חי לבד מת לבד  

חמישה ימים היה תלוי במקלחת, רק בן 22, חמישה ימים שגופתו התנדנדה על החבל, אף אחד לא חיפש אותו, לא שאל לשלומו, לא חש בחסרונו. חמישה ימים ורק הריקבון הטבעי הוביל לגילוי הגופה על החבל. בן 13 היה כשאביו רצח את אמו ונשלח לכלא, ביום אחד איבד את הבסיס לחייו, את אמו ואת אביו, והפך שלא מרצונו למבוגר האחראי לעוד שישה אחים קטנים. בן 13 ואבן רחיים ענקית על צווארו, עוד טרם הספיק לעכל את האבדן על אמו, עוד טרם הצליח להחריש את זעקות המוות שלה כשאביו דוקר אותה, עוד טרם נשם עימה את נשימותיה האחרונות, איבד גם את אביו, השקט, המופנם, האבא הטוב והאוהב, לא נפרד ממנו, לא חיבוק, לא נשיקה, לא טפיחה על השכם וכבר הלוויה. קוברים את אבא בכלא שיטה והמשפחה מתפרקת. האחים נפרדים, נאספים על ידי אנשים מופלאים, ביישוב שהתגייס להעניק להם משהו אחר, שונה, לנסות לרפא את הפצעים, לאחות את התפרים, להדביק את רסיסי חייהם שהתפזרו. והוא, הילד הבוגר, ”האבא” החדש לא הסכים לסיפור החדש, הוא רצה להיות ילד של אבא ואמא, של אחים, של חיוך ואכזבה, של שמחה ודמעה, לא ילד אומנה, הוא מרד והועבר לפנימייה, גם שם לא מצא נחמה. שעותיו היפות היו ביקוריו אצל אביו בכלא, שעות קלות, רגעים אחדים של שפיות, של נחמה, של ריח בית וזיכרונות עבר עד אותו לילה בו היה עד וטרם השתחרר מזעקות הכאב של אמו הנרצחת, ממבטו ההלום של אביו הרוצח. ואז הגיעה המכה הנוספת, החוט המקשר היחיד לעולם המבוגרים נקרע, אבא תלה את עצמו בכלא, נער מתבגר, שני קברים, שישה אחים מפוזרים בבתי זרים טובים ואוהבים ונער מתבגר אחד בעולם אוחז בציפורניים בחיים, נופל וקם, מועד ונחבל, אבל ממשיך לחיות עד… הוא חי לבדו בדירה שכורה, איש לא ידע מה אכל, מתי ישן, איך חי, הוא עצמו, זיכרונותיו, געגועיו, תסכוליו, פחדיו, כאביו וייסוריו. הוא לעצמו חי לבד, מת לבד, כשסגר את הדלת בלילות הרוחות הרעות רדפו אותו, הזיכרונות לא הרפו, הגעגוע לליטוף פניו על ידי אמו, לחיבוק אמיץ על ידי אביו, למשחק עם אחד מששת אחיו ”הרג” אותו אט אט, הוא כבר היה חי-מת, מהלך על גבולות ומחוזות שלא היה צריך להגיע אליהם, הוא רק נער, בחור צעיר, אצור בכאבו הבלתי נדלה, ולבד. לבדו, אין עוד מלבדו, בלי אף אחד, רק הוא והחבל במקלחת. שאלות רבות צריכות להישאל, שאלות רבות מחייבות תשובות, כתב האישום החמור ביותר על מי שהיו אמורים לטפל בילד, נער, בחור, שנשאר לבד, רק הוא ומכאוביו, רק הוא ויגונו, רק הוא וכוס התרעלה ששתה עד תומה. היה בחור ואיננו, שירת חייו באמצע נתלתה ומי ייתן את הדין? מי יעשה חשבון נפש? מי ימנע את החבל במקלחת הבאה? חי לבד, מת לבד אך לא נושא באחריות לבד https://www.hashtagnews.online/?p=5788