רגעי ההכרעה בפרשת אלאור אזריה -הורשע בהריגה שהעונש עליה עד 20 שנות מאסר  

סיכום של העיתונאי המקוון ram

הלר פותחת בעובדות : ביום 24 במרץ 2016 נורה המחבל עבד אל פתאח א-שריף ונקבע מותו. הנאשם שימש כחובש בפלוגה המבצעית בגדוד שמשון. // גילי כהן

הלר: בהגיעם שני המחבלים תקפו את א' ואת המ"מ באמצעות סכינים. א' נפצע, מחבל אחד מת בזירת האירוע בסמוך לאחר שנורה. א-שריף נפצע משישה קליעים. // גילי כהן

פרשה זו עוררה התעניינות ציבורית רבה , כמותו לא ידעה המערכת הצבאית. לא לנו לפרש את הטעמים שהביאו לכך. // גילי כהן

הכרעת דינו של הנאשם מושתת רק על הראיות שהובאו בכתלי בית הדין ועליהם בלבד, כי הרי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. // גילי כהן

כתב האישום מייחס לנאשם עבירת הריגה ועבירה נלוות של התנהגות שאינה הולמת. בכתב האישום נטען כי לאחר הירי, נותר א-שריף שכוב על הקרקע בחיים // גילי כהן

הנאשם שהוקפץ למקום החל לטפל בא' הפצוע, ולאחר מכן שהה בזירת האירוע עוד זמן מה, בשלב מסוים אסף את קסדתו והחל לנוע לכיוון המחבל. // גילי כהן

הוא מסר את קסדתו לחייל אחר, ירה בא-שריף בניגוד לכללי הפתיחה באש, שלא היווה סכנה. הנאשם כפר באשמה של כתב האישום // גילי כהן

הלר: הגיע העת להכריע בסוגיות שבמחלוקת

דנה בכפירה באשמה : הנאשם כפר בכך שהמחבל לא היווה עוד סכנה בעת הירי, שכן הוא זז. הוא חלק על כך שהירי נגד את הוראות הפתיחה באש ונעדר הצדקה מבצעית, זאת בעקבות חששותיו כי המחבל נושא עליו מטען וסכין וחשש מפיגוע משולב // גילי כהן

הנאשם העלה טענה של הגנה מהצדק, וטען לרדיפה בלתי נסבלת של הרשויות שקודם ירו את החץ ואז הגישו את כתב האישום. : עוד נטען כי ננקטה אכיפה בררנית בנוגע לנאשם. // גילי כהן

מסכמת: אין מחלוקת כי לאחר הירי נמצא המחבל מת וכי לא נמצא מטען

הלר - הגיע הזמן להכריע
לאחר ששמענו עשרות עדי תביעה והגנה, והוגשו ראיות למכביר בשלה העת להכריע את דינו של הנאשם // גילי כהן

הלר - ''הנאשם היה מודע לכך שבירי שביצע נוטל כנראה חיים של אדם'' בעניינו אין מחלוקת כי הנאשם ירה בראשו של המחבל מטווח קצר. הנאשם אף היה מודע לכך שבירי שביצע נוטל כנראה חיים של אדם // גילי כהן

הלר על הקשר הסיבתי בין הירי של אזריה למותו של המחבל דוחה את טענות ההגנה מומחי ההגנה לא ביססו את האפשרות העובדתית שאדם מת יכול לזוז. ללא ביסוס זה, נשמטת הטענה. על אותו קו הגנה זה מבקש האנשם לאחוז את החבל משני קצותיו, לטעון לטעות כנה בעניין תחושת הסכנה, אבל לטעון שבזמן הירי המחבל כבר היה מת // גילי כהן

דוחה את טענות עד ההגנה - פרופ' שמעון
דוחה את טענות פרופ' שמעון, עד ההגנה, שטען שהמחבל מת מלחץ אוויר חזה, מכיוון שאינו מומחה בתחום. // גילי כהן

נוכח כל האמור - מצאנו לדחות את הטענה (של עורכי דינו)

עוד דוחה השופטת את מסקנותיו של פרופ' היס וקובעת: הירי של אזריה הוביל למותו של המחבל

