בעלי תארים אקדמאיים, אנשים מצליחים ובעלי משפחות שבכל פרמטר יותר מצליחים וחכמים ממני אבל נשארו צנועים. גיליתי הון אנושי עצום באופן בלתי-נתפס”.

קבוצת הפייסבוק צמחה וכוללת היום כ-9,000 חברים פעילים, ובהמשך הגיע צעד משמעותי יותר שהפך את הדיון הווירטואלי הנמרץ למציאות. “כדי לנצל את כל זה הקמנו קתדרה והתחלנו לארגן הרצאות בשלל נושאים. אני תמיד זרמתי עם האנשים ומצד שני היה אורי בן אמוץ שכל הזמן הפציר בי שנקים עמותה כדי שנוכל לקבל תרומות. מצאנו את הבניין ברמת גן ושם פתחנו אולם הרצאות אמיתי לפני כשנתיים, אבל לצערנו הרב אורי נפטר במפתיע דווקא כשהתחלנו ממש לגדול. היום אני שמחה לראות שהמורשת שלו ממשיכה כשהפורום ממשיך לעורר עניין עם יותר ויותר אנשים שמגיעים להרצאות”.

מה המסר העיקרי שאתם מבקשים להעביר?

“יש לי ויכוח עם ד”ר גבריאל חזות שהוא מנכ”ל הפורום. הוא טוען שאנחנו צריכים לנסח אידיאולוגיה ולהגדיר בדיוק מה המוצר שלנו, ואני אומרת שאידאולוגיה היא פשע נגד האנושות. אני מאמינה שכל אדם בעצמו יודע איך הוא רוצה לחיות את חייו ומגיע עם רעיונות וערכים משלו. הוא לא צריך שמישהו אחר יגיד לו איך ראוי לחיות. הבעיה היא שיש אנשים שמנסים להשתיק את התוכן הזה שקיים בכל אחד מאתנו ולהחליף אותו בדעה אחת רדיקלית ואלימה”.

אז מה ההבדל ביניכם לבין כל ארגון או פורום ימני אחר?

“אני טוענת שמה שנחוץ עכשיו זה לא עוד ארגון ימין, למרות שכולם עושים עבודה מצוינת, אלא מישהו שיבוא עם טמפרמנט שמאלני לוחמני, יסתכל לשמאל בפנים ויגיד לו שמה שקרה לו זה בגלל שכבר שלושים שנה הוא מדשדש באותה ביצה מעופשת. אני מאמינה שנצליח לעשות את זה כי אנחנו צודקים”.

מאיפה מגיעה האמונה המוחלטת הזו בצדקת הדרך?

“היא מגיעה מהידיעה שהרעיונות שלנו, בניגוד לאלו של השמאל, לא בנויים על סתירות לוגיות ומשאלות לב של אוטופיה אותה מנסים לכפות על הציבור במקום לשכנע. אנחנו משתמשים בהיגיון ומתוכו יכולים לסתור את כל ההנחות של הצד השני. כך למשל אני יכולה לבוא לבית המשפט ולהצביע על פסיקות שלו שמראות שהוא למעשה באופן אמפירי (המבוסס על תצפיות וניסויים ולא על תיאוריה; שמקורו בנִסְיון החושים או שקשור אליו. החלופה העברית שקבעה האקדמיה: נְסוּתי) משתמש בחוקי המדינה כדי לבטל את החוק בישראל”.

אילו הנחות למשל זקוקות לסתירה?

“אחת ההונאות הכי גדולות שניסו למכור לנו היא ההגדרה של “דמוקרטיה מהותית“, שטוענת למעשה שדמוקרטיה היא לא שיטת משטר אלא מעצם היותה מערכת ערכים כמו זכויות אדם, שאם לא נשמור עליהם נהפוך לטורקיה ושלל הפחדות דמגוגיות בסגנון.

מנגד, דמוקרטיה במובנה הפורמלי מניחה שמי שנושא וקובע את הערכים בחברה הוא הפרט ולא המדינה ובטח לא קומץ שופטים מנותק.

לכן הסיבה ההגיונית היחידה לטעון שישראל יכולה להיות טורקיה היא רק אם אתה שוכח שיש פה עם ותרבות שמורכבת מאנשים בעלי דעות ואישיות ותפיסת עולם.

מה שאהרן ברק ניסה לעשות זה להעביר את ההחלטה על הערכים ועל מטרות המדינה לקבוצה של אנשים נישאים ועילאיים ובעצם להפוך את כל שאר האזרחים לכלי ריק. זאת תפיסה אנטי-ליברלית מובהקת”.

לנפץ את הבועה

במהלך השיחה סוטר משתדלת שלא להגדיר פוליטית את קהל היעד וקהל אנשי הפורום, ואומרת כי “נמצאים אצלנו כל האנשים שבטווח ההצבעה למפלגות ימין”.

יחד עם זאת היא מזהה בשנים האחרונות גל הולך וגובר של נטישת מחנה השמאל ומעבר לימין. כאשר היא נשאלת כיצד ניתן להסביר את התופעה, סוטר משיבה: “ממש בקלות. הייתי רוצה להגיד שחלק מזה קשור לפעילות שלנו בפורום קפה שפירא, וחלק מההדהוד שאנחנו נותנים כולם לתקשורת הימין המצוינת. מהבחינה הזו גם אתר ‘מידה’ היה סוג של פורץ דרך שפקח עיניים להרבה אנשים. אבל הסיבה העיקרית היא שהשמאל בכללו הוא תנועה מרקסיסטית-מהפכנית”.

לדבריה, “בכל פעם שבשמאל מזהים שהרגע בשל אז הם עושים עוד צעד לכיוון הקיצון.

עם כל צעד כזה שמאלה יש את האנשים השפויים יחסית שהצליחו לסבול עד עכשיו, אבל פתאום מרגישים שהם לא יכולים יותר להישאר חלק ממחנה שהופך להיות אנטי-ציוני ואנטי-לאומי”.

היא מספרת למשל על מרצה שהגיע לשאת דברים בפני הפורום, ויחד איתו הגיעו כמה חברים המשתייכים לשמאל. “בפעם הראשונה מזה הרבה שנים הם פתאום חוו חוויה של חירות. פתאום אפשר לדבר ולהגיד דברים ללא אימת התקינות הפוליטית וההשתקה. רק כשהם באים אלינו הם נזכרים שפעם חיו בחברה חופשית”.

אילו עוד תגובות את מקבלת?

“יש הרבה אנשים שמגיעים אלינו ואומרים לי שהם תמיד הרגישו לבד כמו ימנים בארון בתוך סביבה שכולה שמאלנית. אני זוכרת גם משנותי באקדמיה שהיתה מוקד של שמאל קיצוני, שבכל פעם שאמרתי משהו קצת אחר היו הרבה אנשים שסימנו לי תמיכה מאחורי הגב של המרצה. ברגע שאתה עושה את הצעד הראשון ושובר את השתיקה אז מאוד קל להביס אותה. הבעיה היא שעד היום לא ניסו ממש לעשות את זה”.

את טוענת שהימין ממלכתי מדי?

“התקשורת הימנית היא ממלכתית וטוב שכך. היא מכבדת ושומרת על איזון שלא קיים בצד השני. רק השבוע דן שילון הטיח בראיון אצל יותם זמרי ונועם פתחי שיש להם “ריח של ביביזם מהפה”. זה עולם הדימויים שהשמאל מאמין בו אבל אנחנו בימין מנסים לענות להם בנעימות. בקטע הזה היה צריך לקרוע אותו בחזרה. חייבים לפרק את היהירות הבלתי-מתוקפת של האנשים האלה שבטוחים שכל החוכמה נמצאת רק אצלם. הימין לא הצליח להבין שבמשך כל השנים האלה השמאל רואה בו אויב”.

האם זה בהכרח מאבק או שאפשר עוד לדבר ולשכנע?

“אנחנו באים ואומרים – יש דעה כזו ויש דעה כזו, עכשיו בוא תסתכלו בגובה העיניים ונדבר באמת. כל עוד השמאל מחזיק בדעה מופרזת כזו על עצמו אנחנו נתקשה מאוד להביע את הדעות שלנו. אני לא נגד שמאל ולא נגד שמאלנים. אני נאבקת נגד רעיונות גרועים שהתוצאות שלהם הוכחו כהרסניות”.

אולי עדיף לעשות את השינוי הזה באופן הדרגתי ולא כמהפכה?

“ההבדל הוא שבשמאל יש תכנית סדורה ואידיאולוגיה. אני לא מחפשת דבר כזה ולא מחפשת להשמיד את הצד השני, אלא פשוט רוצה לשנות השיח כדי שנגיע למצב בו אנשים יוכלו לשמוע מה טוען כל אחד מהצדדים ולבחון את הדברים בהיגיון. אני לא רואה בעצמי “פעילה” שמחזיקה רק אצלה את כל האמת והצדק, אני פשוט רוצה שאנשים יקשיבו ויבינו רעיונות. בשביל המטרה הזו הכרחי שניצור תוכן ונפוצץ את בועת היהירות של השמאל”.

אז מה הפתרון?

“הפתרון הוא שנצטרך באיזשהו אופן לאחד כוחות. יש היום אמצעי תקשורת חלופיים כמו אתר ‘מידה’, יש את הפודקאסט של ד”ר גדי טאוב ורשתות חברתיות, ויש את הפעילות שאנחנו עושים ומנסים להרחיב. אפשר לראות שגם מהדורות החדשות מתחילות לאזן קצת את הדיונים והפאנלים ולפתוח את השיח כי אין להן ברירה. אם בתוך שנה לא נראה איזון של ממש באולפנים אז אני ארגיש שנכשלתי. הם צריכים להבין שאי אפשר יותר להשתיק אותנו”.

https://mida.org.il/2020/09/03/%d7%91%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%99-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%99/

תגוביות:

1.היחידים שמבינים כמה רשעות יש בסמאל אלה אנשים שהיו שם.

2.גלי מנפצת את הסטיגמה שעשרה קבין של חוכמה ירדו לעולם וכולם בשמאל.

3.בין הראשונים לקרוא לחרם על ישראל היתה שולמית אלוני - שכבדיחה היתה שרת החינוך.

4.תם עידן השתיקה והפחד מהמאפיה! לפטר את מנדלבליט ולהעמידו לדין! להקים בית משפט חלופי! לפרק את המאפיה הבג"צית!

5.לי מפריע שהדוברת במאמר אינה מדברת על הפתרון האולטימטיבי שאינו דורש אמצעים נוספים, הפרטת התקשורת. להפוך את הכלי האלקטרוני כאילו המדובר בעתון כתוב. כל הרוצה יפתח ויקיים על חשבונו, ללא הגבלה וללא רגולציה תחנת רדיו או טלויזיה.

6.דמוקרטיה היא קודם כל שלטון הרוב. בהגדרה. השמאל מסרב לקבל את הכרעת הרוב וממציא “דמוקרטיה מסוג חדש”.

השמאלנים טוענים שקיבלו עלבונות ואיומים בהפגנה אבל לא מספרים שלא נגעו בהם. כולנו ראינו מה שמאלנים עשו לאנשי ימין שנקלעו להפגנה. ראינו מה עשו לקצין משטרה. ראינו איך ירקו על דינה דיין, פעילת שמאל שכל עוונה מסתכם בזה שהיא דתיה. ראינו מה עשו לאבישי בן חיים. השמאל חי בעדר ומתנהג וחושב כמו העדר.

7.הבעיה שכל החשיפות על התנהלות המשטרה, הפרקליטות, השופטים ופוליטיקאים מהשמאל, הקלטות, מסמכים ועדויות על התנהגות מחפירה או לא חוקית שלהם נגנזות ומועלמות.

8.מדברים על שחיתות? מיד להעלות את הנושאים שהם בחרו לקבור כמו המימד החמישי, ליאת בן ארי, הקלטות מנדלבליט, החומרים שהפרקליטות הסתירה מעורכי הדין, רות דויד...משמיצים את מירי רגב לעבור לעופר שלח. ממציאים מושגים חדשים כמו “ביביזם”? להכריח אותם לתת את הפירוש המדוייק שלהם. האם לפצל דירה זה “ליאת בן אריזם”? לצעוק על עיתונאי זה “עופר שלחיזם”? עם כל החשיפות האחרונות לא חסר על מה לדבר וגם אם המראיין אגרסיבי אסור להמשיך לתת להם להכתיב את סדר היום. הם חפרו את הבורות והימנים צריכים להבין שהתפקיד שלהם עכשיו זה לדחוף את השמאל לאותם בורות בדיוק.

והשנה החטא הזה גדול מבכל שנה אחרת והסיבה היא פשוטה מאד.

השנה הפשעים של השמאל כולו, ללא יוצא מן הכלל, כולל המצטרף החדש, היזבקיסט החדש ליברמן, הפשעים הפוליטיים שלהם נגד העם היהודי, הם כה חמורים שגם אם הייתי תוקף אותם פי עשר ואפילו כפול מאה ממה שתקפתי אותם, עדיין לא הייתי תוקף קמצוץ ממה שצריך לתקוף.

כי השנה נפל דבר בישראל.

השמאל כולו, ללא יוצא מן הכלל, העיד על עצמו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים:

אנחנו גיס חמישי שמוכן לחבור להקמת יודנראט תחת השלטון המוחלט של היבה יזבק, של אחמד טיבי ושל איימן עודה, שלושה שונאי ישראל שמייחלים יום יום ושעה שעה לחורבנה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

וחורבנה של ישראל כמדינה יהודית פירושו חורבנה של מדינת ישראל, כי אין לתקומת ישראל בארצו ובמולדתו ההיסטורית ולהקמת ריבונותו מחדש עליה אלא מטרה אחת - הקמת מדינה יהודית.

והעובדה שהשמאל כולו, כולל הסוס הטרויאני והגיס החמישי שיושב כרגע בתוך הממשלה, כחול לבן, כל אחד ואחד מהח"כים שלו ללא יוצא מן הכלל, כולם, היה מוכן למשך 48 - 72 שעות לאחר הבחירות מועד ג' וממש חגג עם האפשרות להקים ממשלת בגידה, זדון וחידלון שאיננה ממשלה, אלא יודנראט לכל דבר ועניין, יחד עם השלישיה האנטישמית הטמאה שפירטתי את שמותיה זה עתה, עושה אותם לפושעים הפוליטיים המנוולים והשפלים ביותר שקמו אי פעם לעם היהודי כשהיה ריבון בארצו ומולדתו.

לא היה כדבר הזה. לא היה כדבר הזה.

זה גרוע עשרת מונים מהמעשה הנפשע, הריב המנוול בין יוחנן הורקנוס לבין יהודה אריסטובולוס, הבנים של אלכסנדר ינאי ושלומציון שהיתה המלכה המוצלחת ביותר בשושלת החשמונאים, ממש המוצלחת ביותר, שמעון היה מוצלח ממנה אבל הוא עדיין לא היה מלך.

המעשה הנפשע הנוראי הזה, שהוא מלווה גם בגניבת בחירות שפלה, שהרי כל המנוולים והפושעים הללו, שהסכימו להקים לנו יודנראט עם היבה יזבק, כולם הכחישו את הכוונה הזאת לכל אורך מסעות הבחירות שהיו לנו כאן ברציפות ואמרו שזה עלילה ושקר מזוהם וזה דף המסרים של נתניהו השקרן כביכול.

כלומר הם גנבו את הבחירות. ממש ככה.

לעולם כנופיית כחול לבן, הפושעים הפוליטיים הנאלחים האלה לא היו זוכים ב- 32 מושבים בכנסת וגם לא ב- 25 וספק אם - 20 אם הם היו אומרים לנו לפני הבחירות מהי המזימה שלהם, מהו החלום הפוליטי שלהם, מהו הרצון שמניע אותם, קרי הקמת יודנראט עם השלישיה האנטישמית הטמאה שפירטתי שמותיה קודם.

ולכן אין שום התקפות, אין שום אמירות קשות, רצופות ככל שתהיינה, שיש בהן כדי לעמוד בחובה הקדושה של להוקיע במילים הכי חריפות, הכי בוטות, גם בעברית, גם ביידיש, גם בכל שפה יהודית אחרת, כדי למצות את החובה בהוקעת חבר הפושעים הפוליטי הזה.

ולכן אני שב, הנני העני ממעש, כמו שמתחילה תפילת הש"ץ, לפני תפילת מוסף יום הכיפורים וראש השנה - הנני העני ממעש ולא עמדתי בשום פנים ואופן ברף הדרוש למינון של הוקעת הפשעים הפוליטיים והחמורים והבזויים של השמאל הישראלי, שהחלו לפני 103 שנים במוצאי סוכות א', כאשר מרצחי השומר האדומים, פשטו יחד עם הצבא הטורקי על זיכרון יעקב והם היו העיניים של הצבא הטורקי והם הצביעו באופן בוגדני, שפל ונאלח על כל ראשי מחתרת ניל"י שהיו במושבה והביאו לכך ששניים מהם הוצאו להורג, אחד מהם נורה במקום ומחתרת ניל"י חוסלה.

זה הפשע הפוליטי הרצחני הראשון של הציונים האדומים, שהיום הם כבר לא ציונים והם גם לא אדומים, אלא הם יזבקיסטים. כולם. ללא יוצא מן הכלל.

אבל ישנה בקשת סליחה נוספת שגם עליה אני חוזר זה עשור מדי יום כיפור.

אני משתמש רבות ובצדק מוחלט בביטוי האויב הערבי מבפנים שאני חוזר ומדגיש שאני מתכוון לאלה שמצביעים בעד הכנופיה האנטישמית שפועלת לחורבנה של מדינת ישראל יום יום ושעה שעה. זה בעצם כל הבסיס לקיום שלה, לכל אלה שמצביעים עבור הכנופיה וכמובן חברי הכנופיה עצמה שנמצאים בכנסת בחסדי חסותו של אהרון ברק מקים הדיקטטורה של בג"צ.

אבל, כשאני אומר האויב הערבי מבפנים אני לא עושה הבדלה בין 90% - 95% מהערבים המוסלמים במדינת ישראל שהם האויב הערבי מבפנים במובהק לבין 5% עד 10% מהאזרחים המוסלמים במדינת ישראל, כלומר קרוב ל- 100.000 שהם אינם כאלה ושהם ברובם הגדול פטריוטים ישראלים ומסתייגים הסתייגות מלאה מהרעל האנטישמי שדבק ב- 90% - 95% אחוז מיתר הערבים המוסלמים.

נכון שהכללות זה דבר לא ראוי אבל הוא דבר לא ראוי כאשר איש אחד חטא וכל העדה תיענש בגללו, או לצבוע את הרוב בצבעים שליליים כתוצאה מפעילות של מיעוט בקירבו.

אבל אין מנוס והמספרים הם חד משמעיים ואף אחד לא יכול לכפור בהם שתשעים עד תשעים וחמישה אחוז של ערבים מוסלמים יחד עם זוהמה של 20.000 יהודים - פושעים פוליטיים, מצביעים עבור המשותפת ולכן הערבים המוסלמים בארץ ישראל, במדינת ישראל, מרוויחים ביושר את ההגדרה: האויב הערבי מבפנים.

לכן אני מתנצל מעומק הלב בפני המיעוט הקטן של אלה שהם ערבים מוסלמים שלא שייכים לאויב הערבי מבפנים על כך שהם חשים נעלבים כאשר אני מדבר על האויב הערבי מבפנים, אבל אין מנוס.

כי כשציבור של תשעים - תשעים וחמישה אחוז נוהג בדרך מסויימת, זה לגיטימי להתייחס לרוב כזה על פי דרכו, חרף העלבון שחשים בצדק אותם חמישה או לכל היותר עשרה אחוז שאינם חלק מהחרפה והבגידה והרפש והאנטישמיות ושינאת ישראל הבוערת בכל אחד ואחד ממצביעי המשותפת, המייחל בעצם הצבעתו לחורבנה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

ומבלי שתהיה מדינה יהודית - אין למדינת ישראל תקומה.

https://www.youtube.com/watch?v=KrOtXHj19_Y&ab_channel=%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%9C%D7%9C%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A9%D7%A8%D7%A7

* (היודנראט (בגרמנית: Judenrat, ברבים: Judenräte; "מועצת היהודים"), או האֶלְטֶסטֶנרָאט (בגרמנית: Ältestenrat; ביידיש: עלטעסטענראט, "מועצת הזקנים"), היה מוסד שלטון יהודי שהיה ממונה על תיווך בין השלטון הנאצי לבין הקהילה היהודית. היה זה מוסד זמני שנועד בדיעבד לקיים את המדיניות הנאצית שקדמה לפתרון הסופי של שאלת היהודים. יודנראטים קמו בפקודת הגרמנים בקהילות יהודיות בשטחי הכיבוש הנאצי בתקופת השואה.)

אני לא יודע איך להתחיל את תשובתי למאמרו של קלמן ליבסקינד שהוכתר בכותרת "אינו יכול עוד" שפורסם במעריב (ב – 20.9.2020), ולכן אני אתחיל מהסוף: זה לא יקרה.

בנימין נתניהו לא יפרוש מן המאבק. אלפי החוליגנים פורעי החוק, אלה שמכים שוטרים ופוגעים בעיתונאים שעושים את מלאכתם, או אלה הרעבים לאנרכיה פוסט ציונית, למיטב התרשמותי, לא יגרמו לראש הממשלה להרים ידיים. הוא לא קורץ מן החומרים שגורמים לאנשים להתייאש במעלה הדרך.

זה החינוך שהוא קיבל בבית. זאת התורה שמשמשת נר לרגליו. לא איומיו של היועמ"ש, מי שהפך, לדעתי, זה מכבר לשחקן פעיל במגרש הפוליטי, ולא אלה שמהדהדים את מסריו, לא יכרסמו בנחישותו.

כך נהגו לפניו ראשי המחנה הלאומי. כך נהג זאב ז'בוטינסקי כשמחנה השמאל העליל על תלמידיו שהם אלה שרצחו את חיים ארלוזורוב על חוף ימה של תל אביב. מאומה לא עצר בעד ראשי המחנה הזה. בידוי ראיות היה אחד מן האמצעים ששימשו אותם. החשש מפני אובדן השלטון במוסדות של היישוב היהודי בארץ ישראל מאוד הטריד אותם.

זאת היתה מאז ומעולם דרכם. בהשראת המהפכה הקומוניסטית, הם תמיד דגלו באלימות מאורגנת שלא אחת גרמה לקריסת מדינות שנכנעו לניהיליזם שהפיצו מנהיגי המחאות האלימות.

השנאה לאחר, למי שלא הולך בדרכם, היתה טבועה בדמם. זאת היתה משנתו של המחנה הבולשביקי בעם היהודי.

את תורותיו הוא ינק ממקומות ששם הצליחה האנרכיה החברתית לתרום לחילופי שלטון אלימים.

אף פעם לא חשבו במחנה הזה שיש לכבד הכרעות דמוקרטיות ובכל פעם שהתעורר חשש בלב אנשיו שהגה השלטון עומד להישמט מידיהם הם נהגו כאחוזי אמוק. מאומה לא עצר בעדם.

וממש כמו בימים אלה, כל האמצעים כשרים בעיניהם. כך הם נהגו בעת שהם הסגירו לוחמים לידי הבריטים וכך הם נהגו בעת שדוד בן גוריון ביקש להטביע את אלטלנה בתקווה שמנחם בגין ירד למצולות ביחד איתה.

מלחמת אזרחים לא פרצה באותן שנים רק בגלל אצילותו של בגין; וגם בגלל שראשי המחנה הניהיליסטי השיגו את מבוקשם. שלטון ללא מיצרים שנמשך עד לשנת 1977.

באותה שנה עלה מחנה הימין לשלטון ותושבי הפריפריה החלו לתפוס את המשרות שהיו שמורות עד אז לפריבילגים של "מחנה הפועלים". קהלים רבים שהוסתרו עד אז בעיירות הפיתוח ובמושבי עולים פרצו לקידמת הבמה.

בנימין נתניהו לא היה באותן שנים במרכז העשייה הפוליטית, אולם בשנת 1996 הוא ידע לנווט את המהפכה החברתית המתגלגלת לניצחון בקלפי. הוא נתפס כבר אז כמנהיג הטבעי של כל אלה שקופחו במשך שנים רבות, בהיותו בן למשפחה שנרדפה בידי שלטון מפא"י.

אביו, חוקר ענק בתחומו, כמו רבים מן המחנה הרביזיוניסטי, נאלץ לחפש לעצמו שדות זרים; רחוק מן הבולשביזם הדורסני שהנהיגו כאן התנועות הקיבוציות, כשמן באותה העת, בהשראת הקומוניזם העולמי.

הייתי שם, כשנתניהו זכה לראשונה בראשות הממשלה, ואני יכול להעיד מכלי ראשון שלמן היום הראשון לכהונתו לא הניחו לו שרלטני מחנה השמאל; לא אז - ולא מאז.

הניסיון להדביק לו תיקים פליליים איננו חידוש של העת הזאת. פרשת בראון- חברון היתה הראשונה בשורה ארוכה מאוד של ניסיונות לטפול עליו האשמות שווא.

ליבסקינד, וחבריו לדעה, סבורים, משום מה, בתמימותם, שהדרך לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית תלויה בוויתורו של ראש הממשלה על מאבקו מול מערכת המשפט.

זאת גישה רדודה. פלקטית.

מחנה השמאל לא רוצה בראשו של נתניהו. הוא רוצה בשלטון. הוא רוצה לחזור לימים שקדמו לניצחונו של בגין ב- 1977.

https://www.inn.co.il/news/452639

תגוביות:

1.אותה מנטרה חודשים - נכשלים בקלפי ומנסים לקחת שלטון בכוח, ללא דמוקרטיה. מיד לאחר הסגר נצא להפגנה נגד התקשורת, יש עתיד, תל"ם וכחול לבן שמנסות לקחת את הדמוקרטיה ולשנות את בחירת העם. נפגין נגד השקר והדיקטטורה של השמאל עם מאות אלפי אנשים כמו בתקופת אוסלו.

2.רוני אלשייך אתה מבייש את הכיפה שעל ראש, את העדה התימנית היקרה ואת סבך - יחיה אלשייך שזכה בשעתו בחידון התנ"ך. בוש והיכלם!

3.התרגיל שקוף: אנחנו נמציא חוקים חדשים כדי להוריד את ראש הממשלה הכי משמעותי שהיה לנו מימי בן גוריון ובגין. אם אחרי כל החקירות ומאות המיליונים ששפכו מצאו שביבי דיבר עם התקשורת ולא לקח לעצמו אגורה, סימן שהוא צדיק.

4.ליבסקינד כבר נגוע בטומאת התקשורת של ה"מיינסטרים". לא יעזור כלום. כשאתה במגדל השן של השמאל, גם אם באת ימני, אט אט הטומאה תחלחל.

5.ביבי בעל אישיות איכותית, חזקה וטובה. יחד איתו במאבק נגד השמאל החולני מאז קום המדינה.

6.איך אתם לא מבינים מה המניע האמיתי של ליבסקינד? הוא בסך הכל חרד על המשרה העלובה שלו בתאגיד. היא מכניסה לו כסף רב, אבל כולה חרפה למקבלה. נתניהו הוא היחיד המסכן את המשרה שלו, הוא היחיד שפעל בעבר לסגירת התאגיד והוא התחיל עם ערוץ 10 הכושל ואז התחילו החקירות ומחול השדים. מכבר ליבסקינד כתב נגד נתניהו. די ליבסקינד! נארגן לך תרומות מהציבור ותפסיק לפגוע בכולנו בשביל התפקיד העלוב שלך.

7.כל מילה אמת והטהרנים מהציונות הדתית יביאו עלינו הרס וחורבן כמו שהביאו באוסלו הארור. הם לא למדו מאומה.

8.ליבסקינד לא הפתיע את מי שמכיר אותו שנים רבות. חבל שלקח כל כך הרבה זמן עד שהוא ניכר בכעסו לכולנו. כן דיבר עם מנדלבליט, לא דיבר אתו, העובדה שהוא מסוגל לכתוב על חבריו למאבק שהם ״גידולי פרא מסוכנים״ מוכיחה מי הוא באמת. אני לא קורא אותו ולא מאזין לו יותר.

9."הם רוצים לחזור לימים שקדמו לניצחונו של בגין ב- 1977" - זו הגדרה לא כל כך מוצלחת. אני סבור שהם רוצים להגשים את חלומם של האבות המייסדים ולהקים פה, על אדמת ארץ ישראל, מדינה דמוקרטית של אזרחים, שפרט לשפה העברית, אין לה כל קשר אל העם שיצא ממצרים, שחווה את מעמד הר סיני ומתן התורה. על זה הם נלחמים, אך בקרב הזה הם יפסידו.

10.עם ישראל כולו נמצא מאחורי ביבי ונותן את הכוח והגיבוי להמשיך ולנצח את כל שונאי ישראל מבית.

11.כל השמאל זה אותם בזויים שכל תאוותם לשוב לעטיני המדינה ולחלוב את כספי הציבור, כפי שעשו מקום המדינה. מי שנרתם למשימה הינו המושחת המולדבי שעל גבו קופת שרצים של שחיתויות. הנבל שעשה את עיסקת חייו. שיתוף פעולה עם מושחתי בג"צ, המשטרה והפרקליטות כתמורה שירדו מפרשיות השחיתות שהוא טובע בהן. החלאה שעדיין חושב שהוא חי בשלטון קומוניסטי והינו תומך נלהב של המהפכה, הכאוס והאנרכיה. אנחנו חייבים לחזק את ראש הממשלה ואת התומכים בו כדי שלאחר הבחירות הבאות יהיה לממשלה כוח לחוקק חוקים מתאימים כדי לבער את המושחתים האמיתיים ולהושיב אותם מאחורי סורג ובריח ובמיוחד את המושחת המולדבי הנוהג כחזיר הוא וחבר מרעיו הלא ראויים.

12.כבת למשפטנים שרואה מה הולך בבתי המשפט - הטענות שטוענים לא רחוקות מהאמת.
יש שופטים טובים וישרים שעושים משפט צדק, אבל כמערכת היא מושחתת. הדרך בה נעשית בחירת השופטים, ההתערבות חסרת הגבולות בכל מה שזז פה ועוד - כל אלו נעשים מתוך אג'נדה פוליטית מובהקת. זה לא מערכת משפט - זו דיקטטורה משפטית ולצד אחד בלבד.

את הגדר שבאמת היה צריך - זאת שבגבול סיני - השמאל לא רצה, וברק, אשכנזי ואולמרט סירבו להקים כי התקציב היה דרוש להשלמת בניית הגדר ההיא, ביו"ש.

הם גם לא ראו בהסתננות ההמונית של מהגרי אפריקה הבלתי חוקיים בעיה. לא לאומית ולא ביטחונית.

הדוגמה השניה היא הנסיגה מרצועת הביטחון. אין מה להכביר מילים. זה לא היה גורלי מבחינה אידיאולוגית, רק גרם לנזק אסטרטגי ארוך טווח. אבל לא עניין של שמאל וימין. לחצו עד שברק הבין שזה משקל עודף שמוטב להיפטר ממנו כדי שייפסק הניג'וס הפוליטי של ארבע אימהות.

הפעם השלישית שהשיטה נוסתה בהצלחה עצומה היתה ההתנתקות.

צריך להזכיר לימין הדתי שההתנתקות לא נארזה כמהלך של שמאל או ימין, אלא כסוג של נטל על ילדינו שמוטב להיפטר ממנו ולקצר את קו החזית. זה היה במוקד המפץ הגדול שהוליד את "קדימה". הליכוד פוצל והימין הדתי נשאר לבדו לזמר "יש לנו אהבה והיא תנצח".

היו ניסיונות נוספים מסוג זה שקשה לזכור, אבל הציבור כבר נרתע ברגע שראה עוד הצעה לגדר ועוד חוק לפינוי־פיצוי. היתה הבנה מיידית שמישהו רוצה להוריד לנו את הגרביים בלי להוריד קודם את הנעליים.

ניסיון הדחת בנימין נתניהו שייך לאותו ז'אנר.

זה לא אידיאולוגי. זה "רק לא ביבי". תבחרו לכם, אבל לא נתניהו. אותו צריך להדיח. זה לא שמאל או ימין. זו דמוקרטיה, שלטון החוק.

אבל המהלומות הקצובות בנקודה אחת המזוהה כנקודת תורפה אומרות דרשני. ובייחוד כאשר הימין הדתי כבר מתגייס למטרה.

שורה של בעלי דעות מכובדים מהימין הדתי חוברים בימים אלה לשמאל הקיצוני בניסיון ההדחה של ראש הממשלה.

