בית המשפט מותח ביקורת על תום הלב של מפעל הפיס  

מכת חשמל
פסק הדין בעניין מפעל הפיס, שהדגיש את עקרון תום-הלב, מחלחל לפסיקה: ביהמ"ש התעלם מכללי חברת החשמל, ודחה את תביעתה לחייב צרכנית לשלם חשבונות בגין תקופה בה לא התגוררה בדירה
נועם שרביט
13/9/2005

כמעט כל משכיר דירה מכיר בחשיבותו של רישום חשבון החשמל על-שם הדייר. לפי אמות המידה שקבעה הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל (או בשמן הרשמי: הכללים לאספקת חשמל לצרכנים ו/או אמות מידה, לרמה, לטיב ולאיכות השירות של ספק שירות חיוני), כל עוד הצרכן אינו מיידע את חברת החשמל על שהוא אינו מחזיק עוד בנכס מסוים, מבחינתה הוא ממשיך להיחשב כצרכן ולהיות אחראי כלפיה לחובות בגין חשמל המסופק לנכס.
ואולם, בית משפט השלום בכפר סבא דחה השבוע תביעה של חברת החשמל נגד מי שהיתה רשומה כצרכנית בדירה מסויימת בפתח תקווה, שלא שילמה חשבונות בסך כ-5,000 שקל, בטענה שלא החזיקה בדירה באותה עת. בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד מרדכי האן מרקוביץ נטען, כי ענבל בציר התגוררה באותה דירה בשכירות, אולם לא שילמה את החשמל במשך כמה חודשים, עד שאדם אחר נרשם בחברת החשמל כ"צרכן" בדירה, מיוזמתו וללא קשר אליה.

בציר טענה מנגד, באמצעות עו"ד מירה מרום, כי לא שילמה את החשבונות משום שמזה שנים רבות היא אינה מתגוררת בדירה האמורה, וכי עזבה אותה כ-3 שנים לפני תקופת החשבונות האמורים. בציר הציגה במשפט כמה חוזי שכירות, המוכיחים כי אנשים אחרים גרו בדירה בכל התקופות האמורות, בהן לא שולם החשמל. היא אף הציגה ראיה נוספת ובלתי תלויה בה, המאששת את גרסתה, בדמות מכתב ששיגרה המחלקה לשילוב חברתי בעיריית ראשל"צ למוסד לביטוח לאומי, בה נאמר כי בתקופה האמורה בציר מוכרת למחלקה כתושבת ראשל"צ.

חברת החשמל התעקשה, כי בציר לא פעלה לפי אמות המידה המחייבות מבחינה משפטית. היא ביקשה להיבנות מפסק דין של בית משפט השלום בעפולה, שחייב אישה בתשלום חרף העובדה שהתגרשה מבעלה, ושעל-פי הסכם הגירושין האישה ויתרה על זכויותיה בדירה, וזאת בנימוק שלא הודיעה לחברת החשמל על ויתור הזכויות בדירה או ביקשה לנתק את הזרם.

באופן מפתיע, ביקשה בציר להסתמך על פסק הדין של בית המשפט העליון מהימים האחרונים, בו חויב מפעל הפיס לשלם את הפרס לזוכה שהשמיד בטעות את טופס ההשתתפות בהגרלה מיוחדת, ושמר רק את טופס המשחק המועבר במסוף שבדוכנים. השופט דוד גדול ציין, כי פסק דין זה "מהווה תמרור דרך ביחסים שבין האזרח 'הקטן' לבין גופים גדולים וחזקים ממנו". אכן, הוסיף, "לא בנקל יש להתערב בהוראות חוזיות שבין צדדים, ויש להישמר מכל משמר כשבאים ליתן פירוש לבר החוזה המבוסס על עקרון תום-הלב, שנקבע לא אחת בפסיקה כעקרון 'על' או עקרון 'מלכותי', הפורש חסותו על ענפי משפט שונים".

