עוֹף חוֹל ©️ נiגה  

אִם הָיָה גֵּוִי
מֵהַנִּכְנָעִים לְמַשָּׂאָם,
הָיִיתִי צְרִיכָה
לְלַקְּטוֹ מֵעָפָר
בֵּין חֶלְקִיקֵי
גַּעְגּוּעִים
וְכִסּוּפִים
פְּגוּעִים
רְמוּסִים,
חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת,
חוֹלִיּוֹת
חוֹלָנִיּוֹת.
מֻכּוֹת
נֶאֱנָקוֹת
מְרֻסָּקוֹת
דַּק דַּק
בְּאֵין שַׂק.

לָמַד גֵּוִי
לְהַשִּׁיל סִבְלוֹת
חִצִּים וּנְעָצִים,
לְהוֹתִירָם לְדַקֵּר וּלְנַקֵּר
בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם
בְּצִדֵּי דְּרָכִים.
שֶׁאִם לֹא כֵּן,
הָיְתָה גּוּפָתִי נִזְרֶקֶת
שְׁבוּרַת מַפְרֶקֶת,
וּבְאֵין מִי יְאַסְּפֵנִי
מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם הִנְנִי.