שותף להם נפתלי בנט. הוא לא אומר כלום על הפעילות הזאת, שברובה נועדה להרוס את ההתגייסות הציבורית למאבק במגיפה. הם יוצרים אנרכיה ובנט קובע שלא מדובר בכוח עליון, אלא בכישלון מנהיגותי.

התוצאה של הפלת נתניהו, לכאורה כמאורע נקודתי, תהיה כמו כל הניצחונות בגזרה צרה של השמאל, אבל הרת אסון יותר משתי הנסיגות שלא היו אידיאולוגיות.

הימין הדתי סובל מנכות פוליטית כרונית. אפשר למנות שלושה אירועים שכל אחד מהם מעיד על שיקול דעת לקוי.

הראשון זה המחדל הפוליטי של נפתלי בנט ואיילת שקד לפני שנה ותשעה חודשים. הדברים זכורים: יחד עם פייגלין ומלצר הפסיד הימין קרוב ל־260 אלף קולות ונידון לדשדוש משילותי־משפטי.

המקרה השני הבולט של קוצר ראות הוא ההתנגדות למתווה שנתניהו השיג מול גופים בינלאומיים להרחקת כ־16 אלף מסתננים. אם הדבר הזה היה מתבצע, היה נוצר מומנטום של הגירה החוצה. הימין הדתי של בנט מנע את המהלך וישראל תקועה. שוב, גזרה צרה שבה מכתיב השמאל באמצעות בג"צ מדיניות הגירה.

כך גם לגבי תוכנית פראוור ליישוב חוקי של הבדואים. הטהרנות של הימין הכשילה את התוכנית ושום פתרון לא נראה באופק.

את מה שיקרה למנהיג שיחליף את נתניהו במקרה של הדחה באמצעים משפטיים, אפשר לראות במבט על מנדלבליט עצמו או על המפכ"ל לשעבר אלשיך. איזו טרנספורמציה עברו שני הקנאים האידיאולוגיים הללו כתוצאה מרפיון מנטלי ואינטלקטואלי.

כניעה לרחוב השמאלי־ברקי תוביל להתמוטטות החזית כולה.

הקנאות במאבק נגד נתניהו צריכה לרמוז משהו לאלה הממהרים להיפטר ממנו כאילו הוא משקל עודף, שיעזור לבלון של "ימינה" להתרומם.

https://www.israelhayom.co.il/article/805641

תגוביות:

1.הניתוח המוצג כאן של - הפגנות השמאל - ברק - רק לא נתניהו, הוא מדהים ברמתו ותמצותו. יש שהיו נזקקים לספר שלם להסביר מה קורה כאן. מומלץ לקרוא את זה לפחות פעמיים ולהפנים כיצד מקשקש זנב קטן של שמאלנים במדינה שלמה בעזרתו של מגזר ימני תמים ונאיבי שמאפשר לו שוב ושוב לנצח. ורק אל תשאלו אחר כך שאלות כמו "מדוע הצבענו ימין וקבלנו שמאל"? הפנימו והתחילו לעשות משהו כדי להילחם בשלטון הטוטליטרי של השמאל בישראל. וראשית חוכמה צריך להתארגן לחרמות מבוקרות על אמצעי תקשורת של השמאל הישראלי שמהווים סיירת מטכ"ל הנתמכת על ידי בתי המשפט.

2.המערכת המשפטית, תוך סחיטה של מנדלבליט ואלשייך העבריינים לכאורה, תופרת לנתניהו תיקים, כיון שהוא היחיד שעומד בדרכה לשלוט בכנסת ובפוליטיקאים, וחלק מעיתונאי הציונות הדתית, למרות שהם יודעים שזאת האמת, במקום לנסות לעזור לביבי למגר את הריקבון במערכת אכיפת החוק, מוכנים לתת למנדלבלוף את ראשו של נתניהו בלי משפט צדק, רק כדי שבנט יחליף אותו. עכשיו ברור מדוע איילת שקד גיבתה תמיד את מנדלבליט ולא העבירה אפילו מילת ביקורת אחת על דרך ההתנהלות השערוריתית של חקירות נתניהו.

3.ברק מבייש את זקנתו. הקנאה שלו בנתניהו משגעת אותו. הוא שואל את עצמו איך נתניהו מחזיק מעמד בשלטון זמן רב כל כך והוא פשוט משתגע. אז הוא וחבריו, משוגעי השמאל, מוציאים הון ומפעילים את כל הקיבוצים בארץ בשוחד כספי כדי ליצור אנרכיה מדומה. אבל תתעלמו מהרעשים. המגיפה עוד מעט תעבור והוא יישאר מתוסכל על שתוכניתו לא הצליחה, לגבי בנט, סתם נגרר ושחצן על כלום. חוץ מלהיות שר כושל הוא לא מצליח בכלום...

4.מר לורד, הכתיבה שלך שנונה ומרתקת. מקווה שהציבור של הציונות הדתית לא ישמע ל"עיתונאים" הטהרניים שלהם ולא ילך שולל אחרי בנט השרלטן, שבגלל הגחמות ושיגעון הגדלות שלו הלכנו שלוש פעמים לבחירות בשנה האחרונה.

5.כל מילה זהב.

ימים קשים, ללא ספק, עוברים על היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט. מניסיונו האישי הוא היה צריך להיזהר משיחות מוקלטות - ונכשל.

מהשיחה שפורסמה בשבוע שעבר התברר כי הטענה בדבר שי ניצן וחבורתו, שאוחזים בגרונו של מנדלבליט בכל הנוגע להחלטות בתיקי ראש הממשלה, יש לה על מה שתסמוך. אין מדובר עוד בטענה קונספירטיבית, כפי שתקשורת ה"ביביפוביה" ניסתה להציג.

במכתב מתנצל לפרקליטים, מנדלבליט מזהיר מפני פרסומים נוספים מתוך הקלטות, ואני מאמין לו. הוא יודע על מה הוא מדבר. הוא לא היחיד שחושש מאוד מהמשך פרסומי תמלילי שיחות. אזרחים רבים, שניקיון מערכת אכיפת החוק חשוב להם, מחכים עדיין לשמוע מה נאמר בשיחות בינו לבין גבי אשכנזי. שיחות שמערכת אכיפת החוק, מסיבות מובנות, התגייסה למנוע את פרסומן.

כעת מתברר למנדלבליט שגם התמיכה שקיבל מעיתונאים ומפרשנים, שאת הדעות והמוטיבציות של כמה מהם אני מכיר עוד מלפני שנים רבות כסטודנט באוניברסיטת תל אביב, היתה בערבון מוגבל. כל עוד הוא שירת את הכמיהה שלהם להדיח את נתניהו מבלי בחירות דמוקרטיות, הוא נחשב לעילוי חסין, מניף שלט לתיקון החברה הישראלית מפגעי השלטון.

כעת, לאחר שהחליט שאין מקום לקיום חקירה או לחידושה, בענין המניות והצוללות, פטרוניו הפילו אותו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. שיקול הדעת שלו כבר לא ראוי ובלתי סביר בעליל. יתכן שמנדלבליט משוכנע כעת שהתייחסות בכירי הפרקליטות והתקשורת אליו היתה כאל מכשיר יעיל בשירות המהפכה. אתמול התחלנו לקרוא בתורה בפרשת בראשית, מתברר שאפילו בגן עדן היה צורך בנעליים גבוהות.

מכל הפרשיות שניסו לשרבב לתוכן את נתניהו, פרשת רכש הצוללות, המכונה תיק 3000, היתה תקווה גדולה לחילופי שלטון בלי בחירות. במשטרה, בפרקליטות ובתקשורת איחדו כוחות כדי להביא לסיום שלטון הימין. היה מי ששוכנע שעוד שנים רבות יעמדו פרקליטים צעירים מול תמונתו במשרד המשפטים ויצביעו עליו כמי שהצליח להפיל ראש ממשלה. חוקרי משטרה כבר דמיינו את הימים שבהם בדיור המוגן הם יספרו לנכדיהם על תרגילי חקירה שהביאו לחילופי שלטון. טאלנטים בערוצים שמרו סרטונים לעת נוסטלגית שבה פרחי תקשורת יהללו אותם על נחישותם ועוז רוחם מול כוחות האופל.

התקווה נכזבה. כבר לפני שלוש שנים היועץ המשפטי קבע שאין חשדות פליליים כלפי נתניהו בתיק הצוללות. שר ביטחון לשעבר וכמה חברים בכחול לבן לא נחו לרגע, לא היו מסוגלים להשלים עם העובדה שעניין הצוללות קרס ושקע כמו תקרת פל־קל. עיקר המאמץ שלהם הופנה לעבר תקווה חליפית בתיק 4000.

כשמתברר שגם תיק 4000 תפור בתפירה גסה, המניפולטורים שמפעילים את המפגינים ודואגים למימונם, החליטו שבלית ברירה צריך לחזור לתיק הצוללות. לכך יש להוסיף את התדהמה בכחול לבן מכך שכמות המנדטים שלה בסקרים משתווה לאלו של ליברמן. כדי לקושש כמה קולות אבודים, הם מנסים לעקוף את היועמ"ש ולהקים ועדת חקירה. הצעתי לדורשי ועדת החקירה לבחון אם להם עצמם כדאי לבדוק מעורבות בעסקאות נשק ובנדל"ן ביטחוני.

משעשע לראות את המפגינים הנושאים על גופם בלונים מנופחים דמויי צוללות. עדיף בעיניי שמאל מפגין וימין בשלטון, על פני ימין מפגין כשהשמאל בשלטון. העשורים האחרונים מוכיחים שיש בכך חיסכון רב בדמים יקרים. רבים מאזרחי ישראל מקווים שנתגבר על נגיף הקורונה ויתאפשר לקיים בחירות דמוקרטיות, על דרכה ועתידה של מדינת היהודים.

באדיבות "ישראל היום"

https://www.inn.co.il/news/454277

תגוביות:

1.מנדלבליט (אחד עם תיק פלילי פתוח) פנה פעמיים לסגור לו את התיק. פעם ראשונה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. ללא הצלחה. פעם שניה לכפוף לו שי ניצן ("המניאק") פרקליט המדינה. ללא הצלחה. למי שלא יודע סגירת תיק פלילי מחוסר אשמה מוחקת את הרישום במשטרה. סגירת תיק מחוסר ראיות מספיקות צריך אישור ופנייה של פרקליט המדינה למשטרה לסגור את התיק. שי ("המניאק") לא עשה את חובתו והשאיר את התיק פתוח. עכשיו מנדלבליט יכול לסגור לעצמו את התיק כי הוא משמש בשני התפקידים ואם לא הוא, אז הוא ימנה בובות שיעשו לו את העבודה.

שבוע וחצי לפני הבחירות לכנסת ה-24 והכוחות נערכים לישורת האחרונה. ושוב, מערכת הבחירות סובבת סביב שאלה אחת: "כן ביבי, או לא ביבי". זהו קו המשווה, שמבדיל ומאפיין כיום את החברה הישראלית המקוטבת, למרות הניסיונות הרבים והמגוונים לשוות למערכה אופי אידיאולוגי, ואף - למרבה הפתטיות - גם ערכי. עיין ערך ליברמן.

זה גם לא מאבק על סגנון ודרך ארץ.

בעיני, המאבק הוא, בראש ובראשונה, חברתי, מעמדי וזהותי וגם מנהיגותי - מי ראוי ויכול להנהיג את הארץ הזאת?

הסיפור האמיתי של הארץ הזאת

בוויכוחים הרבים שאני מנהלת עם חבריי וחברותיי ממחנה "רק לא ביבי", אני מנסה להתרכז בעובדות ופחות באמוציות, קרי במבחן התוצאה, זה שמוגדר בנתונים מספריים, תוך כדי ביסוסם על מקורות אמינים, לרוב בינ"ל.

נתונים אלה, הנאספים בקפדנות, מספרים את הסיפור האמיתי של מדינת ישראל והוא סיפור הרבה יותר אופטימי ממה שמצטייר בכלי התקשורת, ואף יותר מכך - מקור לגאווה.

ולא, לא אנחנו מספרים זאת על עצמנו, אלא חוקרים ומומחים זרים מספרים זאת עלינו.

כך למשל "האקונומיסט" הבריטי שמדרג את מדינות העולם במספר פרמטרים, כמו תוצר לנפש. והנה בשנת 2020 (שנת הקורונה), קובע המגזין הבריטי המוערך, התוצר לנפש בישראל עמד על 42,390 דולר - לפני בריטניה, איטליה, ספרד ועוד מדינות מערביות רבות.

יותר מזה, ישראל כיום היא אחת מ-20 המדינות העשירות בעולם לפי דירוג האו"ם, שפרסם לאחרונה את "מדד הפיתוח האנושי", שמדרג מדינות על-פי מדדים של כלכלה, השכלה ובריאות.

לפי המכון IMD השוויצרי, שמודד עשרה פרמטרים שאחראים לבניית תשתיות טכנולוגיות של מדינות, המשמשים ליצירה ובנייה של חדשנות טכנולוגיות, ישראל ממוקמת באחד משלושת המקומות הראשונים בכל עשרת הפרמטרים.

מדינת ישראל אכן הקימה תעשייה עתירת טכנולוגיה מפוארת ונתוני המכון מאששים את הקביעה שישראל בנתה "אומת סטארט-אפ" לתפארת. ראייה נוספת לכך - חברות ההיי-טק הגיעו להיקפי גיוס חסרי תקדים בשנה החולפת והגיעו לעשרה מיליארד דולר בשנת 2020, , עם שיעור צמיחה של כ-30% בשנה. זאת במקביל לגל הנפקות של חברות היי-טק ישראליות, בארץ ובעולם, שגייסו במהלך אותה שנה (שוב, שנת הקורונה) סכומים הגבוהים מכל סך הגיוסים בחמש השנים שקדמו לה גם יחד.

גל אדיר של השקעות זרות

מאז 2009 - מועד חזרתו של נתניהו לכהונתו השניה כראש הממשלה - ישראל נהנית משקט ביטחוני יחסי, בכל הגזרות, ומהרתעה חזקה הודות להתעצמות צבאית-טכנולוגית. זאת ללא הרפתקאות צבאיות ומבצעים ממושכים - שהיו עולים בקורבנות רבים - מצד אחד, וללא ויתורים מדינים מפליגים מצד שני, גם אל מול ממשל עוין בארה"ב. מדיניות פרגמטית וזהירה, מחושבת אך נחושה, ששמה דגש על עוצמה צבאית, טכנולוגית ודיפלומטית, הביאו להישגים אלה.

נתניהו ניצל בכישרון רב את העשור האחרון לכונן שורה ארוכה של בריתות מדיניות ששיאן ב"הסכמי אברהם". כמו למשל, ברית גלויה עם יוון וקפריסין ומדינות בלקן אחרות וברית חשאית עם מדינות ערב הסוניות המתונות.

בד בבד הוא הרחיב והעצים את היחסים המדיניים והכלכליים עם מדינות אפריקה, אמריקה הלטינית וסין.

הצונאמי המדיני ממנו הזהיר ברק, נמוג כלא היה. רבים מתייחסים להסכמים עם איחוד האמירויות, מרוקו וסודאן רק מצידם הכלכלי ושוכחים את ההיבט המדיני: נפילת עוד לבנה בחומת האיבה לישראל ובעיקר - ביטול הווטו הפלשתיני על התקדמות מדינית עם מדינות ערב.

אנחנו רק בראשית הדרך, אבל הסכמים אלה מבטאים את שיאו של מהפך היסטורי במעמדה הגיאו-פוליטי של ישראל והתייצבותה כמעצמה אזורית.

לכל אלה היתה השלכה ישירה על רמת החיים והדבר בא לידי ביטוי בסקרי שביעות הרצון של האזרחים. גם אלה נשענו על עובדות: השכר החודשי הממוצע לשכיר בישראל עלה מ-8,100 שקלים ב-2009 ל-11,000 שקל ב-2019, גידול של 35%. זאת ועוד, הכנסה של משפחת שכירים ממוצעת, לפי הלמ"ס, התקרבה ל-25 אלף שקל לחודש - גידול של 55% מאז 2009 (39% בניכוי אינפלציה). ההכנסה ברוטו של משק בית ממוצע - שכירים, עצמאיים ומי שאינם עובדים - עלתה בשיעור חד עוד יותר - עד 42%.

היציבות הביטחונית וההישגים המדיניים הביאו לגל אדיר של השקעות זרות בארץ ולהאצת הפיתוח של מאגרי הגז הטבעי - כריש, תנין ותמר. הגז הטבעי שהחל לזרום משלושת המאגרים חסך למשק יבוא נפט ופחם, הוסיף בממוצע כ-0.3% לצמיחה השנתית והפחית ברבע את זיהום האוויר ופליטת גזי החממה. היום כבר אין ספק, גם למתנגדים לנתניהו, שהוא הרחיק ראות בעניין זה ולו הושלמה החקיקה לאישור מתווה הגז מוקדם יותר, ההשפעה החיובית כיום יכלה להיות עוצמתית יותר.

השילוב של ההון הזר והכפלת היצוא מ-63 מיליארד דולר ב-2009 ל-114 מיליארד דולר ב-2019, תוך צמצום דרמטי של היחס חוב-תוצר מ-75% בסוף 2009 ל-61% בסוף 2019, איפשרו לישראל לצבור עתודות גדולות של מטבע חוץ והפכו אותנו ממדינה שחייבת כסף למדינה שחייבים לה ושיפר את דירוג האשראי של ישראל.

אני שומעת בלי סוף טענות על העמקת הפערים החברתיים ומי כמוני במעורבותי החברתית ב-30 השנים האחרונות, יודעת זאת. נכון, יש עוד כברת דרך לעשות כדי לצמצם את הפערים החברתיים בישראל, בעיקר בין מרכז לפריפריה, אבל כדאי לזכור נתון חשוב - עד פרוץ הקורונה כמעט ולא היתה פה אבטלה, מה ששיקף כניסה של אוכלוסיות מפרנסים נוספים למעגל התעסוקה.

למעשה, מתחילת העשור ועד לסיומו נוצרו בארץ קרוב למיליון מקומות עבודה חדשים.

משקי הבית ניצלו את הגידול בהכנסותיהם להגדלת קניות ולהכפלת החיסכון. הצריכה הפרטית לנפש בעשור של נתניהו עלתה ב-24% (בניכוי אינפלציה). העליה השתקפה בסעיפים כמו נסיעות לחו"ל, מסעדות, מזון, אלקטרוניקה דיגיטלית מתקדמת ומכוניות - כולם סממנים של חברת שפע מערבית.

המדינה עם שיעורי החיסון הגבוהים בעולם

לו הבחירות היו נערכות נטו על הישגים והצלחות, נתניהו היה אמור להיבחר ברוב גדול. זה כולל את תקופת הקורונה. ברבור שחור ענק שנחת על האנושות וטרף את כל הקלפים. נתניהו, כדרכו, זיהה ופעל במהירות ולפני כל מנהיגי העולם, כי הבין שהישועה תגיע ממקור אחד: החיסונים. לכן הוא השקיע את כל כולו בכך והפך את ישראל למדינה עם שיעורי החיסון הגבוהים בעולם נכון לעכשיו. זה היה נתניהו במיטבו - ממוקד, חדור-מטרה, נחוש, יצירתי. גם מתנגדיו של נתניהו נאלצים להודות בכך וכל השאר ייכתב בתולדות ישראל.

בינתיים, מצבה הכלכלי של ישראל הוא סביר והצפי הוא להתאוששות מהירה אחרי יוני. חרף ההזרמה התקציבית הגדולה, יחס החוב-תוצר גדל באופן סביר והרבה מתחת לזה של מדינות אחרות ודירוג האשראי המצוין של ישראל (AA-) נשמר. זוהי החותמת הבין-לאומית האמינה והמקצועית לגבי חוסנה הכלכלי של ישראל.

מאבק חברתי-זהותי אדיר

לפי הנתונים הכלכליים היבשים - וגם באופן שבו הוא מנהל את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל - היה נתניהו צריך לזכות באהדתם של המעמדות הגבוהים בחברה, אנשי ההיי-טק והצווארון הלבן, שראשית מבינים היטב את הנתונים המספריים הטובים ומצבם הוטב לאין שיעור תחת הנהגתו.

העובדה שהוא זוכה לטינתם ולעומת זאת לאהדתם האיתנה והנלהבת של אנשי הצווארון הכחול, תושבי עיירות הפיתוח והמעמד הבינוני-נמוך, מעידה פעם נוספת שבחברה הישראלית מתחולל מאבק חברתי-זהותי אדיר, שנתניהו הוא בעת ובעונה אחת נביאו, אך גם למרבה הטראגיות - עשוי גם להיות קורבנו.

מה שבעבע מתחת לשטח והתפרץ במאי 77' לא נגמר עדיין, למרות ההישגים הרבים שרשמו "בני ישראל השניה" (כהגדרתו של ד"ר אבישי בן חיים) בכלכלה, בחברה ובתרבות.

כי האמת המרה היא שבחלוף 44 שנים, שברובם שולט הליכוד, עדיין בראשות הפירמידה ניצבים "בני ישראל הראשונה": באקדמיה, בפיננסים, בתקשורת, בתרבות, במינהל הציבורי ומעל הכל - במערכת המשפט.

נכון, נרשמו הצלחות וגדל הייצוג של המזרחים בשלטון המקומי, בכנסת ובצבא, אך עדיין מוקדי הכוח המשמעותיים כמו הפקידות הציבורית הבכירה, המשפט והתקשורת, נשלטים על-ידי מספר מאוד מצומצם של אנשים - מספר מאות ואולי אלפים בודדים - שמשקלם הסגולי הוא עצום.

המצביעים של ישראל הפריפריאלית נחשבים בעיניהם המתנשאות של אנשי ישראל הראשונה כנבערים מדעת וכעדר צאן שטוף מוח (כדבריה של רינה מצליח - שבאה מ"ישראל השניה" - ועוד שופרות בתקשורת).

חמור מכך - הם מנסים לעקוף את החלטת הבוחר, תוך שימוש בכלים שעומדים לרשותם והם לא מעטים ומאוד כוחניים.

העובדה שנתניהו כממשיך דרכו של מנחם בגין, העביר את הכוח לבוחר ובכך מערער את מעמדם הפריבילגי, היא שהביאה לכך שמתנהל כאן מאבק מר ועז על שליטה וניהול המדינה.

כבת לאותה "ישראל שניה", שיכולה בו בזמן להשתייך "לישראל הראשונה" לפי פרמטרים של השכלה, ממון, כוח השפעה, אני קובעת שהמאבק ההיסטורי לביסוס ולעיגון מעמדם החברתי והכלכלי של אזרחי "ישראל השניה" לא תם. הוא בעיצומו ונתניהו הוא נושא הדגל שלו ובעצם ייתכן שישראל הפריפריאלית זקוקה לנתניהו אף יותר משהוא זקוק לה.

האשמה קבועה כלפי נתניהו גורסת, כי הוא מתדלק את הפילוג בעם. מי שבקיא בתולדות היישוב ואחר כך של מדינת ישראל יודע עד כמה היתה המערכת הפוליטית רוויות פלגנות ושיח של שנאה. הרי הכל חקוק עלי ספר: ההשוואה של ז'בוטינסקי להיטלר ושל בגין למוסוליני. וכך גם הסזון, אלטלנה והשילומים, בואכה "בגין רוצח" במלחמת לבנון הראשונה והסטיגמה שהודבקה לנתניהו כאילו התיר את דמו של רבין.

ומה עם הפיל שבחדר, אני נשאלת. כלומר, המשפט של נתניהו. כאדם שומר חוק לא אדבר על כך (מישהו עוד זוכר את כלל הסוביודיצה?). גורלו של נתניהו ייקבע בבית המשפט ונכבד כל הכרעה. עד אז עומדת לו חזקת החפות.

ממשיכם של בגין ושמיר

לפני כמה שנים נשאל נתניהו את דרכו של מי הוא ממשיך - בגין או שמיר. נדמה לי, אם אינני טועה, שנתניהו השיב בגין, אבל דומני שניתוח מדיניותו מציע שילוב מרתק בין השניים.

שלא כבגין - שהעדיף מחוות גדולות של שלום ומלחמה - נתניהו זהיר כשמיר, אך נחוש כמוהו. הוא מעדיף צבירה איטית של כוח ופחות שימוש בו. אך כבגין הוא לא נרתע מלנצל הזדמנויות מדיניות וכמוהו הוא חותר לחזק את זהותה היהודית של ישראל.

יש להניח שהאינטלקטואלים של השמאל-מרכז נוטרים טינה לנתניהו על דרכו כליברל-שמרן וממשיכו של מנחם בגין ביכולתו לזהות את הסנטימנט העממי של קירבה למסורת, לזהות הראשונית, לדת, ללאומיות - אבל בלי כל אלה אין לנו קיום בעידן הגלובליזציה.

מי יכול לנהל את המדינה?

אחד הטיעונים החזקים נגד נתניהו הוא משך הכהונה הארוך שלו. החשש מריכוז עוצמה ממושך בידי אדם אחד הוא מובן. נתניהו עצמו הציע להגביל את משך הכהונה, אך נוטים לשכוח שהוא התייחס לכך רק בהקשר של בחירות ישירות לראשות הממשלה, שהביאו את ישראל, לזמן קצר, למשטר דמוי נשיאותי.

בעוד שבמשטרים נשיאותיים מקובל להגביל את כהונת הנשיא, במשטרים פרלמנטריים, הגבלות על משך כהונתו של רה"מ נדירות. זאת בגלל העובדה שבמשטרים פרלמנטריים כהונת רה"מ תלויה באמון המחוקקים היכולים להדיח בכל עת ראש ממשלה מכהן.

ואין צורך לומר שנתניהו נבחר, פעם אחר פעם, ברוב קולות, כך שקשה לומר שאינו נהנה מלגיטימציה שלטונית.

אך מעבר לצד הפורמליסט-משפטי, עולה שאלה קריטית - מי יכול, בתנאים המיוחדים שבהם מצויה ישראל ובראייה קדימה אל תקופת הפוסט-קורונה, לרבות הצורך בשיקום כלכלי וחזרה להסכם הגרעין עם איראן, שמוביל ממשל ביידן - להוביל את ישראל.

גם אל חוף מבטחים מדיני, אך גם לאינטגרציה חברתית של השכבות המודרות בישראל. אם מתבוננים באופן אובייקטיבי ונטול פניות על הגלריה הנוכחית של המועמדים, מגלים בעיקר חוסר בשלות. בנט, סער, לפיד וליברמן - אמנם נחושים להחליפו, אך מציגים רקורד עשייה לא משכנע, ובעיקר - היעדר חזון ברור לעתיד ישראל והיעדר תעצומות נפש, שנדרשות למסע המפרך של תקומת עם ישראל בארצו.

בישורת האחרונה של מערכת הבחירות צריך כל אדם לשאול את עצמו מי הוא היה רוצה לבחור לתפקיד מנהל המדינה. ולא סתם מדינה סקנדינבית, החיה בשלום עם שכנותיה ועוסקת בסוגיות של אקלים ומגדר - מבלי לזלזל בחשיבותן - אלא מדינה שנאבקת עדיין על קיומה אל מול שוחרי רעתה, המנסים להתחמש בנשק יום הדין, מדינה שהוקמה על יסוד חזון ציוני שעוד לא הוגשם במלואו ועוד לא הוחל על כל חלקי העם.

בעיניי, הבחירה באדם מנוסה, זהיר אך נחוש-מטרה, רחב אופקים, שמדינאי העולם משחרי לפתחו ומחזיק בידיו קבלות מוכחות על עשייה - היא ברורה. אבל ההכרעה תהיה בידי העם.

https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-827114

תגוביות:

1.כמה נעים לקרוא את האמת. למה התקשורת מתעלמת מנתונים? למה מסלפים את האמת? למה עוסקים בשטיפות מוח כמו במשטרים אפלים בתקשורת הישראלית?

2.כתבה חשובה ומעניינת.

3.כל מילה בסלע. הבעיה שהיהודונים, כמו בשואה, לא מבינים היכן הסכנה ומתפתים לעבודה משחררת.

4.מה שנתניהו השיג במשך עשור, יכול השמאל להחריב בחצי שנה במידה והוא יעלה לשלטון. ראו הוזהרתם.

5.כתבה אמיתית. מנהיג אחד לדור. בנימין נתניהו.

6.מדד הצלחה אצל השמאל זה תבוסתנות ולכן בעיניהם ביבי נכשל.

7.כתבה מאירת עיניים.

8.חובה להעביר הלאה למתלבטים ולתועים.

9.כתבה מצויינת. עשירה בנתונים חשובים. מי שאוהב להתעלם מהאמת, יכחיש אותה גם אם הארץ תהיה מרוצפת יהלומים ובדולח. מדובר בשינאה חסרת פשר למנהיג דגול!

10.שליטה על ההגמוניה, ליברליזם ומדינת כל אזרחיה מול מדינה יהודית לאומית. זו המלחמה.

אמש (03/05) הותקפה עמדת השידור של ׳ערוץ 20׳ בכיכר הבימה ולא בפעם הראשונה. פעילי שמאל ומפגיני ׳קריים מיניסטר׳ ובראשם סדי בן שטרית, הגיעו מספר דקות לפני תחילת השידור לעמדה הקבועה של תוכנית ‘ריקלין ושות׳’ של העיתונאי שמעון ריקלין, ומנעו בכוחניות אלימה את התנהלות התוכנית.

ההפרעות האלימות לשידור כללו הידחפות פיזית לעמדת השידור ומאחוריה, והרעשה בעזרת מגה-פון ומערכת הגברה דרכם צעקו בן שטרית ומפגינים אחרים קללות וניבולי פה גסים אל עבר המנחה ריקלין והמרואיינים – העיתונאי בן דרור ימיני ושר המשפטים לשעבר חיים רמון, שלאחר כרבע שעה של גידופים עזב את עמדת השידור.

בתחילת התוכנית, לאחר מספר דקות של הפרעות, טילפן ריקלין למשטרה בשידור ישיר, וזמן קצר לאחר מכן הגיעו שוטרים למקום. אבל לאחר שסירב בן שטרית למסור להם את תעודת הזהות שלו או להתפנות מהמקום, הם עזבוהו, התרחקו מעמדת השידור וההפרעות נמשכו.

רק לאחר כארבעים דקות מתחילת השידור הגיע למקום קצין משטרה אשר ניתק למפגינים את מערכת ההגברה, ובעזרת מספר שוטרים נוספים פינה בכוח את סדי בן שטרית שסירב לשתף פעולה עם השוטרים ונאבק עימם. ההפרעות לשידור נמשכו גם לאחר פינויו של בן שטרית וניתוק מערכת ההגברה, שכן עוד ועוד פעילי שמאל התאספו בסמוך לעמדת השידור והמשיכו להפגין עד לסיום המשדר שארך כחמישים דקות.

כזכור, אין זו הפעם הראשונה שעמדת השידור של ׳ערוץ 20׳ בכיכר הבימה סובלת מהפרעות ומאלימות מצד מפגיני ופעילי שמאל. בחודש ספטמבר האחרון הותקפו העיתונאי בועז גולן ואנשים נוספים מ׳ערוץ 20׳ במהלך שידור על ידי אנשי ׳הדגלים השחורים׳. גם במקרה זה, הגעת המשטרה למקום לא הביאה להפסקת ההפרעות האלימות, וחלק מפעילי השמאל אף תקפו באלימות את השוטרים.

בשיחה עם ׳מידה׳ מספר שמעון ריקלין כי הוא חש מאוים פיזית וכי היה חשש אמיתי שההפרעות הבוטות יסלימו. “אם לא היו מגיעים אנשים, והמשטרה לא היתה מגיעה, הם גם היו מעיפים פיזית את עמדת השידור ואותנו”, הוא מספר.

האם זכור לך שקרה אי פעם אירוע דומה בתקשורת הישראלית?

“לא, אין כזה דבר. לא היתה כזו הטרדה רציפה שחוזרת על עצמה עם שתיקה כזאת מצד התקשורת הישראלית. גם על מה שקורה בכיכר הבימה, אבל לא רק. תראה איך מגיבים ב׳ערוץ 12׳ למה שעושים לעמית סגל בכניסה לאולפן שלהם. שום מילה. אף אחד מהעיתונאים לא מגנה, אף אחד לא משמיע אפילו מילה. זה פשוט לא ייאמן. אגב, זה אותם אנשים שדיברו על החשש שלהם מאובדן חופש העיתונות”.

לדעתך זה היה אירוע מתוכנן?