שכן, היא לא מתמודדת עם הממצא המרכזי של גיפס בדבר הדימומים בראשו של המחבל. גיפס הסבירה את הממצא בצורה יסודית וממצה. לעומתה, לא ביקש פרופ' היס לעיין בתצלומים, אלא הסתפק באמירה כללית כי לא מקבל הבחנתה.
אימוץ טענה של עד מומחה מחייבת תזה, וזו לא ניתנה כנדרש. שוכנענו כי לא היה בידי ההגנה להציג ראיות שסותרות את עדותה של גיפס. התרשמנו כי ההגנה לא הצליחה לכרסם במומחיותו של גיפס ובמסקנותיה. נוכח האמור אנו מאמצים את מסקנה וקובעים כי מותו של המחבל נגרם מהירי

הלר: התיעוד מן האירוע וכל הצילומים הוגשו כראייה והן אובייקטיבית // גילי כהן
הלר מקריאה את גרסתו של אזריה במצ"ח: כל הסרטים (שעברו לו בראש) גרמו לי לקבל החלטה לא פשוטה, לירות לו בראש. לפי גרסת הנאשם, אומרת הלר, הירי בוצע מחשש לסכין ומחשש למטען. כידוע, משקל של עדות בע"פ הוא עניין של בית הדין, לפי התנהגות העדים.
בבואו לקבוע את מהימנות העדים, מטיל בית הדין את ניסיונו השיפוטי. על בית הדין להתחשב באופן ישיר מהופעת העד. נוכח זאת, נבחנת גרסתו של הנאשם ובהשוואה לגרסאות אחרות שמסר. וכן נבחנת השתנות גרסאותיו.

הלר מציינת את דברי החייל ת', שאין מחלוקת על אמיתות תוכנן: אלאור היה נראה נרגש וכועס שדקרו את חבר שלי, ואמר איך הוא המחבל נשאר חי?
הלר מזכירה את דברי ת', שאמר לו שהירי לא היה תקין. "הוא אמר משהו בסגנון שדקרו את חבר שלו, וניסו להרוג אותו, וגם לו מגיע למות", אמר אז ת'
השופטת אומרת כי לא ניתן לחשוד בת' כמי שניסה להעליל על הנאשם. מצאנו לדחות את ההסתייגות שת' ניסה להעלות בעדותו, באשר לרמת הדיוק של הפרטים. עוד אמרה כי "מצאנו כי בחומר הראיות ישנם חיזוקים נוספים לדבריו של ת'".

הלר מסכמת את עדות ת': אלאור לא חשש ממטען // גילי כהן
"מצאנו לתת לעדותו של ת' משקל מלא. עינינו רואות כי הנאשם לא חשש ממטען, והם מצביעים על סיבה אחרת". עוד אומרת הלר כי נראה שהנאשם, אזריה, היה ער לבעיה שמציבה השיחה עם ת'. לא בכדי הוא הכחיש את עצם הדברים, ובעת שהוצע לו לערוך עימות, התנה תנאים.
חרף האמור, במהלך עדותו חזר הנאשם כי לא זכורה לו שיחה עם ת'. כשהתבקש להגיב לטענה כי הירי בוצע מטעמים נקמניים, בחר שלא לענות באופן ישיר. הלר קובעת כי לאחר הירי אמר הנאשם לת' כי "דקרו את חבר שלי וניסו להרוג אותו אז גם לו מגיע למות". לכך משקל משמעותי בהכרעת הדין. "זה לב ליבו של התיק". על כך יפול ויקום דבר, כי הנאשם טוען שפעל מהגנה עצמית שדרשה פעולה מיידית.

לפי הלר, דבריו האמורים של הנאשם מיד לאחר האירוע, גם בפני ת' והמ"פ נאמרו באופן ספונטני ובהמשך ישיר לאירוע הירי

כעת הלר מתייחסת לעדותו של המ''פ רס''ן תום נעמן // גילי כהן
היא קובעת: לגרסתו של נעמן מצאנו תימוכין רבים בתשתית העובדתית שהיו לפנינו. גרסת נעמן נתמכת בדברים שמסר המח"ט יריב בן עזרא. חשוב להדגיש כי גם רס"ן נעמן לא נשאל בחקירתו האם אזריה העלה את החשש מפני סכין ומטען. על המשמעות להימנעות מכך עמדנו קודם לכן