"אם ראה בית המשפט להתערב במקרה נחוץ ביחסים שבין מפעל הפיס ל'צרכניו'", קבע גדול, "אזי הדבר ביחסי חברת החשמל וצרכניה הינו בבחינת קל וחומר בן בנו של קל וחומר". זאת, משום ש"להבדיל מענייני פרסים והגרלות שבהם רוצה אדם - משתתף, אינו רוצה - לא משתתף, צריכת חשמל הינה בבחינת סם חיים... ועל כן הזכות, ובמקרים מיוחדים אף החובה, להתערב ביחסי התובעת - צרכניה, מתבקשת הן מחמת החוזה האחיד שבין הצדדים, אופי השירות, והעובדה שמדובר בספק בלעדי".

השופט גדול אף התחשב בכך, שנציג חברת החשמל הודה, ש"לו היה מדובר במקרה שבו המונה היה מחוץ לדירה לא היינו מגיעים לסכומים אליהם הגענו". הנציג הסביר, שאם חשבון לא משולם פעמיים, נשלחת התראת ניתוק והחשמל היה מנותק כך שאותם שוכרים שנהנו מחשמל חינם על חשבון זולתם (שימוש בשמה של בציר), היו ממהרים לפנות לחברת החשמל, מסדירים את עניין הרישום ומשלמים את חובם. אולם במקרה זה, "מאחר שהמונה מורכב בתוך הדירה, לא יכלה החברה להיכנס בכוח לדירה בלי צו שיפוטי (פעולה לא סבירה בנסיבות העניין), ומנגד לא בוצע ניתוק מעמוד החשמל שבחוץ (פעולה לא סבירה ויקרה בנסיבות העניין)".

למרות זאת, גדול לא חסך את ביקורתו מהחברה. "מדוע לא ניסתה בעידן המחשב לאתר את הנתבעת באמצעות המחשב המרכזי שלה? הרי על-פי ת.ז. שלה ניתן היה לאתרה בנקל, ולטעמי, ככל הנראה, משחלף זמן והנתבעת ניתקה כל קשר עם הדירה ועם העיר פתח תקווה, יש גם להניח כי החשבונות שנשלחו על שמה חזרו - בציון לא ידוע - לתובעת או הושלכו לפח האשפה ע"י מי מהשוכרים שבאו אחריה, וכוונתי לאותם אלה ששכרו את הדירה אחרי שנת 1997". מאחר שבציר "השיגה" עבור החברה את חוזי השכירות של הדיירים שבאו אחריה ו"חגגו" על חשבונה, תהה השופט "מדוע לא תנסה התובעת לגבות את המגיע לה מאותם שוכרים שעשו שימוש בחשמל ולא שילמו עבורו מאומה".

"הסתתרותה של חברת החשמל במקרה דנן מאחרי אמות המידה, לאחר ששני חשבונות לא שולמו, אינה ראויה ואינה סבירה. לו התאמץ מי מטעמה ועיין בנתונים המופיעים במחשבו ממילא, התובעת היתה מקטינה את הנזק עד למינימום, אם לא בכלל". השופט הורה להעביר העתק מפסק הדין לממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת, משום ש"המקרה דנן מחייב את התערבותו של הממונה. בנסיבות העניין, יש מקום כי הממונה יפעל מול הרשות הציבורית לחשמל לתיקון או שינוי או התאמה של אמות המידה למצב שלפניי, שהוא לא נדיר".

הנפגעים הם, כמו תמיד, השכבות החלשות. "המונים שבתוך הדירה מצויים בדרך כלל בדירות ישנות שבהן מתגוררים בדרך כלל אנשים קשישים או כאלו שמצבם הכלכלי קשה, והם נעים ונדים מדירה לדירה", הוסיף גדול. הוא נתן אמון בגירסתה של בציר, וקבע כי "פרשנות ראויה של אמות המידה, יחד עם עקרון תום-הלב, מחייבים במקרה דנן לדחות את התביעה" (ת.א. 6438/04).

ומהו הדין אם הנהלת הפיס רוצה לשלם את הפרס, ובעל-עניין מתנגד?

ומה אם אותו בעל-עניין טוען שההסכמה לשלם עצמה לוקה בחוסר תום-לב, משום שהמנהלים רק רוצים לרומם את עצמם, ופועלים בניגוד לחוו"ד היועצים המשפטיים של המפעל (ונניח שישנם פרוטוקולים המאשרים את הטענה הזאת)?