“כן, זה ברור. זה היה מתוכנן. הם יודעים שזאת כיכר עצומה, שאנחנו לא מפריעים לאף אחד ושרק באנו לשדר. ברק כהן הגיע ראשון ומכיוון שהמשטרה עיכבה אותו בפעם הקודמת אחרי שהוא תקף את סמדר שמואלי שהגישה נגדו תלונה על תקיפה, הוא ביקש מהחבר שלו סעדיה בן שטרית להגיע. זה ברית של אנשים מטורללים, אבל הבעיה היא התמיכה שהם מקבלים מאנשים מסביב, וזה מאוד מדאיג.”

במהלך השידור נאמר על ידי אחד האנשים שסדי בן שטרית מקבל תשלום על הפרובוקציה הזו. לדעתך זה נכון?

“תשמע, יש בזה הרבה כסף. הם הגיעו עם בוקסות גדולות מאוד, עם מגה-פונים, עם חולצות ועם ציוד. זה לא בחינם. אני לא יודע מי משלם על מה. מי אחראי על בניית כל הצוללות האלה שעולות המון כסף? מי מממן את זה? אולי אהוד ברק? אני אישית לא יודע. אבל האם מישהו עומד מאחורי זה ומארגן את זה עם הרבה כסף – לי ברור שכן.”

המשטרה פחדה להתעמת עם המפגינים?

“כן. המשטרה הגיעה וניסתה להזיז אותם, לא הצליחה ופשוט זזה בעצמה הצידה. השוטרים פשוט זזו הצידה. הם פחדו. המפגינים מרגישים יותר חזקים מהמשטרה וזו בעיה מאוד קשה היום במדינת ישראל. רק אחרי ארבעים דקות אל תוך השידור הם העזו להזיז את המפגינים”.

כשהוא נשאל מה לדעתו הסיבה לכך שבכל הקשור למפגיני השמאל המשטרה מפחדת לעשות את עבודתה, עונה ריקלין: “הפרקליטות ובית המשפט איתם ברמה מאוד גבוהה”.

מאבק קיומי

כשאירעו בעבר מקרים מסוג זה, כגון הצעקות שהושמעו אל עבר העיתונאי אמנון אברמוביץ׳, נשמעו גינויים לדבר מימין ומשמאל, מבית הנשיא וממשכן הכנסת, וכמובן מאולפני החדשות. אולם נדמה כי הפעם, על אף חומרת המקרה, הגינויים ממאנים להגיע. “היו אנשים שגינו”, אומר ריקלין, “אבל בעיקר מימין. לצערי מהשמאל כמעט אף אחד לא גינה את זה”.

לדעת ריקלין, מדובר ב”אירוע הרבה יותר רחב מימין ושמאל”, הנוגע למאבקי הכוחות בחברה הישראלית כיום. “הרבה שנים שאלו את ציבור חובשי הכיפות ׳אבל למה ללכת דווקא ליפו, לעכו, לירושלים, לבית אל, לרמת השרון ועכשיו לתל-אביב. זה סיפור שיש בו קבוצה שחושבת שמדינת ישראל שייכת לה, והאמת היא שהם לא רוצים לראות או לשמוע אנשים אחרים. בעיניהם, מי שלא חושבים כמוהם שילך מפה, כי זה שלהם. יש פה מאבק על הקיום שלנו ועל הזכות שלנו לדבר. אם נחבר לזה את הרעיון המדהים של בייניש לאסור על כתיבת פוסטים לפני הבחירות, חייבים לשאול – מה הולך פה”?

ריקלין מסכם כי לדעתו “יש פה מאבק אמיתי על הנוכחות הפיזית ועל הקיום שלנו פה”, ומסביר כי הדרך היחידה למנוע את הישנותו של אירוע כזה היא “להתמיד ולפתוח עמדות שידור בעוד מקומות, עד שהם יבינו וייפול להם האסימון שמרמת האיש הבודד, ההתנחלויות, הגרעינים והיישובים ועד לבחירת ראש הממשלה שתופרים לו תיקים, אנחנו כאן כדי להישאר. הם צריכים להבין איך לחיות איתנו ביחד, ולא איך לנסות להדיר אותנו מכל מקום”.

ינון מגל: אם חדשות 12 מכניסים בשידור לעמית סגל שהוא בן של מחבל, אז למה שסדי והחברים לא יגיעו לנווה אילן להפגין וצעוק שהוא בעצמו מחבל בן מחבל?

מידה

תגוביות:

1.השמאל הוא האויב! דיקטטורה בולשביקית, שיפוטית, קומוניסטית, אנטישמית, לא מחליפים בקלפי...רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

2.בנט בוגד! הסוף הפוליטי שלך עוד השנה! אחרי בחירות 5 אתה הולך הביתה לנצח! ולא לשכוח לקחת את שקד איתך קיבינימט!

3.האלימות של השמאל מגיעה מההנהגה. זאת אלימות ממסדית שמגובה ע”י מערכת המשפט והמשטרה וזאת בדיוק ההגדרה של משטר דיכוי. מתייחסים בתקשורת לכל אמירה של איש ימין בשוק כאל סכנה לדמוקרטיה, כשבפועל הדרך הטובה ביותר להסתיר את הפגמים של השמאל היא פשוט לייחס את אותם פגמים בדיוק לימין. זה בדיוק מה שהילרי קלינטון עשתה לטראמפ עם הפרשה הרוסית. בפועל מי שקנה ליכלוכים על היריב שלו ממדינות זרות היו הדמוקרטים, ובדיוק בזה הם ניסו להאשים את טראמפ.

כשחושבים על זה, זאת טכניקה מדהימה מכיוון שכאשר אתה מאשים מישהו בחטא מסויים ומביע זעזוע עמוק מהמעשה, אתה אוטומטית מסיר מעצמך חשד, במיוחד אם כל כלי התקשורת, המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט משתפים איתך פעולה.

4.לא מבין! יש צופר שמחירו פרוטות, את הצופר יש להפעיל באוזניו של פורע ותוך דקות הוא מסתלק. רק מראה מול הפנים ורעש תחת רעש. נגד ערבים כמו חמאס, אלקעידה ושמאלנים תל-הביבים צריך לעבוד בחוכמה.

5.הרב יוסף: השמלאנים הם ''מלאכי חבלה''. מנהיגה הרוחני של ש”ס, הרב עובדיה יוסף, התבטא אמש (שבת) בחריפות בדרשתו השבועית וכינה את האנשים המשתייכים לשמאל המפה הפוליטית “מלאכי חבלה”.

הרב מסר את שיעורו השבועי בבית הכנסת הסמוך לביתו בשכונת הר נוף בירושלים ואמר כי “הקדוש-ברוך-הוא דן את בני אדם, יש לאדם מלאכים מימין ומשמאל. הימניים תמיד מלמדים זכות, השמאלנים – חובה. גם פה יש לנו שמאלנים – אלה כולם מלאכי חבלה”.

http://news.walla.co.il/?w=/9/1861099

תגוביות:

1.פעם ראשונה שאני והאיש מסכימים על משהו.

2.כאשר הולכים להלשין ולפגוע בצה”ל אני מסכים עם הרב.

6.''הציונות האדומה'' וחטאיה

האשכול ירכז חומר המציג את מעללי “הציונות האדומה” מאז תחילת שיבת ציון לפני יותר ממאה שנה.

התנכלות “הציונים האדומים” ליישוב היהודי וליהודים אינו דבר חדש, והחל עם הגעת הציונים האדומים לארץ ישראל.

העובדות המתגלות מפחידות ומוסתרות מהציבור עד היום.

בבתי הספר מלמד משרד החינוך היסטוריה מסולפת לחלוטין, שמטרתה הסתרה ועיוות האמת ההיסטורית, שממשיכה ומתקיימת ורוחשת מתחת לפני השטח ללא הרף.

היום, אחרי חשיפת מעשיהם המחרידים של הקרן החדשה – NIF , אנשיה, ואירגוניה הלא ממשלתיים, מן הראוי שהציבור יידע, שאנשים אלה הם חלק מאותו סדר יום של אנשי ה”ציונות האדומה”, שעסקו, וממשיכים לעסוק, בחיסול זכותה של מדינה יהודית להתקיים בארץ ישראל, מאז עלייתם ארצה ועד לרגע זה.

עו”ד שפטל החל בסידרת תוכניות חושפניות ברדיו, בהן הוא מציג את הציונות האדומה, ואת ההשתלשלות העובדתית, המוסתרת מעיני הציבור באדיקות.

מדינת כל אזרחיה היה סדר היום של הציונות האדומה שהתנגדה למדינה יהודית ולדת היהודית כחלק ממשנתה הפוליטית.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/22721.shtml#1

7.יורם קניוק הפלמ"חניק: "בשביל המורשת היינו מוכנים להרוג לא רק ערבים. גם יהודים אם צריך"

הציונות האדומה פשעה לעם היהודי ולארץ חמדת אבות יותר מכל אוייב וצר, וגם שיכתבה היסטוריה ומורשת של חצאי אמיתות ובדיות.

ולראייה הפלמ”חניק יורם קניוק על מורשת הפלמ”ח:

“אנחנו לא היינו פלמ”חניקים מותקים שכותבים שירים וגונבים מהלול. אנחנו היינו חורניים, והיתה לנו מורשת. בשביל המורשת היינו מוכנים להרוג לא רק ערבים. גם יהודים אם צריך”.

וכל מי ששלמד מעט את ההיסטוריה הלא משוכתבת של מפא”י האדומה (ששלי יחימוביץ רוצה לחד”ש עלינו חלילה וחס!), יודע איזה יהודים היה “צריך להרוג”. כל יהודי שהיווה סכנה לשלטון האדום של בן-גוריון וגרורותיו.

**

מהי בדיוק ‘הציונות האדומה’ ומה היו חטאיה העיקריים ב-93 השנים האחרונות?
חלק ב’

עו”ד יורם שפטל

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGIFDM&c41t4nzVQ=EEJ

8.יורם שפטל לקניוק: דבריך מראים שאתה מצטער שהמדינה קמה

מה שאני אמרתי זה ציטטתי מהספר שלך שקיבלת עליו פרס של 150 אלף שקל. שהם דברים שכל קורא עברית יבין אותם שהם נכתבו על-ידי אדם שמצטער שהוא היה בין אלה שהקימו את המדינה ועל כך שהמדינה בכלל קמה.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGILIE&c41t4nzVQ=KL

9.אנחנו בשמאל תמיד צודקים ולכן נצליח במשימה שלנו לחסל את המדינה היהודית ציונית

בג”צ הוא אחד מאבני היסוד במאבק הזה.

בעזרתו נהפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה, נשאיר כאן את האספסוף הימני עם הערבים, ונפליג לאירופה בעזרת הדרכונים הזרים שלנו.

10.התוכנית של ג'ורג' סורוס להפלת נתניהו / מתורגם מאנגלית

חוק שקיפות המימון הזר לאירגונים מהווה הכרזת מלחמה של הליכוד והציבור הלאומי נגד אימפריית הצללים של ג’ורג’ סורוס.

בסוף פברואר, כנסת ישראל העבירה את חוק השקיפות למימון זר לאירגונים לא ממשלתיים, כש – 40 הצביעו בעד מול 34 שהצביעו נגד.

הצעת החוק של הליכוד עברה מסע ארוך והכריזה מלחמת חורמה נגד האימפריה של ג’ורג סורוס.

ולמרות שהצעת החוק עברה דרך חתחתים שפגעה ביעילות החוק, היוותה הצעת החוק הכרזת מלחמה של הליכוד נגד אימפריית הצללים שהקים ג’ורג’ סורוס.

למרות שהחוק לא הצליח לבטל את הפטור ממס על תרומות זרות, והוא התייחס רק לתרומות של ממשלות זרות לאירגונים לא ממשלתיים, הוא בכל זאת היווה צעד חשוב קדימה, בדרך לשקיפות בכל הנוגע למימון זר.

האימפריה של סורוס נבנתה על אי שקיפות, על רשימות תורמים חסויות, ועל קבוצות חזית שממומנות על ידי ציוותי חשיבה בעלי כסף המוזרם בצורת מענקים לעשרות אירגונים שונים.

הדרישה לשקיפות בנושא מימון האירגונים הלא ממשלתיים איימה על כלל אימפריית סורוס.

החוק למרות היותו מקוצץ, בעצם בישר שישראל נמצאית בתהליך של מודעות גוברת והולכת באשר לנזקי האירגונים הלא ממשלתיים, ושקמה דרישה ציבורית בלתי פוסקת לחיסול פרי הביאושים שמייצרים אירגוני “החברה האזרחית” באמצעות תרומות זרות שזורמות ללא פיקוח לכיסיהן.

החוק בגירסתו המרוככת הנוכחית עוסק רק באיסור מימון של ממשלות לאירגונים לא ממשלתיים, אך בהמשך היה ברור שיגיע גם איסור על תרומות ממממנים פרטיים, ואף סביר מאד שבעתיד הלא רחוק תוקמנה ועדות חקירה פרלמנטריות לחקירת נושא המימון הזר המוזרם לישראל, שיביא אף לביטול הפטור ממס על תרומות לאירגונים לא ממשלתיים שמאלניים המובילים למלחמת אזרחים.

התגובה לא איחרה להגיע.

פחות מחודשיים לאחר מכן, הציג סטנלי גרינברג, שמשרדו עשה עבודה עבור ה-OSI, תוכנית, שמהותה שימוש במחאות חברתיות על מנת ליצור רוב מסוג חדש נגד הממשלה. חלק מהמימון עבור המחאות הגיע מידידו המיליארדר דניאל אברהם.

דניאל אברהם היה בעבר חלק ממועצת המנהלים של “קבוצת המשבר הבינלאומי” של סורוס, וסיפק כוח אדם לג’יסטריט, בעוד שכספו של סורוס נותר סמוי בניירת שאיש לא היה אמור לראות. הנשיא של האירגון של אברהם הנקרא על שמו, הוא רוברט ווקסלר, חבר קונגרס לשעבר, מג’יסטריט, ויועץ למימשל אובמה בנושא המזרח התיכון.

חילופי הדברים הקשים בין נתניהו לאובמה במאי השנה, אילצו אפילו דמוקרטים (יהודים שמאלנים אמריקנים מכונים דמוקרטים על שם המפלגה בה הם בוחרים בקביעות) שלא היו בכיסו של סורוס, לחפש דרך להדיח את נתניהו מראשות הממשלה.

זה כבר לא היה רק הפחד לאבד את השמאל הישראלי המשמש כבובה על חוט בידיהם, אלא אפילו ההצבעה היהודית האמריקנית היתה בסכנה. החלפתו של נתניהו בשמאלן שיהיה להוט לרצות את המחבלים ירפא את הקרע בין אובמה ובוחריו היהודיים.

השמאל האמריקני והאירופי יוכל לספק את המימון לביצוע התוכנית האסטרטגית להפלת נתניהו, כאשר על השמאל הישראלי לבצע את העבודה השחורה, כדי להציל את מיליוני הדולרים שזורמים אליהם מכוחות הגיבוי הזרים בארה”ב ובאירופה.

בצד הישראלי של התוכנית עמדו לרשותם השמאלנים הותיקים שהצליחו בסיבוב הקודם בראשות ביל קלינטון להפיל את נתניהו.

גם אז היה גרינברג ממונה על הוצאתה לפועל של התוכנית להפלת נתניהו, והתוכנית הנוכחית היתה אמורה לחזור על ההצלחה ההיא פעם נוספת.

חודשיים לאחר בחירתו של גרינברג יצאה התוכנית לדרך.

אלדד יניב, שהיה שם כאשר תוכנית האב להשתלט על המדינה נחשפה, פעל לשדל מתנדבים למסע המחאות נגד מחירי הדיור בישראל. זמן קצר לאחר מכן, פעילת שמאל קיצונית בשם דפני ליף הקימה מאהל ופתחה דף פייסבוק במחאה על מחירי הדיור הגבוהים.

מי היא דפנה ליף?

היא היתה עורכת וידאו עבור הקרן החדשה לישראל.

הקרן החדשה לישראל NIF – היא ספינת הדגל של אירגונים לא ממשלתיים של השמאל הישראלי והיא נמצאית תחת איום חמור בעקבות חוק השקיפות למימון זר.

תקציבה השנתי של הקרן לישראל חדשה הוא 25 מיליון דולר, ומשמש למימון קבוצות קיצוניות ביותר, שחלקן אף קורא לחרם על ישראל ולחורבנה המוחלט של מדינת ישראל היהודית.

דו”ח שפירסם ויקיליקס לאחרונה מצטט את דבריה של חדווה רדנוביץ, בכירה בקרן החדשה לישראל בארץ, שאמרה בפברואר 2010, ליועץ הפוליטי של שגרירות ארה”ב בישראל, שאין לה ספק שמדינת ישראל היהודית תיעלם בעתיד, ואת מקומה תתפוס מדינה ערבית יותר דמוקרטית ממנה.

כדי לצאת לדרך השתמש ג’ורג’ סורוס ב”מכון החברה הפתוחה” שלו לצורך הזרמת כסף לקרן החדשה לישראל, ואחת ממועסקות הקרן הפכה לראש החץ במחאה, כאשר גם הקרן החדשה מממנת את המחאה.

שתי”ל, זרוע הביצוע “להעצמה והכשרה ” של הקרן החדשה לישראל , גייסה מוחי אוהלים, כתבה להם חוברת הדרכה, והזרימה את הכסף. כמותה עזר גם אירגון שומרי משפט – “רבנים למען זכויות אדם” המקבלים מענקים כספיים עצומים מ”המכון לחברה פתוחה” של סורוס, וקרן טיידס.

אירגון “רבנים למען זכויות אדם” אף הגדיל לעשות, והעניק בו זמנית בערב אחד שני פרסים. אחד לנשיאת הקרן החדשה לישראל ואחד לנשיא אירגון ה- OSI.

תוכניתו של גרינברג היא תוכנית ג’ורג’ סורוסית אופיינית, שמטרתה פיזור מקסימלי של זרועות התמנון של האירגון לכמה שיותר קבוצות, על מנת ליצור רושם של גיוון וריבוי קולות בתוך גוש האירגונים הלא ממשלתיים הללו, ועל מנת להציגם כתנועות שורשיות אותנטיות ( תנועה שורשית הוא מושג במדעי המדינה המתאר יוזמה חברתית או פוליטית של אזרחים, אשר פעיליה מגיעים מן הקהילה. המונח המקורי באנגלית Grassroots Movement, מתאר יצירה של תנועה חברתית מן “שורשי העשב”, בהנחה שצמיחה כזו היא ספונטנית וטבעית, שלא כמו תנועות חברתיות שמוקמות ומופעלות על ידי גורמי כוח מסורתיים), ולא כתוכנית מתוזמרת היטב ,הממומנת על ידי משקיעים בינלאומיים באירגוני השמאל, על מנת להפיל ממשלה שהפכה איום עליהם.

הניהול הכלכלי הטוב של נתניהו עזר למדינה לעבור את גלי המשבר הכלכלי העולמי בצורה די טובה, אך המדינה לא היתה חסינה בפני המחירים המאמירים שעוררו את המרד של האביב הערבי. גם בישראל התעוררו מחאות דומות עם כוונות זהות.

ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, וניתן להפיל את ממשלתה באמצעות הצבעת אי אמון בכנסת.

בשנת 1999 גרמה הצבעת אי אמון לסיום הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. מחאות, אישומים משפטיים מפוברקים ובחישתו והתערבותו של ביל קלינטון, כל אלה איפשרו לקנוניה של טייקונים שמאלניים בשיתוף פעולה עם אירגונים לא ממשלתיים של השמאל להדיח את נתניהו ולהחליפו באהוד ברק.

עכשיו חוגג השמאל בתל אביב כאילו אנו שוב בשנת 1999.

השמאל עושה שימוש בתוכנית טקטית שיעילותה כבר נבחנה ברחבי העולם על ידי קבוצות החזית הממומנות של ג’ורג’ סורוס.

שימוש ציני במחאות על מחיר הלחם במצרים איפשרה לו להפיל את מובראק. עכשיו הגיע תורה של ישראל.

הדרישה הציבורית ההולכת וגוברת לשקיפות בנושא מימון האירגונים הלא ממשלתיים בישראל מאיימת על המשך השפעתו ארוכת הטווח של סורוס בישראל, ונטישה של בוחרים יהודים את המפלגה הדמוקרטית בארה”ב מסכנת שם את השפעתו.

לבובות-על-חוט הישראליות של סורוס יש כסף גדול על המאזניים, שיכול לרדת לטמיון.

סורוס, המיליארדרים המשתייכים ל”מפלגת הצללים”, והאיחוד האירופי, הוציאו הון עתק על מנת לקנות בכסף את השמאל הישראלי.

לבוגרי אוניברסיטה שמאלנים נטולי כל כשרון במקצועות הטכנולוגיים הנדרשים והמכניסים, יש אלטרנטיבה כספית משתלמת בפעילות אינטרנטית באירגונים הלא ממשלתיים, ואם ארגון המאפיה הלא ממשלתי שלהם יקרוס, זה יתן למנהיגי מחאת הדיור כמה בעיות כלכליות אמיתיות לבכות בגינן.

בינתיים הוקמה גיליוטינה בעיר האוהלים של מחאת הדיור במרכז תל אביב.

זהו מסר לנתניהו, מהאיש שהפיל ממשלות וכלכלות, על כך שימיו בשלטון ספורים.

http://yourjewishnews.com/11346.aspx

הבהרת מושגים:

1.תנועה שורשית – תנועה שורשית הוא מושג במדעי המדינה המתאר יוזמה חברתית או פוליטית של אזרחים, אשר פעיליה מגיעים מן הקהילה. המונח המקורי באנגלית Grassroots Movement, מתאר יצירה של תנועה חברתית מן “שורשי העשב”, בהנחה שצמיחה כזו היא ספונטנית וטבעית, שלא כמו תנועות חברתיות שמוקמות ומופעלות על ידי גורמי כוח מסורתיים. לעתים, הפעילות המקומית יכולה לצבור כוח על-אזורי ולהפוך לפעילות פוליטית במישור הלאומי או אפילו הבינלאומי. תנועת ומפלגת הירוקים בגרמניה הם דוגמה לתנועה שורשית ש”התמסדה” והפכה לאחת מן המפלגות המובילות בארצה.

תנועות שורשיות רבות הן רשת רופפת, ויחסית חסרת היררכיה, של פעילים. במדינות שונות, כמו גרמניה, המונח מזוהה בעיקר עם פעילויות ותנועות של השמאל החדש ובעיקר עם עמדות של האנארכו-פצפיסטים. כיום, עם זאת, משמש המונח לא רק לתיאור יוזמות מסוג זה, אלא למעשה לתיאור כמעט כל יוזמה אזרחית, שבאה מ”למטה”. חלק מן התנועות השורשיות פונות למאבק אלים – המונח אינו מתאר את דרך הפעולה של התנועה, אלא את הגורמים שהניעו להקמתה ושפעילים בה. האינטרנט מספק היום במה לתנועות שורשיות, המסייעת להן להפיץ את מסריהן ולגייס פעילים.

לצד פעילותן של “תנועות שורשיות” אותנטיות, קיימים ניסיונות של לוביסטים, מפלגות וכוחות פוליטיים וחברתיים ממוסדים אחרים, ליצור תנועות אשר תדמיתן הציבורית תהיה של תנועות אשר “צמחו מלמטה” ואשר מבטאות את רחשי הלב של הקהילה, אך הן למעשה “דשא מלאכותי” (באנגלית המונח ליצירת תנועות “שורשיות מדומות” כאלו הוא Astroturfing, על שם ה-AstroTurf, אחד מן המותגים הידועים לדשא מלאכותי). היועץ הפוליטי דייוויד אקסלרוד היה מעורב בהקמת מספר “תנועות שורשים מלאכותיים” כאלו.

2.A dot-com company

A dot-com company, or simply a dot-com (alternatively rendered dot.com or dot com), is a company that most of -its business on the Internet, usually through a website that uses the popular top-level domain, “.com” (in turn derived from the word “commercial”).

http://en.wikipedia.org/wiki/Dot-com_company

לעיונכם:

– ויקיליקס – בכירה (חדוה רדובניץ) ב- NIF: ישראל תעלם כמדינה יהודית (*)

וזו לא תהיה טרגדיה כמו שחוששים בישראל – היא תהיה הרבה יותר דמוקרטית. אלו דברים שאמרה חדוה רדובניץ, באותה עת סמנכ”לית ומנהלת מחלקת המענקים של הקרן הזרה – הקרן לישראל חדשה (הקרן החדשה לישראל), בפברואר 2010, ליועץ הפוליטי של שגרירות ארה”ב בישראל. (תרגום לעברית בהמשך).

http://www.israblof.com/a59004-%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A1-%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%93%D7%95%D7%94-%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%A5-%D7%91-nif-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%9D-%D7%9B%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA

ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF)

http://www.rotter.net/forum/gil/18350.shtml

אשכול מרכז מחאת האוהלים: המסע המתוכנן להפלת הממשלה

https://rotter.net/forum/gil/22050.shtml

אירגונים לא ממשלתיים ונזקם לישראל

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=19982&forum=gil&omm=0

-הכתבה באנגלית:

The Soros plan to topple Netanyahu

http://yourjewishnews.com/11346.aspx

11.ב.גוריון היה מוטרד מאפשרות של בגידת חברי השומר הצעיר

ב-1953 התנבא ראש הממשלה דוד בן-גוריון על האפשרות שקבוצה פוליטית יהודית תחצה את הקווים אל מחוזות הבגידה

בן גוריון היה מוטרד מאפשרות של בגידת חברי השומר הצעיר בצה”ל, בעם היהודי, במולדת הישראלית, ובציונות החלוצית למען הסוציאליזם המהפכני.

פישעה של מדינת ישראל באותה עת לא היה “הכיבוש”, המצדיק בעיני סמי מיכאל, יו”ר האגודה לזכויות האזרח, רצח המוני של יהודים, אלא “האימפריאליזם”.

יחסה של תנועת ´השומר הצעיר´ לכל פעולה של צה”ל היה כאל פעולה בשירות האימפריאליזם.

חברי השומר הצעיר חינכו את החברים “לראות בכל כביש לנגב, לאילת ולסדום, לא דרך ליישוב המולדת, אלא עורק תחבורה של האימפריאליזם”.

כפי שכתב עליהם ישראל גלילי: “לשם עקירת הנוער ממסכת ההגשמה דרוש להשכיח מלבו וממחשבתו את הסולידריות היהודית לבניין המולדת”…

בן-גוריון, בספרון שכלל בתוכו את סידרת מאמריו בחתימת ס.ש. יריב, חידד את השאלה:

“ואם תזדמן שעת הכושר ויעלה הרצון מלפני שליטי מוסקבה “לשחרר” את המוני העובדים היהודים מהדיכוי של נשיאי ישראל, ולהסיר מעליהם את עול “ההשתעבדות לאימפריאליזם האמריקני”, ויחליטו להשליט בישראל משטר של “דמוקרטיה עממית”, כפי שעשה הצבא הסובייטי בארצות מזרח אירופה, מה תהיה עמדתם של “הציונים החלוצים” מהשומר הצעיר בהזדמנות כזו, ואיך יתנהגו חברי השומר הצעיר בצה”ל?

היעמדו עם מדינת ישראל “המשועבדת לאימפריאליזם האמריקני”, ויגנו עליה, אף על פי שאין בה אלא דמוקרטיה פורמלית הנטולה “עצמאות אמת”, ואין בה משטר של “דמוקרטיה עממית”, או שהשומר הצעיר, על משקיו, מנהיגיו, וחייליו בצה”ל, יהיה נאמן למדיניות המוצהרת של מפ”ם – ויעמוד לימין “המשחררים” מטעם “עולם המהפכה” במלחמתו נגד אויביו בחוץ”?

אחר כך הלך בן-גוריון שלב נוסף, וחזה אפשרות שחזון ה”דמוקרטיה העממית” מתגשם בעיראק,ואח”כ ביתר ארצות ערב סביבנו.

“אין זה כלל וכלל מן הנמנע ש”נס” זה יתרחש גם בעיראק, ו”החלקים הבלתי נפרדים של עולם המהפכה” בתוכנו – ממק”י ועד השומר הצעיר, ישמחו וישישו ואף יצהלו לקראת “מהפכה” זו.

ונניח שבעקבות עיראק הולכות סוריה ועבר הירדן, וכל ה”דמוקרטיות העממיות” הללו, באות “לשחרר” את המוני העובדים המשועבדים בישראל, מה יעשו האבירים של “הציונות” החלוצית והסוציאליזם המהפכני?

היילחמו יחד עם “הרפורמיסטים והבורגנים” למען עצמאות ישראל כמו שהיא, או יתנו ידם לדמוקרטיות העממיות?

במילים אחרות במי יבגוד השומר הצעיר במקרה כזה? היבגוד “במולדת הסוציאליזם המתגשם”, או יבגוד בעמו היהודי, ובמולדתו הישראלית”?

50 שנה אחרי שכתב בן גוריון את הספר: “השומר הצעיר והקומוניזם”, נראה שנבואתו של בן-גוריון התגשמה, לאור התגייסותם של מנהיגים של השמאל הישראלי היום למערכה הפסיכולוגית פוליטית של הערבים.

https://rotter.net/forum/gil/5535.shtml#14

12."הציבור הנאור בישראל לדעת השופט אהרון ברק הם מצביעי מר"צ והפאשיסטים של חד"ש"!

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGKMEE&c41t4nzVQ=EEJ

13."השמאל הקיצוני היה שותף להסכם הטמא שהוביל בסופו של דבר לשואה"

עו”ד יורם שפטל על הקשר המשולש בין היטלר, סטאלין ואנשי השמאל בישראל.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDKHE&c41t4nzVQ=EEJ

– “לו השמאל הקיצוני היה פועל אחרת יכלו למות הרבה פחות יהודים בשואה”.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDKHG&c41t4nzVQ=EEJ

14.מאוחדים בשנאה: סיפור האהבה של השמאל עם טרור ורודנות / ד''ר ג'מי גלזוב

הספר עוסק בסקירה וניתוח של מערכת היחסים של השמאל המערבי עם רודנים, קבוצות טרור ואידאולוגיות, השוללים זכויות אדם בסיסיות ומבצעים פשעים כנגד המין האנושי.

הקדמה

במהלך המאה ה-20, השמאל המערבי תמך באופן שיטתי במכונת הריגה טוטליטרית אחת אחרי השנייה.

אינטלקטואלים ואנשי רוח בולטים, החל מג’ורג’ ברנרד שאו, דרך ברטולד ברכט וכלה בסוזן זונטאג העריצו והִללו רוצחי המונים כמו לנין, סטאלין, מאו, קאסטרו והו צ’י מיין, דיקטטורים אשר נהגו למצוא צידוקים אידאולוגיים לזוועות אותן חוללו, תוך שהם מאשימים את אמריקה ואף את הקורבנות עצמם, בפשעים אותם בצעו.

לאחר ה- 11.9.2011, כאשר פולחן המוות של האיסלמיסטים הפך להיות לסיוט הגרוע ביותר של המערב, ההיסטוריה החלה חוזרת על עצמה.

השמאל העניק שוב את תמיכתו וחיבתו לרוצחי המונים והפנה קיתונות של בוז כלפי אמריקה והמערב. ההבדל היחידי סביב תופעה זו בתקופה הנוכחית, היה שהרוצחים האהובים ביותר על השמאלנים לא הניפו את הדגל האדום של מהפיכת הפרולטריון, אלא את דגלו השחור של הג’יהאד האיסלמי.

כפי שעשו במאה העשרים לפניהם, שותפים לדרך ולאמונה כמו ג’ימי קרטר, נועם חומסקי, מייקל מור וטום היידן, הושיטו את ידם שוב לעריצים צמאי דם אשר דעתם נתונה אך ורק להרס אנושי.

ספר זה מוקדש לחקר הסיבות לכך.

לִיבַּת השמאל המודרני מושתתת על שורשיו הקדומים של השמאל הקומוניסטי/פרוגרסיבי אשר שאף לכך שהמערב יפסיד במלחמה הקרה מול ברית המועצות.

על בסיס שנאתם לארצות הברית, פעילי השמאל כרתו ברית עם האיסלם הרדיקלי, אשר מקורות נביעת שנאתו כלפי ארצות הברית עמוקים לא פחות.

במילים ובמעשים, שני בעלי ברית אלו מפשטים את המצב בכך שהם מתייחסים לכל דבר בתרבות המערבית כאל מייצג רוע וכאל מה שאיננו ראוי לשימור; הם שואפים לראות את חופש וזכויות הפרט נדרסים בכל אמצעי אפשרי, כולל מהפכה אלימה.