הלר: בפנינו גרסה מתפתחת ומתפתלת של הנאשם - מקבלים את הסבריו של נעמן // גילי כהן
הלר מתייחסת לטענת הסטירות שהמ"פ נתן לאזריה: גם על כך לא נחקר רס"ן נעמן. לא נעלמו מעינינו אי התאמות בין הודאתו הראשונה לאלו שמסר בהמשך. מצאנו לקבל את הסבריו של נעמן ביחס לפערים שהיו. מצאנו לתת לגרסתו של נעמן משקל מלא. אנו קובעים כי בשיחה שנערכה, לא העלה אזריה את החשש מפני סכין או מטען כסיבה לירי.
רק שעה וחצי אחרי האירוע העלה הנאשם בפני גורם כלשהו (המג"ד, שפירא) את החשש מפני הסכין. בשלב זה לא העלה את החשש מפני מטען. בחקירה סרב להתייחס לדברי המג"ד, בטענה כי מדובר בתחקיר. בעדות בפני בית הדין טען כי דווקא אמר לגבי שתי הסכנות. עדותו של שפירא הטילה רושם. אין בין הסברים והשערות אלו של אזריה (שטען כי שפירא ניסה להגן על עצמו ולפעול לקידומו) דבר.

לטענתה של הלר, לא נמצא דופי בעדים אלו ובפרטים שמסרו, והם לא חסכו בשבחים על הנאשם. הם דיברו לגופו של הנאשם ולא לגופו של עניין. הנאשם בחר בדרך הפוכה ויצא למתקפה אישית נגד המפקדים. את ניסיונות אלו ראינו לדחות מכל וכל ועל משמעותן מבחינה ראייתית עוד נעמוד

כעת הלר מדברת על עדות הפרמדיקית: 'הטענה בדבר המטען עלתה רק אחרי שיחה עם עוד' // גילי כהן
בעדותה של הפרמדיקית ניתן למנות פרטים מהותיים - אלאור לא ציין חשש ממטען, הוא אישר שהמחבל היה חי. גם ביחס אליה ההגנה נמנעה מלברר בחקירה. גרסתו זו של אזריה בנוגע לשיחה עם הפרמדיקית לא פורטה אפילו במסמך שהוגש. אין אלא לתמוה כיצד פרט כה מהותי לא הובא אז.
מסכמת: תשתית הראיות מלמדת שלאחר ששוחח אזריה עם העורך דין, העלה את הטענה בדבר המטען המדומיין. גרסת הנאשם למצ"ח נמסרה לאחר השיחה עם העורך דין. לפני אותן שיחות כלל לא הזכיר חשש ממטען. הגרסה שמסר הנאשם הוסיפה להתפתח גם לאחר סיום החקירה במצ"ח, במסגרת אותו מסמך, ובמהלך עדותו בפנינו.

איש לא הבחין בסטירות שטען שהמ"פ נתן לו. לא בזמן אמת ולא לאחר האירוע. רס"ן נעמן לא נחקר במסגרת חקירה נגדית, כך גם עדי התביעה, ועדי ההגנה. בחקירתו במצ"ח אישר הנאשם כי נעמן כלל לא כעס עליו בשל הירי שביצע. אם לא די בכך, טענת הסטירות המשיכה להתפתח גם לאחר שהועלתה.

הלר: חוות הדעת הפסיכיאטרית של הנאשם העלתה אף היא קשיים

הלר: אין כל בסיס לטענה שידו של המחבל הייתה במרחק נגיעה מהסכין // גילי כהן
צפייה בכל הסרטונים מלמדת בבירור כי אין כל בסיס לטענה שידו של המחבל הייתה במרחק נגיעה מהסכין. למעשה רק לאחר הירי קירב עופר אוחנה את הסכין לעבר המחבל, מסיבה שלא התבררה. קודם הסכין הייתה רחוקה מאוד מהמחבל.
זה המקום לציין שהסרטון שצולם על-ידי מתנדב בצלם, ובמקום להתמודד עם הטענה על מרחק הסכין, בחר לומר כי הוא לא מאמין לסרטונים של בצלם.

נאשם שהיה ער לחוסר ההשתלבות של גרסתו עם הסרטונים, נאלץ למתן את גרסתו בחקירות, ועטן שהסכין הייתה "קרובה", לא במרחק נגיעה

הלר - גרסת הנאשם לא מהימנה // גילי כהן
נוכח האמור ולאור הסתירה בדברי הנאשם, לבין הממצאים העולים בבירור מתיאור האירוע, הרי שנדחת גרסתו של הנאשם כבלתי מהימנה.
גם דבריו של הנאשם ששמע את הצעקה בנוגע למטען שבריר שנייה לפני, לא מתיישבי עם הסרטונים אז נראה כי זה היה שתי דקות לפני. קושי זה הוצג לנאשם במהלך חקירתו הנגדית, אולם הוא לא ידע להתמודד עם זה. אמר "בזירת האירוע לא עמד עם טיימר".

