ה''אנלייזר'' קיבל שנה וחצי מאסר בפועל  

השופטים דבורה ברלינר, זאב המר וזכריה כספי קיבלו את הערעור שהגישה המדינה על קולת עונשו של טננבאום, שהורשע בשיבוש או הפרעה למחשב, חדירה לחומר מחשב שלא כדין, קבלת דבר במירמה והשמדת ראיה. בכתב האישום נאמר, כי ב-1997 ועד מארס 1998 חדר טננבאום באמצעות האינטרנט לעשרות רבות של מחשבים בארץ ובחו"ל. בין היתר חדר למחשבי נאס"א, למחשבים של מוסדות מימשל בארה"ב, לרבות מחשבי משרד ההגנה, למחשבים השייכים לחיל האוויר ולצי האמריקני.

בערעור טענה המדינה, כי קיים פער בין האמירות המחמירות של בית משפט השלום בכפר-סבא לגבי תיאור העבירות וחומרתן, ובין תרגומן של אמירות מחמירות אלו לכלל ענישה.

השופטים קיבלו טענה זו וקבעו, כי בימ"ש השלום שם את הדגש על נסיבותיו האישיות של טננבאום, והתעלם או לא נתן משקל מספיק לחומרה שהוא עצמו ראה בביצוע העבירות.

שופטי המחוזי קבעו עוד, כי טננבאום פעל בדרך חסרת מעצורים. פעילותו התבטאה גם במה שכונה על-ידי התביעה "ונדליזם אלקטרוני", ונראה לשופטים, כי הכינוי אכן הולם ומבטא נכונה את דרך פעילותו של טננבאום. לדבריהם, מי שמעז לשנות את דפי הבית של אתר הכנסת ואתר הנשיא וגורם להשבתתם למשך מספר ימים, או להבדיל חודר למחשבי נאס"א - מעיד על עצמו, כי שום דבר אינו קדוש בעיניו ואיננו מעבר לתחום עבורו.

לדבריהם, הקלות הבלתי נסבלת בה פעל טננבאום, מחייבת תגובה של ממש וענישה חמורה. מאסר מאחורי סורג ובריח, עדיין מהווה אמצעי נחוץ כדי להחדיר נורמות ראויות והתייחסות ראויה לכיבוד החוק. השופטים מדגישים, כי הפסיקה בעניין זה צריכה ללכת בתלם שנחרש בזמנו בהתייחסות לעבירות המס למיניהן.

השופטים מציינים, כי כרגע המצב הוא שאנשים דוגמת טננבאום החודרים למחשבים, נתפסים כסופרמן או אולי רובין הוד המודרני. תפקיד ביהמ"ש לגרום לכך שייצא קול אשר יהלך מקצה הארץ ועד קצה ויביא לידיעת הכל, כי חדירה למחשב כמוה כפריצה, ומי שיבצע עבירה זו - יילך אל מאחורי סורג ובריח.