אחרת כיצד ניתן להסביר את עלייתו לרגל של נשיא ארצות הברית לשעבר, ג’ימי קרטר באפריל 2008 לקהיר ולדמשק כדי להיפגש עם מנהיגי ארגון הטרור חמאס ולאמצם אל לבו?

כיצד ניתן להסביר את הדחף שלו ללחוץ ידיים מתוך הזדהות עם טרוריסטים שעל ידיהם דם של ישראלים רבים, כמו גם אמריקאים?

קרטר נפגש עם חאלד משעל, מנהיג חאמס, מי שנחשד על ידי שלטונות ישראל כמוח המתכנן מאחורי פיגועי טרור רבים ומדיווחים עולה שחטיפת החייל הישראלי גלעד שליט בשנת 2006, בוצעה בהוראתו של משעל. משעל הבהיר באופן עקבי ונחוש שקיומה של ישראל הוא בלתי נסבל ושיש לחתור להכחדתה של מדינת היהודים ולעשות הכל כדי להשיג זאת באמצעות מסע בלתי נלאה לרצח עם. כוח החיים של מסע זה טבוע באמנת חמאס, שבה מוצהר במפורש כי המטרה הראשונית היא הכחדה של מדינת ישראל.

זאת הסיבה מדוע מאז נסיגת ישראל מעזה בשנת 2005, וסיומו של מה שנקרא ה”כיבוש”, החמאס וקבוצות טרור פלשתיניות נוספות, ירו למעלה מ- 6000 רקטות ופצצות מרגמה (מאז נכתב הספר, עלה כמובן מספרן – ש.ש). העובדות הללו והמציאות לא מנעו כמובן מג’ימי קרטר לצאת למסע האודיסאה החמאסי שלו; תחת זאת, הן שימשו עבורו השראה. לאחר פגישתו עם משעל ודמויות נוספות מן החמאס, הנשיא לשעבר יצא בהצהרה שארגון הטרור מוכן כעת לחיות בשלום לצד ישראל ושהוא יכיר במדינה היהודית. לא צריך היה לחלוף זמן רב כדי שהחמאס יפרסם הבהרה. מה שברור הוא שהתרחשה כאן אי הבנה מוזרה ומכוונת. זמן קצר לאחר הצהרתו הבלתי מובנת של קרטר, הצהיר ארגון חמאס שמטרתו המוצהרת נותרת על כנה: המחויבות להשמיד את מדינת ישראל.

בניסיונו המוזר לתאר בעיני הציבור את הטרוריסטים כשומרי שלום ולטשטש את מסעם לרצח עם, קרטר כמובן נלכד בטראנס שכפה על עצמו. הוא נזקק למסך עשן, סוג מסוים של שקר זמני, על מנת לערפל את האמת וכמיהה אפלה אשר הובילה אותו לזרועותיהם של האויבים המושבעים והקטלנים של אמריקה, ישראל והחופש.

כמיהתו זו של קרטר איננה חדשה.

למעשה, מרגע שבו השיג ארגון הטרור ניצחון בבחירות בעזה בפברואר, 2006, הנשיא לשעבר הפך להיות לתומך נלהב. הוא הגדיר את עצמו כמי שהיה בין הראשונים לברך את קבוצת הטרור על ניצחונה ונפגש עם מנהיגיה ברמאללה, שם יש משרד ל”מרכז קרטר”.

כאשר החל ארגון החמאס בטיהור הדמים שלו בעזה, שהיה צפוי, והזין את מתקפות הרקטות על אזרחים חפים מפשע בישראל, נותר קרטר שותק. במקום לגנות את חמאס, הוא פתח במסע תמיכה רעיל של איש אחד למען ארגון הטרור, כשהוא מדרבן ומעודד את הקהילה הבינלאומית לתמוך בחמאס באמצעות כספים דרך תכניות סיוע של האו”ם, ולאחר מכן כינה זאת “פשע” כאשר הכסף לתמיכה בתוכנית רצח העם של חמאס, לא הגיע ליעדו.

לכל אשר פנה, הצהיר קרטר שוב ושוב שחמאס הנו ארגון המוכן לשלום, ובתהליך פיזור השקרים הללו לכל עבר, הוא הפיץ בקשות רבות לשחרורם של אלפי טרוריסטים פלשתינים הכלואים בבתי הכלא בישראל ודם של אזרחים ישראלים על ידיהם. הפלירטוט של קרטר עם חמאס, מדגים בצורה מזוקקת היטב את הכוונות הנטועות בלבו של השמאל.

בניסיונו המוזר לתאר בעיני הציבור את הטרוריסטים כשומרי שלום ולטשטש את מסעם לרצח עם, קרטר כמובן נלכד בטראנס שכפה על עצמו. הוא נזקק למסך עשן, סוג מסוים של שקר זמני, על מנת לערפל את האמת וכמיהה אפלה אשר הובילה אותו לזרועותיהם של האויבים המושבעים והקטלנים של אמריקה, ישראל והחופש. כמיהתו זו של קרטר איננה חדשה. למעשה, מרגע שבו השיג ארגון הטרור ניצחון בבחירות בעזה בפברואר, 2006, הנשיא לשעבר הפך להיות לתומך נלהב. הוא הגדיר את עצמו כמי שהיה בין הראשונים לברך את קבוצת הטרור על ניצחונה ונפגש עם מנהיגיה ברמאללה, שם יש משרד ל”מרכז קרטר”.

כאשר החל ארגון החמאס בטיהור הדמים שלו בעזה שהיה צפוי, והזין את מתקפות הרקטות על אזרחים חפים מפשע בישראל, נותר קרטר שותק. במקום לגנות את חמאס, הוא פתח במסע תמיכה רעיל של איש אחד למען ארגון הטרור, כשהוא מדרבן ומעודד את הקהילה הבינלאומית לתמוך בחמאס באמצעות כספים דרך תכניות סיוע של האו”ם, ולאחר מכן כינה זאת “פשע” כאשר הכסף לתמיכה בתוכנית רצח העם של חמאס, לא הגיע ליעדו.

לכל אשר פנה, הצהיר קרטר שוב ושוב שחמאס הינו ארגון המוכן לשלום ובתהליך פיזור השקרים הללו לכל עבר, הוא הפיץ בקשות רבות לשחרורם של אלפי טרוריסטים פלשתינים הכלואים בבתי הכלא בישראל ודם של אזרחים ישראלים על ידיהם.

הפלירטוט של קרטר עם חמאס מדגים בצורה מזוקקת היטב, את הכוונות הנטועות בלבו של השמאל.

****

* ג’מי גלזוב, דוקטור להיסטוריה ומומחה בתולדות הקומוניזם החי כיום בארצות הברית, נולד בברית המועצות של טרם נפילת חומת ברלין. הוריו היו מתנגדי משטר וסבו שהיה רופא בצבא הסובייטי נרצח על ידי הנ.ק.ו.ד לאחר שסירב לקחת חלק כרופא בעינויים שבוצעו במתנגדי משטר במרתפי המשטרה החשאית הסובייטית.
כשהיה גלזוב בן 5, נמלטה משפחתו לארצות הברית.

כיום פעיל ג’מי גלזוב כנגד עליית האיסלם הפוליטי בארצות הברית.

הספר מוקדש לסבו, אבי אמו, גרגורי רפאלסקי.

Glazov, Jamie; United in Hate: The Left’s Romance with Tyranny and Terror Midpoint Trade Books (2009).

15.The truth is incorrect - האמת איננה נכונה - פט קונדל

https://www.youtube.com/watch?v=nwK7VRkbGiU

16.כך חשפתי את חתרני השמאל המבצעים פעילות זדונית החותרת להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה/ פרופ' ארנון סופר

עייפתי מהצביעות במאמרים הרבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם החופש האקדמי.

בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל “היהודית-הציונית” וחותרת להפיכתה ל”מדינת כל אזרחיה” בכל האמצעים, כשגם אינטרסים אישיים צצים פה ושם.

חודשים לפני שפרשת “אם תרצו” עלתה לכותרות, פניתי במכתב לרקטור אוניברסיטת חיפה ובו גוללתי בפרטים, כולל ציון שמות אנשים, תאריכים, מקומות ונושאים של עשרות כנסים שאורגנו על ידי סגל מהשמאל הרדיקלי בקמפוסים.

המשתתפים הם רק “משלהם” (או מרביתם “משלהם”). המכנה המשותף לנושאי הכנסים הוא השחרת פניה של ישראל (קוראים לזה “חופש ושיח אקדמי”). הבאתי דוגמאות של ספרים שנכתבו או נערכו על ידי חבורה זו בלבד. הביבליוגרפיה גם היא רק משלהם והנושאים, כאמור, השחרת פניה של ישראל, גם אם צריך לשם כך לעוות את המציאות, לקשקש, אוי כמה לקשקש והכל תוך הפגנת בורות. כמובן הכל עטוף בעברית נמלצת ושחצנות של ידענים.

הבאתי בפניו דוגמאות וטכניקות של אישרור דוקטורטים, תזות לתואר שני ועליות בדרגה של חברי הקבוצה. טוב עשה “המכון לאסטרטגיה הציונית” שהראה את הדיפוזיה של פעילות “החבורה” והשתלטותה האטית אך המתמדת על אוניברסיטאות ומכללות.

אין צורך לעקוב אחר מה שנאמר בשיעורים, מספיק לקרוא את פרסומיהם ולהשתתף בכנסים שאורגנו על ידי חבריהם, כדי לקבל תשובה ברורה במי עסקינן.

הצעתי במכתבי, לא לפטר ולא לבלוש חלילה, אלא לזמן בדחיפות את ראשי האוניברסיטאות, לטכס עצה כיצד לעצור איום זה על האקדמיה הישראלית. לא “אם תרצו” או “המכון לאסטרטגיה הציונית” פשעו, ההתעלמות ממוקד סרטני זה וגרורותיו בתוככי האקדמיה הוא הפשע ולכן אני שמח שהעניין עלה סוף סוף לסדר היום.

אסיים בשתי דוגמאות שחוויתי אישית מחבורה זו: בראשית השנה פירסמתי מסמך שערכתי על “מהגרים מאפריקה או פליטים”. כעבור חודשיים נשלח מכתב להנהלת אוניברסיטת חיפה מצוות “חוקרים” ממכון ון-ליר (כולם מרצים באוניברסיטאות ומכללות) ובו תלונות על שהמסמך לא מוסרי, לא אתי, ואין בו “שיח אקדמי”. בין היתר, התלוננו כיצד העזנו לתשאל מהגרים (זה לא אתי), וכיצד העזנו לדבר על איום דמוגרפי על ישראל (זו גזענות).

בסופו של דבר, נתקבל במשרדי מכתב מעורך דין ידוע שגילה לי כי מרבית “חוקרי” ון-ליר, הם בעצם עורכי דין, המגינים ממש בימים אלו, בפני בג”ץ, על אפריקאי כזה או אחר, ואני קילקלתי להם את ההצגה!

ודוגמה אישית נוספת: כמו כל ספר לימוד גם ספרי “גיאוגרפיה של המזה”ת” (2004) עבר בדיקה של מומחים מטעם משרד החינוך. אחד הבוחנים, מן השמאל הרדיקלי, הגיב בטענה ש”הרושם שיוצר הספר שהוא מבקש שלא לקחת חלק בבניית אתוס של שלום..” ראו מה הוא דורש מהמחבר – לשנות את המציאות באזור ולבנות משהו מדומיין. ולסיום: “ספר זה נמנע כמעט בכל תוקף מלהצטרף להערכה שאתוס הביטחון במזה”ת מתחלף באתוס אחר”.

הבודק המליץ לפסול את הספר. כמה טיפשות וחוסר פתיחות אקדמית יש בביקורת זו. הספר לא נפסל. הוא נלמד על ידי מאות אלפי תלמידים, והמציאות, שאותה הוא רצה לשנות כדי שתתאים לעמדות השמאל הרדיקלי ההזוי, מוכיחה כי המחבר צדק: אתוס הביטחון חי ובועט והשלום, לפחות הבוקר, רחוק מאתנו.

לא מדובר בכמה “עשבים שוטים”.

מדובר בחבורה גדולה המסכנת את האקדמיה הישראלית, שכן נבנית כאן תשתית לתת-אוניברסיטה משלהם, שהכריזה מלחמה על ישראל היהודית והכל כשר בעיניה, כולל כיפוף האקדמיה למטרותיה. אוי לו לאיש סגל הגון שיפול לידי חבורה זו.

אם תקום ועדת חקירה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, לבירור הטענות הקשות שצוינו במכתבי ובעבודות של אחרים, אשמח להעמיד לרשותה חומרים רלוונטיים. אם ההסתתרות מאחורי מלים כמו חופש אקדמי, חופש הביטוי תימשך, אני מקבל על עצמי לפרסם את תיקי בפומבי.

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1218974

17.יוזמה בתנועה הקיבוצית: לשנות הלאום ל'ישראלי'

כנס שיערך בתנועה הקיבוצית יבקש לקדם את רעיון הפיכת הלאום מ’יהודי’ ל’ישראלי’. ח”כ לשעבר משה פלד קורא לתנועה לחזור בה.

בתנועה הקיבוצית יערך ביום ראשון הקרוב כנס שיעסוק בין השאר בשאלת הלאום בתעודת הזהות.

ד”ר חן יחזקאלי בנו של מוטקה יחזקאלי מיוזמי הכנס שנערך לזכר אביו, מסביר לערוץ 7 כי מדינת ישראל למעשה שייכת לכל אזרחיה ולא רק ליהודים, “שאלת תעודה הזהות נידונה בעתירה משפטית של ארגון ‘אני ישראלי’, כנגד משרד הפנים, שם עלתה הדרישה לשנות את סעיף הלאום ולכתוב ישראלי, בית המשפט סרב לעשות זאת וטען שאין לאום ישראלי, אנחנו מערערים על כך”.

לדבריו המניע לכתיבת הלאום יהודי ולא ישראלי, הוא סוג של אנטישמיות, “העובדה שמדינת ישראל לא מכירה בלאום הישראלי היא שורש האסונות שלנו, תאר לעצמך שבארה”ב לא היו מכירים בלאום האמריקאי והיו עושים חלוקה אחרת, האם זו לא הייתה אנטישמיות. מה שקורה כאן במדינת ישראל זו למעשה הנצחת האפליה בינינו לבין הערבים”.

בתגובה לדברים אומר חבר התנועה הקיבוצית אל”מ במיל וח”כ לשעבר משה פלד כי אביו של חן יחזקאלי, מוטקה יחזקאלי היה ללא ספק מתבייש בבנו, “אני לחלוטין לא בטוח שהוא היה מרוצה ממה שבנו מוביל דווקא ביום הזיכרון שלו, ואני משווה את זה לכך שאני גם לא בטוח שרבין היה מרוצה ממה שהשמאל הקיצוני עשה מיום הזיכרון שלו”.

פלד מצר על כך שהתנועה הקיבוצית החלה לאחרונה להוביל אג’נדת שמאל קיצונית, “שוחחתי אמש עם איתן ברושי מנכ”ל התנועה הקיבוצית, ושאלתי אותו מדוע הם אלה שמובילים דיונים של שמאל קיצוני הזוי שמנסה לערער את מעמדה של מדינת ישראל. האם התנועה הקיבוצית היא זו שצריכה להיות עמוד האש במאבק נגד ישראל יהודית. הרי הבג”ץ הביע את עמדתו והם לא נרגעים, הם מערערים וביקשו דיון חוזר בהרכב מורחב כדי להמשיך ולנגח את מדינת ישראל היהודית ועל זה התרעומת שלי. דיונים כאלה צריכים להתקיים בגבעת חביבה אצל השמאל הקיצוני מפ”ם ומרץ ולא בתנועה הקיבוצית. הלאום שלנו בארץ ישראל זה יהודי, וזה לא צריך לפגוע בזכויות הישראלים אזרחי ישראל שאינם יהודים”.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/264574

תגוביות:

1.הערב רב שולט וצריך לברור אותו ולהקיאו מתוכנו.

2.אם יבדקו טוב ודאי ימצאו שהקרן לישראל החדשה מעורבת בעניין.

3.כדאי שהשמאלנים ישנו את הלאום שלהם ל”כוזרים”.

4.המילה ישראל הינה מילה נרדפת ליהודי כי אנחנו עם ישראל. מי שלא מעם ישראל לא זכאי להגדרה הזאת. יש להגדיר ערבים ואחרים כערבים אזרחי ישראל ולא כערבים ישראלים. אין דבר כזה ערבי ישראלי. יש רק ערבי אזרח מדינת ישראל.

5.וכדאי גם להעביר את היום החופשי ליום ראשון, לבטל את חופשת חנוכה ולחגוג את חג המולד ועל הדרך נצום ברמדאן כדי שגלאון לא תכעס.

6.איך אמר יעקב חזן: “ביקשנו לגדל דור של אפיקורסים וקיבלנו דור של בורים ועמי ארצות”.

7.אביו מוטקה יחזקאלי היה איש ציונות ועשייה יהודית מובהק.

8.אם כיהודים אנחנו לא מסוגלים “לשכנע” את אומות העולם שארץ ישראל שייכת לנו מה נראה לשמאלנים מהקיבוצים שיקרה אחרי שנשיל מעצמנו כל קשר ליהדות? אז כל הטיעונים של הפלשתינים יהיו צודקים ואין לנו מה לחפש בארץ ישראל.

18.את השנאה כלפיו השמאל מרוויח ביושר

“מה אתם בוכים”

הכי מצחיק כשאומרים “הימין בשלטון כבר 436 שנה, מה אתם בוכים”?

קודם כל “הימין” בשלטון הרבה פחות ממה שנדמה.

בגין אמנם היה ראש ממשלה שתי קדנציות, אבל אחר כך היתה ממשלת רוטציה ליכוד-מערך, והיו את השנים של רבין ושל אהוד ברק ושל שרון ושל אולמרט.

במקרה או שלא במקרה, בשנים שהליכוד היה בשלטון היתה קפיצה אדירה ברמת החיים בישראל וגם נחתם חוזה שלום עם האוייבת הכי גדולה של ישראל – מצרים, שלום דומה מאוד לזה שסאדאת הציע ב- 1971 וגולדה ודיין גלגלו אותו מהמדרגות.

הווה אומר: היהירות של השמאל, חוץ מהרעלת האווירה הישראלית, סביר שגרמה למלחמה אחת לא חיונית שנקראת מלחמת יום הכיפורים.

זו היתה אותה יהירות שגרמה למימסד לחשוב שצה”ל יטאטא את המצרים עם חטיבה אחת ושהסורים לא יחזיקו מעמד שעה בקרב.

נהרגו יותר מ- 2,300 גברים ישראלים צעירים ובריאים. אלפים אחרים סוחבים צלקות גופניות ונפשיות קשות עד היום.

זו אותה יהירות שגרמה לרבין לקרוא למתנחלי הגולן פרופלורים ולא להקשיב לאזהרות לגבי הכוונות האמיתיות של ערפאת.

יותר מאלף ישראלים נהרגו. אלפים אחרים סוחבים צלקות גופניות ונפשיות קשות עד היום.

זו אותה יהירות שאיתה מסתובב השמאל בעולם היום ומנסה לגרום לממשלות ולארגונים זרים לכפות על ישראל הסדר שאזרחיה לא רוצים, או שאולי היו מוכנים לשמוע עליו אם לא היו קוראים להם “גרועים מאיראן”.

כי הוא יודע יותר טוב מהם מה טוב ונכון עבורם.

מה טוב ונכון בכלל.

הוא תמיד ידע.

אמת. בגין ניצח לבדו את המימסד השמאלני שאין לו התחלה וסוף ב- 1977.

ב- 2014 בית המשפט הישראלי קובע שטובת אזרחי סודן ואריתריאה גוברת על זו של אזרחי ישראל ובטקס שמעולם לא היתה צריכה להישמע בו מילה פוליטית אחת משפילים את אחד האמנים הישראלים הכי אהובים ומוכשרים אי פעם.

את השנאה כלפיו השמאל מרוויח ביושר.

אתר הזווית.קום

תגוביות:

1.דיאלוג זה כששמאלנים מדברים עם עצמם

לא באמת ניצחון ימני

השבוע היכה גלים ראיון שערכו עמית סגל וליאור פרידמן בחדשות הלילה של ערוץ 10 עם רם כהן, שהוא שמאלן צפון תל אביבי שעוסק בהוראה. הראיון נתפס אצל ידידיי מימין כסוג של ניצחון מכיוון שהוא חשף את דעותיו של רם כהן, כמייצג מחנה, בשבח חופש ביטוי א-סימטרי, מוטה שמאלה. רם כהן טען שיתקשה מאוד לתת למורה מהשטחים ללמד אצלו מכיוון שהיא מסמלת בגופה הדרה ושימת פלסטינית בכלובים, אבל שמורים מסוגו של ורטה הם ברכה לכל מערכת.

ידידי מימין ראו בראיון הזה סוג של ניצחון. אני רואה בו כישלון. מכיוון שעמית סגל וליאור פרידמן נכשלו בשאלותיהם. הם לא היו צריכים לשאול את רם כהן למי הוא יתן ללמד בבית הספר שלו ולמי לא, שזו שאלה תפלה וחסרת משמעות אמיתית, אלא מדוע הוא יגן בחירוף נפש גדול כל כך על תלמידיו מפני היחשפות לדעה שלעם היהודי יש זיקה ליהודה ושומרון ונוכחותו באיזורים האלה אינה ביטוי לדחף לכיבוש אלא לרצון בהמשכיות היסטורית.

כל הטענה לחוסר המוסריות הבסיסית של שהיית יהודים ביהודה ושומרון נחה על כתפי הסוגיה הזאת: האם לעם היהודי יש זיקה היסטורית ליהודה ושומרון ועמית סגל וליאור פרידמן כשלו בשאלותיהם משום שהעיסוק בשאלת למי יתיר רם כהן ללמד איננה אלא מתן הזדמנות לו לשטוח את תפיסת עולמו הפגומה והחד צדדית. אבל אנחנו כבר יודעים מה טיפוסים מסוגו של כהן חושבים על מתנחלים, תודה רבה. כשהם שואלים את השאלה המתגוננת מדוע לא ירשה למורה מתפוח ללמד אצלו זה כאילו שהם מפנימים את העובדה שליהודים אין זכות מוסרית לשהות ביהודה ושומרון וכל השאלה היא איפה מותר למי שגר שם ללמד, במקום לתקוף את רם כהן ואת תפיסת עולמו במקום שבו היא רגישה באמת: המקום שבו היא גורסת שאדמת יהודה ושומרון חייבת להיות נקיה מיהודים.

כשהשאלה הזאת לא נשאלת על ידי מיטב המוחות התקשורתיים שלנו זה לא משנה שרם כהן יוצא פוץ טיפש. הנרטיב שלו מנצח.

התנשאות, הטפה

איש אינו יודע בוודאות מתי הפסיק השמאל לדבר איתנו והתחיל לדבר בעיקר עם עצמו ועם חבריו, המדומיינים והאמיתיים, מעבר לים. מצד שני, זה גם לא כל כך חשוב מתי התחילה המגמה הזו: במציאות חיינו העכשווית, שהיא בעיקר מה שמעניין, בחינה של התבטאויות של דמויות בולטות בשמאל מלמדת שהקיום הממשי של ישראלים ממשיים ממש אינו מעניינם. הם ממלאים כאן פונקציה אחת בלבד: משרד הסברה של השלום והאמת.

שוב ושוב אתה רואה את זה קורה. הימין מביע חששות אמיתיים, קונקרטיים: מה יקרה אם נעניק לפלסטינים מדינה זו תשמש בעיקר כנקודת משען תעמולתית-לוגיסטית להמשך המאבק הערבי בציונות? האם ניתן לבטוח בכוונות הערבים? האם יש לערבים נציגות מוסכמת? האם הם ירגישו מחוייבים להסכם, לכשייחתם? האם ניתן לבטוח ביכולתה של ארה”ב לערוב לקיום ההסכמים בהתחשב בשינויים התרבותיים, הפוליטיים והדמוגרפיים שעוברים עליה? האם הערבים בשלים לפיוס עם העם היהודי או שהם לכודים ללא מוצא בתרבות של שנאה ולעומתיות שמשמשת אותם הכלי העיקרי לאי התמודדות עם מצבם העגום, התמודדות ממנה הם פוחדים פחד מוות?

התשובה של השמאל לכל השאלות האלה, ולאחרות, טובות ומבוססות על הניסיון היהודי-ישראלי כמוהן, היא כדלקמן:

מדינת ישראל הגזענית והפשיסטית היא חממה מבעיתה של ציבור נחות בעל רגשות לאומניים, קולוניאליסטיים ואנטי-דמוקרטיים המתאכזרת ללא סיבה וללא רחם לעם כבוש ומצדיקה את הסטריאוטיפים הגזעניים הקיימים כלפי העם היהודי כחסר לב ואתנוצנטרי עד זוב דם.

זה, בשינויי נוסח קלים, מה שאתה שומע מזהבה גלאון, מעמוס עוז, מגדעון לוי, ממרצים החתומים מטה על מודעת חרם זו, ממאמר המערכת של הארץ, מבין המערכונים של ארץ נהדרת, מההיסטוריונים החדשים, מבכירים בפרקליטות ובמערכת המשפט, מהסופרים והאומנים והדוברים והנואמים של השמאל.

זאת יש לדעת: השמאל לא מדבר איתנו, הוא מדבר עלינו. מטיף ונואם ומהגג ומתפלסף אבל עושה רושם שאין בו שום רצון לנהל דיאלוג עם החברה הישראלית, אם הוא בכלל רואה עצמו חלק ממנה.

הפרדוקס הוא שהשמאל הישראלי בהטפותיו מפגין חוסר מסוגלות וחוסר רצון לקיים עם אנשים החולקים איתו שפה ועם ותרבות והיסטוריה את השיחה שהוא דורש שאותם אנשים בדיוק יקיימו עם מי שלא חולקים איתם את כל אלה ולא אחת הצהירו על כוונות השמדה ורצח כלפיהם.

הכעס והבוז כלפי השמאל – וישנם לא מעט כאלה – נובעים בדיוק מהנקודה הזו.

העובדה שהשמאל לא מבקש להשפיע על ערכי החברה הישראלית בדרך של דיאלוג המבוסס על כבוד הדדי ותחושת שותפות אלא בדרך של הצלפה ובוז והסתירה במסר של השמאל כפולה: פעם אחת שהוא מבקש מהחברה הישראלית לקיים עם אויבייה דיאלוג שהוא לא מסוגל לקיים איתה ופעם שניה שהוא מתיימר לדבר בשם האדם הפשוט תוך שהוא נוקט כלפיו עמדה בסיסית מלאת התנשאות ובוז.

השמאל הישראלי חייב להחליט: או שהוא חלק מהחברה הישראלית ולכן חייב לנהוג בשאר החברים בה כבוד, או שהוא לא ואז המחשבות שלו עליה לא מעניינות ולא רלוונטיות. הפסיחה על הסעיפים עד כה מצדיקה את תדמיתו כמחנה למתבגרים שבעיקר מעוניינים להיצמד לתחושה הכה משכרת של יתרון דעה וערך עצמי.

לוחמי חופש על אמת: האחים קליצ’קו

מזרח אירופה באופן מסורתי זוכה למעט מאוד כיסוי תקשורתי במערב. מצד אחד אין בה אופציה לתמונות זוכות פרסים של ילדים מזי רעב ליד נשרים כמו באפריקה, ומצד שני מצבה הכלכלי-חברתי העגום למדי מעורר צורך להתמודד עם מה שגרם לו, הלא הוא הקומוניזם החביב והנעים שרבים בתקשורת, אולי מחמת הIQ יוצא הדופן שניחנו בו, עדיין חושבים עליו בחיבה ונמנעים מלעשות לו יחסי ציבור רעים.

וגם אי אפשר להאשים את אמריקה או ישראל במצבן של הונגריה או אוקראינה: ובלי אשמה יהודית או אמריקאית, עם עבר קומוניסטי מדכא וללא מוטיבציה לזכיה בפרסים תקשורתים לעיתונות יש מעט מאוד סיבה להתעניין בחלק הזה של העולם.

זה לא אומר שאין שם אנשים מעניינים או שלא קורים שם דברים מרתקים. ההתרחשויות הנוכחיות באוקראינה, למשל, לו התחוללו במדינה מערבית או ערבית היו זוכים לכיסוי אינסופי ואלפים על אלפים של שורות חגיגיות על דמוקרטיה ואומץ ועתיד חדש ושחר חדש ויום מאיר ושינוי וקדמה – כל המילים שהשמאל התקשורתי מאוהב בהן כשהן קורות במקום שיש בו סיכוי לפוליצר או לשימוש בנרטיב האהוב של אשמת המערב/אמריקה/ישראל וטיפוח שונאיהם. במקום זה אנחנו מקבלים כתבה פה ושורה שם.

Euroaidan_2013_Mstyslav_Chernov

—אלוף עולם ומנהיג עממי. ויטלי קליצ’קו בהפגנה בקייב. צילום: Mstyslav Chernov

אם הייתי יכול להשיג תקציב ולנסוע לאוקראינה כדי לסקר את ההתרחשויות הדרמטיות, הרות הגורל שקורות במדינה הזו הייתי עושה זאת בשמחה. בינתיים הייתה רוצה להסב תשומת לב לשמותם של שני אחים – ויטלי וולדימיר קליצ’קו, שניהם אלופי עולם במשקל כבד באגרוף. האחים האלה הם השמות הבולטים באגרוף במשקל כבד בעשור האחרון, בוודאי מאז פרישתו של לנוקס לואיס.

האחים קליצ’קו, שניהם מולטי מיליונרים ובעלי אזרחויות זרות יכולים לחיות את חייהם הנוחים בכל נקודה שיבחרו על פני כדור הארץ. במקום זה הם מפגינים כתף לצד כתף עם אחיהם האוקראינים במאבקם לשחרור מעולה המכביד של רוסיה, שכרגיל מתערבת ובוחשת בענייני שכנותיה. הפעם רוסיה מונעת מאוקראינה בכל דרך מלהתקרב לאיחוד האירופי, התקרבות שרוסיה תופסת כאיום על ההגמוניה שלה במזרח היבשת.

להתגרות ברוסיה זה אמנם לא מסוכן כמו להיות דרייפוס בטבעון, אבל בכל זאת אנחנו זוכרים שאוייבי רוסיה נוטים לסיים את חייהם בתאונות אקזוטיות: הנה למשל נשיא פולין לך קצ’ינסקי, לצד עשרות מראשי המדינה, מת בהתרסקות מטוסו ליד סמולנסק ב- 2011. אנחנו עוד זוכרים את הרעלתו של אלכסנדר ליטביניינקו, סוכן ה-FSB הרוסי (יורשו של ה KGB) לשעבר ב- 2006 בפולוניום.

רוסיה היא מדינה שבאופן שגרתי עיתונאים ומתנגדים פוליטיים מוצאים בה את מותם – או יותר נכון מותם מוצא אותם. נגד המנגנון העצום והאפל הזה שהוא כוחה הברוטלי וחסר המעצורים של רוסיה, האחים קליצ’קו מתייצבים באופן גלוי. בעיני זה הופך אותם ללוחמי חופש מהבולטים ומעוררי ההשראה של תקופתנו.

http://hazavit.com/?p=1664

19.איך הפך השמאל הציוני הישן לשמאלנות הפוסט ציונית והפוסט יהודית החדשה

השמאל הפוסטציוני החדש

אין שום דמיון בין השמאל הישן לבין השמאל החדש. אין פלא שבלשון המדוברת לא אומרים ‘שמאל חדש’ (מונח שהיה מקובל עוד בשנות השבעים) אלא מדברים על שמאלנות (‘רב מילים’ – המילון השלם החדש של יעקב שוויקה, אומר: “שמאלני, בישראל לרוב בנימת גנאי”).

שורשי השמאלנות הישראלית הם בשמאל החדש האירופי שהחל להתגבש באנגליה לאחר מבצע סיני, והגיע לשיאו בארצות-הברית שהביאה לסיום מלחמת וייטנאם.