היה הנאשם עצמו שנימק את הירי בשל הצעקה, ולכן לממד הזמן חשיבות. הסרטונים מלמדים כי לאורך כל האירוע התנהל הנאשם בשוויון נפש וללא כל דריכות. גם בבואו לבצע את הירי פעל בצורה מחושבת, ולראיה אמר זוזו.

הסרטים מלמדים כי בין עיתוי הצעקה, הנאשם לא פעל להזהיר האנשים או להרחיקם. חרף זאת, הפנה גבו למחבל, מסר את קסדתו ואז ביצע את הירי. התנהגות זו לא עולה בקנה אחד עם תחושת סכנה ועם מענה מיידי ובהול.

לא ברור מדוע בחר אזריה למסור את הקסדה שלו טרם הירי. הנאשם לא ידע להסביר את התנהגותו ומדוע לא ביצע את הירי קודם לכן. במקום אחר מסר תשובה סותרת. גם התנהגות הנאשם לאחר הירי לא עולה עם תחושת סכנה. בסרטונים נראה אזריה ליד גופת המחבל, ולא הזהיר את התאג"ד שהיה במקום וטיפל בגופת המחבל. אזהרה זו מחייבת כי בדיוק מסיבה זו בחר לבצע את הירי.

צפייה בסרטונים מלמדת כי אין לקבל את טענת הנאשם בדבר למזג האוויר ששרר במקום, כי מדובר במזג אוויר שרבי. גם אם לבוש המחבל יכול לעורר חשד, צפייה בסרטונים מראים כי חלק נכבד מהנוכחים לבשו מעילים. טענת הנאשם כי לבושו חריג לא מתישבת עם המציאות.

המ''פ הופתע מאוד מהירי - מה שמלמד על אירוע חריג // גילי כהן
מהסרטונים שהוגשו נראה כי המ"פ הופתע מאוד מהירי שבוצע. דבר הירי של הנאשם הובע למפקדת החטיבה עוד לפני שפורסם הסרטון על-ידי ארגון בצלם. ללמד מה סברו המפקדים בזמן אמת, כי זה אירוע חריג. ההוראות דורשות תנאי מצטבר לביצוע הירי - שיהיה ממשי ומיידי.
בעניינו אין מחלוקת שהנאשם לא זיהה מטען על גוף המחבל, ובהיעדרו אין הצדקה לירי.

חרף המפורט בהוראות הפתיחה באש, העיד אחד המ"מ כי הירי שביצע אזריה היה מוצדק. עדות זו נוגדת את הוראות הפתיחה באש. ניסיונו לפרשן כך שתתאים לגרסת הנאשם פוגעת במהימנותו.

מרבית החיילים שנכחו בזירה בשטח, שעמדו בסמוך למחבל, מסרו כי לא חשו בסכנה לפני הירי. לעומתם, היו כמה חיילים שכן מסרו שחשו בסכנה, אך בסרטון ניתן לראות כי הם לא היו בזירה, או שמדובר בחייל שנפצע והיה באמבולנס.

הלר: התרשמנו שעדויות האזרחים היו גורפות ונועדו כל כולן לסייע לנאשם, לרבות הטיית האמת
אין חולק כי האזרחים הוסיפו להסתובב בזירה גם כשלא היה צורך לתת מענה רפואי לא'. חלקם התקרבו למחבל כדי לצלמו מקרוב. ההסברים שנתנו לכך נדחו.
התנהגותו של הקב"ט, סא"ל במיל' אליהו ליבמן, מעידה כי לא חש בסכנה, כי אחרת היה פועל כדי להתריע ולהזהיר.

באחד הסרטונים של עופר אוחנה, שהוא מתעד את הגופות של המחבלים, אמר כי מדובר ב'פיגוע דקירה, שני מחבלים עם סכינים, ברוך השם מחוסלים'. רוצה לומר, בזמן אמת בשטח התייחס אוחנה אך ורק לסכינים. הדבר מלמד שהחשש ממטען לא היה ממשי מבחינתו. על היעדר תחושת הסכנה באירוע מלמדת גם התנהלות הרבש"ץ, שדיווח למח"ט על ירי חריג שבוצע בגזרה. הרבש"ץ התייצב לעדות בעל כורחו, ובעדות התברר מדוע התבקש לחמוק מכך. הוא טען שאינו זוכר את דבריו, אך גם לא מאשר אותם.

