הכור הגרעיני בדימונה לא היה קם בלי פעלתנותו של שמעון פרס בנושא.  

התקופה הייתה , כמובן, טרם עידן היחסים החמים עם ארה"ב - ועל סיוע בנושא הזה לא היה מה לדבר. ודאי כל שכן עם ברית המועצות שתמכה באופן בוטה באויביה של ישראל.

איש המפתח בקשר אל צרפת היה לא אחר מאשר הנשיא לשעבר שמעון פרס. פרס היה קשור קשר אישי איתן לראש הממשלה הצרפתי מוריס בורז'ס-מונורי. בפגישה ביניהם בדצמבר 1956 היה זה פרס הראשון אשר הציג את הנושא בפני הצרפתים , בפרט בפני אישיות בכירה.
לאחר הפגישה הזו החלה שורת הסכמות אופרטיביות שהלכו והתעמקו עם השנים - לרבות פגישות עבודה של מהנדסים ומדענים משני הצדדים.

החשש הגדול של הצרפתים היה גורמים אופוזיציונרים ובראשם דה גול (גם רנה קוטי הנשיא) שחששו מתקדים היסטורי בו מעצמה גרעינית מספקת כור אטומי למדינה אחרת בפעם הראשונה.

בנובמבר 1958 נערכו בחירות בהם זכה דה גול, פרס שהה אותה עת בפריז לצורך חתימה על ההסכם הסופי להספקת כור גרעיני לישראל.
ההסכם היה מוכן אך עקב הבחירות נחתם ע"י בורז'ס רק יום לאחר מכן, פרס חשש שדה גול יבטל את ההסכם עקב אי רלוונטיות החותם בעקבות הפסדו בבחירות.

ראש הממשלה הצרפתי שינה את התאריך בהסכם יום אחד אחורה, דה גול קיבל את ההסכם "החוקי" בירושה והיה מחוייב אליו.

***

בשנת 1960 התרחש משבר ביחסים , אשר כמעט והביא לחיסולו של הפרויקט.
שוב, בזכות תושייתו ופועלו של שמעון פרס - המפעל הקדוש הזה ניצל.

ב14.5.1960 הודעה שר החוץ הצרפתי קוב דה מירוויל כי צרפת החליטה לא לספק אוראניום לכור. כמו כן תבע, כי ישראל תפרסם את עובדת קיום הכור ותסכים לפיקוח בין לאומי עליו.

בן גוריון נסע להפגש עם דה גול, פגישה שאמנם יצרה גשר אישי של אמון, אך לא הולידה אף הסכם אופרטיבי.

כעבור חודשים מספר, בפעולת סגן שר הבטחון דאז שמעון פרס, נוצרה ההסכמה הבאה - צרפת תסיר את ידיה מפיתוח הכור . כל תביעה לפיקוח או פרסום פעילות הכור תוסר. חברות צרפתיות שהיו קשורות בפעולת הכור ימשיכו בפועלן. ההסכם כולו היה פרי מחשבתו ומאמציו של שמעון פרס.

****

הדברים מצוטטים מכתבי ההיסטוריון ד"ר מיכאל בר זהר - ביניהם הביוגרפיות של בן גוריון ופרס .