לישראל הגיע השמאל החדש קצת באיחור. תחילה הוא מצא את ביטויו בתנועות קיצוניות קיקיוניות נוסח ‘מצפן’, שהיו אנטי-ציוניות במוצהר. בהמשך התגבשה התפיסה של השמאל החדש בתנועות פוליטיות לגיטימיות, אליהן עברו גם אישים מן השמאל הציוני הישן. התגבשות זו החלה בראשית שנות השבעים בכמה תנועות:

תנועת ‘מוקד’ היתה ברית בין המפלגה הקומוניסטית (מק”י) בין קבוצת תכלת-ארום שפרשה ממפ”ם, בראשות מאיר פעיל. האלמנט הציוני שבראשות מאיר פעיל גבר וזו היתה התנועה הציונית הראשונה שתמכה בכינון מדינה פלסטיניית. אחרי ‘מוקד’ באה תנועת ‘של”י’, שאיגדה את אנשי ‘מוקד’, קבוצות יוניות ממפלגת העבודה בראשות לובה אליאב, ‘הפנתרים השחורים’ וחברי תנועת ‘העולם הזה’. במפלגה היו חברים גם אישים כמו עמוס עוז, א.ב. יהושע ואחרים השייכים לקונסנזוס הציוני. תנועה זו התפוררה בשנות השמונים. אבל אין ספק שהיא נתנה הכשר לרעיונות שהיו מוקצים מחמת מיאוס בשמאל הציוני הישן.

התנועה היחידה שפרצה לעמדת כוח במפה הפוליטית היא ‘התנועה לזכויות האזרח’, שהוקמה ב-1973 על ידי שולמית אלוני. בשנות השמונים הצטרפו אליה רן כהן משל”י, מרדכי בראון ודדי צוקר מ’שלום עכשיו’ ויוסי שריד ממפלגת העבודה.

השמאלנות הישראלית

*הם התרחקו מאוד מן היהדות. כמו בכל הכללה, גם בזו יש יוצאי דופן. לובה אליאב היה יהודי שורשי מן הסוג של השמאל הישן. שולמית אלוני היא חצי רבנית בידע ההלכתי שלה. אבל על הציבור הנוהה אחריהם אפשר בהחלט לומר כי התרחק מאוד מן היהדות. הם אינם שונים מכלל הציבור החילוני בישראל, שמערכת החינוך הישראלית השכיחה ממנו את יהדותו. אך בקרב ציבור זה החילוניות היא דגל. המושגים היהודיים היחידים המוכרים להם הם אלו שבהם הם נלחמים- שבת בכביש בר-אילן, קולנוע בשבתות, דיני אישות. הם אדישים לתשעה באב וליום-הכיפורים, אוכלים חזיר בלי להכעיס, חמץ בפסח אינו דווקא אלא סתם אדישות של חול. תשעה באב לא אומר להם כלום, ועכשיו אפשר גם לשבת בבית קפה.

*הם התרחקו מן הציונות. חלקם מודים בפה מלא שאינם ציונים. חלקם יתקוממו נגד הגדרה זו. אך השמאל החדש מעצם הגדרתו – הכרתו בישות פלסטינית, אי הכרתו בזכותנו על הארץ – הופך אותו ללא ציוני בפועל. ‘לא ציוני’ במושגי השמאל הציוני הישן.

*הם סלון מהפכנים. רובם אינם מוכנים לצאת מן הסלון ליותר מהפגנה גדולה, מצעד של דגלים שחורים, עמידה בצמתות. המונח ‘הגשמה’ לא קיים במילון שלהם. לא פעם הביעו קינאה במעשי ההגשמה של ‘גוש אמונים’, אבל כעסו על יעקב חזן כשאמר כי ‘גוש אמונים’ הם ממשיכי ההגשמה של השמאל הישן.

*האידיאולוגיה שלהם שטחית. גם הכללה זו מחייבת תיקון. מאיר פעיל הוא היסטוריון רחב אופקים. אמנון רובינשטיין, ד”ר גדי יציב, ורבים אחרים בשמאל הישראלי הם אנשי רוח בעלי שיעור קומה. אך הציבור של השמאל החדש הוא נבער לא רק מיהדות, אלא גם מן היסודות ההגותיים שפותחו בשמאל החדש והישן בעולם. מכל מקום, אין להשוות את העמקות והיסודיות של של השמאל הציוני הישן לאלה של השמאלנות החדשה.

אסון ההמרצה

השמאל החדש אמור היה להיות הערת שוליים זניחה בהיסטוריה של הציונות. משקלו הסגולי אינו גדול ממשקלו של וירוס. אך הוירוס הזה חדר ללב המערכת, ללב ליבה של תנועת העבודה הציונית. הוא התנחל שם והשתלט על התנועה. הסיסמה “יומרץ רבין” נשמעה בשעתה כבדיחה אך הפכה לעובדה הרת אסון. אייבי נתן, האידאליסט החביב, ישב בכלא על שנפגש עם יאסר עראפת. שמעון פרס ויצחק רבין קיבלו על כך פרס נובל לשלום.

התנערות טוטלית מן המדינה

איך אדם נהיה שמאלני?

לכאורה התשובה לשאלה זו פשוטה. אדם שוקל שיקול רציונלי ומגיע להכרעה רציונלית וכך הוא מגבש את דעותיו הפוליטיות – על דמותה של מדינת ישראל, היחס ל’תהליך השלום’, היחס לדת ולתרבות. לא זה המסלול, אומר לי בחור אינטליגנטי צעיר. תהליך הפיכתו של אדם לבעל מעמד של שמאלני מוצהר אינו מתחיל ברציו ובבדיקת אלטרנטיבות. הוא מתחיל בשאלות של דימוי עצמי, ומסתיים בהכרעה לא רצונית כמעט של עמדה פוליטית.

צעיר, אשר אך זה עמד על דעתו, שואל עצמו: איך אני רוצה להיראות, מה הדימוי העצמי שלי. הצעיר אומר לעצמו, אני רוצה להיות ולהיראות:

*אינטיליגנטי

*משכיל (גם אם לא כל כך הצלחתי בלימודים)

*מוסרי

*נאור

*מתקדם (זה תמיד באופנה)

*לבוש זרוק, ג’ינס קרוע, עגיל באוזן

*אשכנזי (גם אם ההורים שלי לא באו מפולניה)

*מתמצא במה שהולך בעולם הזמר והפופ.

*גר בשינקין או ברמת-אביב ג’ או בשכונות הנושקות להם, או לפחות מתחכך בכאלה (גם פלורנטין הולך).

*עוסק במקצוע שהוא IN. היום זה כל מקצועות התקשורת – רדיו, טלוויזיה, עיתונות, אך גם דוברות, פירסום, יחסי ציבור, שיווק, קידום תדמית, ייעוץ לפוליטיקאים. היי טק, מינהל עסקים וכלכלה ורצוי קריירה אקדמית. רק לא צווארון כחול.

אם כך אני רוצה להיראות ולהיות, מה צריכות להיות ההשקפות הפוליטיות שלי? – כמובן שמאל.

שהרי אם אביע השקפות ימניות איחשב בעיני זולתי לציוני, גזעני, בן עדות המזרח, דתי, עולה מרוסיה – בקיצור, כל הדפוקים והמאוסים בחברה. זה לא בשבילי.

http://www.zeevgalili.com/1997/10/10509

ראו גם על השימוש שעושים באידיוטים שימושיים

http://www.zeevgalili.com/2011/09/15950

20.שפטל: השמאל נגד הלאום. השמאל רוצה מדינה לא יהודית עם עוד מאות אלפי ערבים כי רק כך הם יגיעו לשלטון

יורם שפטל: השמאל רוצה מדינה לא יהודית עם עוד מאות אלפי ערבים כי רק כך הם יגיעו לשלטון.

צפו

שפטל: אין מי שמתנגד למדינה היהודית יותר מאשר השמאל. למה? במדינה יהודית אין להם סיכוי לחזור לשלטון וזה כבר דור וחצי מוכח בכל בחירות שאין להם סיכוי להגיע לשלטון.

הם צריכים שהמדינה לא תהיה יהודית, הם צריכים להכניס לפה עוד מאות אלפי ערבים ואז אולי יש להם סיכוי להגיע לשלטון, כי אצל השמאל השלטון הוא מטרה בפני עצמה. איך הם היו אומרים פעם – הגמוניה של מעמד הפועלים.

שרון גל: ואיך ישפיע החוק הזה באופן מעשי אם וכאשר יעבור?

שפטל: באופן מעשי לאורך חיינו היומיומיים הוא לא ישפיע, אבל פרשנות של בית המשפט העליון את חוקי המדינה תצטרך לצאת מנקודת הנחה שהעקרון היסודי, הפרשני, הכללי של כל חוק הוא האם הוא מתיישב עם היותה של המדינה מדינה יהודית, מדינת הלאום היהודי או לא.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/287438

21.שיטת השמאל החדשה: לא להיבחר, לשלוט / אמנון לורד. תגובית: בישראל השיטה כבר עובדת. הבג''צ הסמולני הוא ששולט במדינה

עלייתו של ג’רמי קורבין לראשות הלייבור בבריטניה והפיכתה של המפלגה הוותיקה ל”לא בחירה” מסמנים מגמה במערב: השמאל קובע את התודעה וסדר היום, מכרסם בדמוקרטיה הפרלמנטית, ומאס בניסיון להגיע לשררה דרך הקלפי

הרשו לי לא להתלהב במיוחד מעלייתו של ג’רמי קורבין להנהגת מפלגת הלייבור בבריטניה. רבים בימין ובמרכז, גם בבריטניה, חוגגים את העובדה שמפלגת שמאל כמו הלייבור הפכה ל”בלתי בחירה” – כלומר, בבחירות הבאות, עם הנהגה קיצונית כמו זו שנבחרה, מובטח ניצחונו של הימין בדמות השמרנים, אולי גם של הימין הלאומני בהנהגת נייג’ל פרג’.

אבל קורבין, שמייצג את השמאל הקיצוני בכלל העולם המערבי, לא צריך בכלל לשאוף לשלטון. הוא כמובן ינסה להיבחר, אבל בהחלט יכול להיות שבחירתו להנהגת הלייבור מסמנת מפנה שהבשיל בשנים האחרונות בשמאל: להפסיק את החתירה לנצח ולהקים ממשלה, ובמקומה לייצר שליטה מעמדת מיעוט על החברה שבה השמאל הקיצוני פועל.

ממש בתחילת השבוע הודה מיודענו אלון ליאל, מנכ”ל משרד החוץ לשעבר, כי “אני יודע שהאידיאולוגיה שאני מאמין בה לא יכולה לנצח. אני יודע שאנחנו לא יכולים להגיע לשלטון”. בכך הוא תירץ את החבלה המטורפת שלו במינויו של דני דיין כשגריר בברזיל. זאת הלגיטימציה שהוא נתן לעצמו לפעול בחו”ל – כי בחברה שהוא שייך אליה, אין לו סיכוי לפעול כך.

המהלך הזה מחזיר אותנו לאמת ישנה, שחזרה ועלתה לאחרונה: האם ישראל צריכה לוותר על היותה מדינה יהודית ולהישאר “רק” דמוקרטית? האמת, שכולם מודעים לה, היא שאם ישראל לא תהיה יהודית, היא גם לא תהיה דמוקרטית. אולי היא תהיה דמוקרטית כמו כל מדינות הרוב הערבי שסביבה, אבל הרי זה מובן מאליו – אין דמוקרטיה ערבית.

אבל מה שצריך לעלות מתוך האמת הזאת הוא שמטרת המאבק נגד המדינה היהודית כמדינה יהודית, כמו גם המפנה הקיצוני בבריטניה, בארה”ב, ביוון, בספרד ועוד, היא להרוס את הדמוקרטיה. שוב, זה חדש רק למי שלא מכיר את שורשי האידיאולוגיה השמאלית-מהפכנית. מעניין רק לראות שהיכנשהו נוצרה הסכמה בקרב השמאל הקיצוני לקעקוע הדמוקרטיה הפרלמנטרית – זה מה שאנחנו רואים בישראל, וזה גם מה שמסתמן מבחירת הלייבור, שעלה על מסלול של הקצנה.

קודם כול, במסגרת התהליך הזה ישנה העדפה לשמאל קיצוני גדול יחסית, אך קטן מבחינה אלקטורלית, נטול יכולת לניצחון בבחירות כלליות. התברר שהשמאל “המתון”, השמאל הלאומי, איננו יעיל. הפשרנות הרפורמיסטית שלו נתקעה. חִשבו על המהפך הקיצוני בלייבור – מטוני בלייר לג’רמי קורבין תוך עשור. גם אלון ליאל, אפור ומימי ככל שיהיה, שוטה מדיני שכמוהו, הוא בסופו של דבר תוצר של המערך, של מפלגת העבודה. ליאל גילה שבתור קולב דיפלומטי הוא חסר נוכחות, והפך למהפכן. בתנאי התקשורת והתחבורה העכשוויים זה אפשרי.

מוקדי ההזדהות של השמאל הקיצוני, בבריטניה כמו בישראל, מלמדים על ערכיו: קורבין מזדהה עם ידידיו, חיזבאללה וחמאס. גם בישראל כל מה שמכוון נגד המדינה ואזרחיה, ובייחוד נגד כוחות הביטחון שלה, זוכה להזדהות מצד השמאל הקיצוני. פירושו של המאבק הפלסטיני נגד ישראל הוא העדפה של רודנות טרור על פני דמוקרטיה, זכויות אדם ואזרח ושלטון חוק. בסביבות ראש השנה פורסמו נתוני סקרים שמצביעים על שביעות רצון גבוהה של ערביי ישראל מהחיים בישראל, על הזדהות עם הדמוקרטיה שלה, ואפילו על גאווה בהיותם ישראלים. אבל מול כל נתוני הסקרים, מאמר אחד של גדעון לוי, של יוסי שריד או של עודה בשאראת ב’הארץ’ משמעותי יותר. טור אחד כזה, שמתאר את ישראל כמדכאת את הערבים ואת חיי הערבים כסבל מתמשך, עושק וכאבי נכבה נצחיים, שקול כנגד כל נתוני המציאות המפריכים את הנאמר בו.

קשה להבין את כל זה, אבל זו עובדה: בחברות המערביות כיום, השמאל הקיצוני שולט במצב הרוח הלאומי. הוא שולט בקרב על התודעה, הוא קובע את סדר היום. רואים זאת בוויכוחים הציבוריים הבלתי פוסקים עם אותם בעלי דעות קיצוניות, ובייחוד האנטי-ישראלים שבהם.

בבריטניה רואיין אחד ממנהיגי הליברלים-הדמוקרטים, שהביע שביעות רצון מהמצב החדש שיוצר חלל גדול במרכז. מפלגתו, כמובן, תמלא את החלל הזה, ועשויה להרוויח עוד מושבים בפרלמנט בבחירות הבאות. אבל זו נחמה של טיפש, שכבר איבד את היכולת לחשוב במושגים לאומיים. בריטניה כיום, אחרי הבחירות האחרונות – דווקא אלה שבהן קמרון שוב ניצח – מפוצלת וחלשה יותר מאי פעם. הסיבה לכך היא שבמקביל עלתה המפלגה העצמאית הסקוטית, שמבטאת נתק מהאתוס הלאומי הבריטי.

עכשיו, כשגם הלייבור איבד קשר עם כדור הארץ, בריטניה כאילו קָטְנה עוד יותר. הימין השמרני-ליברלי ניכס לעצמו את הערכים הלאומיים ואת נטל המאבק הקיומי, אבל עצם העובדה שכל הערכים הללו מונחים כיום בצד הימני של המפה הפוליטית הוא סימן לחולשה עצומה.

בישראל המצב דומה: בזמן שהימין מתהדר ברוב בקלפי, גוש שמאלי גדול ניתק מהיבשת הישראלית. אין זה רק שהתקשורת הנשלטת על ידי הלכי רוח שמאליים נטרלה את תפקוד הכנסת – השמאל עצמו בונה אליטה משלו, שאינה מזדהה עם מדינת ישראל. להפך, זו אליטה מגויסת למערכה נגד ישראל. המספרים שלה אינם גדולים: כמה מאות פעילים גורמים נזק אסטרטגי באמצעות התארגנויות שמאל הממומנות בידי גורמים זרים.

אפילו האפיפיור מדקלם קלישאות מבית המדרש הקיצוני. הוא תוקף את הקפיטליזם ואת גורמי השינוי האקלימי. אף נתון המתייחס לירידת העוני, להגדלת שטחי החקלאות המעובדת ולכמות המזון בעולם אינם מסיטים אותו מהקלישאות הריקות שלו. ג’ורג’ ויל, בעל טור ב’וושינגטון פוסט’, הגדיר את רמת הרטוריקה של האפיפיור במונחים של פתקים המוטמנים בעוגיות מזל. אז מה גורם לכולם ברדיו, בבית הנשיא, בבית הנשיא לשעבר ובמאמרי המערכת לדבר כאילו שלפו זה עתה פתק מעוגיית מזל שבורה?

האמת היא שקשה למצוא תשובה אחת ודאית. ברור שזו אותה נוסחה ישנה: דיבורים אוטופיים גבוהים מחד גיסא על צדק, על שוויון ועל אוויר נקי, אבל מאידך גיסא מופגנת, בקרוב ובאופן מיידי, התנהגות פוליטית ניהיליסטית של הרס וחבלה. האם צריך לחזור על השם אלון ליאל? לכאורה אומרים אותם אנשי שמאל: “אני בעד שלום ונגד צה”ל, מדינת ישראל, היהדות, ממשלת ישראל, הקיבוצים, המתנחלים. אני בעד אחווה יהודית-ערבית, אבל גורס שהחברה הישראלית חולה. אני בעד הציונות, אבל חושב שאנחנו אוסף של שבטים נטולי כל סממן מאחד”.

באמריקה הגיע השמאל הקיצוני לבית הלבן. שם מתברר ש”הנשיא היהודי הראשון” הוא ידיד גדול של ישראל – אבל לא ישראל של הליכוד, לא ישראל של רה”מ בנימין נתניהו, לא ישראל הנלחמת באומץ נגד טרור ואיומי השמדה, לא ישראל המסתערת על אויביה עם חטיבת ‘גולני’ והצנחנים, אלא ישראל של ‘כיפת ברזל’.

בגלל יסודות המשטר בארה”ב, הנשיא ברק אובמה הפגין את הבוז לכל הצד הפרלמנטרי בדמוקרטיה האמריקנית יותר מכל מנהיג קיצוני אחר. כל המהלך האיראני שלו נעשה תוך קעקועה של הדמוקרטיה הייצוגית, שבאה לידי ביטוי בקונגרס. וכמו בישראל, גם שם הפרלמנט המקומי, הסנאט או בית הנבחרים עוסקים בהצבעות סמליות. זהו הגל החדש של פוליטיקת השמאל. מי שמאמין בקיומה של מדינת ישראל כגוף לאומי דמוקרטי הנועד להגן ולשרת את האזרחים, כדאי לו לקחת את ההתפתחות הזאת בחשבון.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/727/114.html

תגוביות:

1.הימין לא יכול לשלוט משום שהוא אינו שולט ואינו יכול להגיע לעמדת שליטה במוקדי הכוח הרלוונטיים במדינה. שר, חבר כנסת, אפילו ראש ממשלה – כל אלו חסרי משמעות כאשר כל החלטה שלהם מתבטלת בהינף יד על ידי ה’יועץ’ המשפטי לממשלה או על ידי שופט בג”ץ, שניהם לא יותר מפקידים שלא נבחרו כחלק מתהליך הדמוקרטי ואינם שונים במהותם מהפקיד היושב בסניף הדואר הקרוב לביתך.

אתם השמאלנים מרגישים בנוח לפלוט את הסיסמא הידועה והשחוקה ש- ‘הימין לא יודע לשלוט’, כי אימנתם עצמכם בהדחקת עובדות המציאות שסותרות את מה שלא נוח. נכון, הימין אינו יודע לשלוט. הסיבה לכך היא שהשמאל אינו מאפשר לו זאת. השמאל, לעומת זאת, בהחלט יודע לשלוט משום שאין הוא נתקל באותן החומות הבצורות ובאותם שומרי הסף של השמאל שחונקים את הדמוקרטיה הישראלית.

כאשר המדיניות הכלכלית, המדינית, הפוליטית והתרבותית (!) אותה מנסה לקדם מפלגה מסוימת אינה עומדת בקנה אחד עם זו המקודמת במוקדי התקשורת וזו המקבלת משנה תוקף בבתי המשפט, אין ממש סיכוי שאותה מפלגה, גם אם תהיה זו מפלגת שלטון רחבה, תקדם רפורמה מקיפה על פי הערכים שלה, משום ששומרי הסף פשוט יחסמו אותה בכל עבר וזה בדיוק מה שקורה במדינת ישראל כבר שנים על גבי שנים.

זה הגיון פשוט ביותר. אולי בדיוק בשל כך שמאלנים לא מצליחים להבין זאת.

2.הבעיה היא לא בתקשורת אלא בפרקליטות. חברות נשלטות על ידי חוקים. בעמדות כוח בפרקליטות ובבתי המשפט נמצאים יותר מדי שמאלנים שקובעים לרוב המוחלט בעם איך לחיות וממה לסבול. הדוגמא הקלאסית היא פשע המסתננים. אם נלך למשאל עם, יתברר ש- 90 אחוז מאזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד, רוצים בגירוש המיידי של המסתננים. ובכל זאת, איך התאפשרה בכלל ההסתננות הפושעת שלהם? זה מגלה את כוחו האמיתי של השמאל, כוח רב וסמוי מן העין, בניגוד לכל דרך דמוקרטית. על זה בדיוק כותב כאן לורד. מאמר מצוין.

3.להכריז על ליאל ודומיו כגיס חמישי על כל המשמעויות. להכריז על הגורמים המממנים אותם כסוכני אויב. אין דרך אחרת.

4.קשה לשלוט במדינה כשהמנגנון בנוי מאנשים שפלים ועלובי נפש כמו אלון ליאל וחבר מריעיו, שרוצים להשכיב את המדינה על מיטה מלאה בפרעושי שמאל קיצוני ואם לא יצליחו אזי לא חסרים אנטישמים בעולם שניתן להיעזר בהם. אין פלא שגם אשתו עובדת בכירה בקרן החדשה לחיסול ישראל ועלוב הנפש הזה הוא חלק מארגון “בצלם” ועל זה נאמר “לא הלך הזרזיר לעורב אלא מצא מין את מינו”.

בימי הזוהר של עוכר ישראל, זה הוא תמך בכל הדעות של חסיד אומות העולם האיסלמיסט הטורקי השפל ארדואן נגד המדינה ונגד היהודים בכלל כאילו הוא חלק מהאחים המוסלמים שדמוקרטיה גורמת לו להקיא.

אף אויב חיצוני לא יוכל להשמיד את מדינת ישראל ורק יהודונים עלובים מהסוג השפל ביותר יכולים לחסל את מדינת היהודים היחידה.

5.בתקופת שלטונו של אהרן ברק בוצעה הפיכה שלטונית במדינתנו ומאז ישראל אינה מדינה דמוקרטית כלל וכלל. יש בה סממנים חיצוניים של דמוקרטיה כגון בחירות חופשיות ובית נבחרים, אבל מה זה משנה אם יש בית נבחרים או אין אם ההחלטות של בית הנבחרים, כלומר החוקים שהוא מחוקק, מבוטלים ע”י גורם מפקח שמונה 15 אנשים שלא נבחרו ע”י העם.

6.השמאל לא רוצה דמוקרטיה? לא צריך. אם לימין היו ביצים הוא היה אוסף מהרחובות את כל השמאלנים הקיצוניים וזורק אותם לגלות במושבת אסירים למשך יתרת חייהם, ללא שום קשר עם העולם החיצוני. דמוקרטי? ממש לא, אבל מדוע לטפל בצורה דמוקרטית באנשים שלא רוצים דמוקרטיה? אין סיבה.

7.השמאל לקח לנו, השמאל חטף לנו, השמאל לא נותן לנו לשלוט. רבאק, אתם כבר 40 שנה בשלטון. תשנו איזה חוק שבא לכם, תשלטו איך שבא לכם, תעשו מה שבא לכם. בג”צ מפריע? תבטלו את בג”צ בחקיקה. התקשורת שמאלנית? תסגרו את כל העיתונים השמאלנים. די כבר להתבכיין, זה עלוב ופאתטי.

8.הם צריכים להיות בכלא.

9.בג”צ זה ארגון פשע כי גנב את השלטון במירמה. לדברי פרופ’ מאוטנר השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבג”צ ומנהל משם את שלטונו הגנוב. שפטל יפרסם בעמוד הפייסבוק שלו חוברת אותה כתב ובה הנחיות כיצד לפרק את שלטון בג”צ והיועץ המשפטי לממשלה, שהוא היד הבוחשת של בג”צ בקרבי הממשלות. יש לחסל את שלטון בג”צ במתכונתו הנוכחית אם רוצים להציל את המדינה היהודית. את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל ולא ועדה עם דילים מסריחים ורק לאחר שימוע עומק בכנסת כמו בארה”ב.

10.שיטת השמאל פשוטה ויעילה: שליטה במרכזי כוח, השפעה שמניבים כסף. הרבה כסף. המון כסף.

-עיתונות
-רדיו
-טלויזיה
-אקדמיה
-תיאטרון
-קולנוע
-בידור
-איגודים מקצועיים
-ועדי עובדים
-אירגונים לא ממשלתיים
-קשרים עם ממשלות ומפלגות זרות ששופכות כסף בלי חשבון
-ייסוד ארגוני ”דמוקרטיה” ”שלום” ו”זכויות אדם”.

שכחתי משהו? חבל שקירשנבאום איננו. היה יכול להשלים את החסר מידע אישי. השמאל טוב בלהשתלט על מוקדי כוח בשיטות אנטי דמוקרטיות ורק בשנים האחרונות הימין הצליח לפגוע בשליטה המוחלטת של השמאל בתקשורת אך לא מספיק. יתכן שכדי לנצח במאבק מול הערבים והאסלם הימין יצטרך להביס לגמרי את השמאל קודם לכן. מה שבטוח זה שהשמאל יכול רק להיכנע לאיסלם.

11.הפחד שהכניסו באנשים מלהביע את דעתם לאחר הריגתו של רבין המנוול נמוג ונעלם! כדאי לראשי השמאל בישראל להפנים שגם סופם יהיה כך! מהעליון ומטה. היום קרב ובא.

12.רק תראו את בתי המשפט שלנו, והיועצים המשפטיים, בכל הרשויות למיניהן, שלקחו סמכויות לא להם, ותבינו שהדמוקרטיה בבעיה קשה. קשה מאוד למשול בצורה שכזו. חבל שאין מנהיגות אמיתית שתעשה סדר גם בנושא זה. אסור למצב זה להמשיך להידרדר. אני רואה שבזמן האחרון יש ניסיונות מצד המחוקקים לעצור במעט את הסחף.

13.בישראל החונטה הסמולנית משליטה דיקטטורה אכזרית ורעה.

14.קיצור תולדות השמאל: במאה ה-19 ברחו שני משוגעים מהמחלקה הסגורה בגלל רשלנות של אחד האחים שהשאיר את דלת התא לא נעולה. שני המשוגעים ששמם מרקס ואנגל כתבו ספר, שבו העלו את ההזיה הפסיכופטית על קומוניזם, שלום עולמי ואחוות עמים. כל המשוגעים וחולי הנפש בעולם קנו את ההזיה הפסיכופטית כחלום רטוב ומה שקיבלנו זה טרור רצחני בדמות סטלין, מאו, פול פוט וקסטרו. לשמאלנים הרצחנות של הקומוניזם לא הפריעה, כמו שהרצחנות של המוסלמים לא מפריעה לשמאלנים. מכאן אהבתם לקומוניזם ולטרור המוסלמי.

15.לא מדינת נבחרי עם אלא פקידים. לא דמוקרטיה אלא בירוקרטיה.

16.בישראל השיטה כבר עובדת. הבג”צ הסמולני הוא ששולט במדינה.

22.מכבסת המילים שמשריש השמאל בתקשורת ובחיינו הציבוריים בסגנון ה''שיחדש'' בספר 1984

“ארץ ישראל היפה” – א”י בזמן שלוט מפא”י.

“ארץ ישראל הישנה והטובה” – ישראל לפני שהמזרחים “הרימו ראש”.

“אמיץ” – מנהיג שמאל המבצע מדיניות שמאל אבדנית.

“אנשי רוח” – אמנים מהשמאל.

“אפרטהייד” – יהודים מתגוננים מהבאים להורגם.

“בג”צ” – הדאוס אכס מאכינה (הפתרון האלוהי המפתיע) של השמאל.

“הגדה המערבית” – בל נאמר יהודה ושומרון כדי שההדיוטות לא יזכרו שזאת ארץ אבותינו.

“גזעני” – אחד שאומר לערבים את האמת על עצמם.

“דיכוי” – נסיון לאכוף החוק במגזר הערבי.

“דיקטטורה” – מצב בו הימין בשלטון.

“הסכם אוסלו” – גשר המכביה של המדיניות הישראלית, ה”פל קל” של הדיפלומטיה הישראלית.

“הסתה” – ביקורת שמשמיע ימני על אנשי שמאל.

“הסתה בוטה” – ימני הטוען כי אנשי שמאל מסויימים מעודדים טרור.

“האיחוד האירופאי” – מקורות הנילוס של השמאל.

“ועדת חקירה” – השלב האחרון של כל מבצע צבאי המנוהל ע”י ממשלה ימנית.

“זכות השיבה” – אף מראיין בתקשורת לא ישאל מרואיין ערבי היא מה עמדתו בסוגייה כדי לא לקלקל את הקונספציה שההתנחלויות הן המכשול לשלום.

“חקירה פלילית” – חומר להסרת יריבים פוליטיים.

“חברה צודקת” – מה שיהיה כאן כשהשמאל יגיע לשלטון ולא היה כאן כשהשמאל היה בשלטון.

“חוק עוקף בג”צ” – סימן לכנסת מתמרדת.

“טרור” – ענף יצוא בכלכלה הפלסטינית – סטארטאפ פלשתיני.

“יחסים עם ארה”ב” – עד להגעת טראמפ היחסים היו השוט לנפנף בו נגד הימין, מועמדי השמאל התחרו ביניהם מי יהיה יותר מתואם עם ארה”ב. עליית טראמפ הינה שיברו של החלום.

“הכיבוש” – נראטיב ערבי שיקרי שהתנחל בלבבות השמאל.

“ליברלי” – אדם בעל השקפות שמאליות.

“ליברליזם פרוגרסיבי” – הליברליות אינה עניין של בחירה אלא של כפייה.

“לאומי” – לאומני לייט.

“לאומני” – איש ימין המאמין בחזון הציוני.

“מנהיגות” – תכונה שמפגין רק ראש ממשלה מהשמאל או כזה שחצה את הקווים שמאלה. הנחיות לשימוש: אם המנהיג מתנהג בפזיזות יש להוסיף את המילה “אמיצה”, אם הוא היה זריז בגרימת נזקים היסטוריים יש להוסיף את המילה “נחושה”.

“מגוון דעות” – מגוון הדעות של מחנה השמאל.

“מעגל דמים” – הם יורים, טובחים ופוגעים ואנחנו מגיבים – גם אם לא נגיב הם ימשיכו לירות. מוצג בשמאל כמעגל, כדי לשמור על “סימטריה מוסרית”.

“מפלגות המרכז” – מפלגות השמאל שמיתגו עצמן מחדש.

“מדמנה פוליטית” – מצב המתאר מערכת פוליטית בה יש רוב לימין והמערכת הפוליטית אינה מפיקה את התפוקות להן מצפה השמאל.

“נאור” – בעל השקפות שמאליות.

“הציבור הנאור” – מחנה השמאל.

“נחישות” – ביצוע ויישום מדיניות שמאל תוך גרימה מהירה של נזקים היסטורים – ראה אובמה שהיה נחוש מאוד.

“נרטיב” – אין אמת. הכל סובייקטיבי.

“הנרטיב הערבי” – השקרים והאגדות שהערבים אוהבים לספר על עברם.

“נכבה” – ה”טרגדיה” הערבית. הנחיות לשימוש: אין להזכיר את העובדה כי הערבים איימו בריש גלי לרצוח את כל היישוב היהודי בא”י, וזאת כדי לא להקהות מעוצמת הטרגדיה. כמו כן אין לציין כי רוב הערבים ברחו לנוכח קריאה של מנהיגיהם ולנוכח החשש שלהם כי היהודים יעשו להם בדיוק מה שהם תכננו לעשות ליהודים.

“נישול” – הריסת בתים שנבנו שלא כחוק.

“סרוב פקודה” – מימין – גורר דיון בשאלת אחדות העם והצורך לכבד הכרעות הרוב, חובה לציית לדין מלכות וסיכון ערך צה”ל כצבא העם. משמאל – גורר דיון בגבולות שלטון הרוב על המיעוט והנכונות לשלם את מחיר המצפון.