על עדותו של הרבש"ץ אומרת הלר: "אין לנו אלא להצטער כי העד בחר שלא להעיד אמת".

הלר מציינת כי יש משמעות לכך שההגנה לא זימנה לעדות את אורי עופר, מי שצעק בנוגע למטען כשתי דקות לפני הירי. הערותיהם של האלופים במיל' בנוגע למקרה מעוררת קשיים. ספק אם דבריהם יכלו לסייע לביה"ד כדי להגיע לחקר האמת: במקרה שלפנינו, בו מיוחסת לנאשם מחשבה פלילית, חוות דעת כזו לא יכולה לסייע.

הלר: מצאנו קשיים לא מבוטלים בעדותו הגורפת של האלוף במיל' דיין שמחבלים דינם למות
לטענת הלר, לאמירות של מפקדים נודעת חשיבות רבה, לא בהכרח על ההליך המשפטי.
נדמה שהתבטאותו לא תואמת באופן מלא את הוראות הפתיחה באש.
הלר מציינת כי חלקים מעודויות האלופים נכתבו על-ידי צוות ההגנה עצמו.

נמצאו קשיים גם במסקנותיו של תא''ל במיל' זכאי וגם האלוף במיל' ביטון
הלר: במהלך עדותו של האלוף במיל' ביטון הייתה חוסר בקיאות בהוראות הפתיחה באש.
עוד אמרה כי נמצאו קשיים במסקנותיו של תא"ל במיל' זכאי שהעיד בפני בית הדין

הלר: יש לדחות כבלתי מהימנה את גרסת הנאשם במצ''ח בנוגע לסיבת הירי

הראיות שנאספו מראות שגרסת הנאשם במצ"ח ובבית הדין בדבר שהצהיר על שתי הסכנות היא גרסה כבושה. הראינו כי עדותו של הנאשם נסתרת גם בראיות אובייקטיביות, כמו הסרטונים - מרחק הסיכן, עיתוי הצעקה, חריגות לבוש המחבל, והתנהגות הנאשם. יש לדחות כבלתי מהימנה את גרסת הנאשם במצ"ח בנוגע לסיבת הירי.
לפי הלר, גרסתו של הנאשם לא תואמת את הערכתם המקצועית של מפקדיו בדבר מוצדקות הירי מבחינה מבצעית. סיבת הירי לא הייתה נעוצה בתחושת סכנה, אלא בהסבר שסיפק מיד לאחר הירי, שמגיע למחבל למות.

הלר: זה שמדובר במחבל לא אומר שמותר להצדיק פעולה לא מידתית
העובדה שהיה מוטל על ארץ מחבל שביקש לקטול את חייהם של חיילי צה"ל אין בה כשלעצמה להצדיק פעולה לא מידתית. עקרון המידתיות נשמר בהוראות הפתיחה באש. הוראות הפתיחה באש מהוות יישום של הדין. את ההוראות יש לקיים באופן דווקני, כי בבסיסם מתבטא עקרון קדושת החיים. אין בכך כדי לצמצם שיקול דעת. הוראות הפתיחה באש נותנות מענה גם לאיום המטענים. אמנם נעמן אישר שהחיילים לא תודרכו באופן ספציפי על המטענים, אך צויינו דוגמאות לאיומים.
נוכח האמור, פרשנותו המוטעית של הנאשם לפיה ניתן לירות ביסטואציות שבהן אם יש ספק, אין ספק, נוגדת את הוראות הפתיחה באש. גם אם הייתה מתקבלת גרסת הנאשם בנוגע לחשש ממטען, אין למצוא בכך צידוק לירי.

בית הדין קובע את ממצאיו לפי הראיות שנמצאות לפניו - סברנו כי ראוי לחזור ולהזכיר זאת בפרק זה
מעדויות המפקדים עולה תמונה אחידה, שלאחר שהמג"ד ערכו בירור בשטח, עלה כי מדובר באירוע חריג - טרם פרסום הוידיאו. אמנם העלה הנאשם טענה כי הוא הגיע למח"ט 900 בשביל להישפט ולא בשביל תחקיר, אך אין בכך כדי להשליך על נסיבות הפתיחה בחקירה.
מהתשתית שלפנינו עולה כי הפרקליטות פעלו בהתאם למדיניות הנהוגה בפתיחת חקירת מצ"ח.