“סרבן גיוס” – אם חרדי אז מדובר בטפיל חברתי. אם שמאלני אדם מצפוני הנכון לשלם על מימוש השקפת עולמו.

“עוול היסטורי” – סירוב היהודים להיטבח ב-48 ו-67.

“פתרון צודק” – שם קוד למימוש “זכות השיבה”.

“פליטות” – אחד מענפי הכלכלה העיקריים ברשות הפלשתינית.

“פרוגרסיבי” – לשון נקייה לפאשיסטיקלי קורקט.

“פירות השלום” – מושג הלקוח מימי אוסלו העליזים שרבין ושר אוצרו בייגה שוחט ניהלו כלכלת בחירות גרעונית ביותר כדי לגרום לציבור לחוש ב”פירות השלום”. זה כמעט הסתיים בקריסה נוסח יוון וארגנטינה. נתניהו נאלץ להציל את ישראל מקריסה.

“פלורליזם” – סובלנות למגוון הדעות שאינן סובלניות לאחר, כמו הליברליות, הניאו ליברליות, הפרוגרסיב – ליברליות והאיסלם.

“קרבנות השלום” – חללי אוסלו.

“שלום של אמיצים” – הסכם נטול שיקול דעת עליו חותם מנהיג שמאל.

“שמאל” – אחד מענפי הייצוא של ישראל. אולי כל עמותות וארגוני השמאל מלעיזים, אך מבחינה כלכלית הם מכניסים כסף זר ארצה.

“יהדות התפוצות” – מיעוט של ספק-יהודים עשירים ליברלים, תומכי אובמה, הילרי וסורוס, ג’יי סטריט, שמנסים לכפות דעתם השמאלנית קיצונית על ישראל והתקשורת מציגה את הדעות ההזויות שלהם כ”משבר בין ישראל ליהודי העולם, בגלל ביבי והחרדים”.

“שנוי במחלוקת” – כל אדם מפורסם בעל דעות ימניות שאי אפשר להגדיר אותו מיד כמתנחל דתי קיצוני מסוכן, ייכנס לקטגוריה של “שנוי במחלוקת”.

23.מורי אזרחות מוחים: ''המושגון - ברוח השמאל הקיצוני''

ועדת מקצוע האזרחות אמורה להתכנס היום (א’) ולאשר את המושגון החדש. המושגון, נזכיר, הוא רשימת מונחים ללימודי האזרחות, שמתמצתת את חומר הלימודים ואמורה לסייע לתלמידים בהכנה לבגרות.

רגע לפני שהשינויים יוצאים לפועל, קבוצת מורים שמאוגדת תחת ארגון “מורים ציוניים לאזרחות” פנתה אל ועדת המקצוע בדרישה לשנות מונחים שהוכנסו למושגון, ושלטענתם נוסחו ברוח השמאל הקיצוני. במכתב שנשלח אל חברי הוועדה ושהגיע לידי 360 כתבו: “הפנייה מבקשת לבטל את השינויים המהותיים, המגמתיים והבלתי מוסמכים אשר הוכנסו למושגון”.

ארגון “מורים ציוניים לאזרחות” פועל כשנתיים לאחר שחבריו הבחינו, לטענתם, בהטיה של המקצוע. לדברי חברי הארגון, ההטיה מגיעה בעיקר מצדה של המפמ”רית (מפקחת מרכזת מקצוע) יעל גוראון, שמונתה על ידי שר החינוך לשעבר, שי פירון, וקיבלה את ברכתו של השר הנוכחי בנט.

חברי הארגון – מורים ומורות מכל רחבי הארץ ומכל הקשת הפוליטית – טוענים כי באוקטובר 2015 אושר מושגון שהיה מקובל על כלל חברי ועדת המקצוע, אלא שמאז נעשו בו שינויים, חלקם מהותיים ביותר, שגררו את ההגדרות אל מחוזות השמאל הקיצוני.

“שינויים מגמתיים אלו הם בכיוון השמאל הקיצוני בשני היבטים: עמעום והחלשת הצגת אופייה של ישראל כמדינה יהודית, ושיבוש מושגי המשטר הדמוקרטי”, כתבו חברי הארגון וצירפו מסמך עם 34 דוגמאות להבדלי ניסוח בין המושגון שאושר באוקטובר 2015, לזה שצפוי לקבל אישור היום.

בין שלל הדוגמאות ניתן לראות כי בנוסח הישן הופיע המושג “מאפייני המדינה היהודית הבאים לידי ביטוי בהכרזה”, ואילו בנוסח החדש נכתב “מאפיינים יהודיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזה”. משמעות השינוי היא מחיקת הביטוי “מדינה יהודית” המושג הזה. בנוסף, הביטוי “מדינה יהודית” נמחק גם במושגים נוספים.

במושג “אחריות המדינה לתפוצות” נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי, ושכללו בין היתר את “המבצעים להצלת יהודי מדינות ערב, הסיוע למסורבי עלייה מברית המועצות והעלאת יהודי אתיופיה”. במושג “יחס התפוצות למדינה”, שכלל תמיכה פוליטית בישראל על ידי ארגונים ושדולות, נמחקה הדוגמה “אייפא”ק”.

בעיסוק ב”שסע לאומי בישראל” צוינו סיבות היסטוריות, דתיות, חברתיות ופוליטיות לנושא, אך נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי. במושגון הקודם הופיעו למשל בריחת ערבים בזמן מלחמת השחרור, או תנועות מוסלמיות בקרב ערביי ישראל שמסרבות להכיר במדינה. כעת האזכורים הללו לא קיימים.

המורים הציוניים לאזרחות טוענים גם כי השינוי בין הנוסח במושגון הקיים, שבו נכתב “זכות הכניסה לישראל מוקנית לאזרחים בלבד”, לנוסח החדש, שגורס כי “זכות הכניסה החופשית לישראל מוקנית לאזרחים בלבד”, משמעותה תמיכה במסתננים שכניסתם לישראל היא לגיטימית אך לא חופשית.

בנוסף, טוענים המורים כי הכנסתו של המושגון לתוכנית הלימודים מבטלת את השימוש בספרי הלימוד. בדיון בבג”ץ לפני כשנה טען נציג המדינה כי מורה שיחפוץ בכך יוכל להשתמש בספר הלימוד ולא במושגון. אלא שבהנחיות שקיבלו המורים כעת חל בלבול וקיים חשש כי התשובה הנכונה בבחינה תהיה זו המופיעה במושגון ולא בספר.

“עולה כי נהפכו היוצרות”, מציינים המורים במכתבם. “במקום שהגדרת המושג תהיה בהתאם לספר הלימוד – הגדרת ספר הלימוד נכונה רק אם היא מתאימה להגדרה במושגון. כלומר: מורה לא יכול להתבסס על ספר הלימוד ולא על המחוון, כיוון שההגדרות בספרי הלימוד שונות ברובן, ובמקרים רבים סותרות את הכתוב במושגון”.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/885/714.html?hp=1&cat=402&loc=1

תגוביות:

1.ג’וזף הלר הסופר שכתב את מילכוד 22 אמר שאדם צריך בכל רגע להניח שישנם שמאלנים ששואפים לקחת את רכושו, חייו ומדינתו. הרוע השמאלני לעולם לא נח וצמא לאסונות ודם.

24.מזאל: השמאל הוא זה שהמציא את המושג ''ימין קיצוני'' כתיקון לתמיכתו במדיניות הנאצים

השגריר לשעבר מזאל:

השמאל הוא זה שהמציא את המושג “ימין קיצוני” כתיקון לתמיכתו במדיניות הנאצים והפשיסטים באירופה של שנות ה-30-40.

השמאל שהיה מקושר עם הנאצים והפשיסטים באיטליה, באנגליה, בבלגיה, בנורווגיה, המציא את הפטנט של “ימין קיצוני”. כל מה שהוא ימין הוא “ימין קיצוני” וכך הוא מרח את כל המערכת הפוליטית וזה התחיל ב- 1945, 46 ו- 47 באירופה, כי חלקים של השמאל האירופי היו בקשר עם הנאצים בזמן המלחמה. מיטראן (גדול הסוציאליסטים של צרפת) היה פקיד של וישי והוא מאד התגאה בזה. אז כל הסיפור מתחיל אחרי מלחמת העולם השניה כאשר השמאל מנסה לדחוק מעצמו את כל שיתוף הפעולה עם הנאצים, ומכנה כל מפלגה ימנית “ימין קיצוני”. לא כל מפלגה ימנית היא ימין קיצונית.

https://www.youtube.com/watch?time_continue=45&v=-MybzFf2bKs

25.גדעון לוי: ''מחנה השמאל כל כך עיוור שהוא לא מוכן לפרגן על כלום''

בראיון לבן כספית וינון מגל ברדיו 103, אמר עוד איש השמאל הקיצוני:

“עם כל מה שחושבים על נתניהו ועל טראמפ בסוף נוצרת פה מציאות שאי אפשר להחמיץ אליה פנים”.

עוד אמר (לבן כספית, שניסה לומר שנתניהו איש שמאל מושחת ורקוב):

“נתניהו לא איש שמאל והוא פחות מושחת ורקוב ממה שאתם, בני האור, חושבים”.

“יש דברים שנתניהו עושה שראויים להוקרה או לשבח או לתודה או למה שאתה רוצה ולצערי המחנה של השמאל הזה של בלפור וכל זה, כל כך עיוור ב”רק לא ביבי” שלו, שהוא לא מוכן לפרגן על כלום וזה מקומם אותי”.

https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IEJDGE&c41t4nzVQ=FJF

העיתונאי גדעון לוי (‘הארץ’) שיבח את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הישגיו המדיניים בתקופה האחרונה: “יש דברים שנתניהו עושה שראויים לשבח”

“טראמפ ונתניהו אינם אנשי שלום או מצפון, ודאי שלא מכונני צדק. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שטראמפ אחראי לשלום הישראלי ערבי, במירכאות או בלעדיהן, יותר מקודמו, חתן פרס ישראל לשלום, ברק אובמה. גם אי אפשר להתעלם מהעבודה שנתניהו פתח לפני הישראלים שערים של מדינות ערביות, יותר מכל קודמיו יחד – וגם עמם נמנים חתני פרס נובל לשלום. הסכמה השלום החדשים אינם ראויים לפרס, כי מנתניהו לא נדרש שום אומץ כשחתם עליהם”.

כך כתב עיתונאי ‘הארץ’ גדעון לוי על הסכם השלום בין ישראל למרוקו, כפי שפורסם בסוף השבוע האחרון, ואף הוסיף כי: “למראה נזקיהם הרבים, בקושי אפשר להחמיא לטראמפ ולנתניהו. אך היושר מחייב: תנו לקיסר את אשר לקיסר. הם עשו שלום ולא מלחמה”.

לוי שוחח עם בן כספית וינון מגל והגיב לדברים: “יש דברים שנתניהו עושה שראויים לשבח, ולצערי מחנה השמאל כל כך עיוור שהוא לא מוכן לפרגן על כלום”.

13/12/2020

26.דע וזהה את מילון המושגים של שמאלני מצוי. והפעם: '' לאומן, גזען וכהניסט''

כששמאלני מכנה מישהו לאומן, זה בגלל שאותו מישהו אוהב יהודים ואוהב את ארץ ישראל. שני המושגים הללו נחשבים כשנויים במחלוקת ומעוררים פרובוקציה אצל שמאלני מצוי.

כששמאלני מכנה מישהו גזען, זה בגלל שאותו מישהו ציין ש- 98 אחוז מהפשעים בדרום נעשים על ידי הבדואים. אצל שמאלני מצוי, הפשעים נעשים על ידי צעירים מנתיבות או מקרית גת.

כששמאלני מכנה מישהו כהניסט, זה בגלל שאותו מישהו העיז להמליץ לחיילי צה”ל לירות בכל מי שזורק עליהם בקבוקי תבערה. אצל שמאלני מצוי, חייל אמור להישרף ולא לירות במיידי בקבוק תבערה.

אצל שמאלני מצוי, ניתן להשוות את החרדים לנחותים והגרועים ביצורי תבל, אבל זאת לא גזענות אלא יצירת אומנות וחופש הדיבור.

https://rotter.net/forum/scoops1/689719.shtml#69

27.מיניסטריון האמת כבר פה חזק, שומר על השיחדש שיהיה בדיוק מה שנוח לאדוני הארץ ולשוגר דדי

הבעלות על האמת היא סממן ברור של פשיזם.

זה מדרון חלקלק.

מי שחושב שהצליחו להשתיק את נושא דומיניון – שוגה (עם כל הכבוד למקור ה”מכובד” שהובא פה).

זה עוד לא הפתיח של המבוא.

השתקה לא תיצלח וזו עננה שתלווה את ארצות הברית כל הדרך למלחמת האזרחים.

ישתיקו אחד, שנים או יותר בתביעות של מיליארדים, אבל רחשי העם – הם לא ניתנים להשתקה.

לא הייתי יוצא עדיין בריקוד ניצחון בהקשר זה.

אני מזכיר שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר ושחופש הביטוי הוא נדבך חשוב בדמוקרטיה. לא?

מה שבאמת מעניין זה הדרך המרתקת בה מנסים “לאלף” את קוראי רוטר.נט באמצעות סיפורים מאמריקה.

שנדע מה הולך לקרות גם פה כנראה.

להסביר שהשמרנות והלאומיות יקרסו גם כאן ממש בקרוב.

יש גולשים שכל מה שהם עושים זה לקפוץ בכל הודעה על טראמפ ולהתגרות במי שקורא וכותב כאן. מה זה משרת?

זה לא פחות ממדהים שזה זהה לחלוטין ובאותה רטוריקה.

כאילו עומד מאחורי זה אותו השוגר דדי.

ההשתלטות האלימה על השיח וצינזור כל דעה אחרת כבר קורה בארה”ב וכאן בארץ וגם ממש כאן ברוטר – מכינים את הקרקע למהלך דומה.

ה”אמת” פחות היתה חשובה בהפגנות אלדד יניב שהפכו לדגלים השחורים שהפכו לדגלים הורודים לפני שנמוגו.

אבל עכשיו – זה אחרת.

האמת היא חזות הכל – ובעיקר שיש מי שקובע מה אמת (פייסבוק, טוויטר וערוצי הטלוויזיה).
מכינים את הקרקע כנראה.

למדנו כבר שהקרן לישראל חדשה היא הגוף שהכי מושקע בפרסום בסושיאל. זו הזירה החדשה.

לי לפחות זה נשמע הגיוני שלא פסחו גם על אתר שמזוהה עם קהל לאומי – ציוני – ואולי אף שמרני. השמירה על ה”אמת” מאורגנת ומתוזמרת בעיני.

קחו את האירוע הסופר חמור והאנטי דמוקרטי שבעקבותיו הוקפצה המשטרה והקפיצה את השב”כ וראש הממשלה עבר לתרגולת סכנת חדירה או איך שקוראים לתרגולת ביטחונית זו.

המשטרה הודיעה שזה מה שהיה – אנשים הגיעו בצורה לא חוקית ולא מאושרת עד קרוב מאוד למעון – במידה שהיה צורך לעבור לנוהל חירום.

זו עובדה.

זה מאד דומה למה שקרה בקפיטול. מאד מאד. שם הצליחו לפרוץ מחסום והתוצאה לפנינו. זה קשה לשליטה.

אבל פה בפורום – יש קהילה שלמה שהחליטה שהמשטרה משקרת, שהוידאו של הפריצה (הריצה מעבר למחסומים) לא באמת אומר משהו ושזה בכלל לא דומה למה שקרה בקפיטול.

למה …כי פה מגינים על הדמוקרטיה ושם זה חיות אדם פשיסטים.

רק שכאן יצא שמשתמשים ב”מצור על בלפור” (מיסודות הדמוקרטיה), בביביסטיליה, ב,לא מפחדים ממלחמת אזרחים”.

השיח של ארגוני המחאה אלים ונוקט בלשון מהפכה אלימה.

אולי זה כי “נפלנו על הדור הלא נכון”. מי יודע, תשאלו את שדמי.

כאמור, זה בא פחות טוב לפריבילגים פורעי החוק האנטי דמוקרטים שהשוו אותם לאנשים מהקפיטול – אז חל פה משטר “השתקה”.

הוחלט שזה לא קרה ושאסור לדבר על זה …כי זה “שקר”.

למרות הודעת המשטרה החד משמעית, למרות הוידאו…למרות הכל וגם למרות המראות מארה”ב שאיש לא רוצה שיקרו פה, הוחלט על ידי המועצה המחליטה שזה שקר – וזהו. זה שקר. גדודים נשלחו לצרוב את זה כשקר וכפייק. גם פה.

אז מה שמעניין זה מי מחליט מהו שקר ידידי.

ועוד דוגמא שהיא הטובה ביותר, היא ההשתלחות האלימה והפלילית לכאורה של חיים לווינסון באלי ציפורי, בדבר הכי נמוך, נבזי ולא דמוקרטי שיש: “יש לי בידי את התיק הרפואי שלך”. אבוי לשפל הזה.

שימו לב לשימוש של איש תקשורת בקהל שלו ובמקורות שלו – כדי לסחוט לכאורה מי מעז להיות “לא רל”ב”. זו השתקה.

תוצאות התביעה הזו היא בעיני קריטית להמשך ואני אתרום לכל גיוס המונים שייעשה עבור ציפורי.

לחיי האמת (אבל לא האמת של סורוס).

קוראים לזה מצלמות בקלפיות!!!

https://rotter.net/forum/scoops1/678681.shtml#43

תגובית 43 באשכול:

הסיפור של Dominion שנפלה קורבן לתיאוריית הקונספירציה הגדולה מכולן (זיוף בחירות בארה”ב) והשיבה מלחמה.

28.פעם זה צ'חצ'חים ושי"ן־גימ"לים מול מלח הארץ ויוצאי סיירות, היום זה "ביביסטים" מול "ממלכתיים"

מאז 77′ מזהירה התבנית הזו את פרחי ההגמוניה לבל יזוהו עם הימין – המסומן לא רק כדחוי, אלא כסטייה היסטורית מדרכה הטבעית של הציונות הנורמטיבית.

בבחירות אלה נחשפת פונקציה ממשטרת נוספת של ביזוי הפוליטיקה העממית: פירוק הסולידריות הפנים־ימנית.

שנים של כתישה פסיכולוגית הן מעמסה קשה, בפרט עבור אלה החוששים לאבד הון חברתי בגלל זיהוים עם ה”בזויים”.

זה הרקע לפרישות “הנסיכים”, וזה גם ההסבר לעלייתו של הימין הרל”בי (רק־לא־ביבי), שבאופן אובססיבי מחצין מסר מוביל אחד: אנחנו לא “הם”.

והאישוש החברתי הנכסף לא מתמהמה.

“אם יגיע יום שבו גדעון סער, בחליפה הדורה, יצעד לאורך רחוב בלפור יד ביד עם גאולה אבן… אתרגש ואשמח”, תסביר נסיכת אליטה, “לא בגלל הפוליטיקה שלו, אלא לכבוד שובן של הדמוקרטיה (ו)דרך הארץ”.

הקו הזה יהודהד מעתה בקצב התפשטות של פטריות רטוריות: יש ימין “טוב”, ויש ימין “רע”. יש ימין מנומס, מכובד ולא מאיים, ויש ימין גס, נאלח ומסוכן.

צריך טיפוסים בעלי עמוד שדרה כמו מנחם בגין, יצחק שמיר ובנימין נתניהו כדי להדוף לחץ פסיכולוגי כזה.

לאלה שקורסים תחת העומס, לעומת זאת, דחוף מאוד להדגיש עד כמה הם ממלכתיים, הגונים ונוטפי הדר.

כלומר, הם לא רק מתמסרים למשטר ההפרדה של האליטה, אלא גם מפנימים את אוצר המילים שלו.

יותר מזה: הם מאמצים את מיתוס ה”סטייה” ומשליכים אותו על חבריהם בימין: פעם הליכוד של בגין הוצג כסטייה מהפרוגרמה הציונית הממלכתית, ועכשיו הליכוד של נתניהו מוצג על ידי “הימין הממלכתי” כסטייה מדרכו ההיסטורית של המחנה הלאומי – ההדר הבית”רי, מורשת ז’בוטינסקי, הליכוד “של פעם”.

אלא שהסנוביזם הזה הוא הסטייה האמיתית מדרכו של הליכוד.

ממלכתיות אינה קשורה בבורגנות של “מענטשים” אפורי שיער בחליפות הדורות המתנסחים יפה ומתלוצצים עם ברונים ומרקיזות.

הממלכתיות האמיתית היא אותה פוליטיקה עממית של הליכוד; זו שהונדסה על ידי שמיר ובגין, וזו שממנה נובעות הכריזמה והתמיכה בנתניהו.

זו שיזמה את המעורבות הפוליטית של דחויי האליטה – מזרחים, מסורתיים, בני הפריפריה החברתית והגיאוגרפית – וכוננה מבנה תחרותי־שותפותי שאיפשר את כניסתם הלא־מתנצלת לקודש הקודשים של הדמוקרטיה.

זה מקור העוצמה של הליכוד ושל הימין הישראלי – ולכן הוא סומן כיעד לחיסול תודעתי ולאחר מכן – פוליטי.

“הימין הממלכתי” החדש של “תקווה חדשה” הוא פרויקט אליטיסטי לריסוק הדמוקרטיה העממית של הליכוד באמצעות מכרז פנימי.

הוא נועד לתקן את “נזקי הדמוקרטיה” הליכודית ולטהר בשלב ראשון את המרחב מ”תופעות כאמסלם, רגב, אוחנה, זוהר, קרעי ומארק”, ככתוב ב”הארץ”, ולאחר מכן לנטרל את מורשת הדמוקרטיה הפנימית בליכוד.

בתמורה להכרה חברתית, יפעל דור הנסיכים, יחד עם סוללת המנדרינים הבלתי־בחירים שממלאת את רשימתו, לרסק את מורשת האבות והסבים: כיבוי ליבת הכור הדמוקרטי של הליכוד, מקור עוצמתו העממית.

מאחורי הטפות הקיטש על “בית ז’בו” נרקמה תוכנית למחיקת המורשת האמיתית.

אל תיתנו לסנובים לבלבל אתכם: הם נחושים למוטט את התנועה הדמוקרטית־ממלכתית המפוארת שבנה פה הליכוד.

למה? כי גם את דרכם חוסמת מורשת בגין ושמיר. כמו אליטות השמאל.

https://www.israelhayom.co.il/opinion/856405

תגוביות:

1.הליכוד תמיד היה מפלגה ״עממית״. אבל ״הנסיכים״ שייכים מבחינה סוציואקונומית לאליטה של מצביעי השמאל, וכפי שנכתב כבר בתנ״ך ״וישמן ישורון ויבעט״, או כפי שהגדיר זאת היטב קרל מרקס ״ההוויה קובעת את התודעה״. ולכן ״הנסיכים״ מרגישים יותר חלק מהאליטה השמאלנית מאשר חלק מה״עממיים״ של הליכוד. הם בזים ל״עממיות״ הזאת, והם גם חוששים ממה שיכתבו עליהם בעיתון ״הארץ״ ומה יגידו עליהם רינה מצליח, דנה וייס, אמנון אברמוביץ’ ואחרים בתקשורת…

2.סער הקים מפלגה שיש בה מעט מאד ימין. הרוב המכריע אלה פליטי “כחול לבן” שיכולים להבריז לסער ברגע האמת. שום מסה ימנית לא עברה אליהם ולכן סופם של הנסיכים ידוע מראש – שקיעה בתהום הנשיה. אבל ישנה מסה אחרת שצריך להוציא אותה מהבית ביום הבוחר אם הליכוד רוצה לשבת בבטחה על הסוס.

3.אל תייחס לסער וחובריו את הרצון להיות ימין תרבותי ומכובד כמניע לריצתו נגד ביבי. הוא לא כזה נאצל. רחוק מאוד מלהיות כזה. הוא פשוט יצור נפוח מאגו השואף להנהיג ואין לו יותר סבלנות לחכות לירידה הטבעית של ביבי. כל מניעיו הם אנוכיים ובזויים ולשם קידומו האישי הוא מקריב את הימין כולו.

29.כיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית / ד"ר גיא בכור

כיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית,ומה עושים?

מאת ד”ר גיא בכור

התהליכים עליהם כבר כתבתי במאמר הקודם,התאשרו בחודשים האחרונים,אך עם העלמותו הכמעט מוחלטת של השמאל בישראל,לאחר הבחירות האחרונות,צעדה התקשורת הישראלית צעד אחד קדימה.

כתבתי כבר שבעבר היא החלה ממלאת את מקומו של השמאל,שהתכווץ בחיים הציבוריים והחברתיים בישראל.כיום היא נוטלת חלק פעיל באילוץ הציבור להחזיר את השמאל לשלטון.

כיצד זה נעשה?

בדרך מתוחכמת,מקצועית כביכול,ללא הרבה טביעות אצבעות,אך כשמחברים עריכה לעריכה,ידיעה לידיעה,כותרת לכותרת,מרואיין למרואיין,התמונה מתבהרת.

כאשר אנו מדברים על “התקשורת”,מדובר על קבוצה סגורה של כחמישים איש,”גורואים” בעיני עצמם,השולטים בתעשייה של עבדים בלירה ושכירי עט.רובם ככולם יושבים בערוצים הממסדיים,הציבוריים,וה”ממלכתיים”,אך גם בעיתונות היומית כולה.טלביזיה “חינוכית” ?הם שם.גלי צה”ל? קול ישראל?ערוץ 2? ערוץ 10?כולם מוברגים שם היטב,במשכורות שמנות ובכוח השפעה חסר תקדים בכל דמוקרטיה אחרת בעולם.

לא לחינם נקראת אחת מתוכניות הדגל הללו :”סדר יום”.לצערי התופעה קיימת גם באינטרנט המימסדי.אין מפלט.

לאחר הבחירות האחרונות,ותבוסת השמאל עד כדי היעלמותו,החלה התקשורת להשתמש בכלי שבידה,והוא העברת המידע,כדי להעניש את הציבור החוטא,הפרימיטיבי,שבחר בימין הנורא.לחנך אותו שהוא עשה טעות איומה, שעליו להיענש,עד שיחזור בתשובה ויבחר “נכון”.

ואיך עושים זאת?

בהמאסת החיים על הציבור,בהטלת פאניקה יומית שמחר בבוקר נחוסל,שהכל גרוע,שהכל קורס,ומרגע הבחירות אין תקוות זולת אחת:לחזור אל האור,ולבחור מחדש באליטות השמאל הישן.

יום יום שעה שעה אנו שטופים באיומים מכל הסוגים.כולם כמובן קיומיים,חרדתיים,קטסטרופות איומות ונוראות המתרגשות עלינו,והכל בגלל שהציבור הטיפש בחר בימין.מראיין ידוע מגלי צה”ל,שאל היום בעל דוכן בשוק על המע”מ לירקות,וכמובן נופף כלפיו בסוף באצבעו:אתה הצבעת ביבי, נכון?תרגום שלי:טיפש שכמוך,הבאת את זה על עצמך,ועלינו.וזה ברדיו הא-פוליטי של “החיילים”.

אני מבקש אתכם מעכשיו לקרוא בעין ביקורתית את הכותרות הראשיות של טבלואידי-הקטסטרופה.שימו לב לזה בעצמכם.תמיד רק איומים,רק אסונות מתרגשים(שאף פעם לא מתממשים,אבל זה לא חשוב)תמיד אותה שיטה:”חשש בישראל”.חשש של מי?

אובמה? מוצג כאיום קיומי למדינה.

האו”ם יחקור את עופרת יצוקה (טוב,אז לא).

ההתנחלויות (שתקשורת הקטסטרופה רק בזה מתעסקת מבוקר עד ערב)יחריבו אותנו.

אירן ? שואה.

פקיסטאן? שואה מחר.

הנכבה? איך אפשר בלי הנכבה,אותו אסון שהפלסטינים הביאו על עצמם,והתקשורת שלנו דורשת שאנחנו נכפר עליו?

צפון קוריאה? הלקח שמחכה רק לנו.

סוריה? אסד מאיים ושוב מאיים,בסוף ממילא ישמיד אותנו.

חיזבאללה? עוד רגע יכבוש את כולנו.

החינוך? כבר מת.

הפוליטיקאים השולטים? כולם מושחתים,זבל של בני אדם.

המערכת הכלכלית? בצווחות של טלה נשחט זעקו כאן כתבים כלכליים שמיקרופון בידם,נגד כל שינוי.ואם צריך להיות שינוי,הרי הוא חייב להיות סוציאליסטי.בואו נהרוג את העשירים,הבה נגרש את היזמים.הבה נגילה.

החיים שלנו כאן? עינוי מתמשך,עדיף לחתוך וגמרנו.מדובר במדינה שכולה “אקספרס של חצות”!

זהו תהליך מסוכן,שכן הוא יכול להביא את מקבלי ההחלטות אצלנו לקבל החלטות שגויות, על סמך הלכי הרוח האלה ב”ציבור” כביכול.כך הנבואה עוד תגשים את עצמה.

**

Depressing Midnight Express Music

http://www.youtube.com/watch?v=S2517KS4HY8&feature=player_embedded

אז מי ישמור עלינו? איך נימלט אל החופש? מתוך הסרט “אקספרס של חצות”
1978 ,בילי הייז,גיבור הסרט הנכלא – אלה אנחנו.

**

מי שמקשיב או קורא את טבלואידי-הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית,כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם,שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו.ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם,במהדורת חדשות שלמה.רק אסונות,מעשי חורבן שאם עוד לא הגיעו,אז יגיעו מחר.מישהו הרי עורך את העיתונים הללו,את מהדורות החדשות,את היומנים.כך הוא רצה שהדברים יופיעו.

כאילו לא מדובר בפלא עולמי,מדינה שב-60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם,נס טכנולוגי מדהים,שניה לטכנולוגיית המידע לארצות הברית בלבד,שכלכלתה איתנה מכלכלת ארה”ב והמערב,שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים,במידה מרשימה של הצלחה.מדינה נעימה מאד לחיים,מלאה תרבות,יצירה ושמחה.

כל אלה הם הרי מחוץ ל”סדר יום”,שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים,אינם מתמודדים,ואינם נושאים בשום אחריות.מערכות קורסות,ביורוקרטיה נוראה,שחיתות בכל מקום,מה אתם יודעים.יש רק מערכת אחת בריאה,אין בה טיפת שחיתות,ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה,התקשורת עצמה.

אין בתקשורת הזאת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה,אין אמפטיה,אין אהבה.התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה,מענישה אותם,מצליפה בהם יום יום,כמה מצבם גרוע,ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם.

היא תמיד תדבר בשם העשוקים,המסכנים וה”פריפריה”,אך היא עצמה אליטה חזקה,מקושרת,שקשה לפגוע בה;היא הון וגם שלטון.אז מה אם הטלביזיה הלימודית אינה מלמדת ואינה מחנכת.העיקר שהיא מספקת פתרונות תעסוקה ל”טאלנטים” מהשמאל,שנמצאים במעבר בין כלי תקשורת לכלי תקשורת,ואבוי לפוליטיקאי שיעיז לגעת בה.אך מה לזה ולחינוך? לבחינות הבגרות שחצי מילדי ישראל לא מגיעים אליהן בכלל ?

האם לא עדיף היה לקחת את טובי המורים שיכינו את הפריפריה לבחינות הבגרות באמצעות השידורים?

אה,זה לא.

אז מה אם גלי צה”ל הפכה לתחנת מעבר ל”טאלנטים” במעבר,כולם מאותה גישה פוליטית,מאותו צבע,מאותו זן,מאותו מוצא.אך מה לזה ולחיילים?

כך משדרת אליטה ברורה לצבא שרובו מורכב כבר מה”פריפריה”.אנחנו נלמד אותם מה טוב,ונייסר אותם אם צריך,כדי שבפעם הבאה יצביעו נכון.

אלו תהליכים הרסניים לחברה שלנו,שיקריים ובלתי דמוקרטיים.

ברגע שאני פותח עיתון,לוחץ על כפתור הרדיו,מיד מזנקת עלי האג’נדה המייסרת,הנושכת,הממיתה,המחריבה כל פטריוטיות ושמחת חיים.כאילו שום דבר חיובי לא קורה במדינה הזו,תחת הממשלה הזו,כשפרשנים לעינייני “בטחון” מתפייטים על סוגי הטילים שיגיעו לכאן,וכמות הנפגעים מהם,כמו שהתפייטו על “פצצות המימן” של סדאם חוסיין.

בחמת זעם צדקנית וצבועה זועקים תקשורתנים למען החלשים והמסכנים,וסופרים אחר כך בשקט את הכסף בחברות ההפקה שהקימו,בזכות המאבק הקדוש.

***

אני לא מקבל את המסרים החד-צדדים המוטים פוליטית,ואת פרשנויות ההבל.אני לא מוכן עוד לקבל את החרבת השמחה היומית שלי,ואני לא מזוכיסט.

מה לעשות.אני לא שונא את עצמי,לא את המדינה שלי,ולא את הממשלה שלי,כל ממשלה שתהיה.

אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי אמון בתקשורת הישראלית הזו,שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית,גאווה עיתונאית ואובייקטיביות.זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית,מסקרת ולא יוצרת,תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי.תקשורת.

ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית,אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו,משתדל לא להאזין לה,או לצפות בה.המקום היחידי בו אני רואה טלביזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי,וגם אז אני מעביר מיד לערוץ בינלאומי.במכונית אני שומע מוזיקה בלבד.אבל לפעמים אין ברירה.

אם נעשה כך כולנו היא תבין,ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית:תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל,ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.

לא תבין-תישא במחיר מעשיה.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998

29.''תקשורת'' מאת ד''ר גיא בכור

אני משקיף אחורה 30 שנה ושואל את עצמי מתי נחרבה התקשורת הישראלית הישנה וההגונה? מתי היא הפכה ממצג למצג שווא? מתי היא הפכה ממקצוע ערכי לסוג של מניפולציה? מתי מתו הכללים של תקשורת,כפי שהם קיימים במקומות מהוגנים,ובמקומם הופיעו כללים אכזריים של שליטה ורשעות? ומרוב מועצות עיתונות,אגודות,דיונים מנופחים,אתיקות ולהט מעושה,לאן נעלם המוסר?

בדיוק לפני 30 שנה,בחודש ספטמבר 1980 נכנסתי לעומקה של התקשורת הזו,כאשר הייתי הכתב הראשון של גלי צה”ל לעיניינים ערביים,ומאז אני מלווה אותה,כבר שלושה עשורים,יום ולילה,עד עצוב לחורבנה,בעיתון “חדשות”,”הארץ”,ברדיו ובטלביזיה.

למדתי הרבה במהלך השנים,אך הפעם אנסח כאן עבורכם את עשרת הכללים הסודיים של התקשורת הישראלית החדשה.לפנינו התחרה השחורה האופפת את מה שנותר ממנה ;”ניו ג’ורנליזם” אחר לגמרי ממה שחשבתם.כזה שלא מלמדים בשום בית ספר לתקשורת.

ואיך זה,שאתה,עיתונאי,השואף להצלחה,לא נחרד ממה שתקרא להלן ?

1.חוק שימור האנרגיה:לעולם לא להעיז ולחשוב אחרת.בתקשורת הזו,כל היומונים,נמכרים כמו לא נמכרים,אמצעי התקשורת הממלכתיים ועוד שני ערוצים מסחריים,החשיבה תהיה תמיד אחידה כמו סרגל.מי שיעז ויחשוב אחרת-יסולק ממנה מיד,ואין גרוע מן העדר התקשורתי.אחד מצטט את השני,אחד מחרה-מחזיק אחרי השני,כעדר כבשים פועות,באותן נוסחאות ישנות ועבשות.

ניסוח הידיעות,הכותרות,הזמנת המרואיינים,את זה הצופים לעולם לא יראו,אך הכל שבלוני ואחיד כמו במנזר אדוק.ולאיזה כיוון נוטות הנוסחאות? זה הרי ברור,ולכך אחראי החוק השני.

2.חוק המרחק הפוליטי:השמאל יהיה תמיד המרכז הקובע וממנו מסתעפים ה”קיצוניים”.לאיש שמאל לעולם אין אג’נדה,לפרשן נוטה לשמאל לעולם לא תהיה אידיאולוגיה למכור.את זה יש רק ל”אחרים”.זה אומר שלאיש מן השמאל,המופיע בתקשורת,יש להתנהג בחייכנות על גבול ההתרפסות,להשתחוות לפניו אפיים ארצה,בעוד שדובר “אחר” יש לשסע ולקטוע בבוז.התקשורת כולה היא תמיד “חברתית” על גבול המרקסיזם,זה המרכז.ברוב המקרים דובריה הלוהטים ביותר הם משום מה דווקא עשירים.הסוציאליזם המעושה בתקשורת תמיד מוכר.

חמשת הממי”ם – מילים המתחילות ב W -מקבלים פתאום משמעות חדשה :”מי”,”מה”
“מתי”,”מקום”,”מדוע”.

3.חוק המרחק הגיאוגרפי:תל אביב היא המרכז,כל היתר פריפריה.כלפי דובר ממרכז תל אביב,יש להתחנחן,להיות מוקסמים מניחוחו,אבל כלפי דובר ממקום אחר,יש לנהוג באכזריות ולקטוע אותו מהר,ממילא מה הוא בכלל עושה באולפן?אולי הוא המנקה? דובר מן הצפון ומן הדרום בטלביזיה הישראלית חייב להיות קשור בדרמה פלילית כלשהי,הוא רוצח או נרצח.או שהוא פשוט הגיע לשם בטעות,חסר פנים או שם.המראיינים אכן שמעו שיש מקום שנקרא “ראשון” או “אשדוד”,אבל אל המחוזות ההמוניים האלה,שקיומם התקשורתי היחיד הוא בפרסומות של סופר-דיל למיניהן,עדיין לא הגיעו.יהודה ושומרון על פי הכלל הזה זה בכלל בסעודיה.

4.ברית ההגנה ההדדית:אם מישהו מכלי התקשורת המדוברים מותקף,כל האחרים ייצאו באופן אוטומטי להגנתו.במיוחד חזק המרובע המזין את עצמו:הארץ,גלי צה”ל,ערוץ 10,וה”חינוכית” (להלן – “המרובע”).ההגנה ההדדית הופכת את המרובע הזה לסינרגטי,דהיינו חזק מסך כל כוחותיו והוא מצל מעוצמתו על בג”ץ,על הפרקליטות,על יתר כלי התקשורת,ועל האליטות הישנות.

צחוק הגורל:המיליונר שלדון אדלסון,שבא להקים עיתון ימני,מקיים גם את “הארץ”,עיתון השמאל הקיצוני,משום שהוא מדפיס את עיתוני “ישראל היום” מכל המקומות דווקא אצל שוקן.

5.חוק שימור החומר:אותם עיתונאים מזדקנים מולנו בטלוויזיה כבר מעל חצי מאה,רובם בינוניים,חלקם משמימים או אפילו עילגים,אך הזכות להופיע בטלביזיה היא הרי קיניינם הפרטי.כמה עצוב לראות עיתונאי שלא יוותר על נחלה עלובה,רק משום שהיא שלו!אותו עיתונאי שיש לו מאחזי כוח אדירים בעיתון יומי ובערוץ מסחרי,מטיף נגד השחיתות,אך בעצמו מתעלם מחובת מכרזים,והטלביזיה החינוכית אינה ,כידוע,כלי תקשורת,היא אגף במשרד החינוך.

20-30 איש אלה מנציחים את עצמם,ולעולם אינם נמוגים.הם נעים מתפקיד מרופד אחד לתפקיד אחר בתוך “המרובע”,זו הרי זכותם האלוהית.

6.חוק הדמוגרפיה:כאשר מראיינים את מובארק או את המלך עבדאללה הירדני(אלה המנהיגים היחידים המסכימים להתראיין לתקשורת הישראלית),חובה להתפלש בעפר רגליהם.לעולם אין לשאול אותם שאלה קשה על האיסלאם הקיצוני בארצותיהם,או על הנפוטיזם והשחיתות שלהם.לעולם.לכן,אין אלה ראיונות אלא תשדירים מטעם,שאינני מעריך.ממנהיג זר,רצוי אנטי ישראלי,למשל ג’ימי קרטר,יש להיות מוקסמים.ברור שלעולם אין לשאול אותו ולו שאלה מקשה אחת.רק כלפי מנהיגים ישראלים יש לנחור בבוז.כל עיתונאי ישראלי זוכר:השר הכלומניק הזה,שלפי תפיסתו אינו מגיע לקרסוליו של העיתונאי, הוא זמני.רק העיתונאי הרי נשאר תמיד.

7.חוק הפטריוטיות ההפוכה: אנטי-ישראלי חשוב.פרו-ישראלי לא חשוב.חובה להבליט את מי שתוקף את ישראל,אך את מי שתומך ומגן על ישראל יש להסתיר.אם אין ברירה,יש להציגו כשולי,רצוי כתמהוני.כל קשקוש של אחמדאיניג’אד יככב שעות באינטרנט הישראלי,כל לוחמה פסיכולוגית של נאסראללה תועצם,וכך כל שיעול של דובר חמאס או איזה משט אנטי ישראלי קיקיוני.אלה ימלאו את הרדיו ויזנקו מתוך יומני הטלביזיה.אך משהו פטריוטי? איזו הצלחה של ישראל,המקימה אימפריה כלכלית בקנה מידה עולמי?הצלחה של ממשלת ישראל ? את זה חובה לגמד. פטריוטיות? אהבת ארצך? מדובר על פי הכלל הזה בפאשיזם.

8.חוק העריכה השלילית: כהמשך לחוק הקודם מהדורת חדשות ראוייה לשמה חייבת להיות קודרת,מאיימת ומפחידה.בעצם רצף בלתי נגמר של ידיעות שליליות ומדכאות.רצוי גם שהקריינית של מהדורת החדשות המרכזית תופיע חצי אבלה.על פי הכלל הזה,ידיעה שלילית היא מעניינת,בעוד שידיעה חיובית לא מעניינת אף אחד.תמיד יש למצוא את הצד השלילי בכל ידיעה חיובית,אפשר גם סתם להמציא מסמכים.לא חייבים לבצע שום בדיקה,ממילא העיתונאי לא ייתן את הדין לעולם.האוליגרכים מכלל 5 הם חסינים בפני החוק.

9. “התחקיר” : זוהי משטרת המחשבות,בעזרתה מבוצעים הכללים הקודמים.את מי שמיועד כיום להיות מרואיין לטלביזיה או לרדיו שואלת התחקירנית בקול כובש האם היא תוכל לשאול אותו כמה שאלות מראש, “תחקיר קטן” ככה,רק בשביל המנחים.וכאן באה סידרת שאלות של כרבע שעה.

המרואיין מלא הגאווה כבר רואה בעיני רוחו כיצד המנחים קוראים בשקיקה את דבריו.ובכן,לא.ברוב המקרים מדובר בנסיון של המערכת לדעת מראש מהן דעותיו של המרואיין.אם הוא לא מתאים לאג’נדה של התוכנית,הוא ייבעט החוצה בלי שום בושה,ולא ירואיין.כך הופכת התקשורת הזו לסוג של תוכנית ריאליטי,שבה המשתתף מוכנס רק בהתאם לדעות העריכה.המומחיות שלו לא חשובה כלל.אבוי, המרואיין האומלל:כבר התגאה בפני מקורביו שמחר יופיע בטלביזיה,אך בלילה מודיעים לו ש”הליין-אפ שונה”,וברוב המקרים מדובר במניפולציה.

זה מזכיר לי את התוכנית “מדברים עם המאזינים” בגלי צה”ל.שם נולד ה”תחקיר”,כדי לדלל את מתקשרי הימין.מבררים מה יש למתקשר לומר,ואם הוא מתאים,מתקשרים אליו חזרה מן השידור החי.מה עשו היהודים החכמים? הערימו על המפיקים ,ובתחקיר המוקדם הציגו עצמם כאנשי שמאל,ורק בשידור חזרו לעצמם.התוכנית בוטלה.

10.ואתה,העיתונאי/התחקירן/השדרן,שרוצה להצליח:אם בגידה בערכים ובאישיות שלך,תוליך אותך להצלחה,אז אתה בדרך הנכונה.רק זכור שבעיתונות החדשה יש 5 אחוזים של “אוליגרכים”,ששולטים בזכות עברם הרחוק בתקשורת הממלכתית (ראה כלל 5),כולם גברים וותיקים מכיוון פוליטי חד-משמעי,ועם אותו צבע,הם ירוויחו מאה אלף שקלים בחודש,מאה וחמישים אלף,שלא לדבר על פרסומות והרצאות בשפע.

אבל לך אין שום סיכוי שם.

וממילא אם הכנסה של משכורת מינימום + נתפסת אצלך כהצלחה,אשריך.אתה בהחלט בדרך הנכונה.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1225

30.התאחדות מרעילי הבארות בישראל הידועה בשם התקשורת

דברי פתיחה – שפטל:”התקשורת הישראלית המושחתת הפכה להתאחדות מרעילי הבארות בישראל!”
מתוך שפטל עצבני ( 11/07/2010 )

עו”ד שפטל פותח את התוכנית ומונה את הסיבות שגרמו לו להאמין שהתקשורת הממוסדת בישראל היא הרעה החולה של מדינת ישראל. מדוע מתנכלים על לא כלום לאריה דרעי? מדוע מתעלמים מ”פשעיו” של השופט אהרון ברק? “דירה להשכיר” – הגירסה המודרנית…

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDIDHK&c41t4nzVQ=KL

31.גלי צה''ל היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית

למרות הכל, לסגור את גל”צ

בגלל שהיא תחנה צבאית, בגלל שהיא מסכנת את הדמוקרטיה, בגלל שאנחנו מממנים אותה, בגלל הפרוטקציה, בגלל שנסתדר נהדר בלעדיה. עינב שיף לא מסתנוור מחגיגות השישים

לכאורה, לא צצה בשנים האחרונות טענה חדשה שמחזקת את הקריאה לסגור את גלי צה”ל. אין צורך בטענה כזו: לא, גם בשנת 2010 אין הסבר הגיוני לאבסורד שבו תחנת רדיו כפופה לצבא ההגנה לישראל ולמשרד הביטחון, פועלת מכספי ציבור, משתמשת בכוח אדם זול ואיכותי בשיא כושרו, משלמת משכורת לכוכבים הגדולים ביותר בשוק וגם טוענת שעצם קיומה מהווה צל”ש לדמוקרטיה הישראלית. בעצם, ישנו חידוש אחד: דובר צה”ל, שהוא אחד הדומיננטיים בכל הזמנים, היה מפקד גלי צה”ל לפני שמונה לתפקידו הנוכחי. כשהתקשר במסגרת תפקידו למערכות התקשורת כדי להשפיע על ניסוח כותרות, הוא מצא שם את בוגרי התחנה. כשהתקשר לגל”צ, מצא שם את פקודיו עד זה לא כבר. אכן, חגיגה לדמוקרטיה.

אך גם אם אין חדש בטענות, מציפות מחדש חגיגות ה-60 לתחנה, בהן עוסק גם אתר זה, את הסלידה והדחייה מהקונספט ההרסני. סדרת הכתבות הנוסטלגיות והמשבחות לתחנה, בין השאר בראיון של מפקדה יצחק טוניק למוסף “7 ימים” של ידיעות אחרונות וכמובן בפינת הטפיחה על השכם ב”אולפן שישי” של יאיר לפיד, היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית, שמחייבת את העלאת אותן טענות שוב ושוב. בחסות החגיגות אפשר לשכוח שאנחנו חוגגים עוול מתמשך.

למעשה, אפילו אילנה דיין, שהשתפכה על אהבתה לבניין המתפורר ביפו (שאגב, שווה הרבה מאד כסף שאולי חסר לצה”ל ושיכול לרדת מאיתנו, פשוטי העם), שכחה שאמרה לעיתון העיר שכנראה לעולם לא תהיה אישה מפקדת לגלי צה”ל. היא גם מעדיפה להדחיק שהעצמאות היחסית של גלי צה”ל היא פסאדה, שמאחוריה מסתתרת החלטה מודעת של הצבא להשתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי. שוב, חגיגה לדמוקרטיה וגם לנאורות ולקדמה.

גלי צה”ל אינה תחנה נטולת הישגים וחשיבות, אך כל הישגיה הן עדות לעליבות המוסד התקשורתי בישראל: העובדה כי השדרה המרכזית של עולם התקשורת הישראלי בנויה מבוגריה היא סמל ליחס המזלזל בתפקיד העיתונאי בישראל ולאו דווקא לאותה מקצועיות בלתי מתפשרת לה טוענים מליצי היושר של התחנה. סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל”צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב”מילה האחרונה” כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית.

אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר (כשהאחרון קיבל הצעה להצטרף לרדיו של ארקדי גאידמק סירב איש הרדיו הוותיק בטענה שלא יסכים לעבוד עבור פוליטיקאי, בתגובה ששברה שיאים של חוסר מודעות עצמית). החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק.

ובדרך כלל, לאבא יהיה כסף. בניגוד לדיווח המסולף של אנשי התחנה, גם כיום קל יותר למצוא בנים ובנות של אנשי תרבות, רוח ופוליטיקה לצד צעירים שהתפרסמו בטרם גיוסם משרתים שירות חובה בתחנה הקטנטנה. כיום, התחנה אף מנצלת זאת לצרכיה. כך זכתה נכדתו של סשה ארגוב להגיש ספיישל במלאת 15 שנים למותו. אולי בקרוב, תגיש בתו של דויד גרוסמן, שכפי שפורסם הצטרפה גם היא לתחנה, ספיישל חגיגי לרגל צאת ספרו החדש.

עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, מרבית אנשי התחנה הנוכחיים לא יהפכו לכוכבים. כבר שנים ארוכות שגל”צ לא מייצרת כאלה. מי שלא התקבל לשורותיה יכול להתעודד מכך שארבעת עורכי העיתונים הגדולים ומנכ”ל חברת החדשות המובילה בישראל לא שירתו בגל”צ. איכשהו, בדרך פלא, הם למדו לעשות תקשורת גם בלי לגדול בבניין הטחוב ברחוב יהודה הימית.

אלא שגל”צ היא ליבו של קונסנזוס ישראלי, המקדש את המושג “מה שהיה – הוא שיהיה”. קיומה של התחנה מובטח, כיוון שבעיני הממסד המעוות היא אותה עדות מפוקפקת לחופש השיח הדמוקרטי בישראל. עגום מכך, בשנים הקרובות עתידים להתחזק הקולות הפרלמנטריים הקוראים להגבלת כוחה של התקשורת, וכך תתחזק גל”צ עוד יותר על חשבון מערכות חדשותיות שאינן כפופות בחוק לאהוד ברק.

לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה”ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים.

http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071

תגוביות:

1.כמה אווילית ושיקרית היא ההתייחסות ל”מילה האחרונה” כאל תוכנית “מסיתה ומדיחה” .

רק משום שסוף סוף נשמע גם קול אחר,נוסף (מיינסטרימי לחלוטין,אגב) מהקול שעינב שיף מבקש לשמוע (שהרי עינב שיף הוא דמוקרט וליברל ופלורליסט ולכן הוא מבקש שרק קולו וקול מחנהו יישמע) הופכים אברי גלעד או את עירית לינור לאנשים מגונים בעיני עינב שיף וחבריו לבראנז’ה השמאלנית תל אביבית.

אשמתם של אברי גלעד ושל עירית לינור היא בכך שבחרו לא להתעלם מהמציאות,ובחרו לעמת את דעותיהם ומחשבותיהם הישנות עם המציאות המשתנה,כלומר – אברי גלעד ועירית לינור מבוזים על כך שנקטו בדרך שפעם איפיינה את השמאל הליברלי והחושב והמאתגר את המציאות.עינב שיף מעדיף אותם דוגמתים,אטומים,ממחזרים סיסמאות וקלישאות שאבד עליהן הכלח,ברחנים מתמונת המצב האמיתית.

מתי בפעם האחרונה עינב שיף עימת את דעותיו הפוליטיות עם המציאות ? מתי הוא חקר ובדק את עמדותיו לעומק ללא כחל וסרק ובלי לתת לעצמו הנחות כוזבות ? מתי עינב שיף שאל את עצמו את השאלות הקשות והנוקבות באשר למציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא מדומיינת ובאה לביטוי בטוריו ?

הספיישל של נועה ארגוב היה מקסים.הספיישל של נועה ארגוב לא עסק בקידום מוצר ולא ביח”צנות אלא ברגעי היווצרותה של תרבות גדולה וחשובה ומשמעותית במקום הזה. אכן אסון גדול. המצב בגל”צ בהקשר הזה עדיף פי כמה וכמה ממה שמתרחש במוספי התרבות של העיתונים ואתרי האינטרנט (כולל ב”הארץ” ובוואלה) בהם כותבי “ביקורות” מקדמים חברים ללא בושה וללא גילוי נאות. “הצבא משתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי” . האומנם ?

אם כך,מדוע עינב שיף מצטרף לטוקבקיסטים מימין שקוראים שוב ושוב לסגירת התחנה משום שלטענתם היא עויינת לצבא ולמדינה ומביאה את קולו של האוייב הפלסטיני ? מדוע הטוקבקיסטים מימין סבורים שהביקורות בתוכניות גל”צ בעקבות המשט היו בלתי לגיטימיות ובוגדניות ? אם גל”צ הפכה לשופר של הימין ודעותיו והתיישרה עם הקו הלאומני השולט בתקשורת הישראלית (כולל בוואלה ?) מדוע פוליטיקאים מהימין,עיתונאים מהימין וכאמור הטוקבקיסטים מימין קוראים לסגירתה ?

משונה שבאשר לגל”צ-עינב שיף,הדמוקרט הגדול ,נמצא באותו מחנה עם חבר הכנסת הכהניסט .בכלל לא חשוב אם גל”צ תמשיך להתקיים או שתתקבל החלטה על סגירתה.

טיעוניו של ענב שיף הם כה עלובים וכה מופרכים ואין בינם ובין מציאות קיומה של התחנה הצבאית ולא כלום.

ימיה החתרניים של גל”צ כנראה חלפו אבל נערי וואלה (כולל עינב שיף) משחקים בחתרנות מדומה.(וסביר שגם בעוד 20 שנה נער אינטרנט,חשוב באופן מופרז בעיני עצמו ,יכתוב טור “חתרני” מהסוג הזה).

32.אקספרס של חצות והתקשורת הישראלית

אשכול זה ימקד את הדיון הציבורי בהתנהלותה החמורה של התקשורת הישראלית שאינה משרתת את הציבור, שאינה מדווחת את המציאות ושמייצרת מציאות וירטואלית בתקווה שהציבור הרחב יקנה את השקר ויקבלו כאמת.

בפועל מתעב הציבור את התקשורת הישראלית ואינו קונה דבר מכל מרכולתה הרקובה.

מה שהתקשורת הצליחה ליצור זה הרבה הרבה אנטישמיות נגד ישראל ואזרחיה היהודים ופעילות כלל עולמית נגדה, המקבלת הדרכה מדוייקת כיצד ניתן לפעול נגד ישראל בצורה הכי אפקטיבית.

רבים במחנה הלאומי יהודי ציוני בישראל לא מסוגלים עוד לצפות או להקשיב לערוצים תואמי אלג’זירה ועוד אחד מהם במימון כבד שלנו, מכיסנו. תעמולה, רוע, שינאת ישראל, שינאת הימין והעם היהודי, בוז, הקטנה, העלבתנו, רצון ברעתנו, קידום התקפתנו וייאושנו. תבוסתנים ורעים מרושעים. שטניים ממש.

פרצופים מאוסים שיצאו לכולנו מהאף ושיושבים עשורים ושופכים את ארס התעמולה שלהם נגד המדינה היהודית תוך השפלתה והשפלת היהדות כמו גם העלמתה מהשיח הציבורי בדיוק כמו העלמתה ממערכת החינוך בישראל שממומנת כמעט כמו צה”ל על מנת לייצר דורות של בורים ועמי ארצות שלא יודעים בכלל מה כתוב בתנ”ך אותו הגדיר בן גוריון כקושאן על ארצנו.

בושה וחרפה של עיתונות, תקשורת אלקטרונית ורדיו. בושה וסלידה עמוקה.

הרצון להשתחרר הוא עז.

הרצון להתחבר לערוצים של הימין והלאום והדת והארץ היפה והמורשת המופלאה והעמוקה מייצרים אט אט את המציאות שיש לנו את רדיו גלי ישראל בכל שעות היום כמעט ובו דנים בכל מה שכואב ומסכן את קיום המדינה והעם, ובערב יש לנו את ערוץ 20 שהולך ומשתפר ומגוון ומשנה על פי רצון הציבור והכתבים הלאומיים שיש בארץ.

צריך למצוא עוד תורמים לערוץ הזה על מנת שיתחילו לייצר הרבה מעבר למה שמיוצר עכשיו בגלל מחסור בכסף.

זה מרפא לכל מי שנעשה כבר חולה מהתשקורת המחליאה שיש בארץ. מחליאה ממש. מגעילה ממש. מביכה נוכח שינאתה לנו ולמדינה שלנו ולמורשת. ממש בחילה. ממש סלידה. הפרצופים האלה. הירקות החמוצים האלה. די. אי אפשר לראות ולשמוע עוד. עוברים תחנה. עוברים ערוץ.

באשכול זה אציג את מעשיה ועיוותיה של מפלגת התקשורת הישראלית, כפי שמכנה אותה בדייקנות ד”ר גיא בכור.

אפתח במאמר של בכור שכאשר קראתי אותו בפעם הראשונה נדהמתי מעוצמתו ומדיוקו הפלאי.

מכאן עלינו לקיים דיון ציבורי גובר והולך שיוביל בהמשך לפתיחת התקשורת בארץ לגורמים נוספים הקיימים בציבור, על מנת לספק את המידע למרבית הציבור, מתוך נקודת הראייה והעמדה הלאומית יהודית ישראלית האוהדת, שתחליף את אספקת המידע העויינת החולנית המחליאה והמניפולטיבית המתבצעת במדינה החטופה שלנו מזה עשורים רבים.

לעיון האשכול:

אירועי השנתיים האחרונות יצרו שילוב רעיל בין מגפה כלל עולמית וחתרנות פוליטית של השמאל, שילוב שלקח את החברה הישראלית אל הקצה. הדבר הטוב ביותר שיכול להתרחש באזורי הקצה הוא בחינתם של מושכלות יסוד ואמיתות שהיו בבחינת מובנות מאליהן עד לשעת המבחן. אחת האמיתות המשמעותיות והאסטרטגיות שנחשפה נוגעת להנהגת המחנה הלאומי.

המחנה הלאומי מורכב ממספר קבוצות מרכזיות שכוללות את ציבור בוחרי הליכוד שעיקרו יהודים מסורתיים וחילונים, רובם יוצאי עדות המזרח, ציבור החרדים האשכנזים, החרדים הספרדים והציונות הדתית.

באופן היסטורי היתה זו תנועת הליכוד שהנהיגה את הימין מאחר וייצגה את השדרה המרכזית של רוב בוחריו. אולם מאז עלייתו של מנחם בגין לשלטון ועד לעידן נתניהו השני (מאז מרץ 2009), היה ברור שתנועת הליכוד חסרה את תודעת המשילות. הדבר בא לידי ביטוי באופנים שונים ומגוונים, הבולטים שבהם היו בהתייחסות לפקידות המפא״יניקית, היחס למערכת המשפט, ההתמודדות מול הסכמי אוסלו והאלסטיות האידיאולוגית של מנהיגיה, בעיקר אלה שכונו ״נסיכי״ הליכוד.

תקופת הסכמי אוסלו הציבה את מפלגת העבודה (באמצעות תקשורת מגויסת) כמי שמביאה חזון מלהיב של שלום ומזרח תיכון חדש. בעוד הליכוד ״תקוע״ בתוך סטגנציה של ״כיבוש״ ביהודה, שומרון ועזה. אחת ההתרסות הקבועות של שמעון פרס, שר החוץ באותם ימים, היתה השאלה: ״מה האלטרנטיבה שלכם״? אנשי הליכוד נראו תמיד נבוכים, אפולוגטיים ואבודים אל מול תפיסת העולם האופטימית והמעודכנת של השמאל.

לעומת הרפיסות המנהיגותית והאידיאולוגית שהפגינו חברי הכנסת של תנועת הליכוד, בלטה הנחישות הבלתי מתפשרת של אנשי הציונות הדתית שהיו מצוידים באידיאולוגיה מוצקה ולא מתנצלת, חזון, נכונות להקרבה והרבה מאוד אנרגיות של עשייה. זה היה הציבור בעל תודעת השליחות וההנהגה המפותחת ביותר. הדברים באו לידי ביטוי בהתנגדות העיקשת להסכמי אוסלו, בהתיישבות הנרחבת ביו״ש ובעזה למרות הקשיים והסיכונים, בהתנדבות המאסיבית לשורות היחידות המובחרות ובנכונות להקרבה פיזית.

למרות שמדובר בציבור קטן יחסית, הוא נתפס כחיל החלוץ של המחנה הגדול, זה שמסמן את הדרך האידיאולוגית עבור הנהגה חילונית מבולבלת ואבודה שהצמיחה מתוכה מספר שנים מאוחר יותר את המוטציה של קדימה, שרבים מחבריה התגלגלו מאוחר יותר להיות אנשי שמאל במשרה מלאה. הציונות הדתית הלכה לפני המחנה באמונה גדולה ובנחישות בלתי מתפשרת.

איבוד כיוון

במהלך השנתיים האחרונות שחלקן נסקר במאמר ״קיצור תולדות ההשחתה״, הציונות הדתית עברה טרנספורמציה שהותירה אותה מפוצלת ומבולבלת. אותה קבוצה נחושה, בעלת אידיאולוגיה סדורה קרסה תחת נטל הלחץ הכבד שהופעל על ידי חזיתות שונות של השמאל בתקשורת, בבית המשפט העליון, בפרקליטות, בכנסת וברחוב באמצעות ארגונים אלימים ואנרכיסטים.

במהלך ארבע מערכות בחירות רצופות, לפני כל מערכת בחירות ולאחריהן, הכתה האינקוויזיציה התקשורתית בתודעה הציבורית ללא רחם וללא הפסקה מתוך מטרה אחת, הפלת שלטון הימין באמצעות ריסוק תדמיתו של נתניהו, כתישת חברי הכנסת של המחנה הלאומי ושטיפת מוח לציבור הרחב ובעיקר לציבור תומכיו של נתניהו.

באופן שאולי הפתיע גם אנשים מתוך הימין, התגבש סביב נתניהו בלוק מוצק ובלתי שביר שמנה יותר מ-50 חברי כנסת. הבלוק הכיל את תנועת הליכוד, ש״ס, יהדות התורה והציונות הדתית (בגלגוליה השונים).

למרות בליץ מאסיבי על התודעה הציבורית, השדרה הענקית של ציבור תומכי הליכוד לא ירדה בשום שלב אל מתחת ל-30 המנדטים. ציבור שרובו מסורתי-חילוני, וחשוף לתקשורת הישראלית, הפסיק להיות מושפע ממנה והחזיק בדעותיו ובתמיכתו בנתניהו.

לעומת זאת, באופן שכן הפתיע רבים בתוך הימין, הבקיעים הראשונים התגלו דווקא בתוך הציונות הדתית. אין הכוונה כאן להתייחס לתמרונים הפוליטיים של בנט ושקד ולמסע ההונאה והרמייה שניהלו לכאורה בקור רוח סוציופטי, אלא לשבר האידיאולוגי שהתרחש בתוך הציונות הדתית. אחת הסנוניות הגלויות הראשונות באה לידי ביטוי במאמר, צדקני, מתחסד, טהרני וטרחני שבו קלמן ליבסקינד, אחד מאנשי התקשורת הבכירים של הציונות הדתית, קרא לימין להקריב את ראשו של נתניהו לטובת שלטון הימין.

קלמן ליבסקינד לא היה לבד. קבוצה לא מבוטלת בתוך הציונות הדתית קרסה מחמת הלחץ התקשורתי ופיתחה עוינות גלויה כלפי נתניהו. העוינות באה לידי ביטוי בכלי התקשורת של הציונות הדתית (עלוני השבת בבית הכנסת, דפי פייסבוק, אתרי אינטרנט). בניגוד לשמאל שפיתח את נרטיב ה״דיקטטור״ וה״מושחת״, הימין הטהרני של הציונות הדתית פיתח את נרטיב ״חאן אל אחמר״ כאות ומופת לאי-ימניותו של נתניהו.