יש לציין כי ההחלטה אליה הגענו היינו מגיעים גם אם החקירה הייתה נפתחת לאחר שהסרטון היה מופץ
ממעשה זה עלולות לנבוע השלכות ממספר מישורים נוכח המציאות הביטחונית באזורנו. עלולה להיות פגיעה אנושה בתדמיתו של הצבא. ההגנה לא הציגה תשתית ראייתית מינמלית לטענה כי כתב האישום הוגש מטעמים זרים. הטענה נדחתה. נזכיר כי הפצ"ר פעל בהתאם לסמכותו.
אין בית הדין מחליף את שיקול דעת הפצ"ר אך בהינתן התשתית הראייתית הגולמית אליה נחשפנו, הרי שניתן לקבוע כי הצטברו די ראיות עבור הגשת כתב אישום.

ההגנה לא בחלה בהשאמות חמורות למדי בנוגע לתביעה הצבאית ולפרקליטות הצבאית. מדובר בטענות חמורות, שלא מצאנו להן בסיס, ונטענו בעלמא.

הלר: אין להגנה אלא להלין על עצמה

הלר: שינוי גרסאותיו של הנאשם מעידה על היעדר כנות בנוגע לסיבת הירי במחבל על שיחות המפקדים בעניין המקרה: שוכנענו כי טענות ההגנה לפיה השיחות נועדו לרדיפת הנאשם, ולפגוע בהגנתו, לא בוססו והן מנוגדות לראיות. אין המפקדים פועלים בריק. המציאות הביטחונית היומיומית מחייבת מענה לשאלות נורמטיביות שהמציאות הזו מכתיבה. לא ניתן להשאיר עמימות. המפקדים הקפידו לשוחח על האירוע, ולא על מחולל האירוע. לא נפל פגם בהתנהלות המפקדים.
לא שמענו ולו עדות אחת, מבין 31 העדים, ממנה עולה כי בחקירה נמסרו עדויות שקריות לרעת הנאשם (בגלל שיחות המפקדים).

הלר על טענת הסנגורים כי אזריה לא השתתף בתחקיר: בהיעדר תשתית ראייתית מלאה, אין לנו את הכלים כדי לקבל את טענת ההגנה.

הלר: גרסתו של הנאשם לא עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש

הלר: נוכח האמור הגענו למסקנה כי יש לדחות את גרסאותיו במצ"ח. אין מקום לקבל את הסבריו המאוחרים באשר לסיבת הירי

הלר: לאור זאת הרי שהוכחנו מעל לכל ספק סביר - הסיבה לירי לא הייתה נעוצה בתחושת סכנה אלא בדבריו - שמגיע למחבל למות

הלר: בעניינו של הנאשם לא נפלו פגמים בהחלטה להורות על ההחלטה בחקירה, והבחלטה להגיש כתב אישום

הלר: הירי היה אסור בנסיבות המקרה

הלר: אין אלא לקבוע כי הונחה בפנינו יסודות עבירת ההריגה מעל לכל ספק סביר

צועקים באולם: מכור, מכור

בית הדין הצבאי קובע: אלאור אזריה הורשע בהריגה

אזריה נראה כמי שלא מאמין. הוא משוחח קצת עם אמא שלו, מביט ישר, לחלוחית בעיניו

הלר: ירה הנאשם במחבל שהיה שרוע על הכביש במשך דקות ספורות. באותו שלב לא סיכן המחבל את הנאשם ואת יתר הנוכחים בזירה. הירי לא נעשה מפני סכנה
הלר: הירי נעשה כי סבר הנאשם שמגיע לו למות

הלר: המציאות הביטחונית מאלצת את חיילי ומפקדי צה"ל להתמודד עם משימות קשות. הם מחויבים בהפעלת כוח לעמידה במשימותיו אך זו אסור שתעשה מעבר לנדרש

הלר: הנאשם שירת כחובש פלוגתי. בתפקידו זה היה למעשה הדרג הרפואי הבכיר בזירה

הלר: אנו מרשיעים את הנאשם בה אחד בעבירת ההריגה ובהתנהגות שאינה הולמת

בתום ההכרעה, הנוכחים מוחאים כפיים, צועקים מכור. מישהי צועקת "ביהמ"ש לא מכבד את החיילים שלנו. מחר אין צבא, אין צה"ל"

התובע הצבאי, סא"ל המילואים נדב ויסמן, מבקש לקבוע מועד לטיעונים לעונש