על מנת להבין מה קרה לקבוצה האידיאולוגית ביותר של הימין שגרם לחלקה לתמוך ולהעדיף ממשלה עם תומכי טרור וקבוצות שמאל פוסט ואנטי-ציוניות על פני ממשלה בראשות נתניהו ומפלגות המחנה הלאומי, החלק הבא במאמר יסקור מאפיינים מרכזיים בחברה ובחשיבה של הציונות הדתית.

אנטומיה

1.אליטיזם ותחושת שליחות

בשנת 1936 נוסדה הישיבה התיכונית הראשונה בירושלים. ב- 1937 נוסדה בתל אביב ישיבת היישוב החדש ובשנת 1945 נוסדה מדרשיית נועם, מספינות הדגל המפוארות של הציונות הדתית. מאז נוסדו עוד עשרות ישיבות ואולפנות שבהן התחנכו עשרות אלפי תלמידים, בנים ובנות למשפחות המשתייכות לציונות הדתית.

הישיבה התיכונית היתה כור ההיתוך של הציונות הדתית. המטרה היתה בניית אליטה דתית-ציונית שתשתלב בתוך השדרות המרכזיות של מדינת ישאל, בתעשייה, בחינוך, במערכת הביטחון, מערכת המשפט ומשם תוביל ותנהיג על פי ערכי הציונות הדתית.

המוטיב האליטיסטי לית אתר פנוי מיניה (אין מקום ריק ממנו). הדברים לא נאמרו כמובן באופן מפורש אבל האוויר היה ספוג באליטיזם. בני הציונות הדתית נועדו לגדולות. הם נועדו להוביל, הם נועדו להנחיל את ערכיהם לציבור היהודי בישראל, הם נועדו להיות הטובים ביותר בכל מקום ולהקריב את חייהם אם צריך לטובת העם היהודי. הם נועדו לקחת את המקל מידי החלוצים שהקימו את מדינת ישראל ולהמשיך משם.

מלחמת ששת הימים שחררה את האנרגיות האדירות שהיו כלואות בתוך הציבור הזה ויצרה אפיק אליו אפשר היה לתעל את כל העוצמות הרוחניות שפיעמו בציונות הדתית ולהביא אותן לידי מעשה אמיתי. וכך אכן היה. הציונות הדתית הוכיחה לעצמה ולשאר הציבור הישראלי שאין קבוצה נחושה ממנה ביישוב ארץ ישראל ותהיה ההקרבה הנדרשת אשר תהיה.

ההתיישבות ביהודה ושומרון ובחבל עזה הולידה חקלאות ותעשייה מקומית, את המכינות לצבא ואיתן את שיעור ההתנדבות העצום ליחידות מובחרות, מה שהעלה את אחוז הדתיים בקורס קציני חי״ר הרבה מעבר לאחוז שלהם באוכלוסיה. הנוכחות של הכיפות הסרוגות ביחידות המובחרות היתה עוד שלב בתהליך העברת מקל ההובלה החלוצי של המפעל הציוני מידי בני הקיבוצים לבני הציונות הדתית.

1.1 היקום הפוליטי המקביל של הציונות הדתית

בעוד בני הציונות הדתית שואפים לפלס את דרכם לעמדות הובלה והשפעה בכל מרחב אפשרי בישראל, הפוליטיקה של הציונות הדתית נשארה תקועה בהווייתה הכנועה מאז קום המדינה.

מאז שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, היתה הפועל המזרחי בת בריתה וחסותה הנאמנה של מפלגת מפא״י ההיסטורית, והתבגרה פוליטית בסביבה של סוציאליזם ציוני, ששנאה, חרמות ורדיפה פוליטית היו לחם חוקו עוד לפני קום המדינה.

הסזון, רדיפת מנהיגי ופעילי מחתרות האצ״ל והלח״י, חרמות, אלטלנה, היו קוהרנטיים לחלוטין לאווירה הפוליטית ששררה בשמאל הציוני כלפי הרוויזיוניסטים. אמירה אחת של בן גוריון, זיקקה את השנאה לכדי תוכנית פעולה פוליטית: ״בלי חירות ומ״קי״ (המפלגה הקומוניסטית הישראלית), אמירה ששיקפה את הדה-לגיטימציה שביצע השמאל לימין ואת שנאתו האישית של בן גוריון לבגין, אותו נהג לכנות: ״האיש שיושב ליד יוחנן באדר״ (בכנסת).

עד לשנת 1977, שנת המהפך הפוליטי, תנועת המפד״ל היתה בת לוויה כנועה של מפא״י. אפשר לומר, בציניות מסוימת, שהמפד״ל גדלה כמו חיית קרקס מאולפת במופע הבלעדי של השמאל הציוני. חייה הפוליטיים התנהלו בתוך כלוב סגור ותחום, ממנו הגיחה למקומות מוסכמים ומגודרים היטב, כמו משרד החינוך או משרד הדתות.

בהיותה לאורך שנים רבות, גלגל חמישי בעגלת הקואליציות של השמאל, הוטבעה בה תחושת נחיתות מובנית. גבולות הגיזרה של שאיפותיה הפוליטיות, היו ברורים לכולם. היא היתה השפחה שמתייחסים אליה יפה כל עוד היא יודעת את מקומה בבית.

בעשרות השנים בהן היתה הציונות הדתית צמודה לעטיני השלטון המפא״יניקי, חלחלה לתוכה ההוויה הממסדית האשכנזית הגזענית של מפא״י, זו שהביטה ב״שוורצע חייה״ (״החיה השחורה״, כינוי גזעני שהוצמד לבני עדות המזרח שהיו בדרך כלל בעלי עור כהה) ממרחק בטוח ובנתה להם שמורות מגורים בעיירות הפיתוח, בתפקיד חוטבי העצים ושואבי המים של המדינה הצעירה.

העולם על פי מפא״י התחלק לשלושה סגמנטים מרכזיים. הסגמנט הראשון והחשוב ביותר היה ״אנשי שלומנו״, אלה שזכו ליהנות ממיטב חלבה של המדינה בכל תחום אפשרי.

הסגמנט השני הוא הניטראלי, אלה שחייבים להכיר במרותו של הסגמנט הראשון ולממן את מקור כוחו באמצעות חברות כפויה במוסדותיו (הפנקס האדום).

וסגמנט שלישי, האויבים הפוליטיים אותם צריך לרדוף ולמדר מכל עמדת כוח בממשלה, במערכת הביטחונית, במערכת המשפט, בתקשורת וכל מוסד ממשלתי.

זה כור המצרף שבו התעצבה תודעתה של האליטה הפוליטית של הציונות הדתית.

מלחמת ששת הימים יצרה את ההזדמנות החלוצית שפעפעה בקרב בני הציונות הדתית והמהפך של 1977 נתן את ההזדמנות הפוליטית לייצר סינרגיה בין השתיים. הציונות הדתית החלה להשתחרר מכבלי תודעתה המשועבדת אבל רק עד לגבול מסוים.

החיים תחת חסותו של השמאל הציוני שחי בתחושת אדנות על המדינה, הרגילו את הממסד הפוליטי של הציונות הדתית לחיות תחת מטריית הלגיטימציה שהוענקה להם על ידי השמאל ומאז לא נגמלו מהצורך בלגיטימציה.

2.תסביכי הציונות הדתית

מקור הצורך בלגיטימציה לא נבע רק מהרגלי המציאות הפוליטית של הציונות הדתית מאז קום המדינה אלא מסיבות נוספות הקשורות בשלושה תסביכים מרכזיים:
דתיות, לאומיות ותדמית ציבורית.

2.1 דתיות

מקור התסביך הדתי נובע בעיקר מעצם היותה של הפועל המזרחי סטייה היסטורית מהיהדות האורתודוכסית.

בעוד הציונות הדתית יונקת את צידוקה הדתי ממשנתו של הרב קוק, רוב מוחלט של גדולי ישראל במאה העשרים היו יהודים חרדים והרב קוק היה החריג היחיד בתמיכתו בציונות הדתית. אפילו הרב עובדיה יוסף שהיה חריג בממסד הרבני-אשכנזי וייצג גישה הלכתית מתונה, היה מזוהה עם העולם החרדי.

אולם תסביך הנחיתות הדתית לא התבטא רק בכך אלא גם במחויבות ההלכתית. עבור רבים מבני הציונות הדתית, המחויבות להלכה היא מוגבלת ונגועה בשיקולי נוחות. החרדים לעומתם נתפסים כאלה שמייצגים את הקו הרבני-הלכתי האותנטי שלא מתפשר ומקריב שיקולי נוחות לצורך קיום ההלכה ככתבה וכלשונה.

מלבד שני אלה ישנו ההיבט הלמדני. במשך דורות, הישיבות של הציונות הדתית לא הצליחו להצמיח פוסקי הלכה בסדר גודל הלכתי הדומה לזה שהצליחו להצמיח הישיבות החרדיות כבדרך שיגרה. היבט זה נוגע ללב ליבה של המסורת היהודית התלמודית ומהווה הוכחה לכאורה שמשהו בשיטת הציונות הדתית אולי מתאים לצבא אבל פחות מתאים לעולם הדתי. וללא גדולי תורה שנותנים את הגיבוי התורני-הלכתי לאידיאולוגיה הדתית, הדרך כולה עלולה להתערער.

2.2 לאומיות

כידוע, המפעל הציוני הוקם והוגשם ברובו הגדול על ידי יהודים לא דתיים שעלו לארץ במספר עליות שונות, הקימו ערים, כפרים, קיבוצים ויישבו את הארץ לאורכה ולרוחבה. הם גם אלה שהקימו את עיקר הכוח הפוליטי, הכלכלי והצבאי שהביא בסופו של דבר להקמת מדינת ישראל, לניצחונה במלחמת העצמאות ולשרידותה לאחר המלחמה.

מפעל ההתיישבות המפואר שהוקם ביהודה שומרון ועזה, התחיל כמעט מאה שנה לאחר חלוצי העלייה הראשונה וגם הוא החל את דרכו בזכות ממשלת רבין הראשונה שאפשרה את תחילת ההתיישבות בשנות השבעים.

לאורך כל תקופת קיומה של ההתיישבות היהודית החדשה, הציונות הדתית חיפשה את הלגיטימציה ואת האישור ההיסטורי והמוסרי של השמאל הציוני, להיותה של הציונות הדתית, היורשת החוקית והלגיטימי להמשך המפעל החלוצי. אי ההכרה של השמאל בהתיישבות היהודית ביו״ש כמפעל ציוני חלוצי, ועוד גרוע מכך, מלחמה חסרת פשרות של השמאל בהתיישבות, גם בהיבט האידיאולוגי וגם בהיבט הפרקטי, הפכו לפצע פתוח ומדמם בתודעתה של הציונות הדתית.

2.3 תדמית ציבורית

מתוך שלושת התסביכים, זהו החמור מכולם. הוא נכרך בשני אירועים מרכזיים בשנות התשעים ובמיצובה הפוליטי של הציונות הדתית בעיני השמאל.

האירוע הראשון היה חתימת הסכמי אוסלו וכישלונם להוביל לשלום. האירוע השני היה רצח רבין והשפעתו על תהליך השלום. בשני המקרים נתפסה הציונות הדתית כאחראית, חלקית או באופן מלא. הקמת מדינה ״פלסטינית״ ביו״ש שהיתה משאת נפשו של השמאל, נכשלה רק בשל מכשול ההתיישבות שהציבה הציונות הדתית באזורים שהשמאל רצה למסור לידי הערבים. ואם לא די בכך, הציונות הדתית נתפסה כמי שהסיתה והובילה לרצח רבין, שהתקבע בתודעת השמאל כאירוע שבעטיו נמנע השלום בין ישראל והערבים.

ומבחינת מיצובה הפוליטי של הציונות הדתית, בעוד החרדים התבדלו והליכוד לא נתפס כיריב שקול ושווה ערך לשמאל, אנשי הציונות הדתית, מתוך השקפת עולמם ומתוך רצונם להשתלב בעשייה החלוצית המודרנית, הציבו אלטרנטיבה אידיאולוגית לציונות של השמאל. כל אלה הפכו את אנשי הציונות הדתית לאויב המרכזי של השמאל והתניעו עשרות שנות כתישה של תדמיתם הציבורית. מסע ההכפשה התבצע באופן מכוון ובכל דרך שעמדה בפני התקשורת הישראלית ואנשי השמאל ותוצאותיו ניכרו בהמשך.

אנשי הציונות הדתית, ובעיקר המתנחלים, הוצגו כטרוריסטים, רוצחים, סוטי מין פרוורטים, משוגעים, מטורפים, מסוכנים, פרזיטים, שודדי הקופה הציבורית, קלריקליים, אטומים, יהירים, חסרי התחשבות, מלוכלכים. הטיפו לעלות עליהם עם טנקים, להילחם בהם, להרוס אותם, לגרש אותם, להחריב את יישוביהם ועריהם ולהדיר אותם מהמרחב הציבורי.

כל הדרכים היו כשרות. תוכניות אקטואליה ברדיו ובטלוויזיה, מאמרים בעיתונות הכתובה. ספרים, מחקרים, תחקירים, אינספור מערכונים אכזריים ומרושעים בתוכניות סאטירה. סגירת אמצעי תקשורת. התבטאויות מבחילות של פוליטיקאים משמאל. בליץ תדמיתי שנמשך עשרות שנים ולא היתה בו תחתית אחת שהשמאל ראה אותה כבלתי ראויה.

שלושת תסביכי הציונות הדתית קשורים באופן ישיר לשאלת הלגיטימציה סביב אחד ההיבטים המרכזיים במהותם הדתית-לאומית-פוליטית. בניגוד לתסביך הדתי והחלוצי, התסביך התדמיתי שהיה הקשה מכולם, הופיע על ידי מחולליו ביחד עם סם הריפוי שפועל את פעולתו כבמטה קסם, בתמורה להמרת דת פוליטית.

3.השפה המטפיזית

הציונות הדתית יונקת את משנתה הדתית מתורתו של הרב קוק. התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל נתפסים כחלק מתקופה של ״אתחלתא דגאולה״ (התחלת הגאולה של עם ישראל) שבעקבותיה תתרחש ביאת המשיח. הפילוסופיה הציונית-דתית כוללת בתוכה מספר מונחי מפתח שמהווים את הבסיס לשיח פנימי שאינו מובן לעומקו עבור מאזינים מן החוץ.

מדינת ישראל היא ״יסוד כיסא ה׳ בעולם״. המדינה איננה רק יישות לאומית מודרנית שנועדה לאפשר את הגשמת מאוויו הלאומיים של העם היהודי אלא היא יישות רוחנית המחוברת ליישות אלוהית ומייצגת אותו עלי אדמות.

אחדות ישראל איננה רק שאיפה פוליטית לצורך הישגים לאומיים אלא היא חלק ממארג רוחני. כפי שכתב הרב קוק: ״האידיאליות הרוחנית אינה יודעת ממהות הפירוד כלל, היא מכירה רק את הכללות ואת האחדות, אין שום פרט נסקר אצלה כי אם בתור חלק של כלל. בשביל כך אינה יכולה להכיר שום טוב, רק טוב כללי” (הראי”ה קוק, אורות הקודש ד’, עמ’ תנ”ג).

ומכאן ש״אנחנו חייבים לאהוב איש את אחיו, לא באהבה שהיא רק כדי לצאת ידי הבריות, כי אם באהבה אמיתית הראויה לאחים בני אב אחד ממש” (הראי”ה קוק, “תעודת ישראל ולאומיותו”). ו״אהבת ישראל צריכה להתפרנס. אינה דומה לאהבה הטבעית שבכל אומה, שנמצאת ביחידיה. כל אומה יסודה הוא רק טבעי פשוט… אבל קישור של כנסת ישראל בנוי הוא ביותר על מאוויים רוחניים משותפים, שבעצמם הם צריכים אימוץ וחיזוק רוחני מרובה מאד גם בלבו של כל יחיד, וכל שכן בחיי הציבור כולו” (הראי”ה קוק, “אורות”, עמ’ ק”נ).

מושג הממלכתיות שמתורגם בציבור החילוני-מסורתי כהתנהגות שמכבדת את המדינה וסמליה, הפך למונח בעל משמעות דתית עמוקה.

שורש השיח האידיאולוגי של הציונות הדתית הוא מטפיזי בעיקרו. ההתייחסות למדינת ישראל, לעם היהודי, לפוליטיקה, מבוססים על מונחים דתיים מופשטים שלעיתים רבות נמצאים בסתירה מוחלטת למציאות הפוליטית העכשווית אבל עדיין משליכים עליה. דוגמא פנטסטית לכך יכולים לשמש דבריו של ישראל הראל, אחת הדמויות הבולטות והמוכרות באליטה המתנחלית, שהתפרסמו ב״הארץ״ לפני הקמת הממשלה ה”ישראלית-פלסטינית” הראשונה:

״הממשלה שתקום תהיה נטולת שנאה, תניע מחדש את הרעיון המופלא של אחדות ישראל. מתנגדיה יגלו בהפתעה שהיא רק מנסה להוריד את מפלס האלימות והשנאה, וכלל לא הופכת את המדינה לפחות יהודית ולפחות ציונית״.

שבועות בלבד לאחר הדברים שנשמעו כבר אז תלושים מהמציאות, אפשר להבין את השפעת השיח המטפיזי על עוצמת הניתוק מהמציאות הפוליטית.

https://mida.org.il/2021/07/17/%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%94-%d7%95%d7%a4%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%91%d7%9c/

תגוביות:

1.כל מילה שלך שווה זהב. מדוייקת ונכונה ומציבה את התמונה האפוקליפטית לנגד עיני מי שרוצה להבין את המציאות האפלה של המדינה.

קלמן ליבסקינד גרם לי תמיד מעט סלידה כלפיו כאשר התמסר כל בוקר לאסף ליברמן עם פתיח של יעאנו התלוצצות ועקיצות. זה היה מסמר שיער והרבה פעמים גרם לי להעביר תחנה. הוא דמה לחתול המתחכך ברגלי אדוניו כשזנבו מורם והוא מגרגר להראות עד כמה הוא מכיר תודה לאדון או לגברת.

כשקלמן יצא בדרישה חצופה לנתניהו לפנות את כיסאו כדי לשמר את שלטון הימין חשתי שאין מבחיל ממנו ואין מתנשא וחצוף ממנו.

איזה גועל נפש.

איזו התנשאות. כאילו מי אתה בכלל קלמן ליבסקינד?

עוד צבוע ולקקן ודו פרצופי המחשיב את עצמו לא לחתול שהוא דה פקטו ליד אסף ליברמן בערוץ השמאל כאן 11 - אלא לאריה מלא הוד והדר וכבוד.

איש מגעיל.

מאז אי אפשר לקרוא את דבריו או לשמוע אותו ואת צליל קולו.

זה בדיוק כמו עם הצבועים הדו פרצופיים איילת שקד ועם נפתלי בנט.

נוכלים קטנים שחושבים להיות גדולים בזכות ציבור השמאל לו הם מלקקים באותה שיטה של קלמן. חתול מתחכך ברגלי אדוניו ונוהם ומגרגר. פוי!

כמה נמוך. כמה עלוב. כמה שיקרי. כמה חסר מודעות עצמית. כמה חלול. כמה מכוער בתמצית הכיעור.

מדענים מנסים לבנות חיישן שיזהה איפה כותבים או מדווחים או משדרים על משפט נתניהו, מאז שההאשמות נגדו נשמעות מגוחכות יותר ויותר כל יום באולם בית המשפט. עוד לא מצאו חיישן שיכול לזהות דיווח כזה מפאת הנדירות שלו בטבע. אומנם יש דיווחים צנועים בהיקפם, אבל באמת צריך לטרוח להגיע אליהם אם אתה ישראלי ממוצע שצורך את התקשורת המרכזית, וקודם לכן לא יכול היית להימלט מעוד ועוד דיווחים על השחיתויות לכאורה של נתניהו.

עכשיו צריך להוכיח אותן, זה כנראה משעמם בעיני התקשורת. אין עניין לציבור מסוים בקריסת האשמות, רק בהאשמות.

אחד מעורכי הדין העוסקים בנושא סיפר שאבא שלו שאל אותו: “מתי מתחיל המשפט”? “אבא, המשפט מתנהל כל יום”, הוא ענה. הפעם זו לא המצאה של דמיון פרוע. זה קרה באמת.

מי שרוצה לדעת יכול להקשיב לכמה גיבורי עיתונות שחברו יחד כדי לשדר את המתרחש במשפט באופן ישיר. נזכיר את שמותיהם כי מגיע להם ועוד איך: כנרת בראשי, אבי וייס, דוד פורר ואלי ציפורי, אשר יושב באולם בית המשפט ומעביר להם בכתב את המתרחש.

הם משדרים באינטרנט את מה שאומרים עדי התביעה, העדים שהביאה הקטגוריה כדי להוכיח שנתניהו אשם בקבלת סיקור אוהד, או בהיענות חריגה, ושוב ושוב מתברר שאין עדי הגנה טובים יותר מאשר עדי התביעה האלה.

מדוע שאר תושבי ישראל לא זכאים לשמוע את הדרמה הזו? היש תסריט מרתק יותר?

מדוע אבי וייס לא נמצא כל ערב באולפני החדשות כדי לחלוק את הידע האדיר שלו בפרשה המשפטית הזו, הן כאיש משטרה לשעבר והן כמומחה לטלקומוניקציה שהיא נושא ההאשמה?

העובדות המרתקות האלה מהמשפט נמצאות במינון מאוד נמוך בחדשות שאתם מקבלים למוח.

הסיבה ברורה לי: זה משחק לידיים של מי שלא מאמין להאשמות נגד נתניהו, ויותר מכך, זה מפריע לשלוותו של מי שרוצה לראות את נתניהו מורשע, ולא מעניין אותו עכשיו איך הוא יורשע.

השאלה אם יש אמת בהאשמות או שהן המצאות איננה השאלה העיקרית או שאלה בכלל בעיני הציבור הזה, שכל מה שמעניין אותו זה רק לא ביבי.

זו מחלה חברתית בעיני. אם מחפשים וירוס - זה הוירוס.

השבוע הוטחה בשפת הסימנים, שהיא שפה ברורה וצלולה, האשמה כלפי ח”כ עמיחי שיקלי. ח”כ שירלי פינטו מימינה טענה שהוא וירוס. טעות. שיקלי לא וירוס – הוא ויראלי. שיקלי לא וירוס – הוא החיסון. מצד שני, ברור שמשהו לא בריא מתחולל בהתבטאויות חברי הכנסת של ימינה. הם נדבקו בווירוס השנאה הלא רציונלית לנתניהו ולבוחריו, זאת אומרת לרוב העם היהודי היושב בציון.

יום לאחר שנתניהו יודיע על פרישתו הסופית, ניתן יהיה לומר קדיש על קואליציית השינוי
בעולם האקדמי בישראל טמון פוטנציאל לבניית גשר אל צעירים יהודים בארה"ב
התסמינים שלהם חמורים אפילו יותר מאשר ניתן היה לצפות. הדבר בא לידי ביטוי השבוע בראיון של חבר כנסת אחר מימינה, ח”כ יום טוב כלפון. הוא התראיין אצל אראל סג”ל במהדורת החדשות של ערוץ 20, והראיון הגיע לסערת רגשות. אחרי שח”כ כלפון האשים את סג”ל שהוא מציג תעמולה והוא שופר, אמר: “הרי אני נולדתי בחוץ לארץ כי העם הזה הוגלה לפני אלפיים שנה. למה? כי נלחמנו בתוכנו. שנאת חינם, וככה חרב בית המקדש”.

והוא אמר עוד: “איבדנו את המדינה הזאת לפני אלפיים שנה בגלל שנאת חינם, ואתם פה הנציגים של אותה שנאת חינם. כנראה שזה עבר בדנ”א, וזה הגיע אליכם”.

ובכן, בסיעה של שישה מנדטים יש אחת שמומחית לווירוסים ואחד שמומחה לדנ”א.

עם זאת, אני רוצה להעיר לח”כ כלפון, שכה רגיש לשנאת חינם, שהוא יושב בממשלה שכולה ועיקרה שנאת חינם. “רק לא ביבי” אלה מילים נרדפות לשנאת חינם.

אתה הרי יודע, ח”כ כלפון, שאתה יושב בממשלה שהמפלגות בה מחרימות את נתניהו חרם מוחלט. חרם זה אפילו יותר מסתם שנאה. נתניהו לא מחרים אותן.

אתה יושב בממשלה שתלויה לחלוטין בחברי כנסת ממפלגות ערביות, לא יהודיות.

אולי, אם אתה כל כך נזהר מלחזור על שגיאות ההיסטוריה, תזכור מה באמת הביא לחורבן: העובדה שאחד האחים היהודים שרבו ביניהם, אריסטובולוס והורקנוס, קרא לרומאים להיכנס לארץ היהודים, ונשען עליהם כדי להשיג יתרון על אחיו שהוא שנא.

את שנאת החינם הזו אנחנו רואים עכשיו בממשלה, במערכת החוק, ובמידה רבה גם בתקשורת שמתעלמת מהסיפורים הכי חשובים במשפט, כי הם לא משרתים את השנאה ועלולים להחליש אותה.

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-876589

תגוביות:

1.כתבי החצר של הפרקליטות בערוצים 11 / 12 / 13 / מסתירים את מה שמתרחש במשפט.
זה הפוך מכל ההדלפות במשך 5 שנים של הפרקליטות לכתבי החצר.

2.יישר כוח למאיר עוזיאל. כתבה מהימנה כזאת לא קראנו מזמן מזמן במחוזותינו. תודה לך על שהרחקת אותנו מהרפש והחרא שזורק בן כזבית יומיום על נתניהו, זה שנתיים ברציפות, אף על פי שמר נתניהו מזמן מזמן איננו ראש ממשלה. כך עושי דברה של התקשורת, כמו אמנון אברמוביץ' המנוול, רביב דרוקר ימח שמו וימח זיכרו, והלז שמתקרא "פרשן מדיני", ומבזה את הכיפה שעל ראשו, הלא הוא ברוך קרא. הבעיה, היא לא רק שאני פוחד מהם בגלל שהם מתפרנסים משינאת חינם ועלולים להביא עלינו את הקץ כמו בחורבן בית שני, אלא אני פוחד עוד יותר שאם מר נתניהו ייצא זכאי במשפטו, הם עלולים להתאבד כולם בקפיצה ממגדלי עזריאלי או בתליה עצמית וקבורתם תהיה קבורת חמור.

3.דבר אחד אני לא מבין. איך אנשים אומרים שביבי אשם כשלא הוכח שהוא אשם? יש חזקת חפות! אני לא ראיתי סעיף אחד שהוא אשם בו בצורה חד משמעית. אתם לא חייבים לבחור בו.
אתם לא חייבים לאהוב אותו. אבל אשם כל עוד בית המשפט לא הכריע, הוא לא!

4.הוירוס היחיד בארץ זו השנאה שלכם לביבי. בינתיים הכל נראה פייק ענק! תראו איך התקשורת מחפה על הממשלה הנוכחית. היא מנת הדחף של הממשלה הזו.

5.אני עוקב אחרי משפט נתניהו ובאמת אני נאלץ לחפש איזכורים בנושא ואין. נעלם כלא היה. נעלמו העיתונאים שפמפמו ודיווחו מה שהפרקליטות רצתה שהם יוציאו. אבל עכשיו כשהם מבינים מה קורה במשפט הם ממלאים את פיהם מים...עצוב אבל זאת "העיתונות" כאן בישראל. אם זה לא משרת את האידיאולוגיה שלך זה לא קיים.

6.ח"כ כלפון הוא בסך הכל "שכיר חרב" נורבגי שנכנס לכנסת בכדי להקיא דף מסרים. מכה קטנה בכנף של הדמוקרטיה. נעבור גם את זה.

7.ככל שרואים יותר ויותר את המשפט העם רואה איך תפרו תיק שברובו אפשר היה לתפור גם ללפיד וגם לליברמן. הם עשו אותו הדבר. אבל הם בשמאל.

8.אכן כשניסיון ההפיכה באמצעות המשפט נכשל אז משתיקים את העדויות מההליך המשפטי ופונים מסלול אחר - הצוללות.

9.מאיר עוזיאל צודק לגבי המשפט, אבל לגבי הנזק הוא ממעיט. אלפי אנשים נמנעו להצביע לביבי בגלל המשפט ולכן השלטון הוחלף.

10.ה"משפט" הזה הפך להיות משפטה של התקשורת, הפרקליטות ומנדלשליכט...

11.כל ילד בכיתה ג' יודע שמדובר בפוטש פוליטי של מערכת המשפט המושחתת מכף רגל ועד ראש, כדי לתפור תיק לראש הממשלה הטוב ביותר מאז הקמתה בנימין נתניהו. צריך קצת אינטליגנציה וגם את זה אין לצאצאי הקפואים בפרקליטות.

12.יש הסתרה של המשפט מעיני הציבור ברוב אמצעי התקשורת המרכזיים וזה מוזר מאד. הוא כאילו לא קיים ולא מתקיים.

13.עדויות שקר אחת אחרי השניה מקריסות את התיק. לקרוא אצל moshik kovarsky פרויקט 315.

14.שלוחות אהרון ברק מחזיקות את כל הפוליטיקאים קצר. מערכת משומנת להפליא. בנט הבין את זה, עשה את התרגיל המסריח יום לפני הבחירות כדי לעבור את אחוז החסימה (לא כמו בבחירות הקודמות) וראו זה פלא - הפך נמר חברבורותיו - והפך להיות מנהיג השמאל.

15.כל מילה בסלע. עיתונאי המשפט מן השמאל בכלל לא מגיעים לסקר את המשפט. הם ניזונים ומדבררים את הפרקליטות. למשל יהודית תירוש שמתדרכת את קליגמן, קרא ואחרים ומספרת להם את ההיפך ממה שקורה במשפט באמת.

16.ביבי איש צדיק תמים היה בדורותיו.

17.צודק...עוד הוכחה להפיכה המשפטית.

18.המשפט קרס! עדים שקרנים! בסיס העברה הופרך! אין ראיות! רק ראיות כנגד שרים וח״כים אחרים!

19.נעשה לביבי עוול גדול. מתפלל שיזוכה באופן מוחלט.

20.זה לא משפט...זו תנועה משיחית שרואה ב"משפט נתניהו" את הגאולה, תכלית הקיום... במיוחד כשממשלת המוטציה המפלצתית מתקשה לעשות ולו דבר אחד טוב...כגודל הפדיחה - גודל הדבקות ב"משפט נתניהו".

21.כשמתחילה החקירה הנגדית והכל מתפוצץ להם בפרצוף, שקט מוחלט.

22.יש 2 מחלות קשות בישראל. הקורונה ופסיכוזת רק לא ביבי. מהקורונה אפשר להחלים. לפי התגובות הרבות כאן הפסיכוטים רבים או משוכפלים.

23.הכתבה אובייקטיבית ביותר. התעמולנים: דרוקר, אברמוביץ', דנה ויס, רינה מצליח, גליקמן, קרא ואחרים בשיטה של ג'וזף גבלס משתפים פעולה עם חונטה משפטית-בולשביקית, משטרה ופוליטיקאים המוחזקים בגרון, בהפיכה שלטונית!!!

24.אני לא נביא, אבל כשהתחילה הקורונה אמרתי שזה מהשמים הקדוש ברוך הוא מעניש אותנו על שלא הגנו על נתניהו אפילו בגופנו.

25.הבעיה והפתרון נמצאים אצל תומכי הימין. אם הם ייצאו לרחובות כפי שהשמאל עשה ולימין פוטנציאל להביא פי 3 מפגינים, כי אז הממשלה הזאת תיפול תוך יומיים. כל מה שהימין חייב לעשות זה להפגין נוכחות מסיבית בשטח ולהיות רועש לפחות כמו השמאל וכמובן בלי אלימות. שיפסיק לישון. גנבו פה לימין 4 מערכות בחירות ברצף ובתרגילים מכוערים. זה לא הגיוני ש- 65% מהציבור ימני ואין ממשלה ימנית!!!

26.מדוע השופטים לא מבקשים מהפרקליטות את האישור לפתיחת החקירה? השופטים צריכים לעצור את המשפט עד שהמסמך יוצג כראוי וכמו כן לעצור את המשך הבזבוז הכספי.

27.מאיר עוזיאל כמה שאתה צודק. משפט נתניהו הפך למשפט דרייפוס על סטרואידים. אנחנו זקוקים לעוד ועוד עיתונאים ומשפטנים שיחשפו את האמת הזאת ויאמרו עד כאן. יש לסיים את המשפט המגוחך הזה בזיכוי מוחלט ולהתנצל בפני נתניהו.

28.אמת סופה לנצח.